הבנקים המסחריים במדינות המפותחות שהיו תפוחי אדמה לוהטים, שאף משקיע לא היה חפץ בחשיפה אליהם, נהפכו בשבועות האחרונים לחסינים מפני המשבר. הבנקים המרכזיים, המגנים עליהם ומבטיחים את פעולתם, השיבו את האמון בין הבנקים לבין עצמם, וכך נרשמה ירידה בעלויות המימון לטווח הקצר וחלה הקלה במחנק האשראי בינם לבין עצמם.
כבר חודשים רבים קיים מחנק אשראי בשני מגזרים:
*הסקטור הקונצרני
*השווקים המתעוררים
המשבר החמור החל לתת אותותיו בשני מגזרים אלה באופן ברור בשבועות האחרונים (עם קריסתה הפיננסית של איסלנד) ובמיוחד בימים האחרונים.
החברות סובלות ממחנק אשראי המקשה עליו מאוד לקבל הון מהבנקים, אולי באופן טבעי עקב המצב, הואיל והמזומן לא מצוי בכיס פעיליו. אולם, גם הציבור הרחב לא מעוניין להשקיע בו. כפועל יוצא מכך, עלות גיוס החוב של החברות מתייקרת.
גם בשווקים המתעוררים החלו להתגלות קשיים בעוצמה גוברת בשבועות האחרונים. ניתן להשוות במידה מסוימת את המתרחש כעת למשבר השווקים המתעוררים, ה"נמרים" האסייתיים, בקיץ 1997.
חובות מט"ח
הרקע שהביא לפרוץ המשבר בשנת 1997 שונה מזה של משבר 2008-2007. אולם בדומה למשבר בעשור הקודם. המדינות הקורסות הן אלו אשר להן חוב גדול במט"ח.
בשנת 1997 היקף חוב המט"ח של 4 הנמרים האסייתיים (קוריאה, הונג-קונג, טאיוון וסינגפור), היה כמעט כפול מגודלן של 4 הכלכלות גם יחד.
גם כעת, המצב אינו טוב למדי, בלשון המעטה:
שיעור החוב במט"ח (החוב החיצוני) של הונגריה עומד על יותר מ-70% מהתוצר.
החוב החיצוני של אוקראינה הוא כ-50% מהתוצר.
החוב הכולל של ארגנטינה הוא 56% תוצר, כלומר רובו - במט"ח
לאחר משבר הטכנולוגיה והתנפצות בועת הדוט.קום, עברו השווקים המתעוררים לחזית, והמשקיעים הגלובליים הזרימו אליהם הון רב, הן להשקעות ריאליות והן לפיננסיות (רכישת ניירות-ערך, שלא למטרת שליטה).
הבעיה המרכזית, בדומה לשנת 1997, היא שחלקם מהשווקים המתעוררים סובל מגירעונות במאזני התשלומים, ובעיקר המדינות המזרח-אירופיות. כמו כן, שוקי המט"ח של משקים אלו לא משוכללים דיים על כן, ההשפעה קל להשפיע על שער החליפין שלהן.
כל עוד המשקיעים הזרים הזרימו הון למדינות המתעוררות, ובמיוחד אלו שהתנהלו עם גירעונות במאזני התשלומים, מטבעותיהם התחזקו. ברגע שהחגיגה הסתיימה וההון של משקיעי החוץ החל לחזור הביתה - כלומר לצאת החוצה, זה כבר הפך לסיפור אחר למטבע ובמיוחד למדינה.
פיחות במדינות אשר להן נטל חוב גדול שרובו נקוב במט"ח, עלול להיות הרסני. פיחות מביא לגידול במצבת החובות של המדינה במונחי המטבע המקומי. בכדי להחזירו יש להקצות חלק גדול יותר מההכנסה הלאומית בכדי להחזירו. חוב גדול מדי עלול להביא לקריסה כלכלית של המדינה, כפי שקרה ב-1997.
לקרן המטבע אין די כסף להציל את כולן
בכדי להציל את המדינות שנמצאות בקשיים, נקראה קרן המטבע הבינלאומית (IMF) אל הדגל. בימים שחלפו היא חזרה לפריים טיים כמפלט אחרון. בכל יום מתארכת רשימת המדינות מדינות הנמצאות במשא ומתן לקבלת הלוואה.
איסלנד שהמערכת הפיננסית שלה קרסה, ושלושה בנקים שלה נפלו גם הם, קיבלה בסוף השבוע הלוואה בגובה 2 מיליארד דולר מקרן המטבע.
מדינות נוספות המעוניינות בסיוע מהקן הן: הונגריה, אוקראינה, בלרוס, סרביה ופקיסטאן. גם מדינות שהיו "הלהיט החם" של השנים האחרונות: דרום-אפריקה, ברזיל וטורקיה כבר הביעו עניין רשמי בקבלת עזרה ממנה. מאוד ייתכן שגם ארגנטינה, אשר הלאימה בשבוע שעבר 10 קרנות פנסיה בשל מחסור במזומנים, תבקש גם היא סיוע.
לקרן המטבע הבינלאומית יש כ-200 מיליארד דולר למתן הלוואות. הון זה ככל הנראה לא יספיק בכדי לממן את המדינות הכושלות. אי לכך הבנקים מרכזיים בעולם, ובראשם יפן, הודיעו על עניין באספקת הון נדרש לקרן. בעיתונות דווח כי היקף הסיוע לקרן צפוי להגיע ל-1 טריליון דולר.
