כשסימור דניאל (25) עלתה לבמה ביום שני האחרון כדי להציג את הסולו שלה, כבר לא היה ספק: ליתר הרקדנים של "רק רוצים לרקוד" יש ממה לדאוג. לא כי הם פחות טובים, אלא כי לסימור יש את הדבר הזה שמחפשים דווקא בתכנית של הזכיינית המתחרה: את האקס פקטור. וכן, גם דבר אחר, שמציל אותה בכל הופעה מחדש: תחתוני המזל שלה. "זה הקמע שלי", היא אומרת עכשיו, כמה ימים לפני הגמר.
זוג אחד?
"כן".
לכל הריקודים?
"כן, כל תכנית עם אותו תחתון - חוטיני שחור עם קצת תחרה. אני תמיד לובשת אותו באודישנים ובימים חשובים, לפני הצילומים אני מכינה תיק גדול עם כל מיני אביזרים ואופציות ללבוש, אבל זוג תחתונים אחד. אמא כבר יודעת לכבס אותם מראש, אבל פעם אחת זה התפקשש בסל כביסה וכיבסתי ביד. אז אתם לא יודעים עדיין מה אלבש בגמר, אבל כבר יודעים איזה תחתונים יהיו לי".
לגמר, שישודר בקשת בשלישי הקרוב ב-21:00. היא מגיעה אחרי שהרעידה את הבמה כשהיא בבגד גוף, וברקע רקדני ליווי ו-"ראן דה וורלד" של ביונסה. לפסקול הזה הצטרפו מחיאות הכפיים של מנהלת הלהקה שלה, עדן שבתאי, שלא בדיוק הצליחה להסתיר את חיבתה היתרה לבחורה עם הגרוב והתעוזה. "ידעתי שאהיה מחוברת לעדן, אבל לא עד כדי כך", מעידה סימור, "החיבור שלנו זה וואו, יש בינינו הרבה קווי דמיון. היא מאוד לבבית, חמה. היא יכולה להיכנס בך אבל גם לחבק. עקבתי אחריה הרבה לפני התכנית באינסטגרם, וכשהיא היתה מגיעה לארץ מלוס אנג'לס כדי להעביר סדנאות ריקוד הייתי מתייצבת. מבחינתי לזכות בה כמנהלת להקה בתהליך כזה אינטנסיבי זו מתנה. הקשר איתה היה מעבר לכוריאוגרפיה. היא אמרה לי 'חיכיתי לישראלית שתגיע ואוכל לקחת אותה תחת חסותי באל איי'. זה לא משהו שהיא היתה חייבת להגיד, וזה כל כך ריגש אותי. אני יכולה לבכות מהמשפט הזה".
את מרגישה שאת הפייבוריטית שלה?
"אני מרגישה שאנחנו מחוברות, אבל לא אגיד פייבוריטית. כל הלהקה שלה הם פייבוריטים".
תשובה של מלכת יופי, מאוד קורקטית.
"כי בסוף נשארנו שלושה ויש לה קשר מיוחד עם כולם".
אבל רק לך היא אמרה שהיא רוצה לקחת אותך תחת חסותה בחו"ל.
"אולי כי אני נקבה בין שני בנים, אז בום".
ואולי להבטחה של עדן לעזור לסימור להפוך לכוכבת גם באל איי יש סיבה נוספת: האזרחות האמריקאית. דניאל נולדה בברוקלין, פרט טריוויה שיאפשר לה, אם רק תרצה, לנסות את מזלה גם בחו"ל. היא מודעת לזה, אבל לא ממהרת לארוז: "ברור שקריירה בחו"ל זה לא נצנצים ופאייטים, אבל אני נכנסת לארה"ב ואומרים לי 'ברוכה הבאה הביתה', אני יכולה להירשם לסוכנות ולהתחיל לעבוד. זה כיף, כי אני יודעת שלא אצטרך לעבור סיוט כמו רקדנים שמגיעים בלי אזרחות, אבל אני רוצה עכשיו להבין מה קורה פה בארץ, לנסות קודם פה. התכנית פתחה לי אופציות".
כלומר הפכה אותך לסלב.
"אין לי בעיה עם המונח הזה, כי זה מוציא ממני דברים טובים. אני ממש אוהבת ומתחברת לזה, לצילומים, לראיונות, ולא ידעתי שזה יהיה ככה".
מה חשבת שיקרה?
"אמרתי תכנית ריקודים, אני הולכת לרקוד, אבל אני עפה על מה שמתווסף לזה. כל התוספות שמגיעות עם פריים טיים משמחות אותי. המצלמה פתחה אותי".
