הפוסט הוויראלי בפייסבוק היה נואש ומתוסכל: "אל תקנו!!! אל תקנו משמשים ב- 63.90 שקלים. אל תקנו עגבניות ב- 30.90 שקלים. אל תקנו שזיפים ב- 39.90 שקלים. אל תקנו אגסים ב- 30.90 שקלים. אל תשלמו 110 שקלים על ארוחת בוקר. אל תשלמו 120 שקלים על קילו גלידה. אל תשלמו, פשוט אל תשלמו, כי אם תשלמו, אחרים לא יוכלו לשלם!".
הקריאה הזו, על רקע צילום של מחירים גבוהים בסופרמרקט בהרצליה לא הובילה אמנם לחרם צרכנים, אבל העלתה שוב את תסכול מחירי הפירות והירקות הגבוהים בישראל, המדינה שפעם אזרחיה נהגו ללעוג לתושבי מדינות אחרות, שקונים רק מלפפון אחד בסופרמרקט בגלל מחירו.
נתונים מראים כי הצרכן הישראלי הממוצע מוציא כ-4,000 שקל בשנה על ירקות ופירות, סכום משמעותי המהווה חלק ניכר מהוצאות המזון של משקי הבית. בעוד שבעבר מוצרים מן החי נחשבו למצרכי יוקרה, כיום המצב התהפך, ופירות רבים הפכו למוצרים יקרים יחסית.
ד"ר חזי גור מזרחי, מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות, שביצע השוואת מחירים מקיפה עבור mako, מציין שאחת התופעות הבולטות במשק הישראלי היא התנודתיות הקיצונית במחירים. "מחיר קילוגרם עגבניות יכול לנוע בין 2.90 שקלים ל-9.90 שקלים בתוך ימים ספורים. תנודתיות זו מקשה על הצרכנים לתכנן את הוצאותיהם ומייצרת חוסר ודאות בשוק".
בבדיקה השוואתית בין רשתות השיווק השונות שביצע מזרחי חושפת פערי מחירים משמעותיים, לעתים של עשרות ואף מאות אחוזים על אותו מוצר. למשל, מחיר המנגו נע בין 6.90 שקלים לק"ג ברשת שפע ברכת השם ל-17.90 שקל לק"ג בסופר אלונית - פער של 160%. פערים דומים נמצאו גם במוצרים אחרים כמו דלורית (פער של 154%) ודובדבנים (153%). לרוב מדובר בפערים בין רשתות דיסקאונט עמוק לרשתות שכונתיות, אולם גם ההבדלים האלה לא מצדיקים את הפער העצום בין המחירים.
כדי לנסות ולייצר תמונה מלאה יותר של השוק, המכון לחקר הקמעונאות סקר עבור maok גם את סל הירקות והפירות בחנויות המקוונות שנותנות שירות עד לבית הלקוח עם אפשרות לקנייה עצמאית בחנות האתר (לחלקן). יצענו בדיקה בין סל מוצרים שמציג את המחירים הזולים ברשתות השיווק מול סל שמציג את המחירים הזולים באתרי הקניות. בצענו השוואה נוספת בין עלות הסל במחירי רשתות השיווק הזון ביותר מול המחיר לסל היקר ביותר באתרי חנויות הירקות והפירות.
להגביר את הפיקוח על המשווקים
מדיניות הייבוא גם היא משפיעה על המחירים, אך לא בהכרח בכיוון הצפוי. למרות הפחתת המכסים על ייבוא ירקות, לא נצפתה ירידה משמעותית במחירים לצרכן. לדוגמה, בענף העגבניות, למרות גידול של 29% בייבוא בין 2021 ל-2023, מחירי העגבניות דווקא עלו ב-22% באותה תקופה.
חוק סימון ארץ המקור, שנכנס לתוקף בפברואר 2024, נועד להגביר את השקיפות לצרכנים. אולם, לאחר מספר חודשים, נראה כי השפעתו על בחירות הצרכנים מוגבלת.
ממצא מפתיע נוסף הוא הפער בין מחירי הקנייה המומלצים לסוחרים לבין המחירים בפועל ברשתות. במקרים רבים, הרשתות מוכרות במחירים נמוכים משמעותית מהמחיר המומלץ. למשל, מחיר הקנייה המומלץ למלון גליה הוא 5.50 שקל לק"ג, אך ברשתות ניתן למצוא אותו ב-2.90 שקל לק"ג - פער של כמעט 90%.
מזרחי מסביר שהפערים הגדולים נובעים ממספר גורמים, כולל הבדלים בין זני הפירות והירקות, ארצות הגידול, ואיכות המוצרים. כמו כן, המשווקים משחקים תפקיד מרכזי בקביעת המחירים, כאשר הם מהווים חוליה מקשרת בין החקלאים לרשתות השיווק.
לאור תוצאות הבדיקה, מזרחי מדגיש את הצורך ברפורמה מקיפה בשוק החקלאי בישראל. הם מציעים ליצור מדד חדש ומדויק יותר למחירי הירקות והפירות, שיביא בחשבון את כל הגורמים המשפיעים על המחיר הסופי לצרכן. כמו כן, יש הקוראים להגברת הפיקוח על המשווקים, שנתפסים כגורם מרכזי בהעלאת המחירים. אחד מסוחרי הירקות הגדולים במשק הסביר: "כאשר תיכנס למושב חקלאי ותראה טנדר בחניה, תדע שכאן גר חקלאי. בבית לידו, שתראה ג'יפ מפואר, תדע שכאן גר המשווק."
הפערים הגדולים בין הרשתות והתנודתיות במחירים מקשים על הצרכנים ותורמים ליוקר המחיה. נראה כי דרושה חשיבה מחודשת על מבנה השוק ואופן הפיקוח עליו, כדי להבטיח מחירים הוגנים יותר לצרכנים מחד, ורווחיות ראויה לחקלאים מאידך. בינתיים, הצרכנים נדרשים להיות ערניים ולהשוות מחירים בין הרשתות השונות כדי לחסוך בהוצאות.