אחת לכמה שנים חוזר הריטואל: איש עסקים ממוצא רוסי מגיח משום מקום אל לבה של הציבוריות הישראלית. הוא שוחה בכסף - מאות מיליוני דולרים, אולי מיליארדים, איש מלבדו לא באמת יודע - רוכש מכל הבא ליד ומשלם על כך ביוקר. "פרמיית אוליגרך", יש מי שקוראים לזה בשוק. "תעריף גאידמק" הוא כינוי מעודכן יותר, על-שמו של מי שהפך למזוהה יותר מכול עם תרבות הכסף הקל שהביאו האוליגרכים לעולם, על שלל סממני הסטטוס הנובעים ממנה.
כמו גאידמק, אלכסנדר (אלכסיי) זכרנקו הפציע לתודעה הישראלית ככה פתאום, כאשר פתח ביוני בשנה שעברה עם השף רונן דברת-בלוך מסעדת יוקרה, RDB שמה, ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. אך בעוד גאידמק, שאותו זכרנקו אומר שאינו מכיר באופן אישי, ניקר את עיני הציבור ברכישות מתוקשרות במיוחד ובשאיפות פוליטיות גרנדיוזיות, זכרנקו מזכיר בהתנהלותו אוליגרכים דיסקרטיים יותר, רומן אברמוביץ' למשל, ובחר להישאר השותף השקט.
כמו אברמוביץ', שעיתונאים רוסים מעידים כי עד שעבר להתגורר בלונדון ורכש את מועדון הכדורגל צ'לסי, בקושי אפשר היה למצוא תמונה אחת שלו בעיתונות הרוסית, גם זכרנקו מעדיף כרגע לשמור על פרופיל נמוך. על עסקיו הוא מוכן לדבר ברמה זו או אחרת, אבל על החברים רמי הדרג ממש לא, וכל ניסיון לדובב אותו ייתקל במבט שאינו משתמע לשני פנים. למעשה, אלמלא הייתה עולה השותפות עם דברת-בלוך על שרטון, ונגררת לחילופי האשמות ולעימות משפטי מתוקשר, סביר להניח שבקושי היינו שומעים על זכרנקו עד כה.
"גם ברוסיה אני משתדל להישאר אנונימי ולא לחשוף בפני איש מהם העסקים שבהם אני מעורב, על אחת כמה וכמה בישראל", הוא אומר בראיון בלעדי ל-G. "אני בוחר עסקים רק על בסיס ההיתכנות הכלכלית שלהם - האם הם יכולים להיות רווחיים עבורי או לא".
את חייו האישיים הוא מוכן לחשוף במידה מסוימת. כך הוא מציג בתחילת הראיון עמו, שנערך בלאונג' העסקים שבקומה ה-12 של מלון הילטון תל אביב, כתבה על דירתו החדשה בסנט פטרסבורג, שפורסמה במגזין העיצוב הרוסי salon.ru. נוף המפרץ הפיני של הים הבלטי, הנשקף מחלון הפנטהאוז שלו, מסב לו נחת. כך גם הרובה העתיק המונח בכניסה לחדר האמבטיה, הספות הלבנות הענקיות שעל המרפסת, וחדר העבודה רחב הממדים שבו נראה זכרנקו עצמו בקצה, יושב לצד שולחן הכתיבה.
"באופן עקרוני אני לא משתף פעולה עם מה שהסטטוס כביכול מחייב", אומר זכרנקו. "בסנט פטרסבורג אני מאוד מוכר ונחשב לסלבריטאי. מכירים אותי ואני מוזמן להרבה אירועים ופתיחות, אבל אני לא הולך. אני מעדיף ללכת לישון מוקדם".
למה?
"אני לא אוהב את הפוזות. הייתה תקופה שהייתי הולך להרבה אירועים, אבל אחרי שנה נמאס לי, לא יכולתי יותר והפסקתי. אני גם לא אוהב להתלבש בהידור. נכון שרוב הבגדים שלי של ארמאני, אבל אני לובש חליפה ועניבה רק אם אני הולך לפגישה עסקית. אני לא אוהב למשוך תשומת לב, וגם הכסף אוהב שקט".
אז מה אתה עושה בזמנך הפנוי? סקי? יש אתר בבעלותך לא רחוק מסנט פטרסבורג.
