במדינת ישראל, הבירור כמה כסף מרוויח השכן הוא ספורט עממי פופולרי יותר מכדורגל. אנחנו אוהבים לדעת מה כתוב בתלוש המשכורת של הבנקאים שלנו, של העובדים בחברת החשמל, במקורות ובנמלים, ושל כל מי שנדמה לנו שחי על חשבוננו. תחושת הקנאה המהולה בשנאה שחש הציבור כלפי העובדים והמנהלים של המונופולים, האוליגופולים והקרטלים, אינה זרה לאנשי ההיי-טק - במיוחד לא ליזמי ההיי-טק. אבל אצלם, האויב הוא לא אחר מאשר קרנות ההון סיכון.
זה לא אישי, חלילה. הם היו שמחים להיות החברים הכי טובים של מנהלי הקרנות. אבל מציאות שבה כדי להחליט על השקעה בסטארט-אפ אחד קרן הון סיכון צריכה להגיד "לא" ל-99 יזמים, מבטיחה שמנהלי הקרנות לא יהיו האנשים הכי פופולריים בסביבה.
כלפי חוץ, יזמי ההיי-טק ישמחו לספר כמה הקרנות פתחו להם דלתות ואיך השקיעו בהם בדיוק בזמן. אף אחד הרי לא רוצה להסתכסך עם הגופים העיקריים בישראל שמממנים סטארט-אפים, כי מי יודע מתי יזדקקו להם. היזמים תוהים אם אותם מנהלי קרנות שמטיפים להם איך צריך להקים חברה ולבנות אסטרטגיה עסקית היו מצליחים כיזמים בעצמם. יותר מהכול, לא פעם היזמים מרגישים שמנהלי הקרנות פשוט מרוויחים יותר מדי כסף.
בתחום ההון סיכון אפשר לעבוד קשה ואפשר גם שלא - תלוי באופי המנהל. מנהלי הקרנות הוותיקים הם בעיקר אנשים בעלי ניסיון ורקורד בתעשיית ההיי-טק או הפיננסים, ואילו הדור הצעיר יותר הוא כזה שגדל בתוך הקרנות והתקדם או יזמי היי-טק שעשו אקזיט והחליטו לעלות שלב בשרשרת המזון.
בראש הפירמידה הניהולית של קרנות ההון סיכון עומד המייסד-השותף. אחריו ברשימה מנהל-שותף, שותף ולבסוף מנהל השקעות. כל אלה אחראים על בניית הפורטפוליו, על תחזוק החברות ועל איתור השקעות חדשות. חבילות השכר הכוללות של השותפים בקרנות ההון סיכון היו תמיד חסויות. האינטרס שלהם הוא להשאיר את המידע קרוב לחזה, בין השאר כדי לא לעורר אנטגוניזם בקרב הסטארט-אפיסטים, שגם כך מנהלים איתם יחסים לא פשוטים.
"גלובס" מרים מסך מעל תלושי השכר של מנהלי הקרנות וחושף כמה הם מביאים הביתה בכל שנה. אחרי שיחות רבות עם בכירים בתעשייה, שכולם בחרו להישאר אנונימיים, אנחנו מגלים את הסוד הראשון של קרנות הון הסיכון: את רוב הכסף מרוויחים המנהלים מתגמול שאינו קשור בביצועים, והאמת הכואבת היא שרוב מנהלי קרנות ההון סיכון לא הצליחו לייצר רווחים למשקיעים. יש מיתון, אין מיתון - זה לא משנה. הם מקבלים משכורת, והדבר היחיד שבאמת יכול להכאיב להם הוא ירידה חדה בשער הדולר.
מ-7,000-10,000 דולר בחודש למנהל השקעות ועד ל-25-40 אלף דולר בחודש למייסד-שותף
מנהל-שותף בקרן הון סיכון ישראלית מרוויח בין 25 ל-40 אלף דולר בחודש - תלוי בגודל הקרן ובזהות השותף. שכר שנתי של 400 אלף דולר משמעו שמנהלי הקרנות מהרצליה, מירושלים ומתל-אביב מרוויחים סכום דומה לזה שמרוויחים מקביליהם בניו יורק ובקליפורניה, ומשתכרים בממוצע כ-15% יותר מהקולגות בבוסטון ובטקסס. ובניגוד למנהלי קרנות נאמנות או קרנות גידור, שחוששים תמיד ממשיכת הכספים ההמונית הבאה, מנהלי קרנות ההון סיכון נהנים מחיים נוחים יחסית - מה שמאפשר להם להשקיע גם ביצירות אמנות, במכוניות יקרות, ביין, בסוסים ובנדל"ן.