רציתי לבנות את עצמי, לא היה מקום לאהבה
היא נולדה לבית מסורתי, להורים בעלי עסק לטפטים ולצבע, אחות לג'סי שמבוגר ממנה בשנתיים. את השם המיוחד אמה העניקה לה על שם ג'יין סימור, נערת ג'יימס בונד המיתולוגית ובעיקר דוקטור קווין, רופאה מהמערב. "אמא שלי מאוד אהבה אותה, ויש גם עוד משמעות לשם - לראות עוד, סי מור. זה שם מיוחד, הוא לא נפוץ בארץ, ואני מאוד מחוברת אליו. בגלל זה אני מאמינה שיש לי ראייה רחבה, אני נותנת משמעות לדברים, רואה מעבר לסיטואציה. אין, ההורים שלי גאונים".
השנים המוקדמות בברוקלין פתחו אותה לעולם, רגע לפני שהגיעה לסביבה ההומוגנית של גוש דן. "בברוקלין למדתי לקבל את האחר, כי גדלתי בקיבוץ גלויות עם מגוון אנשים שפחות רואים בארץ, כמו שחורים. הייתי עושה כל מה שאחי עשה, על סקייטבורד מאחוריו, בונים רמפות על המדרגות בשלג. כשהיינו מתווכחים הוא היה זורק לי את הברביות מהחלון ובקיץ כשהשלג נמס הייתי רואה ברבי מסתכלת עלי מסכנה מהדשא".
גם סקייטבורד וגם ברביות?
"ברור, למה לא? הייתי בבלט מגיל 3, אבל אחי הלך לקראטה, אז באיזה קטע אני לא אעשה קראטה?".
בגיל 9 המשפחה עלתה ארצה. ההורים פתחו מעדניה ברמת גן, וסימור נעקרה מברוקלין הישר לגבעת שמואל. "בתור ילדה לקחתי את זה די קשה, זה היה להתחיל מאפס. וזה גיל רגיש. היה קשה לעזוב מקום שהתרגלתי אליו ולהתחיל מההתחלה. היתה לי מורה פרטית לעברית כי הייתי משלבת בין עברית לאנגלית. בבית דיברנו גם וגם, ידעתי לתקשר ולדבר והכל, אבל הייתי צריכה עזרה בדקדוק כי לא היה לי ביטחון לקרוא מול קהל, להקריא משהו בכיתה בקול רם".
נשמע קשוח.
"בכתה ד' היו לי נכשלים בתעודה בגלל זה, אבל אחר כך זה השתפר".
זה פגע לך בבטחון העצמי?
"לא, כי הייתי ליצן הכיתה. הייתי השובבה שחשוב לה ללמוד אבל לוקח לה זמן. בכיתה ח' כבר הנחיתי את מסיבת הסיום".
עם או בלי קשר לחבלי השפה, מהר מאוד סימור מצאה את עצמה משתלבת ומתבטאת דרך הגוף, וסימור החלה לרקוד במסגרות מקצועיות. בגיל 17 כבר חזרה לארה"ב בתוך נציגת ישראל בתחרות היפ הופ בינלאומית בוגאס ("עליתי על הבמה עם דגל ישראל, כבוד").
להיות רקדן זה משהו שגונב את החיים, את הילדות. היו לך רגעים שקינאת בילדים הרגילים שלא צריכים להיות במשמעת אימונים?
״זה נכון שהייתי נוסעת מבית הספר לסטודיו, עושה שיעורי בית באוטובוס, אוכלת בדרך ומחליפה בגדים בשירותים של הסטודיו, אבל לא הרגשתי שזה מחבל לי בילדות כי עשיתי את מה שאני אוהבת, ועדיין שילבתי חברות, חברים, ימי הולדת״.
ולמערכות יחסים היה זמן?
"היו לי מערכות יחסים ארוכות, אבל היתה תקופה שבחרתי לא להתעסק בזה. ב-4 השנים האחרונות היה לי קשר קצר של כמה חודשים וחוץ מזה הייתי מרוכזת במקצוע, נטו בהתקדמות. אלה היו 4 שנים קריטיות אחרי הצבא, רציתי לבנות את עצמי אז לא היה מקום לאהבה״.
ההתמקדות הזו במקצוע מובילה אצל הרבה נערות גם לבעיות של דימוי גוף והפרעות אכילה. זה דבר שהולך יד ביד עם מחולניקיות.
"אני עיראקית, אז מאז ומתמיד אני אוהבת לאכול והמאכל האהוב עלי זה צ׳יפס, ובשנים שהריקוד היה רק תחביב הייתי קציצה, מלאונת כזו. מהרגע שנכנסתי לתיכון ולמשמעת יומית של ריקודים בלי ששמתי לב הגוף התחיל להתחטב, להיות מוצק ושרירי יותר. נראה לי שעכשיו אני בתקופה הכי רזה שלי בגלל האינטנסיביות של התכנית והחזרות״.
ואת שלמה עם עצמך?
״אני מסתכלת על עצמי במראה ואומרת ברוך השם, משנה לשנה אני מתחברת לעצמי יותר. אבל עדיין קשה לי עם השיער שלי, לא סובלת אותו, אבל עובדת על זה״.