"אני לא אוהב סקי. הייתי פעם בחופשת סקי עם חברים, אחד מהם היה אלוף רוסיה בסקי. הוא אמר שילמד אותי בקלי קלות ולקח אותי ישר למסלול שחור. לא הצלחתי אפילו לעמוד על המגלשיים, ואחרי עשרים מטר נפלתי. את שאר המסלול ירדתי ברגל. כשהגעתי למטה והורדתי את נעלי הסקי הבנתי מה זו אורגזמה, ואני בחיים לא נוסע יותר לסקי".
איך אתה מפנק את עצמך?
"יש לי מרצדס סמארט קבריולט, היחידה בסנט פטרסבורג, שיש כמוה רק אלפיים בעולם, ואני חולם להביא אותה לישראל. עשו לי את זה בהזמנה מיוחדת. יש לי עוד מרצדס, שגם אותה עשו לי בהזמנה מיוחדת. אני מוציא הרבה מאוד כסף על אוסף של נשק עתיק, כמו חרבות ורובים. אני אספן שלהם, מחפש כלי נשק עתיקים בכל העולם ורוכש אותם".
מה עם ספורט? נראה שלכם האוליגרכים יש חולשה לקבוצות כדורגל.
"הספורט האהוב עליי הוא ג'ודו, ופעם בשבוע אני הולך לאימון. יש לי חגורה שחורה. חוץ מזה אני כמעט לא לוקח חופשה. החופשה היחידה שלי היא כשאני מגיע לכאן, יורד לים ומשתזף".
גם פוטין עושה ג'ודו. יש קשר?
"לא. ג'ודו זה כנראה הדבר היחיד שמשותף לנו".
היית עושה איתו קרב?
"לא", הוא צוחק.
מה המניע שלך להצליח?
"כסף".
רק כסף? חייבת להיות סיבה עמוקה יותר.
"אני מסכים איתך. מה שמניע אותי חוץ מכסף זה... כסף. אורח החיים שלי הוא כזה שאני חייב לקום בבוקר ולהיות עסוק. הבעיה בלהיות אוליגרך היא שכשיש לך הרבה מאוד כסף, אתה מבלה לילות בחוסר שינה ובמחשבות של 'איך אני לא מאבד את הכסף?' 'איך אני שומר על הדולר ואיך אני שומר על האירו?' - הרגשה לא פשוטה".
יבוא, מסעדות, ועכשיו גם נדל"ן
זכרנקו, 45, בעל דוקטורט בפיזיקה גרעינית, מבקש להשתייך לגל האוליגרכים הרוסים שצצו על חורבותיה של ברית המועצות בשנות ה-90, תחת שלטונו של בוריס ילצין. כפי שהוא מעיד, הוא זיהה את ההזדמנויות שבפתח, והעדיף לצאת לסקטור העסקי במקום להישאר באקדמיה. מיד אחרי נפילת מסך הברזל ופתיחת השערים למערב, הוא מספר כי החל לייבא סחורות לרוסיה: "התעסקתי בהכול. מכרתי, קניתי, קניתי, מכרתי. השוק אז רק התחיל להיבנות, ועשיתי עסקים איפה שרק יכולתי: מחשבים, בננות, וודקה - הכול".
שלא כמו אוליגרכים רבים, דוגמת מיכאיל חודורקובסקי, שמעמדם, כמו גם הונם, נפגעו קשות כאשר ולדימיר פוטין עלה בראשית המילניום לשלטון והלאים בחזרה נכסים רבים, זכרנקו נראה כמי ששרד את תקופת פוטין, שבמקור גם הוא מסנט פטרסבורג. גם עם הנשיא הנוכחי דימיטרי מדבדב, איש סנט פטרסבורג בעצמו, זכרנקו מסתדר מצוין.
כיום מדובר באחד היבואנים הגדולים של משקאות חריפים מפינלנד, פירות יבשים ובוטנים מטורקיה, טלפונים סלולריים ועוד, לצד בעלות על חברה לעמילות מכס שנקראת Teb Corp ושאחראית על כניסת כל הסחורות הבינלאומיות לסנט פטרסבורג. "אני מעביר סחורות בכל העולם", הוא מצהיר. "מי שרוצה, למשל, להעביר קונטיינר עם סחורה מניו יורק למוסקבה, עושה את זה בעזרתי. יש לי כל האמצעים - ספינות, רכבות, משאיות או מטוסים. אני מטפל גם בהובלה וגם במכס".
