ככה רציתי להתחתן, אף אחד לא יעצור אותי

נתחיל מהסוף. אן זיוי התחתנה לפני עשרה ימים, בדיוק כמו שתכננה ודמיינה. זה פשוט לא היה התאריך המקורי; זה היה אמור לקרות ב-1 באוקטובר, ערב המתקפה האיראנית על ישראל, זו שהכניסה את כל המדינה למתח גבוה ולמקלטים. עד הרגע האחרון נעשו התאמות כדי לקיים את החתונה, אבל בשעות הערב, כשעה וחצי לפני שהייתה זיוי אמורה לצעוד אל עבר החופה, כשהיא כבר לבושה בשמלת כלה ועשרות אורחים קרובים כבר הגיעו, התקבלה ההחלטה – לבטל.

"כבר תקופה שאנחנו חיים ככה ועלו שאלות לגבי החתונה, אבל אהיה כנה, לא חשבתי לרגע שהיא לא תתקיים. התרחיש הזה לא עבר לי בראש, גם לא באותו היום, כשבבוקר הייתה אזעקה ותוך כדי הארגונים רצנו כולנו למקלט במלון. הבאתי בחשבון הכל, חוץ מזה שהחתונה תתבטל. זה התחיל בצהריים, שתוך כדי האיפור אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה לי, 'אנוש, הכל בסדר, אל תבכי, את עם איפור, אבל שתדעי שאמרו עכשיו שיהיו הגבלות, 300 איש בפנים ו-30 איש בחוץ', אז אמרתי, 'או-קיי, ואיך מתמודדים עכשיו? כי יש לנו 800 איש בחתונה'. להגיד לך שעלו לי דמעות והחזקתי את עצמי לא לבכות? לא".

כי עדיין לא האמנת שזה יקרה?
"גם לא האמנתי וגם אמרתי, 'יש פתרון, מזמינים את האורחים של ההורים לשבע וחצי עד עשר וחצי, ובעשר וחצי מזמינים את האורחים שלנו'. זה היה אחלה פתרון בשבילי, תמיד רציתי חתונה קטנה. אבל אז היה הפיגוע וחדשות קשות והבנו שהיום מתחיל להתדרדר. יניב ידע מההתחלה, כשהיינו במפגש הוא לחש לי באוזן שאני הכלה הכי יפה בעולם, אבל בואי נשמור את הלוק הזה ונעשה חתונה מחדש. לא הסכמתי, לא רציתי לבטל את החתונה, חיכיתי ליום הזה כל החיים, חיכיתי להתחתן עם יניב כל החיים, ורציתי שזה פשוט יקרה, לא היה אכפת לי, עם 800 איש, עם 1,000 איש, עם 200 או עם 50".

באיזשהו שלב יצאה הודעה מטעמכם שהחתונה פוצלה לשניים.
"ההודעות נשלחו, וכל הזמן הזה שמרתי על קור רוח, וכל רגע שואלים, 'איך את? את בסדר?' ואני באמת רוצה רק להיות פרודוקטיבית ולעשות מה שצריך. לא בוכה, אפילו לא עצובה, מנסה לקחת את החוויה הזאת למקום הכי טוב שיכול להיות. בכל זאת, אני כלה בשמלת חלומותיי, אני עם שיער-איפור, אני בשיא של החיים שלי ואני מנסה ליהנות מכל רגע, תקרה חתונה, לא תקרה חתונה – אני נהנית, כיף לי, סביבי האנשים שאני הכי אוהבת, באמת ניסיתי לשמור על אופטימיות. אני באופן כללי בן אדם שרואה את עצמו כבר מזל, ככה החיים שלי מתנהלים, אני בת מזל והכל יהיה בסדר".

מה זאת אומרת בת מזל?
"לא חס וחלילה בקטע של להשתחצן, אני באמת מרגישה שהחיים מחייכים אליי. תמיד, מאז שאני קטנה אני מרגישה את זה, אני מסתובבת בעולם בתחושה ששומרים עליי, וגם אם דברים מתחרבשים, תמיד הם מסתדרים בסוף".

