מאות מיליוני דולרים, אלפי משרות, הרבה יוקרה ונוכחות של ענקית היי-טק אחת עומדים במרכז קרב חסר סיכוי, אליו נקלעת מדינת ישראל אחת ל-5 שנים ב-15 השנים האחרונות.
מדובר במענק שמבקשת מידי תקופה אינטל להרחבה של פעילות הייצור בקריית-גת. ההיסטוריה של המענקים מתחילה בסוף 1995. מדינת ישראל התחייבה לשלם כ-600 מיליון דולר - כמענקים כספיים והטבות מס - לסיוע בהקמת המפעל הראשון, ה-FAB-18, שיצא לדרך בשנת 1999. עוד כ-525 מיליון דולר התחייבה המדינה לשלם כתמיכה בהקמת המפעל הנוסף, ה-FAB-28, שיצא לדרך לפני כשנה.
כעת, משרדי האוצר והתמ"ת בוחנים בקשה למענק נוסף מצד אינטל, של כ-150 מיליון ד' להרחבת המפעל הקיים.
מה קיבלה המדינה? לפי פרסומי אינטל בתחילת השנה: כ-6,500 עובדים בכלל הפעילות בישראל (מעל ל-3,000 במפעל), שסביבם עוד כמה אלפי מועסקים נילווים; ייצוא של 1.4 מיליארד ב-2008 ובסך-הכל 14 מיליארד דולר בעשור האחרון; רכש גומלין מספקים ישראלים בסך 3 מיליארד דולר מאז 2006, וכמובן תשלומי מסים של החברה ושל העובדים, שמשכורותיהם ברובן גבוהות מהממוצע.
אבל המספרים המרשימים האלו הם לא מה שהובטח. "אינטל תשנה בתוך חמש שנים את מפת הטכנולוגיה, הייצור והתכנון בישראל", אמר דב פרוהמן, נשיא אינטל ישראל, ב-1995 בטקס ההקמה. עד היום, המפעלים של אינטל בקריית-גת לא שינו את המפה הטכנולוגית של ישראל. אבל ייתכן כי פרוהמן דווקא ידע על מה הוא מדבר.
חשבון פשוט
כאשר הקים את מרכז הפיתוח בחיפה ב-1974, הוא תרם את אחד ממרכזי הידע העיקריים שקמו בישראל בתחום השבבים. 25 שנה לאחר מכן, כאשר נחנך ה-FAB-18, הייתה ישראל למעצמה בפיתוח שבבים. הייצור לעומת זאת, נשאר במשך השנים מאחור.
פרוהמן עשה את המתמטיקה: אם בהשקעה מינימלית התהליך לקח 20 שנה, הרי עם ההשקעה האדירה במפעל, נהפוך את ישראל למעצמת ידע בתחום תוך שנים בודדות.
מה שפרוהמן לא לקח בחשבון, זה את "הגנום" הישראלי. בעוד מפעלי אינטל חינכו דורות של אנשי ייצור מהשורה הראשונה (ראו הצלחת מפעל FAB-8 בירושלים, או FAB-18, היום מפעל נומוניקס בקריית גת), בהיי-טק הישראלי הבינו שכדאי להם להתרכז בסקטור הפיתוח, בעידוד הממשלה. העובדים, היזמים והמשקיעים התמכרו לכסף המהיר שתכנון שבבים מוצלח יכול לספק, ונטשו את אוצר הידע שאינטל סיפקה בתחום הייצור המתקדם.
בעוד מרכז הפיתוח של אינטל אחראי על ידע שתרם להקמת מאות חברות, מפעלי אינטל אחראים, בעקיפין, רק למפעל אחד נוסף - לטאואר. כך יצא, שהערך המוסף האמיתי שיכלה אינטל לספק למדינת ישראל, התבזבז.
היום, כאשר ברור שאימפריית ייצור שבבים כבר לא תצמח כאן, צריכים פקידי הממשלה להסביר את הסיבות למענק הבא. הרי לסכומים האלה יש גם אלטרנטיביות. סכומים אלו יכולים למנף תעשיות שלמות ולהביא להעסקת יותר אנשים למשך יותר זמן. אם אנחנו לא נהנים מהערך המוסף, אז מה הסיבה שדווקא אינטל תזכה בכסף?
