ידידי הוותיק מ' התקשר אליי וסיפר שחזר מארה"ב. הוא כבר שבועיים בישראל ויש לו רעיון מדהים לסטארט-אפ, שאותו הגה בזמן שעבד בתחום הרלוונטי בחו"ל.
נפגשנו מספר פעמים בבתי קפה, אנחנו מתחילים לגלגל את הרעיון, והנה - מבלי שהרגשנו, יש כבר קונספט מגובש לרעיון שנשמע גאוני וחדשני.
את השבועות הבאים בילינו בפגישות אינספור לתוך הלילה ובהכנה של החומרים הדרושים עבור גיוס כסף. הצגת הרעיון, מצגת למשקיעים, תוכנית עסקית ראשונית ומודל הכנסות. דרך הקשרים של שנינו התחלנו להיפגש עם חברים מתעשיית ההיי-טק ושוק ההון, כדי לשמוע חוות דעת ראשוניות על המיזם שלנו. כל הסימנים העידו שיש לנו משהו טוב ביד.
את המוצר הבסיסי כתבנו תוך שלושה חודשים ויצאנו לפיילוט ראשון. במקביל, התחלנו בסיבוב אצל הקרנות. כמו שחשבנו, זה היה לא פשוט. חלק מהקרנות פשוט לא מעוניינות להשקיע, אחרות לא ממש מתלהבות מהתחום שבו הסטארט-אפ עוסק ומספר קרנות אחרות הוציאו לנו את הנשמה עם פגישות נוספות שלא הובילו לשום דבר פרקטי.
והנה, הבלתי יאומן קרה. אחת הקרנות, שהיא שלוחה של קרן אמריקנית, הסכימה לתת לנו לא פחות מ-6.2 מליון דולר ב-Round A. כמעט חודש התווכחנו על ה-Term Sheet ובעיקר על השווי של החברה לפני הכסף. עכשיו כבר הרגשנו שבאמת יש לנו משהו מדהים ביד.
התחלנו לגייס אנשים - 7 עובדים לפיתוח בישראל, 3 נוספים לשיווק ומכירות בארה"ב ועוד 2 לגרמניה. פתחנו משרד בניו-יורק ובפרנקפורט והתחלנו ללכת על פיילוטים ראשונים. תוך חצי שנה כבר היה לנו לקוח משלם ראשון.
מאותו רגע, הכול התחיל לזרום בקצב מסחרר. מכרנו כמו משוגעים ותוך שנה וחצי היינו כבר רווחיים. שווי החברה זינק לאזור ה-50 מיליון דולר ומבלי לשים לב, נכנסנו לתהליך של גיוס נוסף. הקרן הראשונה התחייבה על סכום נוסף ל-Round B ואליה הצטרפה קרן אחרת שאצלה ביקרנו. תוך עוד מספר חודשים הצלחנו לגייס עוד 12 מיליון דולר.
בדרך לחגוג עם העובדים
בשלב הזה כבר היינו על הרדאר של מיקרוסופט. המכירות הכפילו את עצמן מידי רבעון והיה ברור שמישהו יבוא ויקנה אותנו תוך זמן קצר. 8 חודשים מאוחר יותר קיבלנו טלפון ממיקרוסופט והוזנקנו לפגישות דחופות בסיאטל. להצעה שקיבלנו, 114 מיליון דולר, היה קשה לסרב. הסכמנו להישאר בחברה אחרי הרכישה לתקופה של עוד שנתיים וטסנו לישראל מיד עם תום הדיונים לחגוג את האקזיט עם כל העובדים.
בדרך לישראל, אני ומ' יושבים בשורה 62 במחלקת תיירים ותוהים אם לא היינו אמורים עכשיו, כשיש לנו כל-כך הרבה כסף, לשדרג לביזנס.
ואז התעוררתי מהחלום. השעה הייתה 1:10 בבוקר. בטלוויזיה הדלוקה שידור חוזר של "כולם אוהבים את ריימונד". על השולחן של הסלון פתק: "לאידיוט שלום! שוב נרדמת מול הטלוויזיה. הלכתי, נתראה מחר בקפה, תבוא עם 2 השקפים המתוקנים, סבבה? שלך, מ'".