זאת תחושה מדהימה להסתובב איתה בעולם.
"אני לא מתייפייפת ואומרת שהחיים שלי מושלמים, שאני תמיד מחייכת ושמחה ולי כיף ולאחרים לא. ממש לא. פשוט גם בחוויות פחות נעימות אני יודעת שיהיה בסדר, יהיה טוב והכל קורה לטובה, וזאת לא קלישאה, וגם החתונה שנדחתה, גם זה קרה לטובה. מישהי כתבה לי באינסטגרם, 'אומרים שלא טוב שהכל ילך חלק לפני החתונה, כדי שהקשיים יהיו בתהליך לקראת ולא בנישואים עצמם. אז אולי אם יש כל כך הרבה בלת"מים סביב החתונה, חיי הנישואים שלכם יהיו מאושרים וארוכים'".

ואת מתחברת להודעה הזאת?
"אני הכי מתחברת בעולם. זה היה כל כך סוריאליסטי לחזור הביתה באוטו כשאני בשמלת כלה ויניב עם החליפה, אני קוראת הודעות כי זאת הפעם הראשונה שהייתי עם הטלפון, ואני אומרת לו, 'אנשים לוקחים את זה יותר קשה מאיתנו'. יניב ואני ביחד, חיים, בריאים, הכל בסדר, המשפחה שלנו בריאה, האחים שלי, המשפחה שלו, כולם בריאים. במקביל, כמה קילומטרים מאיתנו אנשים נפגעו, נרצחו, היו אנשים שנכנסו למיטה באותו ערב בידיעה שהם לא יראו את היקרים שלהם יותר לעולם, מי אני שאתלונן על מה שהיה באותו יום, ומי אני בכלל שאראה את מה שקרה באותו היום כאילו חרב עליי עולמי?".

מה היה הרגע שבו החלטתם על הביטול?
"כל הזמן היה שיח ביני לבין יניב. הוא ראה לאן זה הולך ורצה שנדחה ואני לא הייתי מוכנה. כל הזמן חיכו לתגובה שלי כי אף אחד לא רצה לבטל לפני שאני מחליטה לבטל, ואז אמרתי, 'בואו נשלח הודעה לכולם שלא יגיעו, ומי שכאן, כי הגיעו כבר הקרובים אלינו ביותר, יהיה בחופה'. אני לא אשכח שסיימתי את המשפט הזה והייתה אזעקה. הייתה הרגשה מפחידה מאוד, שאולי זה לא משהו רגיל, מה שקורה".

ואז החלטת שאת גם לא עושה חופה.
"כן. במרחב המוגן היו סיטואציות הזויות. אני זוכרת את עצמי הולכת לאנשים שבוכים, עם השמלה ככה מתכופפת ואומרת להם, למה את בוכה? אל תבכי, הכל יהיה בסדר. אנשים נכנסו לסטרס ואני מוצאת את עצמי עוברת ומרימה לאנשים ומעודדת אותם. זה מה שעשיתי במרחב המוגן, חייכתי ועודדתי אנשים".

בבוקר שאחרי, קמתם והחלטתם על תאריך חדש?
"אני חייבת לציין שזה לא שלא נרדמנו, זה לא שהיה לנו לילה קשה, החלטנו לשים את הטלפונים באותו ערב בצד, היינו במיטה, התחבקנו, העלינו חוויות מהיום, צחקנו, שמחנו שאנחנו בריאים, שמחנו שאנחנו ביחד, וזהו. קמנו למחרת, יניב ואבא שלו יואל נסעו לחוות רונית, וכמה דקות אחרי הודיעו לי שיש תאריך חדש, 13 באוקטובר, כל הספקים פנויים, גם מי שלא פנוי עושה שמיניות באוויר, תהיה אותה החתונה, קופי פייסט".

