בסיפור המאבק בין בנק ישראל לאוצר לגבי שכר עובדי הבנק, יש רק שני עניינים חד משמעיים, חד ערכיים וקריטיים. עובדי בנק ישראל הם עובדי ציבור. תנאי השכר שלהם חייבים להישמר כחלק מהפיקוח הכללי האחיד על כלל עובדי השירות הציבורי, באמצעות הממונה על השכר באוצר (שהגיע הזמן שיעשה עם הסמכויות שלו הרבה יותר ממה שעשה עד כה). אם לא, תהיה פה פריצה תקציבית פרועה של 80-90 מיליארד שקל.
דבר שני, יש להעביר חוק בנק ישראל חדש. החוק הקיים שנחקק ב-1954 מיושן, מעוות, לא רלבנטי, מאפשר הפקרות בלא מעט נושאים, בכלל זה מעמד-על של נגיד הבנק, שככל הידוע לא נוצל עד היום לרעה, אבל מי יודע.
השמן והרזה
מסביב לאלה רוטט רוטב סמיך, מיושן ומעופש של אינטרסים, תאוות בצע, נצלנות, אגו, רדיפת כוח, טסטוסטרון, יוהרה, איומים והפחדות. באמצע יושב לו בנימין נתניהו ומתפלל שהריאליטי הזה ייגמר סוף סוף עם מדינה אחת יהודית, בה יגורו סטנלי פישר ויובל שטייניץ זה לצד זה בשלום ואחווה. קודמו, אהוד אולמרט היה מוכן ללכת רחוק מאוד עם "ויתורים כואבים" לפישר, רק שימשיך לשמש לו כסות כלכלית בינלאומית.
נתניהו, לא דיבר על זה בגלוי, אבל עמדתו ברורה: אין לפתוח שער להפקרות תקציבית, שכן שחרור עובדי בנק ישראל מעול הפיקוח הציבורי תביא אחריהם גורמים נוספים. האיש השמן ימות מעודף כולסטרול ושבץ מוחי, האיש הרזה יתמוטט סופית.
פחד ואל-פחד
ומצד שני, נתניהו, בעיצומו של שבר כלכלי עולמי ומצור מדיני אמריקני מתהדק מבית ברק חוסיין אובמה ורם עמנואל פוחד. הוא פוחד שפישר יכעס, ייעלב וינטוש. הוא מבוהל מהאפשרות שזה יגרום לחברות האשראי להוריד את דירוג האשראי דבר שיביא להעלאת הריבית על גיוסי ההון המסיביים שעסקת החבילה שלו עם עופר עיני מכתיבה, ולהרחקת השקעות זרות.
זה לא אני
"אני לא מאמין שאנחנו צריכים לקבוע את השכר שלנו" היתמם היום הנגיד סטנלי פישר במסיבת עיתונאים דחופה ומיותרת שלא היתה בה כל בשורה. "המילה האחרונה בנושא השכר לא תהיה בידי בנק ישראל" הוא טען, בהתייחסות צינית, מניפולטיבית ומיתממת. זה לא אני ועובדי העליזים והנהנתנים, זה יהיה גוף ציבורי, אחריו דירקטוריון עם אנשים חיצוניים, ואז ראש הממשלה יכריע. נו באמת.. אפילו אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים.. אפילו אנחנו יודעים לזהות שטיפת מוח.
הדון השקט
"אני רציתי לסגור את הדברים בשקט..". פישר אמר שרצה לגמור את הדחת דני דנקנר בשקט, בלי שבעלי מניות ומפקידים ידעו מה באמת קורה. הוא רצה לגמור בשקט גם את המשך ההפקרות בשכרם של עובדי הבנק, בלי שהציבור שמממן אותם יידע כלל מה קורה. למה? אולי כי בשקט אפשר להעביר דברים פחות מכובדים?
פישר מסביר-מאיים שבלי עצמאות מלאה בקביעת שכרו, האוצר עלול לעשות שימוש בכלי הפיקוח שלו כדי להשפיע על המדיניות המוניטרית של בנק ישראל. כלומר האוצר יסחט את בנק ישראל. אם זה לא היה כל כך ציני זה יכול היה להיות מבדח.
שני הצדדים צריכים לנצח
נתניהו הטיל על מנכ"ל משרדו אייל גבאי את המשימה להוציא את הערמונים מהאש. גבאי, אחרי 4.5 שנים בראש רשות החברות הממשלתיות. שמע כבר הרבה איומים והוא די אדיש לתסריטי אימה ונטישה.
הצעה חלופית שיוצאת בימים האחרונים מגורמים המציגים עצמם ניטרליים אומרת: הסיפור חייב להסתיים ב-WIN WIN . פישר צריך לקבל את חוק בנק ישראל ושטייניץ את סמכות הממונה על השכר.
חוק בנק ישראל החדש יוגש לכנסת בלי הסעיף המתייחס לשכר העובדים (סעיף 22, א', ב',ג') ויעבור בשלוש קריאות. במקביל תוקם ועדה בה ישבו אנשי בנק ישראל האוצר ואנשי ציבור, שתדון בנושא ולכשיתקבלו הכרעות, הן יתווספו לחוק.
