רוב העולם הפנים שאנו נמצאים באחד מהמשברים הכלכליים המורכבים ביותר במאה השנים האחרונות, אם לא המורכב שבהם. הציבור הרחב עדיין אינו מודע לחומרת המשבר במלואו, אך במערכת הפיננסית יודעים שההתמודדות לא תהיה פשוטה, ושהיציאה מהמשבר תארך זמן.
בכלכלה, בדומה לתחומים רבים, התמודדות נכונה עם בעיה בשלביה המוקדמים מובילה פעמים רבות לכך שהבעיה מתפתחת באופן מוגבל, ופגיעתה קלה יחסית לעומת הפוטנציאל ההרסני הטמון בה.
נכון שאנו תלויים במידה רבה בהתפתחויות הגלובליות ושלא ניתן יהיה למנוע מגלי ההדף של המשבר העולמי לעבור את הגבול אלינו. אך למרות זאת, אנו סבורים שניתן להוביל מהלכים שיצמצמו את פגיעת המשבר בנו, ויבטיחו - עד כמה שניתן - שהמשק הישראלי יוכל לשוב לאיתנו בתום המשבר, אולי אף מחוסן משהיה.
חשוב למצוא דרך אלטרנטיבית לקרנות המנוף, שתשלב את הגופים המוסדיים הגדולים במישירין בפתרון הכשל בשוק האג"ח הקונצרני, תוך מציאת פתרון לניגוד העניינים.
המסד של קרנות המנוף מעביר את האחריות לניהול האשראי מהגופים המוסדיים לקרנות המנוף, תוך העמסת דמי ניהול כפולים על העמיתים. נכון יותר לאלץ את המוסדיים להשקיע בהקמת מנגנון פנימי לבחינת אשראים (בדומה לבנקים), או לאפשר להם לרכוש שירותים אלו מגופים מתמחים. זאת, כדי ליצור התמחות שתמנע מהם חשיפה למשבר דומה בעתיד.
מנגנון אפשרי הוא הקמת קרן ממשלתית ייעודית שנותנת הלוואות ישירות למגזר העסקי. קרן כזו יכולה לסבול סיכונים גבוהים בהשוואה לבנקים ובכך להוריד את מחיר ההון לחברות.
החיסרון הוא הסיכון שהמדינה לוקחת, בייחוד כשלא עומדות לרשותה מחלקות אשראי מיומנות כמו בסקטור הבנקאי. המנגנון נכון לתקופת "הטיפול הנמרץ" למשק (במידה ויידרש כזה) וודאי שלא לאורך זמן.
מלבד בעיית מחנק האשראי קיימת בעיה קשה ביותר של יכולת חברות לעמוד בהחזרי אג"ח והלוואות מהעבר. מאז מחירי הנכסים צנחו דרמטית.
נוצרה כאן פצצת זמן מכיוון שהחזרי הריבית והקרן הקרובים מחייבים חברות לממש נכסים במחירי הפסד - מהלך שיעמיד בסימן שאלה גדול את יכולתן להחזיר תשלומים מאוחרים יותר.
נראה כי האינטרס הציבורי הוא בפריסה מחודשת של החובות, שתעלה את הסיכוי לכך שפחות חברות יפשטו את הרגל ושיותר חברות יוכלו להחזיר את מלוא החוב.
כדי שהתהליך יהיה אפקטיבי חייבים לאפשר לגופים המוסדיים המחזיקים באג"ח להתאגד, ולקיים מו"מ (שרובו אינו פומבי) מול מנפיקי האג"ח. המנגנונים נמצאים בשטח, כמו קציני אשראי וקרנות ייעודיות, אולם על הרגולטור להזדרז ולסיים את הסדרתם.
פנסיה: דיווח על תשואות רק פעם בשנה
אסור לשוב ולצמצם את מעורבות הגופים המוסדיים בשוק ההון באמצעות הרחבת הנפקות האג"ח המיועדות. מהלך כזה יחזיר אותנו שנים לאחור, כי הוא יקטין את הסחירות והנזילות בשווקים, ירחיק משקיעים זרים ויצמצם את שוק האשראי החוץ בנקאי.
