דילוי מפמבה מתגורר בלורמו, בצפון אנגולה, שסמוך לה מפעילה חברה בשם לומינאס - שותפות בין לבייב, חברת היהלומים הלאומית של אנגולה וגנרל מקומי בדימוס - מכרה גדול. לבייב, לפי אנשיו, מחזיק כ-40% מהמיזם. המקומיים, שכדי לא לרעוב מחפשים יהלומים ומוגדרים כ"כורים פיראטיים", הם טרף קל לחברת האבטחה של לומינאס.
ב-17 במאי, עשה מפמבה, יחד עם כמה מחבריו, את דרכו הביתה בגמר יום חיפושים. בשלב מסוים נתקלה הקבוצה באנשי ביטחון חמושים של K&P Mineira, חברה פרטית שנשכרה כדי לאבטח את המכרה.
"הם היכו אותי עד שהישבן שלי היה נפוח והתעלפתי", העיד מפמבה, שלאחר המקרה נזקק לקביים. "כששבתי להכרה היה חושך ולא יכולתי ללכת. נשארתי במקום שבו נפלתי עד למחרת. למעשה זחלתי חזרה לשכונה".
העדות הזו הובאה בדוח שפרסם זמן קצר לאחר האירוע, באמצע 2006, רפאל מרקז, פעיל זכויות אדם אנגולי העטור בפרסים בינלאומיים. לצדה מובאות בדוח, שכותרתו "יהלומי ההשפלה והסבל", עשרות עדויות נוספות על התעללות ועל הפרת זכויות אדם שבוצעו על-ידי מאבטחי החברה שמעסיק המכרה (וכן על-ידי חברות הפועלות בשירות תאגידים אחרים).
מהעדויות עולה תמונה אפלה, רחוקה להפליא מסעודות הגאלה של היהלומנים; ירי שרירותי, מכות באמצעות כתות רובים ואתי חפירה, הצלפות בחגורות, אלימות כלפי ילדים, טקסי השפלה הכוללים אילוץ של הכורים להתפשט, ולפעמים גם לשיר ולרקוד עירומים, הם עניין שכיח, וזאת רשימה חלקית בלבד. לפעילות החברות, סיכם מרקז בדוח, יש "היבט סדיסטי עמוק".
הדו"ח עורר עניין בעולם, אולם בישראל הוא כלל לא פורסם. וגם מי שמתעניין, מתקשה לאסוף מידע על המתרחש. עיתונאים אנגולים נכלאו בעבר בשל פרסומים ביקורתיים, ופעילי ארגונים מקומיים, שאליהם פנינו, סירבו בתוקף לשוחח בטלפון כי "זה לא בטוח". מרקז, שהסכים להתראיין, אומר שמאז הדוח שלו "התופעות של תקיפות ללא סיבה פחתו, אבל הבעיות עם הכורים הבלתי חוקיים נמשכות. יש לי מידע על מקרים חדשים של אנשים שנהרגו ושעברו התעללויות".
"זה ביזנס מאוד מלוכלך באנגולה", הוא הוסיף השבוע. "אין דבר כזה להיות נקי בעסקי היהלומים שם, ואין בעסקים האלה שום דבר אתי. רק אלה המסוגלים לשחות במי בוץ מצליחים לפעול בתעשייה הזו".
כך זה נראה באנגולה
היום שולטים בשדות היהלומים באנגולה תאגידים זרים - מרוסיה, מברזיל, מדרום אפריקה וגם מישראל - בעזרת חברות האבטחה ששיטות העבודה שלהן תוארו לעיל. "אבן דרך בהפקרות והיעדר חוק", מגדיר את השיטה הזאת מרקז בדוח שלו, ומוסיף כי היהלומים, שיכלו להיות ברכה לאזור, הפכו מבחינת התושבים ל"קללה ההורסת את חייהם".
פעילות התאגידים נעשית בשותפות עם הממשלה ומשלשלת לקופתה מיליארדי דולרים, אולם באורח פלא האזור, העשיר כל-כך במשאבים, נותר עני אפילו בסטנדרטים של אנגולה. יותר מעשירית מהילדים אינם עוברים את גיל 5 בשל היעדר שירותי בריאות; ברוב הכפרים אין בתי ספר; מים זורמים הם מצרך נדיר.
