"חוק ההסדרים במשק המדינה" הוא המצאה של ראש הממשלה פרס ושר האוצר מודעי. הוא הובא לכנסת לראשונה ב-1985 כחלק מהתקנות לשעת חירום במסגרת "התוכנית לייצוב המשק", שנועדה להתמודד עם משבר כלכלי עמוק. הרעיון היה ליצור חוק שדוחה, מבטל, או מעכב את כניסתם לתוקף של חוקים מסוימים, בעיקר כאלה שיישומם דורש משאבים שאותם הממשלה אינה יכולה או אינה מעוניינת לממן.
מאז ועד היום, החוק הזה מוגש לכנסת בצמוד להצעת התקציב של הממשלה. בשנים הראשונות הוא עסק בנושאים כלכליים הקשורים לתקציב עצמו. עם הזמן, החוק הפך לבית הקברות של חוקים רבים שעברו את כל שלבי החקיקה, ובכל זאת לא זכו להתממש.
כך ממש, מבטלים חוקים?
כן. ההקדמה הקבועה של החוק מסבירה כי "חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחילתם של חוקים, לבטל חוקים וכן לקבוע הוראות נוספות במטרה להשיג את יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים...".
דבר נוסף שחוק ההסדרים כולל הוא רפורמות בתחומים שונים. בממשלה יודעים שיש נושאים שקשה להעביר בחוק רגיל, ולכן הם משתמשים בחוק ההסדרים כ"חוק-על" שלרוב עובר כמעט כמו שהוגש, משום שאיש אינו יכול לנהל דיון אמיתי ומעמיק בחוק כזה, שהשנה ממלא 220 עמודים.
אם זה כך כל שנה, למה הסערה הגדולה הפעם?
הפעם האוצר מבקש להביא לאישור תקציב לשנתיים, ובהתאם - חוק הסדרים לשנתיים. הכנסת, שנבחרה ממש לאחרונה, עלולה להפוך לחותמת גומי של האוצר, שהפעם הגדיל לעשות ודחף לתוך החוק הפרטה מואצת של מעונות לבעלי מוגבלויות, הפרטה של רשות הדואר, הענקת רישיון למפעיל סלולרי נוסף, הקמה של קופת חולים חדשה, שבניגוד לקיימות, תוקם למטרות רווח, "היטל מחסור במים" של 20 שקל על צריכה שמעל 4 מ"ק בחודש לנפש, ועוד.
כל אחד מהנושאים האלה ראוי לחוק משלו, שעליו אפשר יהיה לנהל דיון ציבורי במטרה להגיע לנוסח שמביא בחשבון את כל ההשלכות של השינויים המוצעים.
אז למה בעצם חברי הכנסת לא מפילים את החוק?
בגלל השיטה הפוליטית. חוק ההסדרים, כמו חוק התקציב עצמו, בנוי על כך שהצבעה נגדו פירושה הבעת אי-אמון בממשלה, ועלולה להפיל את הממשלה. זה גורם לכך שחברי הקואליציה חייבים להצביע בעד החוק, ומה שנשאר להם זה רק להפעיל לחץ כדי להוציא סעיפים מסוימים מתוך הגרסה הסופית של החוק. אבל עם כל-כך הרבה סעיפים ותתי-סעיפים, כל ניסיון כזה הוא טיפה בים.
נשמע קצת לא חוקי, החוק הזה.
ללא ספק מדובר בהליך חקיקה בעייתי ביותר. מדובר בעצם ב"חוק עוקף חקיקה" שעושה צחוק מעבודת הכנסת. אפשר לומר שהפקידות הבכירה באוצר למעשה מכופפת באמצעות החוק הזה את כל המערכת הפוליטית וגורמת לכך שפקידים מחליטים במקום נציגי הציבור.
היועצת המשפטית של הכנסת קראה לפני כמה שנים להעביר את הנושאים בחוק ההסדרים לדיון נפרד בוועדות השונות של הכנסת במסלול החקיקה הרגיל. ברור שבאוצר לא ממש התלהבו, כי דיון מעמיק עשוי לעצור חלק גדול מהסעיפים שחדרו לחוק, שאין סיכוי שחברי הכנסת היו תומכים בהם. אבל למרות הבעייתיות החוקתית והיעדר השקיפות הזועק, החוק, כפי שאנחנו רואים השנה, רק ממשיך לתפוח.
