לפני כשנה הצטרפה שמרית לוסטיג, אז בוגרת טרייה של הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, לאנסמבל הקבוע של תיאטרון החאן הירושלמי. לכאורה התגשמות חלומה של כל שחקנית מתחילה, אבל אצל לוסטיג זה היה רק הספתח. תפקידה הגדול הראשון היה דזדמונה, בטרגדיה הקלאסית "אותלו" מאת וויליאם שייקספיר, חלומה הרטוב של כל שחקנית דרמטית באשר היא, ועליו גם הייתה מועמדת לפרס "השחקנית המבטיחה של השנה" בטקס פרסי התיאטרון האחרון.
עכשיו חוזרת לוסטיג (25) בתפקיד מרשים נוסף, הפעם כמאהבת מסתורית הלכודה בנישואים לגבר שהוא גם דרקון בעל שלושה ראשים, בדרמה הקומית-סוריאליסטית החדשה "אהובת הדרקון" שהמנהל האמנותי של תיאטרון החאן, מיקי גורביץ', כתב וביים במשותף עם צוות השחקנים במהלך החזרות. אותה שיטת עבודה בה נוצרו בעבר הצגות כמו "אושר", "חיל פרשים אנו", "המצליחים" ועוד.
"זו הייתה התנסות שונה לחלוטין מתפקיד דזדמונה", משחזרת לוסטיג," ב'אותלו' היה מחזה כתוב וידעתי מהרגע הראשון מה אני אמורה לעשות. ב'אהובת הדרקון' היה רק רעיון בסיסי שמיקי הביא לחדר החזרות, ממנו התחלנו לפתח עלילה שנותרה מעורפלת עד הרגע האחרון. רק בשבוע בו ניסינו לראשונה הרצה מלאה של המחזה התחלתי להבין מיהי אהובת הדרקון ואיך אני מתחברת אליה."
זו הפעם הראשונה בה את מתנסה בעבודת הצוות האופיינית של מיקי גורביץ'
"נכון. מיקי ביים אותי גם ב'אותלו' אבל הפעם זו הייתה עבודת צוות מלאה, כל הזמן. אין שחקן בהצגה, לא משנה גודל התפקיד שהוא מגלם, שלא תרם ליצירה. מיקי נותן לנו חופש ביטוי מלא. למשל, רציתי ללבוש פאה בלונדינית, כי הרגשתי שיהיה לי קל יותר להיכנס לדמות שתיראה שונה ממני. גם תהליך החזרות היה הרבה יותר ארוך, ובעיני גם יותר מעניין, למרות שלפעמים הרגשתי שאני לא ממש מבינה לאן מובילים אותי. כמו שאני מאמינה שיקרה לקהל, גם לנו השחקנים רוב האסימונים נפלו ממש לקראת הסוף."
"אהובת הדרקון" מספר על גבר מזדקן (ארז שפריר) המגיע לתיאטרון ומגלה שלהקת השחקנים מבקשת להעלות על הבמה גרסה מאולתרת של סיפור חייו. ככל שהוא מתנגד לבבואה הבימתית של ילדותו, התבגרותו והפגישה הראשונה עם אשתו, המועלים לנגד עיניו, כך נחשפים יותר ויותר פרטים על פריחתו ודעיכתו של סיפור אהבתם האמיתי עד לקתרזיס מזכך בו דמיון ומציאות הופכים לאחד.
"אהבתי את השימוש בתיאטרון כמטאפורה לעולם של אהבה, יצירתיות, דמיון ובעיקר רגש ושמחת חיים, בעוד העולם 'האמיתי' מייצג את הכניעה ההדרגתית להתנוונות ולמוות", אומרת לוסטיג, "המחזה מעלה שאלות נוקבות על זוגיות ואיך היא אמורה לשרוד לאורך שנים. שאלות שאני, כשחקנית ואדם פרטי, לא נמלטתי מהן בתקופת החזרות גם בזוגיות האישית שלי. התחלתי לשאול, לחקור, להבין יותר מאי פעם שאם לא מוצאים את הדרך לשמר משהו מהלהט הראשוני השגרה תשחק בסופו של דבר גם את האהבה הגדולה ביותר. כשמפסיקים להרגיש מפסיקים לחיות".
"שתי ההפקות כל כך שונות שאין מקום להתחיל להשוות ביניהן. חוץ מזה, דזדמונה היא אפיזודה נמשכת כי 'אותלו' עדיין רץ בכל הארץ, ובכל הצגה אני ממשיכה לגלות עוד ועוד פנים לדמות, ודרכים לשכלל את ההגשה שלי אותה על הבמה".
את השחקנית היחידה כיום בחאן הנחשבת לסוג של סלב גם מחוץ לתיאטרון, בזכות תפקידי איילה בסדרה "ראש גדול" ודפנה בסדרה "המובילים". כבר קרה שמעריצים צעירים הגיעו ל"אותלו" כי רצו לראות מקרוב את איילה/דפנה?
"אם קרה כזה דבר אני לא מודעת אליו. מה שכן, אולי היו ילדים שהגיעו לצפות בהצגה עם ההורים, ואז זיהו אותי על הבמה כ'זו מהטלוויזיה'. בכל מקרה, אם ייווצר מצב בו סדרות שהשתתפתי בהן יביאו קהל חדש לתיאטרון, מבחינתי זו תהיה ברכה גדולה".
חמש שנים מהיום: במת תיאטרון החאן, או תפקידים ראשיים בסדרות להיט בפריים טיים?
"חמש שנים? זה גדול עלי. אני לא יודעת כלום מעבר להצגה שיש לי בערב."
"אהובת הדרקון" יועלה לראשונה במוצאי שבת בשעה שמונה וחצי באולם הבית של תיאטרון החאן בירושלים.