מי שביקר בימים האחרונים ברשתות השיווק או בשווקים הפתוחים, לא יכול היה שלא לשים לב למחירי הפירות שנסקו. אף שמדובר באמצע העונה - המחירים הם של תחילת עונה. אפילו ברשתות הדיסקאונט קשה מאוד למצוא פרי שנמכר בפחות מ-10 שקל לק"ג.
מבדיקה שנערכה באמצעות אתר פרייסז, עולה כי מחיר הענבים הוא 12-20 שקל לק"ג, מנגו נמכר ב-9 עד 20 שקל לק"ג ומחיר האפרסק, הנקטרינה והשזיף עומד על 10-20 שקל לק"ג. מיותר לציין שבשווקים הפתוחים ובחנויות קטנות, לפחות חלק מהמחירים גבוהים עוד יותר. מחוץ לעונה, האבוקדו זוכה למחיר זהב שנוסק עד 36 שקל לק"ג והדובדבנים נמכרים ב-50 שקל לק"ג. בשווייץ, מדינה יקרה במיוחד, הייתם יכולים למצוא אותם ב-20 שקל בלבד לק"ג.
עוד ב-mako כסף:
- מה לעשות כשמזמינים אתכם לחקירה במס הכנסה
- האנשים הכי עשירים ב-19 מדינות בעולם
- אתם מספרים לבני הזוג שלכם הכל על חשבון הבנק שלכם?
ראוי להזכיר גם את האננס, שמחירו ליחידה בישראל הוא פי שלושה ממחירו בארה"ב ופי שניים וחצי מאירופה. אם משווים את המשקל - האננס בישראל קטן משמעותית ומשקלו כ-1.2 ק"ג לעומת 2-2.2 ק"ג ליחידה בארה"ב ובאירופה - והנה, הפער מגיע גם ל-400%.
"החקלאי תמיד מצטייר כאחד שגוזל"
הירקות והפירות תפסו מאז ומתמיד נפח משמעותי בסל הקניות של המשפחה הישראלית, לא רק בשל ערכם הבריאותי אלא גם בשל תרבות הצריכה הישראלית. אלא שככל שחולפות השנים, משקלם בסל הקנייה הולך ועולה. האם מתחת לפני השטח מתרחש תהליך בעייתי במיוחד שלא מדברים עליו, אבל כבר היום רואים את ניצניו הראשונים?
פרוספר תורג'מן ממושב צוריאל משמש כיו"ר הוועדה החקלאית במועצה אזורית מעלה יוסף. ב-35 השנים האחרונות הוא מגדל אפרסקים ונקטרינות. את האשם במחירים הגבוהים הוא תולה בפערי התיווך. "פערי התיווך הורגים אותנו. במקום שהצרכן ייהנה מהתוצרת שלנו במחיר נורמלי, הפירות עוברים שלוש ידיים עד שזה מגיע לצרכן. החקלאי לא נהנה ממחירים גבוהים. אני מקבל ברוטו 4.50 שקלים לק"ג. אחרי כל ההוצאות - בית אריזה, שינוע, מכיוון שאנחנו רחוקים מהמרכז, הוצאות מים ושכר - נשארים לי 2.80 שקלים נטו לק"ג".
איך זה מתגלגל לצרכן במחיר כפול?
"יש באמצע הרבה אנשים, שנהנים ולא מסתפקים היום ב-20%. הם רוצים 200%. כחקלאי, האינטרס שלי הוא שהמחיר יהיה כמה שיותר נמוך, כדי שהצרכן יקנה יותר. הסיטונאי לוקח את האחוזים שלו. מתגלגל לעוד מישהו שלוקח את הסחורה מהסיטונאי, ועל כל אחד כזה אנחנו משלמים את הקנס. החקלאי תמיד מצטייר כאחד שגוזל, אבל בסוף הוא לא מצליח לממן את עצמו".