הסוד השני של התחום ייחודי למייסדי הקרנות: הם נהנים מחלוקת העודפים של דמי הניהול. המשקיעים - קרנות פנסיה, תאגידים ומשפחות עשירות - הם השותפים המוגבלים בקרן הון הסיכון והם משלמים למנהלים שכר שנתי בגובה ממוצע של 2% מדמי הניהול. לרוב, בשנים הראשונות שבהן הקרן פעילה בהשקעות מקבלים המנהלים 2.5%, ודמי הניהול יורדים לכיוון ה-1.5% ככל שהקרן עוברת ממצב השקעה למצב של תחזוקה, קידום ומימוש ההשקעות.
קרן הון סיכון שמנהלת 300 מיליון דולר מקבלת דמי ניהול של 2% בממוצע לשנה, כלומר, 6 מיליון דולר. הפעלה של קרן הון סיכון כזו עולה במקרה היקר כ-4 מיליון דולר לשנה. היתרה, כ-2 מיליון דולר, זמינה לחלוקה למייסדי הקרן. במקרה הנפוץ, שבו יש לקרן שני מייסדים, הם חופשיים לקחת את הכסף לעצמם או להעניק חלק ממנו כבונוס לצוות הבכיר. כלומר, יש להם פוטנציאל רווח שנתי של מיליון דולר נוספים. בכסף הזה אפשר לקנות ג'יפים, לאכול במסעדות יוקרה, לישון במלונות פאר, לטוס במחלקה ראשונה ולבקר בהרבה כנסי היי-טק באיים הקריביים, בסנט מוריץ ובשנחאי, ועוד יישאר הרבה עודף.
עלות שכר שעשויה להגיע עד 350 אלף דולר בחודש
הסכומים עשויים להיות גבוהים בהרבה. ככל שהקרן גדולה יותר, יתרונות הגודל עובדים לטובת המייסדים. הוצאותיה של קרן המנהלת מיליארד דולר אינם גבוהים פי שלושה משל קרן המנהלת 330 מיליון דולר. כלומר, מנהלים של קרנות גדולות לוקחים כסף גדול הביתה כל שנה - טובה או רעה. וכך, מייסד-שותף בקרן גדולה עשוי להגיע לעלות שכר חודשית של כ-350 אלף דולר.
נשמע הרבה, אבל זה עדיין לא קרוב לסכומים שמהם נהנים מנהלי הקרנות מעבר לים. הסיבה לפער הזה היא המרכיב השלישי בחבילת השכר של מנהלי הקרנות - אחוזים מהרווח: מנהלי ההשקעות מקבלים במועד חלוקת הרווחים 20% נכבדים מהרווח, כפיתוי למשוך את המנהלים הטובים, שיעבדו ימים כלילות. כמה שווים 20% מהרווח? באופן תיאורטי, הרבה. הסיבה לכך היא שקרן הון סיכון שואפת להשיג החזר שנתי של 30% על ההון. 20% מהרווח על תשואה שנתית של 30% על מאות מיליוני דולרים, פירושם הרבה מאוד כסף.
אבל 30% בממוצע זה נתון מבלבל. ההיסטוריה מראה כי שני שלישים מקרנות ההון סיכון בארצות הברית מפסידות כסף למשקיעים בהן. מתוך השליש העליון, 25% מרוויחות והיתר מדשדשות. אחת הטענות המושמעות נגד הקרנות היא שהמודל שלהן אינו מתאים לצורכי המשקיעים והיזמים אלא בעיקר למנהלי הקרן, הרי לא חשוב איזה ביצועים הראו, הם מרוויחים. הון? כן. סיכון? לא בשבילם.
