יותר ויותר אנשים יושבים כעת ומחכים שאילי הנדל"ן הגדולים, שהחברות שלהם נמצאות בצרות צרורות, יטרחו ויביאו כסף מהבית. כולם מקווים שהם יכניסו סוף סוף את היד לכיס הפרטית, המפוצצת בכסף אחרי לא מעט שנים מוצלחות, ויעבירו משם מספיק מזומנים לכיס הקופה הציבורית.
רק שלרוע מזלם של המוסדיים (ושלנו המשקיעים), התביעה והתקווה שאותם "טייקונים" יביאו עוד ועוד כסף מהבית - לטובת החזרת הלוואות, שיפור היחסים הפיננסיים, מימון עצמי להקמת הפרויקטים, בלימת הנפילה בערך המניות וכו' וכו' - ניזונה בעיקר מאשליה גדולה ומקטנוניות ילדותית. לא רק בגלל ההבדל בין חברה בע"מ לבין האדם הפרטי, אלא לא פחות מכך, בגלל הכמויות הנדרשות של אותם מזומנים.
משום מה, התגבש לו קונצנזוס ולפיו יש באמתחת אותם נדל"ניסטים הר של מזומנים, שמונח אצלם בבוידם ענק ורק מחכה לפקודה על העברתו לידיים הנאמנות של החברה הציבורית.
שעיה בוימלגרין כבר הכניס יד לכיס ורכש אג"ח בהיקף של 100 מיליון שקל. חברת ממורנד הפרטית של לב לבייב פדתה אג"ח בהיקף של 623 מיליון שקל. אפילו TMI של בני שטיינמץ הספיקה לאחרונה לבצע רכישה עצמית של אג"ח בהיקף של 700 מיליון שקל. כמה עוד מזומנים נזילים אתם חושבים שיש להם?
מחביאים כסף?
האם באמת מישהו חושב שלב לבייב, בני שטיינמץ, יצחק תשובה או נוחי דנקנר מחביאים כסף מתחת הבלטות? אז נכון שיש להם המון "כסף פרטי", גם בזכות השקעות אחרות וגם בזכות דיבידנדים נדיבים (אפריקה ישראל, לדוגמה, חילקה בחמש השנים האחרונות כ-1.5 מיליארד שקל דיבידנדים, שרובם זרמו ל לבייב). רק שהכסף הזה כבר זרם מזמן בחזרה לשוק לצורך ביצוע עסקאות.
לא הכול עשה את דרכו לשוק דרך החברה הציבורית, אבל גם ההשקעות הפרטיות של המיליונרים סובלות בדיוק מאותן מחלות מהן סובל כל השוק. יתרה מכך, לפחות על חלקם אנחנו יכולים לומר בוודאות שדווקא במסלול הפרטי הם העזו לקחת סיכונים יותר גדולים, שגררו הפסדים של עשרות אחוזים. נכון להיום, ועל אף התסכול, כדאי להפנים שלממש את הנכסים הפרטיים של אותם טייקונים קשה עד בלתי אפשרי, בדיוק כמו שקשה לממש את הנכסים בחברה הציבורית.
אפילו לב לבייב, שבזכות הזרוע הפרטית שלו זוכה עדיין לקרדיט כאיש עסקים מאוד נזיל, הזדקק בכל מהלכיו האחרונים לסיוע הבנקים והמוסדיים. לפני שנתיים וחצי הוא קנה את מניות בנק לאומי באפריקה תמורת 1.1 מיליארד שקל, ומיהר לגייס לשם כך 600 מיליון שקלים מהמוסדיים.
לפני חמישה חודשים, כשאפריקה ישראל נאלצה לבצע הנפקה לצורך חיזוק ההון העצמי, תרם לבייב עצמו 800 מיליון שקל בגיוס ההון לאחר ש-UBS, דויטשה בנק ולאומי שוויץ העמידו לו מימון.
לא הכל תלוי במיליארדרים
שלא יהיה מקום לטעות: סביר להניח כל אחד מהבנקים הללו קיבל מספיק הוכחות בדבר ההון של לבייב הפרטי, אבל באותה מידה גם ברור למדי שהוא לא יכול היה, כפי שאולי אנחנו רוצים להאמין, להוציא מהכיס את אותם 800 מיליון שקל.
גם העובדה שאפי פיתוח התחפשה בתחילת החודש לחברת נדל"ן מניב המייצרת מזומנים, כשחילקה דיבידנד של 200 מיליון דולר כדי לספק מעט חמצן לחברת האם, מלמדת על הקושי להשיג מזומנים.
מה זה אומר? שלמרות האחריות הגדולה שלהם, למרות שהם עדיין במקום טוב ברשימות העשירים, ולמרות שהכבוד שלהם משחק תפקיד מאוד משמעותי (ולכן רובם המוחלט באמת ובתמים רוצה להחזיר את הכסף), לא הכל תלוי בידיים של בעלי הבית שחייבים היום מיליארדים. לא חשוב כמה המוסדיים יצעקו באסיפות האג"ח. גם אם יש להם מאות דירות ובניינים באופן פרטי, מכרות יהלומים בנמיביה ומטוס מנהלים יוקרתי, זה עדיין לא מבטיח שיהיו בידיהם ביום פקודה גם מספיק מזומנים.
