השאלה האם ראוי ונחוץ להקים בתי סוהר פרטיים בישראל מפרנסת דיונים אקדמיים ופילוסופיים במשך שנים. לא מדובר רק בשאלה חברתית (מעמד האסירים) או בשאלה לאומית (פגיעה בריבונות המדינה). כבר לפני יותר מ-10 שנים נערך בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב קורס שבחן את הנושא מתוך ראייה כלכלית. פרמטרים כלכליים קלאסיים, כמו מקסום רווח, מקסום ביקושים וכדומה, לא ממש מסתדרים עם חברה פרטית המתפרנסת מכליאתם של בני אדם ועלולה לתמרץ החמרה של הענישה, מניעת שחרור מוקדם, עידוד פשיעה וכדומה.
ובכל זאת, מדינת ישראל הכריעה מזמן בוויכוח. בשנת 2004 עבר בכנסת תיקון לפקודת בתי הסוהר, שאפשר הקמה של כלא פרטי בישראל. מדינת ישראל פרסמה מכרז בינלאומי, שכלל כ-3,000 עמודים עמוסים בסייגים ובביאורים, להפעלה וניהול פרטי (PFI) של הכלא שיוקם ליד באר-שבע במשך 22 שנים. החודש, יוני 2009, אמורים היו 800 האסירים להיכנס לכלא החדש שבנו עבורם אפריקה ישראל של לב לבייב ומנרב של אברהם קוזניצקי.
העתירה הוגשה לפני 4 שנים
בית הסוהר - מעין עיר קטנה הכוללת מאות חדרים, מכבסה, מרפאה, מטבח, מרפאת שיניים ועוד - הוקם בשנים האחרונות בהשקעה של 200 מיליון שקל. 120 איש, סוהרים ואנשי סגל, מקבלים בימים הקרובים את משכורתם השנייה עבור עבודתם בכלא.
איך זה שאף ארגון חברתי, מלבד המחלקה לזכויות האזרח במכללה האקדמית למשפטים ברמת-גן, לא עתר נגד הכלא המופרט? את התשובה אפשר היה לקרוא בדו"ח שפרסמה בימים האחרונים הסנגוריה הציבורית לשנת 2008. על-פי הדו"ח, בתי הכלא הציבוריים בישראל סובלים ממחסור חמור בחדרים, מיחס משפיל כלפי האסירים ומתנאים תברואתיים שמגיעים עד לכדי סכנת חיים ממשית לבריאות האסירים. מה שטוב לדיון תיאורטי כנראה לא ממש עובד במבחן המעשי.
רק שבכל זאת, הכלא הפרטי לא נפתח החודש. בג"ץ, בהרכב מיוחד של 9 שופטים, הוציא במארס האחרון צו ביניים נגד פתיחת הכלא, בעקבות עתירה שהגישה המכללה לפני יותר מ-4 שנים.
ליזמים, למשרד האוצר, למשרד לביטחון פנים או לפרקליטות המדינה אין כרגע שום מושג מתי יתקיים הדיון הבא ומתי מתכוונים השופטים הנכבדים להכריע בדיון הפילוסופי-חברתי-משפטי ולחרוץ את גורל בית הסוהר. אגב, גם עם החלטה של בג"ץ לגנוז את כוונות ההפרטה של בתי הכלא אפשר יהיה לחיות (בהנחה שאתם לא אסירים). המבנה ישודרג במהירות למכללה צבאית, או משהו דומה, ואפשר יהיה לסיים את הפרשה המביכה ולמזער נזקים.
אבל בינתיים, 22 קבלני משנה עצרו את פעילותם והתחייבותם להשלמת בניית הכלא. עשרות ספקי מזון, רפואה, אחזקה וכדומה, שהתארגנו לקראת הפתיחה ביוני, שוברים את הראש מה לעשות עם הציוד המוזמן. מנרב ואפריקה ישראל ממשיכים לשלם מידי חודש כ-3 מיליון שקל משכורות והוצאות אחרות ל-120 עובדי הכלא, מתוך הנחה שלגייס עובדים מחדש ייקח להם לפחות חצי שנה. בנוסף, הוצאות המימון של היזמים לבנקים עומדים על כמיליון שקל לחודש.
נזכיר שוב - מדובר במכרז מסודר ומפורט שהוציאה מדינת ישראל. זהו לא עוד קניון שהקים יזם על שטח תעשייתי או אולם אירועים שנבנה מעל לחממה חקלאית. משלמי המיסים, שזה אנחנו, נשלם ליזמים את הכסף שהם הפסידו מהשהייה או מביטול הפרויקט. את הנזק שנגרם בינתיים לאסירים המצטופפים בבתי הכלא קשה להאמין שמישהו יכמת וישלם.
אבל מעבר לכך, הנזק הגדול באמת עשוי להיגרם למודל הפופולארי של מכרזי ה-BOT וה-PFI למיניהם. אם מדינת ישראל תבטל מכרז בינלאומי לשיתוף הסקטור הפרטי, כזה שגם נוסח בקפידה על פני אלפי עמודים, היא מכניסה מימד משמעותי של סיכון לכל מכרז דומה שהיא תפרסם בעתיד.
האחראים לפארסה הזו, ברשלנות שתעלה לנו עשרות מיליוני שקלים לפחות, צריכים אולי לשבת בכלא. רק שלפחות כרגע, הכלא היחיד שיש בו חדרים פנויים, אינו פתוח.
