. כשמשבר פיננסי במערב מאיים על כלכלת ישראל, עסוקה הפוליטיקה המקומית בשאלה מי יהיה שר האוצר הבא. זה יכול היה להיות כל כך חלק, אלא שהמועמד הטבעי, השר הנוכחי רוני בר-און, מילכד את עצמו.
טוב לציפי לבני שבר-און יהיה שם כמגן החרבות שיתקעו בה, בלי כל ספק, הגברים שוחרי ה"עוד כסף" כמו אהוד ברק החברתי, אלי ישי והקצבאות, בנימין נתניהו עם הרפורמות ואבישי ברוורמן, שתומך בהגדלת הוצאות הממשלה.
טוב לה לשמור אותו על הקופה, בעיקר בעת הזו, אם היא מתכוונת לעמוד בהצהרה של "ממשלה טובה לעם ישראל" וללכת עם זה לבחירות הבאות.
בר-און נכון עבורה גם כי הדבר מסמן לתומכיה שהיא יודעת להעריך נאמנות. גם בר-און רוצה להישאר. מאוד רוצה. אבל בר-און מילכד את עצמו כבר ביוני השנה, כאשר אחרי פגישה עם הרב עובדיה יוסף, ואחרי כן עם אהוד אולמרט, הצהיר כי קצבאות ילדים יועלו רק על גופתו המתה. אז הוא ניצח, ש"ס נשארה בממשלה, הצעת החוק של סילבן שלום להקדמת הבחירות עברה מהעולם ונושא העלאת הקצבאות ירד מסדר היום. עכשיו זה אחרת: ייתכן שדרישת הקצבאות של ש"ס תהיה תנאי החלטי שבלעדיו אין ממשלה.
אפשר שגם דרישות הכסף של מפלגת העבודה יהיו תנאי לקואליציה. שהרי בין לבין כבר עבר תקציב 2009 בממשלה לפי היעדים הפיסקליים שהציב בר-און, אף על פי ששרי העבודה הצביעו נגד. אהוד ברק יכול לצאת במסגרת המגעים הקואליציוניים למלחמת קודש בדרישה להגדלת תקרת ההוצאה ולהעמידה על 2.5% ולא על 1.7%.
נכון לבוקר יום ד' (לפני הפגישה המתוכננת בין לבני לברק בשעה 15:30), לבני לא מוכנה בכלל לשמוע על העלאה תקציבית, כנראה גם לא על קצבאות. אבל לכו תדעו. אפשר שמישהו כמו כמו אייל ארד או ראובן אדלר ישכנעו אותה שבשביל 3-5 מיליארד שקל (1 מיליארד תוספת קצבאות, 2 מיליארד הגדלת תקרת ההוצאה, עוד קצת פה ושם לגמלאים, ליהדות התורה, הצעות חוק פרטיות) - לא שווה ללכת לבחירות.
אז תפרוץ מכבסת-המילים, האומה תקבל דיווח בפריים-טיים שבחירות יעלו 2 מיליארד, וזה לא הזמן: קצבאות ילדים ישנו את שמן לקצבאות לשיקום המשפחה, כלכלנים מיומנים יגויסו, וגם יתחילו שוב סיפורי ה"קופסה" .מומחי אוצר יסבירו כי כספי קצבאות והעלאת התקרה יוצאו מהתקציב ויונחו ב"קופסה" נפרדת. כך עשו להוצאות ההתנתקות ומלחמת לבנון. הם יסבירו שהכל זמני, רק שנה שנתיים, אחריהן לא יהיו יותר עניים בישראל, ובכלל, זה הרי רק בגלל המצב המיוחד של כלכלת העולם.
2. בר-און מאוהב בתיק האוצר: בימיו כשר האוצר הוא הגיע לשיאו הפוליטי ושינה את התדמית הציבורית שלו. הוא בעיקר פורח בימים אלה של משבר חריף בכלכלה העולמית, ועוד יותר יפרח כשראש הממשלה הבאה לא תהיה כמו הקודם, עם עבר ומעורבות בתיק האוצר.
אז מה יעשה בר-און כשיתבונן בעיניה התכולות של לבני ויראה את העצבות כשיתברר שכסף הוא תנאי שבלעדיו אין לה ממשלה? ניחוש: אין דרך חזרה מהאמירות החדות; הוא לא יוכל לסגת מהן. זה גם לא מתאים למסלול, הפוליטי, האישי והכלכלי, שהציב לעצמו. מעבר לתיק החוץ איננו שדרוג עבורו. תיק האוצר הוא בעיניו החשוב, המשפיע ובעל העוצמה. תיק החוץ הוא ברירת מחדל. הוא יקבל אותה.
אז מי יהיה שר האוצר? בנימין נתניהו? מסרב להיכנס לממשלה. שאול מופז? למה לו הצרה הזו. החברתי האחרון שהתנדב לתפקיד היה עמיר פרץ, שגמר במשרד הביטחון - ובכישלון. למופז עדיף משרד החוץ, כדי שבסיבוב הבא לא יגידו שהוא לא יודע טוב מספיק אנגלית ולא יודע להתנועע במסדרונות הצמרת העולמית.
מאיר שטרית? אבל גם הוא הרי לא טיפוס של מתן קצבאות והרחבת תקרת התקציב.
תמיד תישאר לנו רוחמה אברהם בלילא, אם היא יכולה להיות שר התחבורה - היא יכולה ישר לקפוץ לאוצר.
