לפני ימים אחדים נשא הפרופ' ליאו ליידרמן (היועץ הכלכלי הראשי לבנק הפועלים, ועד לפני זמן מה – בכיר בבנק ישראל) הרצאה מאלפת בפני פורום "אנשים חושבים" של לה"ב באוניברסיטת תל אביב, ובה ניסה לחזות את יציאת המשק מן המשבר הכלכלי, ובעיקר להציב בפני השומעים את מפת הסיכונים האפשריים לפריצתו מחדש של המשבר הנורא.
על מנת להמחיש את הסכנה, המשיל הפרופסור ליידרמן את המשבר לשריפה גדולה, ואת טיפול החרום שביצעה ממשלת ארצות הברית – לפעולת הכבאים. "נזקי המים", ציין, "גדולים מנזקי השריפה!".
על פי המשל, הזרמת הכסף האדירה שביצעה ממשלת ארצות הברית ללא חשבון בעת המשבר, מאיימת להכות בנו בגל השני, כשוך המשבר הנוכחי, וליצור בעיה אדירה של אינפלציה, שיבוש פעילות שוק ההון, הגברת האבטלה ופגיעה קשה בכוחות השוק החופשי. הכבאים אמנם כיבו את השריפה, אך הטביעו את המשק בשטפון אדיר.
התרופה מגבירה את התחלואה
התופעה מוכרת לכם מעולמות שונים. תרופות רבות מזיקות יותר מן המחלה אותה הן באות לפתור. זמינותם הרבה מייצרת זיהום קרקע והרעלות לאחר פגות התוקף שלהם, והמינון הנדיב בו הן ניתנות מחסן את הנגיפים ומגביר את התחלואה.
פעילות "הירוקים" להקטנת זיהום האוויר בעולם באמצעות מעבר ל"ביו-פיול" (דלק המופק מאלכוהול טבעי) הביאה לחרפת רעב לעמים ואוכלוסיות שלמים. הסבת גידולי התירס וקנה הסוכר בעולם ממזון בסיסי לאדם ובהמה, למקור זמין לדלק יקר, גרמה בתגובת שרשרת אדירה לכל המזון מן הצומח (ובעקבותיו למחירי הבקר והעוף) לעלות כל כך, עד כי לא היו עוד בהישג ידם של עניי העולם. חרפת הרעב היתה תולדה ישירה של "התרופה" מבית היוצר של ה"ירוקים". מניעת מוות עתידי אפשרי, הומרה במוות עכשוי מובטח.
כמי שניהל חברות ביטוח, אני יכול להעיד שהתופעה באמת קיימת במציאות. לעתים תביעת ביטוח מוגשת ובה נזקי השריפה מצומצמים למדי, ואילו נזקי המים שהתיזו הכבאים גדולים בהרבה.
אבל האמת במקרה זה שונה לגמרי. ניתוח נכון של המשל של הפרופסור ליידרמן מראה את הפרדוקס המשעשע שבדימוי המוצלח לכאורה. למעשה, הבדיחה הגורסת כי "סוכרזית משמין" (התבוננו היטב ביושבי בית הקפה. אלו הממתיקים בסוכרזית שמנים מאלו הממתיקים בסוכר) היא דרך אחרת לתאר את הטעות שבמודל "השריפה והמים". התחלפו להם היוצרות.
הסרטן כבר לא מתפשט
הסיבה לכך שנזקי המים מועטים מנזקי השריפה היא פשוט מכיוון שהשריפה כובתה מהר! מים רבים, כנדרש, נשפכו במועדם על אש המדורה בטרם הספיקה לכלות את כל העומד בדרכה, ועל כן היו נזקיה מועטים. האם מישהו מעלה בדעתו כי כדאי לכבאים להמתין קמעא עד שנזקי האש יגברו, וכך ימנע מהם המשל המביך?
רק לאחרונה התפרסם כי שיעור המתים מסרטן עלה עד מאוד. אנשים סביבי נזעקו, ומיהרו להאשים גורמים שונים בהתגברות מחלת הסרטן. האשימו את הסביבה, את הזיהום, את החור באוזון. האשימו את מערכת הבריאות ה"כושלת" ועוד סיבות כהנה וכהנה.
אבל הסיבה האמיתית היא התמעטות מקרי המוות מגורמים אחרים! הרפואה היטיבה להתגבר על מחלות לב, דלקות ראות ועוד. תאונות הדרכים בישראל פחתו בצורה דרמטית ב-10 השנים האחרונות, ועמם ירדה עד מאד התמותה מתאונות. וכך נותר לו הסרטן כגורם, שאולי עדיין לא הודבר דיו, אך בוודאי לא גבר.
ניתן להוסיף דוגמות כהנה וכהנה, אך העיקרון זהה. לא נזק המים התרבה, אלא נזק האש פחת, וטוב שכך. השתלטות גורמי הכלכלה בעולם על המשבר במהירות בה עשו זאת וודאי יצרה בעיות חדשות לא מעטות, ועוד יגיע הזמן להתמודד איתן. אך יש לברך על כך ש"נזקי המים" רבים יותר מ"נזקי האש". יבורכו הכבאים.
