"זה המחזה החשוב ביותר שהשתתפתי בו בכל הקריירה שלי. מעטים הפעמים בהן שחקן עולה לבמה עם טקסט שהוא כל כך מאמין בו", אומר מיכה סלקטר על הופעתו כנוחי, עורך דין ובן לאב ניצול שואה המנסה להיטמע בחברה הישראלית בשנת 1961 במחזה החדש "אנדה" מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו המועלה בתיאטרון בית לסין. כאשר נוחי פוגש אחות בשם אנדה (קרן צור), הוא מבקש לאפשר לה להעיד במשפט אייכמן על הזוועות שחוותה בימי המלחמה ונסחף למאבק אידיאולוגי המחייב אותו, לראשונה, להשלים עם זהותו ושורשיו. את העבר ממנו הוא שואף להימלט מייצג עבורו אביו שולם אותו מגלם אברהם סלקטר, אביו של מיכה, המופיע לצידו לראשונה על הבמה.
"פשוט לא יצא לנו עד היום", מסביר סלקטר האב את פשר העיכוב בחיבור הכה מתבקש, "כשמיכה עמד לסיים לימודי משחק, בסטודיו של ניסן נתיב, התחלנו לעבוד על עיבוד בימתי לספר 'החטא ועונשו' של טולסטוי ובסוף זה לא קרה. הצטלמנו בעבר לשני סרטי קולנוע. בראשון לא היו לנו סצנות משותפות, אבל בסרט השני שנקרא 'הגרעין הקשה' גילמתי את אביו של מיכה, והייתי אמור לתת לו סטירת לחי. לא הייתי מסוגל. אני זוכר שביקשתי מהבמאי ענר פרמינגר טייק אחד בלבד. אמרתי: 'בחיים לא הרמתי יד על הבן שלי, ואם אני חייב אז רק פעם אחת וזהו. יצטלם טוב, בסדר. לא יצליח, תמצאו פיתרון כי לא אעשה את זה שוב'".
והצליח לך?
"מיכה כל הזמן אמר: 'אבא, תרביץ עם כל הלב'. בסוף הורדתי עליו כאפה רצינית. הכי מצחיק שהסצנה הזו ירדה בעריכה".
מיכה, לך יש הסבר למה עד עכשיו לא שיתפתם פעולה על הבמה?
"בכל השנים בהם אנחנו מופיעים היינו בתיאטראות שונים. רק עכשיו, כאשר שנינו בבית לסין, התאפשר לנו לחוות בפעם הראשונה תהליך חזרות ועבודת במה משותפת. וכן, מצחיק שזה לקח כל כך הרבה זמן אבל זה כנראה הגורל. זה יועד להיות המחזה הזה".
אברהם מודה שגם שיתוף הפעולה הנוכחי לא היה מתוכנן. לדבריו, "מיכה לא היה המועמד המקורי לתפקיד נוחי, כך שאי אפשר להאשים את הלל מיטלפונקט שליהק אב ובן לתפקידי אב ובן כסוג של גימיק. מה שכן, כשזה כבר קרה העבודה המשותפת החזירה את שנינו לזיכרונות עבר אישיים ומשותפים שלא כולם היו נעימים. אבי יצא להילחם בנאצים כפרטיזן כשהייתי תינוק ברחם אמי ונהרג. האב שגידל אותי, אחרי שנשא לאישה את אמי, שרד את המלחמה ואחרי שעלינו לארץ לא היה שונה בהרבה מהדמות של שולם ב'אנדה'. חזק כלפי חוץ, ומאד רך וכנוע מבפנים. אחרי שקראתי בפעם הראשונה את הטקסט אמרתי להלל: 'אני מזדהה איתו באופן מוחלט'".
מיכה: "נוחי מתבייש באבא שלו. זה הפן הכי ברור במערכת היחסים ביניהם. אני מעולם לא התביישתי באבא שלי, תודה לאל, אבל אני זוכר שתמיד העדפתי ללכת לבתים של חברים אחרי בית הספר מאשר להזמין אותם אלינו. היינו בית של ניצולי שואה, עם סבא וסבתא 'משם' ואווירת הכבדות והזרות. אני זוכר היטב את הרצון להיות שייך לישראליות החדשה, המשוחררת מהכבלים האלה".
"אנדה" עורר, מיד עם עלייתו, דיון ציבורי נוקב. על פי הלל מיטלפונקט, ממשלת ישראל והעומד בראשה, דוד בן גוריון, הפכו את המשפט לעוד כלי שרת בניסיון לנגח מתנגדים פוליטיים.
"עבורי זו לא היסטוריה", טוען אברהם סלקטר, "מדובר בפרק עצוב בחברה הישראלית, שבימיה הראשונים הונהגה בידי מפלגה בולשביקית כוחנית במעטפת של דמוקרטיה. אני זוכר היטב את הימים בהם מי שלא היה לו פנקס אדום של חבר מפלגה לא מצא עבודה".
מיכה: "הגאוניות של הלל היא ביכולת לחשוף מחדש סיפור שחשבנו שאנחנו מכירים ולומר: 'הנה, גם זה קרה שם'. אני גאה בעובדה שהמחזה עורר, בקרב אלו שכבר צפו בו, ויכוחים ותהיות לגבי מה באמת קרה מאחורי הקלעים של משפט אייכמן ובעיקר התקופה בה התרחש. הרי את פירות הטעויות של אז הדור שלי אוכל גם כיום".
במהלך החזרות, לקחתם אתכם הביתה את הדמויות?
אברהם: "לא במודע. לא היינו יושבים יחד בארוחה משפחתית של יום שישי וממשיכים לנתח סצנות, אבל הרגשנו את רוחות העבר מנשבות שוב בבית כאילו הסבא והסבתא שוב מביטים בנו. זה היה מוזר".
אתם כבר מדברים על עוד פרויקט משותף?
מיכה: "אשמח לעבוד שוב עם אבא. חשבנו לעשות ביחד את 'הנסיכה האמריקנית' של ניסים אלוני, אבל תיאטרון החאן הקדימו אותנו. בכל מקרה, אשמח להופיע איתו בקומדיה. מגיע לנו לצחוק יחד על הבמה אחרי מה שעברנו ב'אנדה'".