וכלכלית?
"יש פגיעה כלכלית, אבל הצלחנו למזער נזקים. היו ספקים שבאו לקראתנו והיו שלא, ואני לא באה בתלונות לאף אחד. אפילו האוכל שהיה מוכן נתרם לגדוד גולני כבר באותו הערב וקיבלתי סרטונים של הלוחמים שהודו לנו. המזל הוא שהצלחנו למצוא תאריך קרוב. אם היו אומרים לי שיש תאריך רק עוד שלושה חודשים לא הייתי יכולה לשאת את זה, הייתי אומרת ליניב שנתחתן ברבנות. כל מה שרציתי זה להיות אחרי החתונה ולהביא ילדים. לא עניין אותי חתונה. אני את הלופ של החתונות כבר עברתי, עברתי עם חברות 200 הפרשות חלה, 200 מקווה, 200 חתונות, פניי מסתכלות קדימה והחלום הכי גדול שלי זה להיות אמא. אבל התמזל מזלנו ומצאנו תאריך קרוב מאוד, עשרה ימים אחרי, לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה".

אותן השמלות, אותו אירוע.
"יש משהו מרגש בזה שנשארתי עם אותה השמלה. ככה רציתי להתחתן, אף אחד לא יעצור אותי, לא חמאס, לא חיזבאללה ולא איראן. רק שהיה בלת"ם גם פה, כי גיליתי שהשמלה השנייה שלי הושחתה. השמלות השנייה והשלישית היו בחדר חתן-כלה. מישהו כנראה מאוד הסתקרן, פתח את הריצ'רץ' של השמלה, את התיקתקים, היו אבנים שפשוט משכו, והרסו אותה. אין לי מושג מי עשה את זה. שאלו אותי אם אני רוצה להסתכל במצלמות, לא מעוניינת, זה לא יעזור. השמלה תוקנה וזה מאחוריי".

פתאום יש מי שיחזיק אותי

זיוי (30) מספרת שעברה בחייה שלושה גלגולים. "עד 24 הייתי ילדה די מרובעת, רגילה, לא הכרתי טוב את עצמי", היא אומרת, "אחרי 'המירוץ למיליון' משהו נפתח בי. גיליתי תחומים חדשים, אנשים חדשים, גיליתי בעצמי כשרונות אדירים, התחלתי לחלום בגדול. עד גיל 28 לא ישבתי בבית לשנייה, עבדתי המון, למדתי מלא, ביליתי עם חברים, תמיד הייתי בפעולה, כמעט אף פעם לא הייתי לבד". השינוי קרה ביום הולדת 28, שפתח את הגלגול החדש שבו היא נמצאת עד היום. "עבדתי באותו ערב עד אחת בלילה, הנחיתי בת מצווה, חזרתי הביתה לבד, לדירה שלי בדיזנגוף, גרתי אז בדירה שבורה כזאת. הדלקתי נרות לעצמי, איחלתי לעצמי, בירכתי את עצמי, ומאותו רגע פשוט התחלתי לאהוב את עצמי, במובן של לאהוב לבלות עם עצמי ולהיות עם עצמי. מאז אין סיכוי שעובר יום בלי שאני בזמן עם עצמי, וזה הזמן שהכי כיף לי".  

את ווייס (30), איש נדל"ן שעובד בעסק המשפחתי, חברת הנדל"ן וייס גרופ, הכירה לפני כשנתיים, כשהייתה שבורת לב אחרי פרידה טרייה. היא יצאה להתאוורר עם חברים והם הציעו לה להכיר את וייס. זאת לא הייתה הפעם הראשונה - השם שלו כבר עלה בכמה הזדמנויות בעבר – אבל זה אף פעם לא קרה. "הוא תמיד היה בעניין, אבל הרגשתי שזה פחות הסגנון שלי", היא אומרת, "יניב לא רוחני, אבל כל פעם שאני מדברת איתו על זימון מציאות, הוא אומר, 'אני מאמין בזימון מציאות רק כי זימנתי אותך'".