העוני הרב משתקף גם בחלק ממקרי ההתעללות שתיעד מרקז. למשל, בסיפורו של אנטוניו אליסו בן ה-14. הנער חיפש יהלומים בנהר עם חבר, עד שהגיעו מאבטחי K&P, שמעסיקה החברה שבה שותף לבייב. "הם פקדו עלינו לצאת מהמים, ואחד מהם סטר לי על הפנים", העיד אליסו. כשדבריו לא נשאו חן בעיני המאבטחים הם הוסיפו להכותו, וכשחברו ניסה לסייע, הוא נורה והחל לדמם בנהר. "המאבטח", סיפר אליסו, "שאל אותי איך זה שילד כבר כורה יהלומים. עניתי שאין לי דרך לממן את החינוך שלי מכיוון שאבא שלי לא עובד ואין עבודה בעיר".
גם כשהכורים כבר מוצאים יהלומים שהיו שווים הון במערב, ספק אם הם מקבלים עבורם תמורה ראויה, וכאן נכנס לתמונה לבייב. מאז 1999 שותף הטייקון הישראלי עם ממשלת אנגולה ב"אסקורפ" (אנגולה סלינג קורפוריישן): עד 2003 הייתה החברה בעלת הזכות הבלעדית לרכוש יהלומי גלם מכורים פיראטיים, ומאז היא פועלת לצד חברה נוספת. לפי פרסומי עבר לבייב מחזיק 49% מהחברה. אנשיו מכחישים, טוענים שאחוזי הבעלות שלו נמוכים יותר, אולם מסרבים לפרט מה הם.
מאיפה היהלומים? שאלה טובה
היעדר התיעוד שעליו מדבר מרקז הוא רק חלק משורת הבעיות בהתנהלות בתי הקנייה - בעיות הסותרות, למעשה, את מהותה של אמנת קימברלי, שבה אוהבים כל-כך היהלומנים, ולבייב ביניהם, להתהדר. "לבייב היה היועץ הראשי של אנגולה בתהליך קימברלי", אומרים מקורביו, "ואנגולה היא היום מהמדינות המובילות ביישום התהליך".
האומנם? בעוד שמהות התהליך היא הפעלת אמצעי שליטה ובקרה שיוודאו מנין מגיע כל יהלום ומי מרוויח ממכירתו, הרי שבבתי הקנייה רוכשת אסקורפ את היהלומים מבלי לשאול את המוכר לפרטיו, מבלי לברר את מקורו של היהלום, ומבלי לבצע רישום ותיעוד של העסקה. התשלום, אגב, מתבצע ב"שחור" בלי קבלה ובלי תיעוד.
ומי מעניק באנגולה את חותמת הכשרות המכריזה כי לא מדובר ביהלומי דמים? סודיאם, השותפה הממשלתית של לבייב באסקורפ, המעוניינת כמובן להכשיר כמה שיותר יהלומים למכירה.
חלק מיהלומי הגלם האלה הגיעו בשנים האחרונות לישראל. כשלבייב קיבל את הזיכיון לשיווק יהלומי אנגולה בעולם הגיבו בבורסה ברמת גן בסיפוק רב, מאחר שכך יכלו יהלומי גלם להגיע ישירות לישראל ולחסוך פערי תיווך. ביולי 2004 הוקמה "סודיאם אינטרנשיונל" - שותפות נוספת בין לבייב לממשל, המוכרת את יהלומי אנגולה בשוק העולמי.
החברה, שבטקס השקתה נכח שר האוצר דאז בנימין נתניהו, נרשמה בישראל, ומשרדיה ממוקמים ברחוב בצלאל בבורסת היהלומים ברמת גן. החברה מצהירה כי כל היהלומים שלה אינם יהלומי דמים, וכשמשרד התמ"ת רואה את החותמת האנגולית, הוא מצרף לעסק את החותמת שלו.
אבל האם נציגי התמ"ת באמת יודעים לכיסיו של מי שולשלו כספים בגין אותם יהלומים? לא ממש. כך דוח PAC מלפני כשנה: "מקור האבנים, וכן העסקות והסוחרים שדרכם הן עברו לפני שהגיעו לבית הקנייה - נותרו בגדר תעלומה (...) המערכת היא בבירור יותר מרופפת במידה מספקת כדי לאפשר זליגת כמות עצומה של יהלומי דמים, אם היו סכסוכים משתוללים בקרבת מקום (...) אם יפרוץ קונפליקט חדש, המערכת האנגולית תהיה פרוצה לרווחה לניצול (...) אין שום דבר במערכת שימנע הלבנה סיטונית של יהלומי גלם מאזורי מלחמה באנגולה או מחוצה לה, במקרה שמלחמה חדשה תפרוץ". בדוח מלפני כחודש מציין הארגון כי דבר לא השתנה.
