פישר הוא האצבע שעל חור הסכר והשיטפון בכלכלת ישראל | צילום:
רויטרס
1.
אם סטנלי פישר יתנה הסכמה לקדנציה שנייה בכך שבנימין נתניהו יצבע את השיער לג'ינג'י, ביבי לא יסכים? אם ידרוש מציפי לבני שתרפה קצת מפרצי הצחוק שדבקו בה, היא לא תסכים? אם, וזה עוד יכול לקרות, רוני בר-און יישאר שר אוצר ופישר ידרוש ממנו לרקוד טנגו עם ביבי, רוני לא יסכים?
פישר יכול לבקש את השמיים, הוא יקבל הכל. הוא גם יודע את זה. לא משנה מי יהיה ראש הממשלה ושר האוצר הבאים, הלחץ עליו שיודיע, כבר בקרוב, שיישאר לקדנציה שנייה, יהיה אדיר. הוא יופעל מכל הכיוונים, תוך גיוס הרגש, היהדות, האסון הכלכלי, הפחד מהעתיד ותחינה להצלת העם והמדינה.
פישר הוא הגורם המכריע, החשוב ביותר, האצבע שעל חור הסכר והשיטפון בכלכלת ישראל. הוא גם אחד מאותה קבוצה מצומצמת של מכריעים בינלאומיים שיבנו את דמות הכסף והעולם אחרי השבר הגדול. מצדו הוא בשיא, אמריקה תמיד תחכה לו, אפילו ג'וב פיננסי אקדמי עם הרבה כסף. אבל למעמדו הנוכחי הוא התכונן 65 שנים.
2.
פישר יתנה קדנציה שנייה קודם כל בחוק בנק ישראל חדש. נתניהו הבטיח לו, אריאל שרון הבטיח לו. החוק יכול היה לעבור מזמן אלמלא המחלוקת על הסעיף בהצעת החוק הנוגע לכפיפות שכר עובדי הבנק המרכזי להוראות השירות הציבורי ממשלתי והממונה על השכר באוצר. בתחילת הקדנציה שלו פישר לא הבין את כובד העניין. הוא היה אמריקני משוק ההון האמריקני והשכר והנלוות של עובדי בנק ישראל נראו לו סבירים. זה עבר לו.
היום הוא כבר מכיר טוב את העובדים שלו, את התעסקותם הבלתי נדלית במניפולציות שכר מכוערות. פישר היום גם יודע היטב אילו סכנות טמונות למשק מהסרת כפיפות עובדי בנק ישראל לכלל הוראות השכר הציבורי. הוא יודע בדיוק איזה שיטפון יהיה כאן ומה תוצאותיו. אבל, הוא לא יוכל לסגת מהדרישה הזו שלו, שהוצגה כאולטימטיבית. לכן פישר, שר האוצר הבא וראש הממשלה הבא יחפשו ויבנו סולם של כבוד לרדת באמצעותו מן העץ. כך שכבוד הנגיד יישמר, הוא לא יצטרך לקבל רשות מפקיד במשרד האוצר, וגם הוראות השכר הציבורי יישמרו, אפילו בבנק ישראל.
3.
האחדת הפיקוח תחת קורת הגג של בנק ישראל, גם היא תעבור. ולו רק לזמן קצוב של כמה שנים (שיתארכו להרבה שנים), עד שתמונה ועדה ותתגבש מתכונת פיקוח מקובלת בחקיקה. או/ו בגלל גודל המשבר שהמשק מצוי בו ועוצמת כישלון ההשקעות והפיקוח על הכספים בגמל והפנסיה.
בעולם מוכרים שלושה מודלים של פיקוח רגולטורי. כולם, אגב, פשטו רגל במשבר האחרון.
1. מודל ישראלי: המצב הקיים, פיצול הפיקוח בין כמה רשויות: בנק ישראל על הבנקים, האוצר על הפנסיה, הביטוח ושוק ההון, רשות ניירות ערך על החברות הציבוריות והמסחר.
2. מודל אנגלי: רשות פיקוח אחת הכוללת את רשות ניירות ערך, הפיקוח על הבנקים, הפיקוח על הביטוח, החסכונות ארוכי הטווח ושוק ההון.
3. מודל הולנדי: רגולציה תחת שני קודקודים - אחת ליציבות המערכת ושנייה להתנהלותה העסקית. כלומר, גורם אחד מפקח על יציבות מערכת הכספים ואכיפת היציבות. גורם שני מפקח על התנהלות המערכות הפיננסיות, אכיפה, גילוי, חקירה וענישה.
בדיוני ועדת אריאב דיברו נציגי בנק ישראל על אימוץ רגולציה הדומה יותר למודל ההולנדי. זה אומר שאגף הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר יפורק למעשה. בנק ישראל יקבל את הפיקוח על הבנקים ועל חברות הביטוח. הרשות לניירות ערך תקבל בנוסף לתפקידי הפיקוח על חברות ציבוריות וקרנות נאמנות גם את הפיקוח על קופות הגמל וקרנות הפנסיה. לחלופין, להשאיר את הפיקוח על הגמל והפנסיה במשרד האוצר.
אנגלי, הולנדי או סיני, דבר אחד בטוח - פישר יכול להציג כל תנאי שירצה, והוא יקבל הכל. בצדק.
