מלחמת העולמות, פרק ג'.
שרי אריסון ראש בראש נגד סטנלי פישר. שניהם מנומסים, אדיבים, מאופקים, אבל בעוד פישר נשאר בניסוחים "ממלכתיים" ואנדרסטייטמנטס, אריסון ניסחה בצהריים נייר, אותיות גדולות, נכנסה ללובי של בנק הפועלים ואחרי שהכניסו לחדריהם את העובדים הרועשים ("שרי, שרי, אוהבים אותך!"), שחררה את הניצרה. בענק.
מילים כדורבנות. מונחים המופנים היישר לגזע המוח הישראלי העצבני והחשדן: "מקארתיזם", "סתימת פיות", "חוסר צדק", "תפירת תיק", "המדינה התרגלה לשחיתות", ועוד רמיזות לקונספירציות חשודות ("אתמול הודיע פיקוח על הבנקים לבנק הפועלים... שהם מבקשים באופן בהול את פרוטוקול הטיפול בהלוואות של שני כלי תקשורת מרכזיים...").
אלה מילים והאשמות של פרולטריון עשוק ושורף צמיגים, שכר מינימום נגד בעלי הון וגזרות השלטון. אבל אריסון, שלא ליקקה דבש מינקותה והדבר האחרון שהיא חושבת על עצמה זה 'גברת הון ושלטון', משתלבת בזה בקלות. היא הפגועה, היא העשוקה, היא לא תיתן לשלטונות לרמוס את האזרח הקטן.
הכוכבת הראשית
אחרי שהשתחררה מבן זוגה עופר גלזר, סידרה את משפחתה, הסדירה את נשימתה, יצאה בהודעה רשמית על גירושיה ושחררה את הלחץ שהצטבר בשבועות האחרונים בהדיפת השמועות, היא מזיזה את פיני רובין ודני דנקנר מקדמת הבמה, ולוקחת על עצמה את תפקיד הכוכבת הראשית.
אז מה הבעיה? ובכן, מבחינתה, היא ממש לא רוצה מלחמה מול הנגיד. היא לא לוחמת במארינס ולא מתאבדת עסקית. מבחינתה, היא רוצה הידברות, רוצה לפתור את המשבר. רוצה לקבל את אישורו של הנגיד. בלי זה, השם והמעמד של בנק הפועלים ייסדק וייפגע בבנקאות העולמית. את זה גם הפועלים, גם אריסון וגם פישר לא יכולים להרשות לעצמם.
תפוז חמוץ בפרצוף
לעמדתה, היא שואפת להגיע לפשרה, להסדר, לשקט. היא לא אוהבת מלחמות. הסדר הולם מבחינתה הוא הודעה של הדירקטוריון שהוא ימלא את כל דרישות הנגיד והמפקח: לקיים דיון על התפטרות צבי זיו, להקים ועדת איתור למינוי מנכ"ל ולהתמודד עם אפשרות שציון קינן יציג את מועמדותו, שהדירקטוריון והיו"ר שלו יקבלו סוג של ליווי מפיקוח על הבנקים במשך כמה חודשים, ובינתיים להשאיר את דני דנקנר בתפקיד בתקווה שפישר, חזקיהו ודנקנר ילמדו להסתדר.
ואם לא, להכין את אירית איזקסון, היום יו"ר ישראכארט ודירקטורית בבנק, לתפקיד היו"ר. אגב, בימים האחרונים התפטרה איזקסון מתפקידיה בדירקטוריונים שלא קשורים בתאגידי הפועלים.
אריסון רוצה פשרה, הידברות ודו-שיח, אבל אריסון שברה היום הרבה מאוד כלים מול פישר. היא פוצצה לו תפוז חמוץ בפרצוף. קשה להניח שהוא נבהל ויתקפל, הרבה יותר סביר שההאשמות הקשות שהוטחו בו רק מחזקות את עמדתו. מאופק מאופק, אבל גם אצלו יש גבול לנימוסים.
בשבוע הבא: פרק ד'.