על שר האוצר לקבל החלטה אמיצה ולאפשר לחיסכון הפנסיוני להיות חיסכון לטווח ארוך על-ידי ביטול הדרישה לדווח על התשואה החודשית. יש לחייב את הגופים המוסדיים להוסיף ולדווח את פירוט אחזקות הקופה, כך שהעמיתים יראו במה מושקעת הקופה שלהם במונחים של חלוקה בין אפיקי סיכון, ולבקש תשואה חודשית או רבעונית.
אולם את חובת הדיווח על התשואה יש להשאיר לסוף השנה בלבד. זה פועל לטובת העמיתים מפני שהגופים המוסדיים יוכלו למקסם את התשואה לטווח ארוך, מבלי לחשוש מפני ההשפעה של השקעה מסוימת על התשואה החודשית. לצורך בקרה ופיקוח מומלץ שהגופים המוסדיים יוסיפו לדווח את התשואה החודשית לרגולטור בלבד.
בנקאות: ייתכן שקליטת "נכסים רעילים" תגיע לכאן
בזכות הרגולציה, מצב המשק וקצת מזל, המגזר הבנקאי בארץ נמצא במצב טוב יחסית לבנקים בחו"ל. עושה רושם שהמהלכים שנעשו עד כה נכונים ועשויים למנוע צורך במהלכים דרסטיים יותר, כגון הלאמה.
הסיכון העיקרי האפשרי במגזר הבנקאי הוא דווקא הסיכון ארוך הטווח, מפני שרמות החשיפה לסיכון צפויות ללכת ולגדול ככל שהמשבר הכלכלי יימשך. לכן אם ההרעה תמשך ולא תיראה באופק מגמת שיפור, כנראה שהזרמת ההון או קליטת "נכסים רעילים" תגיע גם לכאן.
ביטוח פיקדונות: שיחכה לתקופה של צמיחה
במדינות רבות הונהג ביטוח פיקדונות, כשאת פרמיית הביטוח מעמיס הממשל על מערכת הבנקאות (שמעמיסה אותה על לקוחותיה). היתרון בביטוח פיקדונות הוא במניעת הפחד, שעשוי כאפקט דומינו לגרום לקריסה במערכת הבנקאות, כפי שקרה בארה"ב.
עם זאת, מומלץ לא ליישם המלצה זו כעת ולהמתין לשנות צמיחה, שכן העמסת פרמיית הביטוח היא מין תוספת מס, וזה לא הזמן להעמיס תוספת מס על משקי הבית והחברות.
מדיניות מוניטרית: שהנגיד ימשיך במה שהתחיל
על הנגיד, סטנלי פישר, להמשיך במדיניות ה"אקטיביזם המוניטרי" בה החל. אין ספק כי הקשיים עמם יצטרכו היצואנים להתמודד יהיו רבים ומשמעותיים בשנה שנתיים-הקרובות, ואין ספק שלמדינת ישראל יש צורך קריטי לתמוך בהם. אולם לא בטוח שתמיכה בשערי החליפין היא הדרך האפקטיבית או הנכונה לאורך זמן.
תקציב 2009: להשלים עם גידול בגרעון
הירידה בהכנסות המדינה ממסים צפויה להגדיל את הגירעון השנה לרמה של 5% תוצר (כ-35 מיליארד שקל). מאחר וכשליש מהתקציב מופנה מידי שנה לתשלום חובות העבר, ומאחר ויחס החוב לתוצר במדינה צפוי לעלות השנה ליותר מ-80%, חשוב ששר האוצר - בגיבוי ראש הממשלה - ינהל מדיניות פיסקלית אחראית, שתאפשר למייצבים האוטומטיים לפעול, אך לא תיתן פתח לפריצת מסגרת התקציב.
בנוסף, המצב הכלכלי אינו מאפשר לבצע קיצוצים תקציביים או להעלות מסים, על מנת להקטין בחזרה את הגירעון ל-1%. לכן, יש להשלים עם הגידול הצפוי השנה ובשנה הבאה בשיעור הגירעון בשל הירידה בהכנסות המדינה, ובמקביל ליצור כבר עכשיו תוכנית פעולה להפחתת הגירעון ולחזרה לתוואי יורד של היחס חוב לתוצר, החל משנת 2011.
