כשבע שנים עברו מאז גילתה אמריקה את "אמריקן איידול", ונדמה שמאז היא פשוט לא מפסיקה לשיר איתה או בלעדיה. איידול, שפתחה בשבוע שעבר את עונתה השמינית, היא עדיין התכנית הנצפית ביותר בטלוויזיה, ועדיין ממשיכה לעורר עניין והתלהבות יותר מכל דרמה או קומדיה שמציעות שאר רשתות השידור בארה"ב.
לאיש שקרא את הפיץ' הראשוני של התכנית והחליט ללכת על זה קוראים מייק דארנל, נשיא חטיבת הבידור האלטרנטיבית של פוקס. זה אומר שהוא השיק, בין היתר, את "אמריקן איידול", "אי הפיתויים" ו"ג'ו מיליונר", וזה גם אומר שיש לו חתיכת תפקיד מהותי בעסק הזה של ריאליטי.
בתכנית הבכורה של העונה השמינית של "אמריקן איידול" צפו בשבוע שעבר כ-30 מיליון צופים, מה שהפך אותה למשדר הטלוויזיוני הכי נצפה בעונה הנוכחית (מלבד משחקי ספורט וכדומה). האמת? מדובר בירידה של כ-10 אחוזים מתכנית הבכורה של העונה שעברה, אבל דארנל לא ממש מתייחס לזה. "שמחנו מאוד לגלות שחזרנו לאוויר עם מספרים שכאלה", הוא מתגאה בראיון שנתן לאתר TelevisionWeek. "התכנית הזאת היא תופעה, היא אמריקאית, היא פאי תפוחים. מה גם שעבדנו מאוד קשה כדי לעשות קצת שינויים ועושה רושם שזה השפיע".
כשדארנל אומר שינויים, הוא מתכוון בעיקר לשינוי אחד גדול – קארה דיוגווארדי, שהתיישבה העונה לצדם של סיימון, פולה ורנדי והחלה גם היא לשפוט נבחנים תמימים בדרך לתהילה. "אני מאוד מקווה שזה ישנה קצת את הדינמיקה", אומר דארנל, "כי שמנו לב שקארה מאוד אגרסיבית. היא יכולה להילחם עם סיימון, להתחבר לפולה, ואז להילחם גם בפולה ולהיות מאוד מקצועית תוך כדי. היא גם הכניסה לתכנית קול חדש ושונה, ואני חושב שהקהל מוכן לשינוי כזה".
מעבר לתוספת של דיווגווארדי, דארנל מספר שאיידול חוזרת העונה לאווירה יותר מחוספסת וחיה: "נוצרה תחושה שהתכנית הפכה להיות סטרילית – ילדים קמים, ילדים שרים, ילדים יורדים מהבמה". אבל אחד השינויים הגדולים ביותר הוא שהמתמודדים הולכים לגור השנה באותו בית. "אנחנו מקווים להתמקד יותר במי הם באמת ולשים קצת יותר דגש על הריאליטי", חושף דארנל, "זה מה שגורם לתכנית לעבוד".
צפו גם להופעת אורח של קלי קלארקסון, זוכת העונה הראשונה, ממש בשבועות הקרובים, למרות שבכל הנוגע לזמרים אורחים, איידול מעלה השנה את הרף משמעותית. בעבר נהגו לערוך שם ספיישלים עם זמרים גדולים וספציפיים שמגיעים לאולפני החזרות ועובדים עם המתמודדים על שירים שלהם עצמם. דארנל אומר שגם השנה זה יימשך, אבל עם סלקציה קפדנית יותר בכל הנוגע לאורח המוזיקלי: האמנים האורחים ייצטרכו להיות בסדר גודל מאוד משמעותי כדי לבוא ולחנוך את המתמודדים, לדבריו.
ויש עוד שינוי בקנה, די גדול, סוד כמוס שעליו שומר דארנל מכל משמר. "תהיה הפתעה גדולה מאוד כשנגיע לנבחרת סופית של 12", הוא אומר, "אבל אני לא יכול לגלות מה היא". אף אחד, לטענתו, לא יודע במה מדובר, גם לא המתחרים, והוא רק מוכן לגלות ש"זה יהיה משהו שכולם ידברו עליו ויעורר לא מעט מחלוקות".
דארנל, כאמור, מבין קצת בריאליטי. כששואלים אותו מה יקרה כשז'אנר הריאליטי ידעך, הוא יודע בדיוק מה להשיב: "כל כמה שנים אנשים שואלים בדיוק את אותה שאלה. ריאליטי זה ז'אנר וכמו בכל ז'אנר, אנשים אוהבים לחקות אחד את השני. העניין הוא שאם אתה עושה משהו חדש ומקורי לגמרי, יש סיכוי שתיכשל מיידית - אבל יש גם סיכוי שזה יצליח. כל שנה-שנה וחצי, משהו שבא משום מקום מצליח להשיג מספרים גדולים והסוד הוא להמציא משהו חדש שיעבוד, אבל לא יהיה עד כדי כך ביזארי שאנשים לא ירצו לראות אותו".
ואם אתם לא בדיוק מבינים על מה הוא מדבר, יש לו דוגמה מאוד ספציפית: תכנית חדשה בהנחיית משפחת אוסבורן (The Osbournes: Loud and Dangerous), שהולכת לשלב בין קטעי ריאליטי לשירים, ריקודים וכוכבים אורחים. "אני כל כך גאה בסדרה החדשה", אומר דארנל, "כי כולם מכירים ואוהבים אותם אבל זה קונספט אחר לגמרי, נקודה. לשם הז'אנר מתפתח, כאלה דברים הייתי רוצה לראות בטלוויזיה: יותר קומדיות, משהו שהוא לא בהכרח ריאליטי מסורתי אלא יותר דברים יותר חדשניים".
ומה הוא לא היה רוצה לראות? "רוזי אודונל עשתה לאחרונה ספיישל ל-NBC, וזה היה הדבר הגרוע ביותר שראיתי אי פעם בטלוויזיה. ממש טלוויזיה רעה, כל מה שקרה שם היה טעות". את רוזי, כנראה, לא תראו בקרוב על מסכי רשת FOX.