לראיון עמו הוא מגיע בחליפה כחולה אלגנטית של ארמאני ובעניבה סגולה. עמו מגיעה פמליה גדולה, שלא משאירה מקום לספק באשר לרושם שזכרנקו מבקש להשאיר: עוזר אישי, מתורגמנית, אשת יחסי ציבור ויועץ עסקי, נסים דג'לדטי. תשובותיו של זכרנקו קצרות ומדודות, שום דבר מההסתחבקות ומהפמיליאריות האופייניות לאנשי עסקים ישראלים. תוכניות ההשקעה שהוא מתיימר לבצע בישראל מגוונות, וכוללות שילוב אקלקטי: החל בהקמת גן אירועים יוקרתי - המודל הוא אתר הנופש "פטרגוף", המשמש את האצולה הרוסית ("כדי שאנשים יוכלו להתחתן ברמה גבוהה"), עבור במסעדת היוקרה שהוא פתח (ראו מסגרת), וכלה במיזמי נדל"ן.
בעניין זה הוא חושף, כי באחרונה חבר לקבוצה בראשות רות שפייזר, מי שהייתה הבעלים של מתחם "בית העמודים" ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, לפני שמכרה אותו לקבוצת ברגרואין, וכעת מבקשת לחזור בה מהעסקה ולרכוש את המתחם בחזרה. בין זכרנקו לשפייזר כבר נערכה פגישה ראשונית במשרד עורכי הדין פירון, המייצג את שפייזר, ובשבוע הבא מתכנן זכרנקו נסיעה לשווייץ לצורך השגת מימון חלקי למתחם, שערכו מוערך בכ-130 מיליון דולר.
זכרנקו, שמודע לעובדה ששפייזר נמצאת בסכסוך משפטי עם קבוצת ברגרואין סביב בקשתה לחזור בה מהעסקה, אומר כי למד שלא לשפוט אף אדם לפי מעשיו הקודמים או לפי דברים שנאמרו עליו. "אין אף איש עסקים שלא נתקל בבעיות", הוא אומר. "מי שלא עובד, לא טועה. אם העסקה תהיה כלכלית, ואהיה בעל שליטה בקבוצה, אשקיע".
למה החלטת להשקיע דווקא בישראל?
"תאמרי לי את, איזו מדינה בעולם יותר קלה להשקעה? אם תגידי לי, אני אסע לשם ואשקיע. חוץ מזה, מאוד חשוב לי להשקיע במדינת ישראל; ברוסיה העסקים שלי בסדר גמור, והחלטתי לא לשים את כל הביצים בסל אחד. זה הזמן המתאים לחלק את הביצים. הייתי בישראל הרבה מאוד פעמים בשנה וחצי האחרונות, ויש לי קשר נפשי ופנימי ליהדות, ממש משיכה לא נורמלית לישראל. הנשמה היהודית מאוד דומה לנשמה הרוסית - לשני העמים יש לב רחב וחם".
אז מי חי חיי מותרות?
מאז שהתחיל להשקיע כאן זכרנקו נמצא על קו סנט פטרסבורג-תל אביב, ומגיע לביקור מדי חודש ואף יותר. התדירות התכופה של הביקורים גרמה לו לקבל החלטה לנטוש את בתי המלון ולתור בזמן הקרוב אחר נכס לרכישה. המיקום המועדף: "מרחק הליכה מהים". התקציב: "בלתי מוגבל" - לידיעת מתווכי הנדל"ן באזור המרכז.
אם אכן תוכניות ההשקעה של זכרנקו בישראל יתממשו, ספק אם מישהו יזכור את המהמורה שליוותה את תחילת דרכו העסקית כאן, לפני שנתיים כמעט. אז, כפי שהוא מתאר, הגיע לאילת כתייר, ובאחד הערבים יצא לאכול ארוחת ערב במסעדת ג'ולסון של השף רונן דברת-בלוך. כמי שבבעלותו שלוש מסעדות בסנט פטרסבורג, קשר זכרנקו קשרי ידידות עם דברת-בלוך, והזמין אותו לבשל כשף אורח באחת ממסעדות היוקרה שלו. דברת-בלוך ארז את הסינר וטס לסנט פטרסבורג כאורחו של האוליגרך. שם, כך זכרנקו, הוא תגמל את השף בשכר של אלף דולר ליום תמורת ייעוץ ובישול.
האידיליה בין השניים ליבלבה, והחלטה לפתוח מסעדה בבעלות משותפת בתל אביב יצאה לפועל. ביוני שעבר הושקה מסעדת RDB בתל אביב, על חורבות מסעדת מיקה, בהשקעה מיוחצנת למדי של כמיליון דולר, שיצאה מכיסו של זכרנקו.