פערי התיווך אינם משקפים את הבעיה כולה. בשקט בשקט, החקלאות בישראל הולכת ונעלמת. החקלאים הקטנים מתקשים לשרוד ויוצאים מהשוק, החקלאים הגדולים דווקא גדלים. תורג'מן מספר על המהלך: "האזור שלי היה רווי במגדלי פירות נשירים", הוא אומר ומתכוון לגידולי אפרסק, נקטרינה ושזיף. "היום בכל יישוב נשארו שלושה-ארבעה מגדלים. ב-15 יישובים במעלה יוסף נשארו לא יותר מ-50 חקלאים שמגדלים פירות, לעומת 400 חקלאים שגידלו לפני 15 שנים. זה לא משתלם ולא כדאי.
"כדי לשרוד היום אתה צריך שטחי גידול גדולים ולכל חקלאי אצלנו כולל הנחלה, יש רק 30 דונם. עם גודל כזה אי אפשר להתפרנס. חלק מהחקלאים שנשארו לגדל לקחו חלק מהאדמות של האחרים. במקרה שלי, אנחנו שלושה אחים שמגדלים במשותף".
החקלאות כענף שפרנס אלפי משפחות הולכת ונעלמת?
"כן, וזה קורה בכל הארץ כתוצאה מפערי התיווך. ברגע שהחקלאות תיעלם, יצטרכו לחפש בחוץ, לייבא, ולצערי, זה כבר קורה. מדינה בלי חקלאות לא יכולה להתקיים. תסתכלי על הקטסטרופה בעולם השלישי שאין לה חקלאות. יש לנו את הפירות הטעימים ביותר בעולם וחבל מאוד שאנחנו מגיעים למצבים כאלה".
הממשלה עושה מספיק לשימור החקלאות?
"לא. אם היא הייתה עושה מספיק - כולם היו נהנים, גם הצרכנים וגם החקלאים. בעשור האחרון מדיניות הממשלה כלפי החקלאים השתנתה. שלא לדבר על מחירי המים שעולים כל שני וחמישי. חקלאי צריך לשלם 3 שקל לקוב מים. זה כמעט שלישי מהוצאות הגידול של הפרי. וזה רק המים. אחרי שנכנסנו למלחמות עם משרד האוצר ומשרד החקלאות, הם מבינים שאי אפשר להתקיים עם 3 שקל לקוב".
הקמפיין - והשאלות שלא נשאלו
לפני ימים אחדים העלה משרד החקלאות קמפיין לעידוד צריכת פירות. בהודעה לתקשורת כתב המשרד: "פירות וירקות הם מרכיבים חשובים לתזונה בריאה. צריכה נמוכה של פירות וירקות קשורה לבריאות ירודה עם סיכון גבוה להתפתחות מחלות שונות. ההערכות מציינות כי 6.7 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם מיוחסים לצריכה לא מספקת של פירות וירקות. ההוכחות המדעיות כיום מצביעות על כך כי צריכת פירות וירקות כחלק אינטגרלי מהתזונה היומית יכולה לסייע בהפחתת הסיכון להתרחשות של מחלות לב כליליות, שבץ וסוגים מסוימים של סרטן".
בסקר שערך משרד החקלאות טרם העלאת הקמפיין, הוא מצא שהמודעות הכללית לחשיבות הצריכה של פירות וירקות היא גבוהה, אבל הצריכה בפועל רחוקה מלהיות מספקת. רק מחצית מההורים סבורים שהילדים שלהם אוכלים ירקות במידה מספקת, המחצית השנייה סבורה שלא.
לגבי הפירות, הנתון מטריד אף יותר. 56% מההורים סבורים שהילדים שלהם לא אוכלים פירות במידה מספקת. במשרד החקלאות לא בדקו האם לאורך השנים חלה ירידה בצריכה וגם לא האם המחירים הגבוהים כאן משפיעים על הצריכה הנמוכה. למרות זאת, לא קשה לנחש מה היו התשובות אילו השאלות היו נשאלות.