- שלום בנות.
- היי מר עורך.
- ככה - למרות האמבוש שעשיתן לי יצא מגניב בשבוע שעבר, הבוורלי. לגמרי הפורמט שהיה לי בראש.
- גם אנחנו חושבות. אז מה הלאה, מלרוז?
- בכל זאת חשבתי שהשבוע ננסה משהו שונה. כן בקטע של תחנות תרבות מהילדות, אבל טיפה יותר עמוק, נגיד?
- קראת לנו הרגע שטחיות?
- חלילה, ברור לי שאתן רב-גוניות ויודעות אותנטי מה הוא. אבל הקוראים, בנות. תחשבו על הקוראים.
- אז מה, כאילו, זיכרונות מהצגות שראינו ביסודי וחוויות מהספסל האחורי של האוטובוס?
- פחות משעמם, אם אפשר.
- יהיה בסדר. יש לנו רעיון ממש טוב.
- כדאי לי לדעת עליו מראש? אני סומך עליכן?
- הכי בעולם. יהיה בסדר.
- אני מפחד, בנות.
- תהיה חזק, מר עורך יקר. תוך שבוע זה עובר.
- הוא שם, בין הספרים. את תזהי אותו?
- נראה לי שכן, למרות שאף פעם לא היה לי אותו
- באמת? לא קראת אותו אף פעם?
- לא אל תגזימי, בכל זאת אבן יסוד של קיומנו
- איכס, אני לא מאמינה שאנחנו באמת הולכות לעשות את זה
- מה, שיחת בנות?
- שששש, לא צריך לצעוק...
העטיפה הורודה בקושי נפתחת מרוב שנים של ניוון בין בוקובסקי לפרוסט.
- אוף, כמה אבק.
- תגידי, שתי הזאטוטות המצחקקות בנאיביות - מי מהן זאת אילת? ולמה אני צריכה לשמוע ממנה על נפלאות מערכת הרבייה הנשית? ויותר חשוב, מי בחר בה להיות נושאת הדגל של החינוך המיני לדורי דורות?
- והצילום האינפורמטיבי מדי נהזה של מוצרים היגיינים, איפור, חזיות, פנינים, תכשיטים ומיני תמרוקים מונחים כאילו ברישול. ממש אקספוזיציה מצולמת.
- ולמה הכל בוורוד? ל מ ה ?
-"אילת מקבלת - סיפור על ילדה שמתחילה להתבגר"
- זה מנוקד, כן?
זהו, מספיק עם הפורפליי. אנחנו מתחילות לקרוא.
- יש מילה מגעילה יותר מ"ווסת"?
- כן. מחורבנת. "אני לא יכולה לשכב איתך בנצי, אני מחורבנת". כן הא? מחורבנת, ראינו אותך עם מומו.
- ממש קייטנה כל סיפור גיל ההתבגרות הזה, לפחות לאילת. את רוצה להגיד לי שהיא אשכרה שיתפה את כל הכיתה שלה? זין, אני לא קונה את זה.
-כן, כשתומר שבו גילה שאני בורחת לשירותים עם תחבושת הוא לא בדיוק פירגן אלא יותר ארגן עליי חרם.
- ואני רק חיכיתי וחיכיתי. מתישהו בסוף התיכון זה קרה.
- אבל אצל א י ל ת, זה קרה בגיל 10, ממש מושלם! איזה כיף ל א י ל ת
- מה גיל 10? עם כל ההורמונים שדוחפים לנו עכשיו באוכל אני לא אתפלא אם זה מתחיל בגיל 4.
- וואוו, זה לא רק טקסטואלי מסתבר - יש פה ממש איורים של פותים. פעורים לרווחה.
- וגם מלא תמונות. של שתי הפקאצות האלה, שמשום מה מרוח להן חיוך דבילי על הפנים. לא יודעת מה איתך אבל אני זוכרת את הרגע הזה כדי מבהיל. ובכלל, כשגיליתי שזה הולך איתי עכשיו לפחות 30 שנה...
- דיכאון.
- אבל א י ל ת "הרגישה עצמה חשובה מאוד".
טוב, עכשיו אנחנו סתם יושבות כמו שתי סתומות ובוהות בתרשים מחזור הווסת.
- אולי באמת הגיע הזמן שנבין סופסוף את כל העניין הזה של הימים הבטוחים?
- מה הבעיה? הביצית חיה יום אחד, והזרע בערך חמישה.
- מה זה בערך?
- סתמי. עכשיו, אם ה"ביוץ" "מבשיל" כשהרכב הוא עם "ריפוד דמי"-
- הרכב?
- הרחם, רחם. קטעת לי את חוט המחשבה.
- בקיצור, מתי אפשר להזדיין?
- קודם תמצאי עם מי ואז אני אקנה לך תרשים משלך, תוכלי לתלות אותו בסלון. בואי נתקדם. פרק 7 - "מחזור סדיר מהו?"
- מהו באמת? אני בגיל 16 הלכתי לגיניקולוג שסימם אותי עם גלולות ל-10 שנים הבאות. הגוף שלי כבר לא זוכר איך לתפעל את כל העסק הזה לבד.
- שזה גם נושא חשוב, אגב. בואי נחפש איפה יש פה מידע על גלולות ועד כמה הגוף מושפע הורמונלית מ...
- בואנ'ה, הייתי אומרת שמישהי מוצאת את עצמה בין העמודים...
- אמרתי לך, אף פעם לא היה לי את זה בבית, תמיד הייתי מתגנבת להציץ אצל חברות. טוב. פרק 8 - "זה כואב?"
- התשובה היא כן.
- מחזור, יא אמה, לא האקט.
- אה, אוקיי. בכל זאת כן.
- פרק 9 - "מה זה טמפון?"
- טוב מה היא מפגרת?
- לא, היא בת 10. זוכרת את עצמך בגודל הזה? או שאת רוצה שאני אזכיר לך?
- אהה, אולי עדיף שלא. אני כבר קרוב ל-20 שנה מנסה לטשטש ראיות...
- אז אולי תגלי קצת אמפטיה כלפי אילת?
- את רק אומרת א י ל ת אני נהיית עצבנית
- מה יש לך נגדה? כולה ילדה נחמדה שמחייכת
- מתי שלא צריך.
- ונהנית מהחיים
-ומזכירה לנו איך התבגרנו.
- הזדקנו, את מתכוונת...
-ואיבדנו את התמימות.
-ואת האמפטיה
-שסך הכל כן היו בנו, הרי גם אנחנו גדלנו ככה.
- גם אנחנו רכבנו על BMXורודים ושרנו שירים של קיילי מינו
- אז איך לעזאזל הגענו למצב שיום שישי בערב וזה מה שאנחנו עושות??
- טוב. פרק אחרון – "מה זאת בתולה?"
- אה, עוד תשובה שאני יודעת. אם את שואלת את השאלה הזאת, א י ל ת, כנראה שאת כזאת. ותוך כדי שאני מעלעלת בתמונות "התמימות" שלך עם כל החברות בורוד, אני חושבת שיש עוד משהו שאת צריכה לדעת, א י ל ת.
- מה?
- את לסבית.