מה שהחל כהרפתקה קולינרית ועסקית מבטיחה, התגלה לאחר כחמישה חודשים כתבשיל חמצמץ. הסועדים הדירו את רגליהם, החובות לספקים, לעובדים ולרשויות נערמו, ובאוקטובר הגיעה המסעדה אל סוף דרכה. מכאן ואילך ההתקשרות בין הצדדים כבר נעשית בבית המשפט, תוך חילופי האשמות הדדיות בוטות למדי.
לטענת זכרנקו, לאחר שנסגרה המסעדה הגיע אליה דברת-בלוך, התקין מנעולים חדשים על הדלתות, ומנע מהעובדים את הכניסה. טענת דברת-בלוך, כפי שהועברה ל-G באמצעות עורך דינו ילון הכט (ראו מסגרת), היא שעם סגירת המסעדה באוקטובר, "נערך פרוטוקול המצאי במסעדה, שעליו חתמו עורך דינו של דברת-בלוך באותה העת ונציגו של זכרנקו בארץ. מפתחות המסעדה וכל תכולתה הופקדו בנאמנות בידי עורך דינו של דברת-בלוך דאז, שמסר - ללא ידיעתו של דברת-בלוך - את המפתחות לנציגו של זכרנקו".
בא כוחו של השף ממשיך וטוען כי דווקא נציגו של זכרנקו הוא ש"נכנס למסעדה, החליף מנעולים והשתלט, יחד עם זכרנקו, על המסעדה, על כל הציוד וההשקעה שבה. המעשים נעשו כאשר כל המתכונים של דברת-בלוך, הייחודיים לו, נלקחו מיד עם ההשתלטות על המסעדה".
מי מחזיק בגרסה האמיתית לגבי אירועי המנעולים והמתכונים? בית המשפט יקבע, אך ניכר בזכרנקו שהתחושות הקשות מאותה התנגשות מלוות אותו עדיין: "בכל התקופה שבה פעלה המסעדה העברתי למסעדה כספים בלי לשאול שאלות. בנוסף להשקעה בהקמת המקום, העברתי למסעדה 50 אלף דולר, ולאחר מכן עוד 30 אלף דולר, וכן סכום של כ-180 אלף שקל לצורך תשלום משכורות לעובדים, שבדיעבד התברר לי שלא קיבלו את הכסף. רק אחרי שדברת-בלוך סגר את המסעדה על דעת עצמו, הגשתי בקשה לפירוק".
הפרשה לא העיבה על רצונך להמשיך לעשות עסקים בישראל?
"ראשית כול, אני חושב שבית המשפט יחליט מה שהוא צריך להחליט ושצדק ייעשה, ואני מקווה מאוד שאקבל את כספי בחזרה. שנית, אנשים עם כוונות מלוכלכות יש בכל העולם, גם בארצות הברית וגם בצרפת".
למה נפגעת ממנו כל-כך?
"אני לא יכול להבין את ההתנהגות הזאת. אני התנהלתי ממש בתמימות. לא שאלתי שאלות, העברתי כסף בכל פעם שהתבקשתי, סמכתי עליו. הכי כואב לי הלב על העובדים שלא קיבלו משכורות. אני לא מבין איך מישהו יכול להתנהג ככה, ולנצל את הנדיבות שלי".
זכרנקו טוען בתביעתו כי מרבית הכספים שהעביר לצורך ניהול ענייני המסעדה שימשו את השף לצורך ניהול חיי מותרות פרטיים. בין היתר הוא מציין שדברת-בלוך שכר בית במושב עין ורד שבשרון, רכש מכונית יוקרה (אודי קבריולט) לעצמו וגם ג'יפ יוקרתי לאשתו הילה. כן טוען זכרנקו שלפי מאזן הבוחן של המסעדה, חייב דברת-בלוך את המסעדה בתשלומי אחזקת רכב האאודי שלו, אף שהמכונית הייתה רשומה על-שמו ועל-שם החברה שלו "מיה שירותי ייעוץ והקמה קולינריים". גם תשלומי אחזקת הג'יפ של אשתו, כך זכרנקו, נעשו על חשבון המסעדה, ואחזקת המכוניות הגיעה לסכום של כ-40 אלף שקל בתקופה של ארבעה חודשים.
בנובמבר שעבר, זמן קצר לאחר שהגיש זכרנקו בקשה לפירוק המסעדה, חתמו השניים על הסכם פשרה, שבמסגרתו התחייב דברת-בלוך לאפשר לזכרנקו גישה לספרי החברה, וכן להמציא את המסמכים והחשבוניות על השקעות שעשה במסעדה; כל זאת כדי להוכיח שלא מעל בכספי המסעדה וכי ההתנהלות הכספית הייתה תקינה.
