מאחורי זעם האוצר, כפי שבא לידי ביטוי בדברי המנכ"ל אריאב כאשר איים על מנהלי מפעל הפיס "לחזור למתכונת ההגרלות הקודמת", והתכוון לסיכויי זכייה יותר גדולים ולפרסים יותר קטנים, "או שנבטל לכם את הרישיון", מסתתרת אי הבנה עמוקה.
הציבור מצביע ברגליו ומעדיף במיוחד בעת משבר זו פרסים ענקיים מלאי פנטזיות על פני פרסים צנועים יותר.
- תפקיד מפעל הפייס לספק לו את המוצר שהוא מעדיף.
- רבים מאלה שבאים למפעל הפייס בביקורת על הסיכוי הנמוך ועל רמאות כביכול, גם הם לא נעמדים בתור לדוכן הפייס כאשר הפרס קטן, והסיכוי קיים.
- תפקיד האוצר לתת למפעל הפייס לנהל את ההגרלות מול העדפות הציבור, ולא מול העדפות פקידי האוצר.
אני מציע לאנשי האוצר לעיין בשאלת גודל הרכיב הלא רציונאלי בשיקולי משא ומתן כלכלי ובתמחור מוצרים, ונדמה לי שבין מובילי גישה זו נמצא גם זוכה פרס הנובל הישראלי פרופסור דניאל כהנמן.
כולנו שמענו על העובדה, המדהימה לכאורה, שאנשים מוכנים להמר במעט כספם (שנמשך מחשבון הבנק המצוי באובר-דראפט) על סיכוי אפסי למעשה, לזכות בפרס בסכום עתק בן עשרות מיליוני שקלים, אך מנגד לא מוכנים להמר על 2 מיליון שקלים בסיכוי קטן, אך אפשרי להרוויח בו.
אפילו שבעבור רוב האנשים הפשוטים, שני מיליון שקלים היו פותרים בעיות ומביאים גם אושר, בזמן שאחרי חודש אופוריה ובולימיה צרכנית, 40 מיליון שקלים יסבו רק צרות. המהירות בה "זוכי הענק" האלה חוזרים למצב כלכלי גרוע יותר ממה שהיו בו לפני הזכייה, רבות.
בעובדות הנ"ל יש כדי להעיד שהציבור הוא במידה רבה לא נבון, אך מי אמר שבני אנוש הם תמיד יצורים נבונים ושמא הצורך הבריא ביצירת חלומות חשוב יותר, מניהול פרקטיקה סטטיסטית יעילה.
כמסקנה מכך אני מציע לאוצר במהלך מילוי תפקידו כרגולאטור, ללמוד את המצב לבחון גם את רצונות הציבור האמיתיים, כפי שבאים לידי ביטוי בהתנהגותו גם אם היא לא הגיונית לפני שהוא מכתיב למפעל הפיס כללים נדרשים.
הצורך בהבנה וניתוח שוויו של חלום מוכר לנו גם בשוק ההון, שבו אנליסטים ומשקיעים באופן יומיומי להעריך את גודל החלום שעבורו הם מוכנים לשלם ברכישת "מניות חלום".
מניות חלום הן מניות שמפתחות טכנולוגיה או מוצר חדש, ועד להשלמת המוצר וקבלת כל הרישיונות, אין להן הכנסות. מחירן של מניות אלה יכול להיקבע בכל המרווח שבין אפס ועד למחיר הכי מפולפל כזה שמבטא את התסריט הכי אופטימי, קרי המוצר פותח, אושר, קיבל רישיונות, הוא נדרש ואין לו מתחרים.
הכלל בשוק ההון
בשוק ההון ישנו קשר הפוך בין גובה הריבית לגובה מחיר החלומות.
בשנים ששררה ריבית גבוהה מאד שוק ההון לא תמחר חלומות אלא בצד הפסימי (קרוב לאפס) של הנחות סיכויי ההצלחה, וכל הכסף "חנה בהר השקלים" ומנגד כאשר הריבית נמוכה מאד, הכסף עובר מ"הר השקלים" לאג"ח למניות ולבסוף מנפח בועה שמכילה את כל התסריטים והחלומות הכי דמיוניים שאפשר ולמעשה יוצרת מצב כמו בפיס חלום ענק אך בלי סיכויי לרווח.
OMFG WOW
הכלל אצל מהמרי הפיס
אז מר אריאב מנכ"ל האוצר תהיו עם היד על הדופק ובקשר רצוף עם מפעל הפיס, מתוך נכונות לעשות שינויים בהגרלות לפי דרישת הציבור ובלי איומים כי אין בכך צורך.
נדמה לי שככל שמדובר בפיס ימצא קשר ישיר בין מצב כלכלי גרוע וחוסר וודאות לנכונות להמר ולהעדיף את הזכיות הענקיות חסרות הסיכוי לעומת זאת מצב כלכלי טוב במיוחד יקרב את מודל ההתנהגות של המהמרים לצד הנבון יותר המעדיף פרסים בעלי סיכויי.
לכן אנשי האוצר תבדקו כמה חלומות הציבור רוצה לקנות, כי חלומות הם כמו כל מוצר אחר ( לחם מים סוכר) ואת זה תדאגו שיספקו לו.