האזהרות אינן תיאורטיות. בקונגו הסמוכה מתחוללת זה שנים מלחמת אזרחים אכזרית שעלתה בחייהם של מיליונים. בינואר נחתם הסכם שלום בין המורדים לממשלה והוכרז על הפסקת אש, אולם לאחרונה התחדשו הקרבות, הכוללים מעשי טבח ואונס אכזריים. "אם המצב בקונגו יחמיר באופן שימנע מיהלומים לצאת מקונגו", אומר בלור, "הם יגיעו בקלות לאנגולה ויצאו ממנה. חברות היהלומים מדברות על כמה הרבה הן עשו כדי שתהליך קימברלי יעבוד, והממשלות תמיד אומרות כמה הן גאות בתהליך. אבל כשהארגונים האזרחיים מצביעים על כך שהם לא באמת יודעים מאיפה היהלומים מגיעים, ועל כך שהמערכת פרוצה, הם פשוט מתעלמים באופן מוחלט".
"תהליך קימברלי באנגולה הוא פארסה", מוסיף מרקז, "הוא לא עוזר להגדיר באמת מהם יהלומים נקיים ומהם מלוכלכים. המרוויחים האמיתיים היחידים של תהליך קימברלי הם לבייב ומוריס טמפלסמן (יהלומן אחר הרוכש יהלומי גלם, א' ר'), המשתמשים בזה למטרותיהם והמקבלים מתהליך קימברלי כיסוי לניצול הכורים".
מקורבי לבייב מאשרים למעשה שאין להם מושג מנין מגיעים היהלומים שאסקורפ רוכשת מהכורים הלא מורשים. "אין לנו הרבה מה להגיד על הטיעון הזה", הם אומרים, "לא הכול ורוד".
אלה יכולים להיות יהלומים שהגיעו מקונגו, למשל.
"זה נכון שיש אפשרות שיהלומים יעברו מקונגו. מה שקורה היום בשטח זה שההברחות מתבצעות בכיוון ההפוך. חוץ מזה, הקניין יודע מה זה יהלום מקונגו ומה זה יהלום מאנגולה".
ואתם יכולים להבטיח שהוא לא יקנה יהלום אם הוא יראה שהגיע מקונגו?
"לא הכול ורוד".
תגובת מקורבי לבייב: "עשינו באנגולה מהפכה"
על מקרי ההתעללות:
תחילה טענו מקורבי קבוצת לבייב הפרטית (שאינה קשורה לאפריקה ישראל) כי בדוח לא נכללו מקרים המיוחסים לחברת האבטחה שלהם, ומסרו ש"אנחנו מכבדים את הדוח. אנחנו לא מקילים בזה ראש, שלח לנו את הדוח ונבדוק". ימים אחדים לאחר ש-G שלח את הדוח טענו המקורבים ש"הדברים נבדקו ולא היו דברים מעולם. המקרים לא נעשו על-ידי חברת האבטחה. אם הם קרו, אולי הם נעשו על-ידי כוחות הביטחון של אנגולה".
על הטענה שהעסקות מתבצעות ללא תיעוד וקבלות ומתבצעות במזומן:
"המדינה מנהלת את העסק. אנחנו לא יודעים מי הקניינים ולא ממנים את האחראים. המדינה מנפיקה את התעודות שמאשרות לסחור ביהלומים. הקבוצה לא מעורבת בניהול היומיומי. מבדיקה שביצענו עולה שהקניות מתבצעות אך ורק מכורים בעלי הרשאה, לפי הנהלים".
דובר הקבוצה ביקש להוסיף כי היא "חוללה מהפכה בתעשיית היהלומים באפריקה בכלל ובאנגולה בפרט. בעוד שבעבר נהגו גורמים בתעשייה לייצא את היהלומים בלבד, הקבוצה נוהגת לשתף פעולה עם הממשלות באמצעות הקמת תעשייה שלמה לעיבוד יהלומים, הכוללת הכשרת עובדים מקומיים ויצירת אלפי מקומות תעסוקה. מהפכה כלכלית-חברתית זו הנה בעלת ערך מוסף רב".
המקורבים מסרו גם כי הקבוצה מבצעת פעילות סוציאלית ופילנתרופית ענפה, אולם לא נענו לבקשת G למסירת נתונים בדבר היקפה המדויק: "להיכנס לחשבון של מיליון לכאן או לשם זה לא הנקודה", אמרו.