בעניין זה הצהיר דברת-בלוך כי הוא מנהל חשבון בנק אחד עם אשתו בבנק דיסקונט באילת, שבו מפורטות כל העסקות שנעשו בתקופת ניהול המסעדה. למרות זאת, זכרנקו שכר חוקר פרטי שגילה, כך לטענת זכרנקו, כי דברת-בלוך משך אלפי שקלים באמצעות כרטיס הכספומט של המסעדה, וכי הוא קשור לחמישה חשבונות בנק נוספים שונים ברחבי הארץ, מחוץ לאילת. בנוסף, בנובמבר האחרון עיקל בנק מזרחי טפחות את החשבון באילת.
"אני מאוד אוהב לבשל"
תהיה אשר תהיה הכרעת הדין בסכסוך בין הצדדים, ספק אם היא תשפיע על מאזנו הכלכלי של זכרנקו, שכן הסכומים שבהם מדובר כאן - כמה מיליוני שקלים - רחוקים מלהיות כאלה שצריכים להטריד אדם שהונו גדול. לפיכך, שאלה מטרידה למדי היא כיצד אוליגרך, המנהל עסקים חובקי עולם, העביר, לטענתו, "הרבה כספים בלי לברר בכלל למה הם דרושים".
מדוע מי שכבר נאלץ להתמודד עם כרישים כבדי משקל פי כמה מדברת-בלוך, נפגע עד עמקי נשמתו מהסיפור, ומוכן לשפוך את לבו ואת עלבונו בפני כל אוזן קשבת? וכיצד קורה שמכל העסקים בעולם בחר להשיק את פעילותו בארץ דווקא בתחום כל-כך בעייתי וכפוי טובה כמו מסעדנות, שבו מתח הרווחים וסיכויי ההישרדות נמוכים?
"אני פשוט מחובר לתחום", משיב זכרנקו. "יש לי שלוש מסעדת בבעלותי בסנט פטרסבורג. שתיים מהן הן מסעדות יוקרה שמגישות פיוז'ן ושנקראות 'אקוורל' ו'גואש'. האוכל בהן מאוד מוקפד והמחירים מאוד גבוהים; כל אצולת העיר אוכלת שם, והן נחשבות מאוד In. השלישית היא מסעדה לבנונית שנקראת 'ביבלוס', שהיא עממית יותר ושהאוכל מתומחר בה נמוך יותר.
"מראש נכנסתי לעסקי המסעדנות כי אני מאוד אוהב לבשל. אני קורא המון ספרי בישול, ויש לי בבית הרבה מגזינים על קולינריה. בכלל, אני לא אוהב לאכול בחוץ, אני בעיקר מבשל לעצמי בבית, ואני יודע להכין הכול. אני מבשל נהדר, חוץ מדברים שקשורים לבצק. הפעמים היחידות שבהן אני הולך למסעדות זה אם יש לי פגישה עסקית או חברתית ואני חייב".
מה אתה מזהה כמנועי הצמיחה העיקריים וההזדמנויות העסקיות בארץ לנוכח המשבר?
"אני חושב שמוקדם מדי ומסובך להחליט מה יהיו ההזדמנויות העסקיות כאן, כי המשמעות של ביזנס זה לא מה אתה עושה אלא איך אתה עושה. לא חשוב במה אתה מתעסק, אלא איך אתה מתעסק".
למה אתה מכוון?
"אני אתן לך דוגמה. בשנה וחצי האחרונות שאני מסתובב כאן ביקרתי בהרבה בתי מלון - כולם כאן בתל אביב, על קו החוף ברחוב הירקון. כולם מלונות של חמישה כוכבים, ויחד עם זה אין חלוק בחדר, אין כוסות שתייה, הכול מקולקל, המחירים גבוהים מאוד בלי קשר לתמורה. אם הם היו דואגים שהכול יעבוד פיקס, והיו שומרים על רמת שירות גבוהה, לא היה להם חדר אחד פנוי - לא בקיץ ולא בחורף.
"מאוד חשוב איזה שירות נותנים, לא משנה תחת איזה שם - הכי חשוב זה הפקטור האנושי. לכן אני מקפיד שסביבי יהיו תמיד אנשים חכמים שחושבים באותו ראש כמוני, ושהעובדים שלי יתייחסו לעסקים שלי כאילו זה העסק שלהם, ולא כאילו הם סתם באים לעבודה ומקבלים משכורת בסוף החודש".
לסיכום, כמה אתה שווה?
"אני עדיין לא ביל גייטס. אני לא כזה עשיר".