הסקטור הציבורי: הרזה, בלי השמן
למרות הקושי בהקמת הקואליציה, על ראש הממשלה לשאוף לממשלה רזה, ולתת דוגמה לתהליך התייעלות. מומלץ לשר האוצר להגיע להסכמה עם העובדים בנוגע לקיצוץ בשכר בסקטור הציבורי למשך שנה, כפי שנהוג כיום בחלקים רחבים בסקטור הפרטי. חיסכון בהוצאות השכר השנה יאפשר לממשלה לממן לפחות חלק מתוספת ההוצאות שאושרה עד כה ללחימה בדרום ולתוכניות הסיוע.
תעסוקה: לתמוך בקלינטק, אנרגיה, חקלאות והיי-טק
פרי גליל זו כנראה להקת החימום לבעיה העיקרית שהממשלה - כמו כל ממשלה בעולם - תתמודד איתה: האבטלה, והיא מחלה מדבקת. ככל שיותר אנשים מובטלים כך יורדת הצריכה ויש צורך בפחות עובדים לספק את הביקושים.
כפי שעובדי פרי גליל טוענים ובצדק, העלות למשק מוכפלת אם המפעל נסגר: פעם אחת כי נפסקים תשלומי המס, ופעם שנייה כי גדלות התמיכות. מנגד, המדינה לא יכולה לתמוך בכל מפעל כושל כי העלות למשק תהיה בלתי נסבלת.
האסטרטגיה הדרושה היא לזהות תחומים בהם למדינת ישראל יש יתרון גלובלי יחסי ושצפויים להתפתח בתקופת המשבר ובוודאי כשהוא יעבור.
ההיי-טק היה תחום כזה לאורך שנים וכיום ניתן להעביר את הדגש גם לתחומי הקלינטק, ובהם חקלאות מתועשת, תעשיית המים בתחומי ההתפלה והטיהור, ואנרגיות מתחדשות.
תשתיות: להתקרב לרמה המקובלת בעולם המפותח
תשתיות זו לא מילה גסה, ואנו ממליצים להגדיל את ההשקעה הישירה של הממשלה בתשתיות, כמו גם את ההשקעה בתשתיות במימון חיצוני (ובערבות ממשלתית), כך שמלאי ההון בתשתיות במונחי תוצר יגדל לרמה המקובלת בעולם המערבי המפותח.
הגדלת התשתיות לא רק תקרב את הפריפריה למרכז. היא גם תייצר מקומות עבודה וביקושים במשק - שני דברים המצויים בתקופה זו במחסור.
חינוך: יותר מורים במקום קצבאות ילדים
אאל החינוך צריך להתייחס כיעד עליון, וככזה יש לעשות כל מאמץ להשקיע בחינוך, מהגיל הרך ועד האוניברסיטאות. במקום להגדיל את קצבאות הילדים יש להגדיל את מספר המורים.
זו השקעה בריאה למשק הן לטווח הקצר (יותר תעסוקה, יותר צריכה) והן לטווח הארוך - מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב.
בארץ קיימים מקומות בהם יושמו בהצלחה תפיסות ותוכניות חינוכיות, שהביאו לגידול במספר הזכאים לתעודת בגרות, לירידה באלימות ולשיפור במדדי ההצלחה במבחנים הכלל ארציים. יש לבחון תוכניות אלו ולהביא ליישומן בכל הארץ.
בנוסף, מומלץ לשוב ולבחון בחיוב את יום הלימודים הארוך, שיסייע לגידול בתעסוקת נשים.
לגבי האוניברסיטאות: זה לא סוד שמצבן הכלכלי בכי רע וגורם לבריחת מוחות לחו"ל. לכן מומלץ לבצע רפורמה מקיפה שתסייע לאוניברסיטאות להפוך למרכזי רווח על ידי ניצול יתרונותיו של כל מוסד, וניצול המשבר ליצירת תמריצים שיעודדו את המוחות שעזבו לחזור לישראל.
מימון התוכנית: להשקיע רק באבות המזון החיוניים
איך לממן את התוכנית? כשהחולה במצב קשה הוא לא צריך הרבה אוכל, אלא מעט אוכל ומאוד מזין. כך גם בתקציב המדינה, צריך לקצץ בכל מה שהוא לא אבות המזון החיוניים ביותר לשיקום הגוף. כדאי ורצוי להתייחס לתקופה הזו כשעת חרום לאומית. מחיר הטעויות עשוי להיות תהליך החלמה כואב וארוך.
