ידעתי. כשהחלטנו במערכת מגזין G לבדוק את ממצאי הסרט "שיטת השקשוקה", ידעתי שמילותיי יהפכו עד מהרה לנשק בידי אינטרסנטים, שישקשקו אותן כרצונם. כשגיליתי מסמכים ועדויות שחשפו כי הסרט מכיל מניפולציות וטעויות מהותיות, היה ברור שמשפחת עופר תראה בכך נכס עבור הקמפיין שלה נגד מיקי רוזנטל. שהרי לתחקיר עיתונאי עדיין מיוחסת אמינות גבוהה יותר מאשר להסברים של יחצנים.
זו לא הייתה סיטואציה מלבבת: רוזנטל הוא עיתונאי מוערך; הרקורד של משפחת עופר ועסקיה, שחלקו טופל בתחקירים ב-G, לא מעורר רצון עז להימצא איתה באותו צד של המתרס. אבל, העובדות אמרו את דברן.
אמנם, כפי שצוין בכתבתי, רוב החומרים בסרט נשענים על קרקע עובדתית מוצקה, אבל הוא מכיל גם שגיאות ובעיקר מצגים מטעים ומגמתיים.
מנגד, ציינתי כי משפחת עופר הרוויחה ביושר לא מעט מהביקורת כלפיה: "המחיר הנמוך שבו רכשה את חברת הספנות הלאומית, מחדלי המדינה בהסכם בז"ן, זיהום האוויר הנגרם על-ידי מפעליה (...) ועוד שלל פרשיות מאירים את קשריה עם רשויות השלטון, ואת התנהלותה בכלל, באור בעייתי". השורה התחתונה, לאחר צפייה בסרטוני התגובה הראשונים, הובאה בכותרת: "מניפולציות וחצאי אמיתות יש בשני הצדדים".
השבוע שודר בטלוויזיה סרט התגובה המלא, ולקראתו כבר התרוצצו ידיעות קידום ברדיו. מאחר שרמת השיח הציבורי אינה זרה לי, הבהרתי בכתבה ש"ביקורת על רוזנטל עלולה להתפרש כהתייצבות לימין משפחת עופר, ולא כך היא" - אלא שגם זה לא מנע ממשפחת עופר להפוך אותי לחייל בקמפיין שלה. בראיון לרשת ב' הפליג אלי גולדשמיט, סמנכ"ל הסברה בחברה לישראל, בסופרלטיבים לחתום מעלה: "אני מודה שאת הכפפה של בדיקת העובדות הרים עד היום רק עיתונאי אחד (...) ואת מרבית הדברים שאנחנו אומרים בסרט, אמר שם (...) כל הטענות שאנחנו אומרים בסרט, או 95% מהן, מופיעות בתחקיר (...) כולן, רובן ככולן, נבדקו על-ידי תחקירן מאוד רציני של גלובס, שאגב תקף אותנו בעבר".
הסמקתי.
ועכשיו ברצינות: טענות המשפחה נבדקו, אך האם אישש תחקיר G את "כולן", או "רובן ככולן"? התשובה שלילית, כמובן. והנה הדוגמאות:
איכות הסביבה
סרט התגובה של האחים עופר מצטט שיחה שקיימתי עם עובד לשעבר במפעל תרכובות ברום. העובד התראיין ל"שיטת השקשוקה", וסיפר על הזיהום שגרם המפעל כשעבד בו. רוזנטל הביא את הדברים כעדות ליחס העופרים לסביבה, אך ב-G נחשף כי העובד פרש מהמפעל הרבה לפני שנרכש על-ידם. סרט התגובה מביא את המקרה, בצדק, כראיה להטעיה.
אלא שמכאן גולש הסרט לתיאור ורוד להפליא של יחס המשפחה לסביבה: מיד כשרכשה את החברה לישראל, "החלה תנופת השקעות בשיפור הפעילות האקולוגית (...) מדינת ישראל ערכה כשמונים בדיקות פתע בארובות תרכובות ברום, ולא נרשמה חריגה".
הסרט אינו מזכיר, כמובן, מה נכתב בתחקיר של G: שבמפעלים אחרים של החברה נמצאו חריגות בזיהום שוב ושוב. לפני שבועיים, למשל, פרסם המשרד להגנת הסביבה דוח שמצא חריגות בבז"ן.
בכתבה ב-G בוקרה התעלמות רוזנטל מהשקעות העופרים במניעת זיהום, אלא שבמקביל הודגם כיצד, בניגוד להצהרות בז"ן, המדינה גורסת כי המפעל הפר את החוק וגרם "לזיהום אוויר בלתי סביר".
שוב הסמקתי
כשוועדת הכנסת למלחמה בשחיתות יזמה דיון על "שיטת השקשוקה", כתב עידן עופר ליו"ר הוועדה אריה אלדד כיצד חשפתי, אני החתום מעלה, "בכתבת תחקיר יסודית", את העיוותים ואת המניפולציות של רוזנטל. "זו הפעם הראשונה", כתב עופר, "שגורם עיתונאי רציני בוחן את סרטו של רוזנטל מנקודת ראות אובייקטיבית ונטולת פניות, והתוצאה מאוד לא מחמיאה לרוזנטל".
שוב הסמקתי. אם עופר מחמיא בחום לכתבה שקובעת שמשפחתו "הרוויחה ביושר לא מעט מהביקורת כלפיה", וכי שלל פרשיות "מאירות את קשריה עם רשויות השלטון, ואת התנהלותה בכלל, באור בעייתי", מי אני שאתווכח איתו?
אם עופר מפרגן לכתבה, כך חשבתי, אולי באמת הוכח בה שטענותיו מוצדקות, "רובן ככולן", ואולי באמת היא לא הייתה ביקורתית כלפי משפחתו. כך, אגב, טוען כלפיי גם רוזנטל. אלא שבהדרגה התחדדה ההבנה: לעופר, לגולדשמיט ולרוזנטל יש אותו אינטרס: עופר וגולדשמיט מעוניינים להציג את הכתבה כמפרגנת להם, מטעמים מובנים; רוזנטל מעוניין באותו דבר בדיוק, כדי להמעיט בערך הביקורת נגדו.
והאמת? ובכן, לה אין יחסי ציבור.
