מה שיפה בסטארט-אפ שלי ושל מ', זה שאנחנו כל הזמן חושבים קדימה. גם עכשיו, כשרק שנינו במיזם והכסף מהמשקיעים עדיין לא הגיע, אנחנו כבר חושבים הלאה: איך נקבל את הכסף, נסיים את בדיקת ההיתכנות, נגייס עוד אנשים ונתחיל להתגלגל.
מ' כבר מתכנן איפה לקנות לפטופים לאלו שיגיעו ומברר על הדילים הטובים לציוד משרדי. אני יותר שמרן, ומעדיף שנחליף קודם סוללה ללפטופ שלא ייכבה באמצע מצגת לאחת מהקרנות.
"חייבים משרד", אומר לי מ' באחת משיחות הלילה שלנו. "תרגיע" אני עונה, "משרד בשביל שנינו?" "אינך מבין, צריך מקום קבוע כדי לנהל את המיזם, לפגוש אנשים, להכין את הרקע לגיוס עוד עובדים. כמה זמן נוכל עוד לעבוד מהסלון בבית שלך?"
אני מודה שגם אני לפעמים נסחף אחר האופטימיות ואסטרטגיית הטווח הארוך של מ'. אחרי הכול, מי צריך כסף, תוכנית עסקית, ואנשים אם יש חזון וראיה ארוכת טווח? לא יודע איך זה קרה, אבל מ' הצליח להכניס אותי למוד של חיפוש משרד, ובלי ששמתי לב, הוא כבר רץ ברחבי העיר ומחפש לנו כתובת.
"שמע", אני אומר לו בחשש מה, "אתה לא מתכוון לשכור מאות מטרים באזור נוצץ עם כסאות אורטופדיים משוכללים, נכון?" "אל תדאג אח שלו", עונה לי מ'. אז אני מתחיל לדאוג באמת.
הבשורות הטובות לא אחרו לבוא. משרד במיקום אסטרטגי על בסיס שימוש יומי, מחיר ממש אטרקטיבי, כל השירותים הנלווים, Wi-Fi, מכונת קפה משוכללת, מקום פנוי להתרחבות ואפילו מזכירה.
מ' ערך בפניי את כל החישובים והראה לי בנוסחאות, בגרפים ובמודלים מתמטיים כמה המעבר למשרד החדש משתלם לנו.
ובאמת - מאז שמ' מצא משרד, אנחנו מבלים שם ימים ולילות. בסתר לבי אני יודע היום שהוא צדק, המשרד המרווח הוכיח עצמו וזה משהו שהיינו חייבים. עוד שלב בדרך אל האקזיט?
הבעיה היא שבגלל שיש מקום קבוע ונוח, אנחנו שורצים שם ללא הפסקה. דבר מוביל לדבר, עוד טלפון ועוד אי-מייל ועוד תיקונים למצגת, ובין כל אלה - כמויות מסחריות של קפוצ'ינו ואספרסו. והופ, כבר 1:30 בלילה. "תרצו עוד משהו?" שואלת המזכירה. "אנחנו בסיידר" מחייך מ'. "אולי היא רוצה כבר ללכת?" אני אומר למ', "לא נעים. כבר אמצע הלילה".
דקה אחר-כך היא שבה: "אני מתנצלת, אבל המטבח נסגר. זה לא אני, אלא מדיניות בית הקפה. אז להביא לכם חשבון?".
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק
