צמד המילים "מטוס מנהלים" או "מטוס פרטי", שרק עד לפני מספר חודשים היו סמל סטטוס ונקשרו לחיים הטובים של האלפיון העליון או של אנשי העסקים הפעילים במיוחד, נפלו גם הן קורבן למשבר הכלכלי העולמי, וכיום הן כמעט מוקצות מחמת מיאוס.
אם רוצים להבין עד כמה המשבר בתחום עמוק די לשים לב לכך שבשקט בשקט החליטה רשות שדות התעופה להקפיא את התוכנית לבניית טרמינל הפרטי בסמוך לטרמינל 1 בנתב"ג.
הטרמינל שהקמתו נהגתה בתקופות הפרוספריטי של המטוסים הפרטיים אמור היה לקום בעלות של 10 מיליון שקל להשתרע על שטח של 1,000 מ"ר ולכלול מבואת כניסה, אולם המתנה עם בר, ארבעה חדרי אירוח, עמדת ביקורת גבולות, חדר בידוק ביטחוני, אולם מכס, מטבחון, חדר מבצעים ותדרוך טייסים, חדרי מנוחה לצוות ואזור תפעולי.
כל אלה אמורים היו לשלשל לקופת רשות שדות התעופה סכומים נאים, אלא שנראה שלפחות מזווית זו תאלץ הרשות לחכות, כמו כולנו, לימים טובים יותר.
על-פי נתונים שפורסמו בעבר, בשנת 2007 עמד מספר הנוסעים במטוסים פרטיים בנתב"ג על 17,680 בני אדם, ב-5,120 נחיתות והמראות - גידול של 32% ו-28%, בהתאמה, לעומת 2006.
הנתונים לגבי שנת 2008 מעובדים בימים אלה, אולם כבר ניתן לומר שבחודשים האחרונים של השנה נרשמה ירידה משמעותית בכל המספרים הקשורים לתעופה הפרטית, ירידה שהולכת ומחריפה גם בימים אלה.
יתרה מכך, כפי שכבר נכתב בכותרות, חלק ניכר מבעלי מטוסי המנהלים רק מחכים לרגע בו יוכלו למכור את המטוסים שהיו עד לא מכבר גאוותם, אלא שכידוע, בשביל למכור צריך גם שיהיו קונים, וגם אלה לא ממש בנמצא.
חלק מבעלי המטוסים האלה כבר החלו לפזר בקרב הברוקרים של ענף התעופה הפרטית הצהרות כי יהיו מוכנים להחכיר את המטוסים עבור טיסות פרטיות של אחרים, אולם גם כאן, הפלא ופלא, אין ממש קופצים על המציאה.
מטוס לכל טייקון
על-פי נתוני רשות שדות התעופה נתב"ג משמש כיום כבסיס-אם ל-16 מטוסי מנהלים ברישום ישראלי, ול-19 מטוסי מנהלים ברישום זר. כל המטוסים בבעלות ישראלית. בין השמות הבולטים של אלה שהחזיקו מטוסי מנהלים פרטיים ניתן למצוא את לב לבייב, שרק באחרונה דיווח כי מכר את מטוס הבומברדייה גלובל 5000 שלו, אותו רכש תמורת 50 מיליון דולר, ב-46 מיליון דולר. המטוס נרכש באמצעות החברה-הבת של אפריקה ישראל, אפי פיתוח, אולם למי שחשב שיפגוש בלבייב באחת מהטיסות המסחריות ללונדון נוכל לדווח, כי האחרון ממשיך להחזיק במטוס מנהלים אחר שבבעלותו. גם יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, רכש ב-2001 מטוס מנהלים ב-23 מיליון דולר מהונו הפרטי, נוחי דנקנר, רכש רק לפני כשנה מטוס יד שנייה מסוג בומברדייה צ'לנג'ר 604 תמורת 26 מיליון דולר, אלפרד אקירוב, בעל השליטה בקבוצת אלרוב, טס ברחבי העולם במטוס פרטי ששוויו כ-27 מיליון שקל, חיים כצמן, בעל השליטה בגזית גלוב, שחכר באמצעות החברה מטוס גולף סטרים, ששוויו 35 מיליון שקל, בדמי חכירה שנתיים של 2 מיליון שקל, ושרי אריסון שהחליפה לפני כחצי שנה את מטוס הבואינג 737 הפרטי במטוס מנהלים חדש מדגם גלובל 5000, שערכו כ-50 מיליון דולר, ובכך הצטרפה לאיתן ורטהיימר שמחזיק מטוס מדגם זהה.
כאמור, חלק ניכר מבעלי מהמטוסים הפרטיים מחפשים להם בימים אלה קונה, במחירים הנעים בין 4.5 ל-50 מיליון דולר. נתון לא מפתיע אם משקללים את ההפסדים הכבדים שרשמו מרבית החברות שבבעלות אותם טייקונים, עם הצורך הדחוף שלהם לממש נכסים כדי להחזיר הלוואות, באווירה הציבורית הכללית, ולא פחות חשוב את עלות אחזקת המטוס, גם כשזה אינו טס.
אין קונים ואין "מציאות"
לדברי קובי איגנשטיין, סמנכ"ל התפעול של חברת לאופר תעופה ghi, המעניקה שירותי קרקע ותיאום אווירי למטוסים פרטיים, עלות אחזקת מטוס פרטי גבוהה עשרות מונים מכרטיסי טיסה במחלקות ראשונות: "אחזקה ותחזוקה של מטוס מנהלים איננה עניין של מה בכך ואינה יכולה להיעשות כבדרך אגב על-ידי המזכירה האישית. רוב מטוסי המנהלים מוחזקים על-ידי חברות-בנות שמוקמות במיוחד לצורך כך על-ידי הבעלים, וחברה זו מתפעלת את המטוס עבור איש העסקים.
"למטוס כזה יש עלויות קבועות. עלות התחזוקה נעה בין 20 ל-30 אלף דולר לחודש למטוס גדול. לכך יש להוסיף עלויות תשלום משכורות לצוות טייסים קבוע שעומד הכן 24/7 ליציאה פתאומית לחו"ל. בנוסף, אסור לשכוח הוצאות על ביטוחים ועל דלק, את אגרות הנחיתה הגבוהות בטרמינלים הפרטיים ברחבי העולם וכמובן את הקייטרינג האיכותי שעלותו עשויה להגיע ל-1,500 דולר לטיסה. בתור מי שמעניקים את השירותים למטוסים האלה אני יכול לקבוע חד-משמעית שהעסק הזה כרגע משותק לחלוטין, תנועת המטוסים האלה צומצמה כמעט לחלוטין, וחלק מהחברות שינו את נוסחת ההעסקה של הצוותים והם מעסיקים אותם לפי פעולה".
ולמרות המצב הקשה, איגנשטיין מתקשה לדווח על עסקאות מפתות או מכירות חיסול בתחום. "נראה לי שכרגע כולם יושבים על הגדר ומחכים לראות מה יקרה. כיוון שאין קונים לא נמכרים מטוסים, אולם מנגד גם לא שמעתי על מטוסים שמוצעים ב'מחיר מציאה'. גם אלה שמציעים את מטוסיהם להשכרה כדי לחסוך לפחות בהוצאות לא עושים זאת במחירים 'שוברי שוק'".
השכרה פר טיסה
בפני אנשי עסקים המבקשים לטוס בטיסה פרטית, עומדת אפשרות לשכור מטוס כזה ולשלם על הטיסה ללא ההוצאות הנלוות של אחזקת המטוס.
מרבית הטיסות האלה מתבצעות באמצעות ברוקרים מתמחים, אלא שבאופן לא מפתיע גם אלה מדווחים על ירידה דרסטית בביקושים. בני שביט, מנכ"ל חברת סקאי תעופה, מסביר כי לחברה יש היכרות עם 700 בעלי חברות המחזיקות מטוסים פרטיים באירופה. עם כל בקשה לטיסה פרטית מבצעת החברה בדיקת היצעים ומשיגה עבור הלקוח את ההצעה האטרקטיבית ביותר. "מאז נובמבר האחרון אנחנו מרגישים בירידה של 70% בפניות, כמו גם בעסקאות. אם עד לפני כמה חודשים אנשים היו מוכנים לשלם אלפי דולרים בשביל לשכור מטוס לטיסה פרטית כדי לא לבזבז זמן, לטוס השכם בבוקר ולחזור בערב, היום הם עושים חשבון שטיסה כזו ליעד קרוב כמו קפריסין תעלה 3,000 דולר, וכרטיס בטיסה מסחרית יעלה 250-300 דולר, שווה כבר להישאר ללינת לילה תמורת עוד כמה מאות דולרים ולחסוך את ההוצאה הגדולה. כשמדובר במטוסים הגדולים עלות שעת טיסה יכולה להגיע אפילו ל-3,000 דולר, ועלות טיסה לאירופה עשויה להגיע ל-25-30 אלף דולר. וכשכותרות העיתונים מצליפות השכם והערב בבעלי החברות הגדולות, הם עושים חשבון כפול ומעדיפים לא להיחשף בימים כאלה לביקורת".
אגב, עלות טיסה פרטית לאירופה תעלה לבעל המטוס כמחצית מהסכום שתעלה טיסה זהה למשכיר המטוס.
שעתן היפה של חברות ה"לואו קוסט"
חברות המפעילות מטוסים כמו ססנה או טורבו פרופ מספקות טיסות בעלויות יחסית נמוכות.
על-פי גורמים בשוק, למרות הירידה המשמעותית בנפח הטיסות הפרטיות ישנן עדיין כמה חברות "לואו קוסט", דוגמת חברת טמיר נתיבי אוויר או כימ ניר, הממשיכות בפעילות יפה. חברות אלה מפעילות מטוסים מסוג ססנה או טורבו פרופ, שאין להשוותם למטוסי מנהלים הגדולים. אלה מטוסים צרי גוף, שלא ניתן לעמוד בהם בזקיפות קומה, ועלות שעת טיסה בהם נמוכה משמעותית. כך למשל, עלות טיסה במטוסים אלה נעה סביב 8,000-9,000 דולר ליעדי אגן הים התיכון ויכולה להגיע ל-12 אלף דולר לטיסה ליעד מעט מרוחק יותר, כמו אתונה. המחיר כולל המתנה של מספר שעות ועולה ככל שההמתנה ארוכה יותר. גורמים בענף טוענים כי דווקא נתח השוק של טיסות כאלה לא ירד משמעותית והן מהוות פיתרון זמין עבור אנשי עסקים הנדרשים לטוס "מעכשיו לעכשיו". נתח שוק נוסף המשתמש בשירותי "מוניות האוויר" של חברות אלה הוא אנשי עסקים ישראליים המחזיקים גם בדרכונים זרים ומקיימים קשרי מסחר עם מדינות ערב. אלה ממריאים ב"מונית אוויר" למצרים או ירדן, שם מחליפים דרכון וממשיכים לארץ היעד הערבית.
מטוס פרטי - עלויות לדוגמה
* מחיר מטוס: 50-4.5 מיליון דולר
* תחזוקה חודשית: 30-20 אלף דולר
* מחיר השכרה לשעה: 3,000 דולר
* השכרת טיסה לאירופה: 30-25 אלף דולר