באותו הערב, בפעם המי-יודע-כמה שהחברים הציעו לה, החליטה זיוי לתת הזדמנות להיכרות עם וייס. "קבענו דייט, וקצת לפני החלטתי שאני מבטלת וכתבתי לו שאני לא מרגישה טוב. לא הרבה אחרי הוא התקשר ואמר שהוא מתחת לבית שלי עם גלידה, ירדתי למטה בפיג'מה, עם שיער של חולה, נכנסתי לאוטו וישבנו איזה 40 דקות באוטו, היה לנו כל כך כיף שפשוט החלטנו שאני עולה להתארגן ואנחנו יוצאים לדייט. כל הקלישאות נכונות. אסור לשפוט עד שאת מכירה בן אדם באמת. כבר בדייט אמרתי לעצמי, 'יש מצב שאני מתחתנת עם הבן אדם הזה'. בשבועות שאחרי הרגשתי שמתקופה שאני נופלת, אחרי פרידה, אמורה לעזוב דירה ולא יודעת לאן אני עוברת, פתאום יש מי שיחזיק אותי, ואני יכולה להגיד לך שיושבת מולך הבחורה הכי מאוהבת שיש בעולם. זה לא היה מ-0 ל-100, זאת בחירה וזאת הבחירה הכי טובה שלי בחיים".

שנה אחרי שהכירו הגיעה הצעת הנישואים. "אני כבר אחרי ארבעה חודשים הטרפתי לו את המוח שיציע לי, אבל יניב הוא בן אדם שקול, והוא אמר לי, אני לא יכול לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהב עכשיו, אבל אהבה זה לא הכל, ואנחנו צריכים להכיר יותר, ובאמת אחרי שנה הוא הציע לי נישואים במאוריציוס".

במהלך השיחה שלנו חוזרת זיוי שוב ושוב לדבר האחד שמעניין אותה יותר מכל. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני רוצה להיות אמא", היא מדגישה, "יש כאלה שרוצות קריירה ורוצות לדחות את זה ולהגיע מוכנות, אני הרגשתי מוכנה מגיל יחסית צעיר. אני מסתובבת ברחוב, אני הולכת לאימון, אני רואה סביבי רק בנות בהיריון, רק ילדים שאומרים 'אמא, אמא'. הייתה תקופה שכמעט כל החברות שלי היו בהיריון, ואני חלילה לא מאלה שמקנאות או צרות עין, אבל כן, הייתה איזושהי צביטה שגם אני רוצה, וזה קצת קשה כשכולן סביבך במצב הזה ואת לא. זה ברמה שכשיניב הציע לי, הוא כבר סגר את התאריך והמקום, הוא ידע שאני אקבל את זה באהבה, וכל מה שעבר לי בראש זה, רגע, החתונה עוד שבעה חודשים, והיריון זה עוד תשעה חודשים, ומה, אני אהיה אמא רק עוד שנתיים כמעט? לא, לא, זה לא מקובל. אמרתי לו שארצה להיכנס להיריון לפני החתונה, ואין לי בעיה לבוא לחתונה בחודש שמיני, אבל ככל שהתקרבנו למועד, כל כך נהניתי מהמחמאות שאני מקבלת ומהארגונים ומהמסיבות ומהפרשת החלה, שאמרתי, טוב, גם זה לא יחזור, אז החלטתי לחכות ולנסות ישר אחרי החתונה. שמחתי ליהנות מהתקופה ולתת לה את כל כולי, ותהיה לי גם התקופה של ההיריון שאני איהנה ממנה ואתן את כל כולי. גדלתי בבית משפחתי מאוד, משפחה זה הכל ולפני הכל, וגם יניב כזה. תמיד נעדיף בילוי עם המשפחה מאשר עם חברים, תמיד יהיה לי יותר כיף עם אמא שלי מאשר עם חברה. אני אסירת תודה למשפחה שלי ואני מחכה ליצור אחת משלי".

כמה ילדים את רוצה?
"אני רוצה ארבעה ילדים, יניב רוצה שניים, החלטנו שאנחנו נפגשים באמצע". 

היו לא מעט דיבורים על זה שיש לו כסף וזו הסיבה שאת איתו.
"אני לא מצליחה להבין איך יש לאנשים את הזכות להוציא משפט כזה מהפה, הם לא מכירים אותי והם לא מכירים את יניב. אתם יודעים כמה מאוהבים אנחנו? אתם יודעים איזה כיף היה לנו בדייט הראשון? אתם יודעים איזה חיבור ואיזה חוויות עברנו ואיזה קשיים צלחנו כדי להגיד שהלכתי בגלל הכסף? זה משהו שיכול להעליב אותי. יצאתי עם אנשים שיש להם כסף, יצאתי גם עם אנשים שאין להם כסף, בשני המקרים ראיתי את החיים שלי כבר קדימה. שוב, אני מאמינה שאני אישה בת מזל ואני יודעת שתמיד אצליח להסתדר ותמיד אצליח לייצר כסף בעצמי, אני יודעת להסתדר כשיש שפע ואני יודעת להסתדר כשאין שפע. והיום אני בזכות עצמי, ולא בזכות יניב או המשפחה שלו, בזכות עצמי". 

חשוב לך להיות בזכות עצמך?
"מאוד, כי אני יודעת שהדברים דינמיים והחיים משתנים, ו-7 באוקטובר לימד אותנו את זה. אני רוצה לדעת שאני יכולה ויודעת לדאוג לעצמי ואף פעם לא יחסר לי כלום, וזה לא תלוי באף אחד אחר. אני לא חיה חיים של התפרעות כלכלית, גם אם אני יכולה, אני לא".

אני עובדת קשה, אבל כיף לי

לזיוי יש שתי חברות בבעלותה, חברת התכשיטים פנטזי וחברת מוצרי הטיפוח אנזי. פנטזי הוקמה לפני חמש שנים עם שותף בשם ליאל, והיום, מלבד אתר האינטרנט, יש להם שני סניפים, בפתח תקווה ובאיילון. אנזי הוקמה לפני שלוש שנים וחצי עם שותפים. הם מתעסקים בלוגיסטיקה, והיא מנצחת על הכל – הפנים שלה, השם שלה וההחלטות שלה.

"מהיום שאנזי נפתחה כיוונתי לדיוטי פרי, ואני זוכרת שאנשים חשבו שהשתגעתי כי צריך לעבור כברת דרך כדי להגיע לשם, והציעו לי למכור בכל מיני מקומות שאנשים לא היו מסרבים להם, ואני סירבתי כי היתה לי מטרה, ובסוף זה קרה, ועד היום, כבר שלוש שנים, יש לי עמדה בדיוטי פרי שעובדת ומוכרת והיא רק מתפתחת וגדלה, והמוצרים רק מתרחבים ונעשים טובים יותר, והליין נהיה גדול יותר ואני על זה מהבוקר עד הערב". 

זיוי גם שגרירה של מותגים רבים ועובדת כמשפיענית ברשת במשרה מלאה עם קהילה שמונה כ-400 אלף עוקבים. במקביל היא מנצחת על פרויקט משותף עם חברת humans, שבמסגרתו היא מעבירה שיעורים והרצאות על איך להיות משפיענית, "יצרנו קהילה שנקראת 'יומנס איקס אן' ועשיתי מפגשים וכנסים והלכנו לכל מיני חברות כדי להראות להם איך זה עובד, הכנתי מצגות והראיתי להן מה לעשות ואיך לעשות ונתתי להן טיפים ושילבתי את מה שלמדתי ב-NLP, כל הגשמת החלומות וזימון מציאות וביטחון עצמי ואיך למכור, העברתי קורס מדהים ויצאו משם בנות מדהימות, שמוכרות עד היום".

את מרגישה אשת עסקים מוערכת?
"כן, חד משמעית. אני מרגישה שכשאני נכנסת לחדר לפגישה עם מנכ"ל דיוטי פרי או עם מנכ"ל אל על, מסתכלים עליי כמו על אשת עסקים, בלי להתייחס לגיל שלי, לזה שאני אישה, מדברים אליי בגובה העיניים".

ומה לגבי הביקורת שיש על משפיעניות/מוכרניות?
"קשה מאוד למכור אם את לא מאמינה במשהו. הביקורת עלינו – הן מפרסמות סתם, הן לא יודעות – את יכולה להיות מוכרנית טובה רק אם את מאמינה במה שאת מוכרת, ואם קונים ממך במסות זה כי אנשים מאמינים בך, ועוקבים הם לא טיפשים".

את עובדת קשה?
"אני עובדת קשה, אבל כיף לי. העבודה היא כל הזמן. אנשים לא מבינים את זה, אבל משפיעניות עובדות גם בחו"ל, גם בשבתות וגם בחגים, אנחנו כל הזמן עובדות, אנחנו לא לוקחות חופש. אבל זאת עבודה כיפית ואני נהנית מכל רגע".

איך יניב מרגיש לגבי העבודה שלך?
"יניב מאוד אוהב את זה שאני עובדת ושאני מייצרת, הוא מעריך ומעריץ אותי על זה וכל הזמן מחמיא לי ודוחף אותי למעלה. הבעיה שלו עם העולם הזה זה שהוא בן אדם פרטי, ומבחינתו כבר נחצה גבול הפרטיות. אני מכבדת את זה, אני אוהבת את זה, אני מרגישה שדווקא זה שהוא כזה ישאיר אותי עם רגליים על הקרקע. אף פעם לא הייתי מישהי שמשתפת את כל קשת הרגשות. אני הרבה פעמים בוכה בבית ולא מפעילה מצלמה, כי בן אדם שבוכה באינסטינקט לא מפעיל מצלמה, הוא רגע מתמודד עם זה עם הקרובים אליו. אבל אחרי שהבכי נרגע והדברים מסתדרים אפשר לשתף בדיעבד".

הוא כמעט לא מופיע באינסטגרם שלך, זה מבחירה?
"אני מצלמת אותו במידה, אני תמיד שואלת אותו לפני. אני בן אדם ציבורי, יש לי איזושהי מחויבות אם אני רוצה להישאר בתודעה, להראות את עצמי כל הזמן. יניב לא בחר בזה, הוא יכול לבחור שכן והוא יכול לבחור שלא ואני מכבדת אותו בזמנים שהוא מוכן ובזמנים שהוא לא מוכן".

יש לך חלום שעוד לא הגשמת בתחום?
"בתחום שלי לא, אני אשת עסקים, משפיענית, מנחה, דוגמנית, אבל החלום האמיתי שלי הוא לטפל בילדים, בדגש על ילדים שעברו בריונות. אני כילדה אף פעם לא חוויתי חרמות, בריונות, וגם לא הייתי בריונית, וככה זה צריך להיות, ואם יש משהו שאני לא יכולה להמשיך עליו לסדר היום זה בריונות. אני עוד אתעסק בזה, ואם צריך אעבור בבתי ספר ואדבר על זה ואהיה שם בשביל ילדים שחוו את זה. הבעיה מתחילה במשכורות של המורות ואנשי החינוך והשוטרים. אלה אנשים שאמורים להעביר ערכים וצריכים לקבל משכורת מכבדת. הם אחראיים על העתיד של הילדים שלי, שלך, של כולם".

את מרגישה שהגעת לנחלה?
"בעזרת השם, בקרוב אגיע, כשאהיה אמא. אני מחכה לרגע שבו אני מספרת להורים שלי ולהורים שלו שאני בהיריון".

צילום: טל עבודי | סטיילינג: אור לוזון | בגדים: פקטורי