ישראל נמצאת במלחמה קשה וכואבת, לצד ניסיון לשמור על חיי החיילים בשדה הקרב והאזרחים בעורף. זה נשמע מוזר, אבל למרות הקושי וההתמודדות היומיומית, הפצועים וההרוגים, נראה שהמלחמה מסמנת גם משהו חדש ונותנת תקווה לעתיד.
הפעם, כך נראה, יש כאן תכנון וביצוע מעולים, שימוש מצוין בטכנולוגיות שונות - גם למיגון וגם להתקפה - ואווירה של עשייה נכונה. אפשר לראות במלחמה הזו את הטכנולוגיה במלוא עוצמתה, למשל טכנולוגיות מתוחכמות לשליטה, בקרה וירי המצויות בתאי הטייסים; מערכות ניווט ושליטה שמצויות בידי כוחות הקרקע; והטכנולוגיות המתקדמות בעולם שמצויות בידי היחידות המיוחדות של צה"ל.
חלק גדול מהטכנולוגיות הוא פרי פיתוח ישראלי, ויש גם כאלו שנרכשו בארה"ב או במדינות אחרות, והושבחו בישראל לטובת הצרכים המיוחדים שלנו. בצד הישראלי, משמשת הטכנולוגיה להגנה ומיגון של אזרחים ולטובת הכוחות הלוחמים שמבקשים לפגוע בלוחמי החמאס. וממול, טכנולוגיות קצת פחות מתקדמות אבל לא פחות יעילות, שמטרתן היחידה לפגוע באזרחים חפים מפשע.
המלחמה הזו, כפי שנראה כעת, עשויה למחוק את המונח "פלאזמה" והקונוטציות הלא נעימות שנקשרו בו מהמלחמה הקודמת. היא שונה ממלחמת הפלאזמה המטאפורית הראשונה.
פלאזמה בבונקר
מחוץ לשדה הקרב, הרי שהפלאזמה הפסידה מזמן לטובת ה-LCD ושאר המסכים השטוחים שניתן למצוא בכל מקום. אנחנו צופים בשידורי החדשות מבעד למסכי ה-LCD בסלון הביתי, ומבעד למסכים השטוחים במחשב הביתי או בלפטופ שלנו. במרכזי הפיקוד והשליטה של צה"ל יש עשרות מסכים שעוקבים אחרי כל צעד של הכוחות ועוזרים בניהול הקרב. בקוקפיט של מטוסי ומסוקי חיל האוויר יש מסכי שליטה על מערכות הירי, שבעזרתן מנסים הטייסים לפגוע בצורה המדויקת ביותר באויב. המסכים נמצאים גם בידי כוחות היבשה, נישאים ומולבשים על גופם של החיילים בשטח ושל מפקדי הכוחות שלוחמים בראשם.
מסכי ה-LCD היום, בתחילת 2009, נמצאים גם בעוד מקום, אני מניח: עמוק באדמה, בבונקר מבוצר בו מתחבאים להם המנהיגים האמיצים והנועזים של החמאס. בעוד אזרחי עזה נושאים בנטל המלחמה, ספונים להם מנהיגיהם, ומצטופפים סביב מסך LCD אחד שמקשר ביניהם לבין העולם החיצון.
הם מנהלים את מלחמת ההישרדות שלהם רחוק מהטילים ומהסכנות, מול שידורי טלוויזיה ואינטרנט שמראים להם ידו של מי בדיוק על העליונה. מהבונקר הזה יוצאות ההודעות המגמתיות והניסיונות להקרין סמכות וביטחון מול תושבי עזה הנואשים והמבוהלים.
והנה הקלטה נדירה של שיחה מהמרתף בעזה:
מחמוד א-זהאר: "תדליק את הבלאזמה, יא אסמעיל"
הניה: "הנה, הדלקתי מחמוד. תראה איזה יופי רואים"
א-זהאר: "אח-שלו, מה זה, גרונדיג?"
הניה: "לא, זה ביילוט. מיטב הטכנולוגיה מקוריאה. גם פה רואים חד. תראה את העשן השחור מהמסגד שהפציצו"
א-זהאר: "לא, יא באבא. זה אפור. עדיף מסך מגרמניה"
הניה: "זה שחור, מחמוד. הנה אני מכוון את הקונטרסט וזה נשאר שחור. עשן שחור זה סימן שיש שריפה רצינית של דלק. תראה את הכתום של האש שיצאה מהבניין של הממשלה"
א-זהאר: "זה ורוד, יא אסמעיל. לא רואים טוב, הצבעים לא טוב וגם התמונה מטושטש. אמרתי לך, הבלאזמה שלך מקולקלת אח-שלו. עדיף תכבה, וכשנצא מפה אינשאללה נקנה לנו איזה גרונדיג חדש".