נימוס אמריקאי, אבל יודעת לפתוח פה
לפני שנחתה בריאליטי דניאל הספיקה לרקוד בקליפים של נועה קירל, בלקן ביט בוקס ואיזי, ובקיץ שעבר החליטה לחזור לארה"ב ולטעום מהשואו-ביז. "נסעתי עם חברות לאל איי כי רציתי לעבוד על הריקוד במחנה אימונים בן חודשיים. עברתי מסטודיו לסטודיו, מאימון לאימון, ויצא לי אפילו לעשות אודישן לעבודה עם ג'ניפר לופז".
זה מרגיש כאילו את ביחסי און-אוף עם ארה"ב. את מרגישה פה יותר ישראלית או יותר אמריקאית?
"יותר ישראלית, נקודה. גם בארה"ב אני מרגישה ישראלית, אבל אני שמחה שחוויתי כילדה גם את זה וגם את זה. אני מאוד פתוחה וחמה אבל יש לי נימוסין. ההורים שלי לקחו את המנטליות האמריקאית ויצא מישמש".
איפה המנטליות האמריקאית באה כאן לידי ביטוי?
"בנימוסין ובכבוד".
איפה למשל?
"כשהגעתי להפקת התכנית, מאוד קל להגיד 'אני יודעת מה יפה לי בשיער, מה האיפור הנכון ומה הסטייל שנכון לי' אבל לא עשיתי את זה, ולכל חדר שאליו נכנסתי נתתי לבעל המקצוע לעשות את העבודה שלו, אלא אם הוא שאל לדעתי. לא התערבתי, וזה משהו שהגיע מהחינוך האמריקאי, לא ישר להתפרץ ולהגיד 'אני יודעת!'".
ומצד שני הרגשת בנוח להעיר לאסי על איך שהוא מתלבש.
"כן, יצאתי בסקר של מאקו הפה הגדול והסטייליסטית. הייתי מאוד פתוחה מול המצלמות והיתה זרימה כיפית ומצחיקה עם אסי ורותם, אז כשהוא שאל אותי על האייליינר והבגדים שלי אמרתי 'כפרה, מה זו התספורת הזו? לא בא לך להשקיע יותר בלבוש?'. לגבי הסטייל שלי אין ויכוח, אמרו לכל מתמודד להגיע עם 3 אופציות והסטייליסטית לא ידעה במה לבחור מבין האופציות שהבאתי. אני אוהבת להשקיע בנראות, כיף לי שרואים בי אחת שיודעת להתלבש. אז כמו שאני מקשיבה לאסי, הוא יכול להקשיב לעצות הסטייל שלי".
תמיד רצית להיות בפרונט?
"היתה לי משיכה לזה בתור ילדה, אבל לא שאפתי להיות בקדמת הבמה. רקדנים זה ככה, את מופיעה מאחורי אמן, עם אמן. התפקיד של רקדן זה להיות תפאורה. תפאורה מדהימה, אבל תפאורה".
לא בדיוק בוסט לאגו.
"אין לי בעיה עם זה, זה המקצוע שבחרתי, בזה אני טובה. התפקיד של רקדן זה להיות מאחורי האמן ולהעצים אותו. מצד שני, ברגע שיצאה תכנית ששמה את הספוט על הרקדן, זה מאוד נעים".
פרסום זה משהו שמעצים רקדן או שיכול לבלבל, להרוס?
"אני לא חושבת שזה יכול לעשות רע. ברגע שנכנסתי לתכנית גיליתי בעצמי צדדים נוספים. היתה סיטואציה בצילומי חצי הגמר שישבתי בצד, רותם ואסי ישבו לידי תוך כדי אחד הריקודים וניתחת את הנאמבר באופן טבעי. איכשהו יצא שהם לא הוציאו מילה ואז הם עלו לבמה ואסי קרא לי ושאל אם אני רוצה להחליף אותו בהנחייה. לקחתי את המיקרופון והתחלתי לקרוא מהפרומפטר, פעם ראשונה שאני רואה את הדבר הזה, קראתי לזה פלונטר, והתחלתי להקריא את הטקסטים של אסי ורותם. אמרתי בואנה איזה כיף, איזה מגניב, אני יודעת להחזיק מיקרופון".
אז אסי צריך לדאוג למקומו?
"הוא ורתם יודעים את העבודה, אבל בחטף ראיתי את יואב צפיר ואמרתי לו 'אם אסי ורתם לא חשים בטוב, אין לי בעיה להחליף אותם'".
ואם כבר פה גדול, מה דעתך על דוד דביר?
"דוד זו אהבה ממבט ראשון. אני מאוד מעריכה את הדעה שלו בתור איש מקצוע ותיק, וראיתי שהוא מתחבר להיפ הופ שלי, לסגנון, לניקיון שאני מביאה איתי. מאחורי הקלעים גם אמרתי לו שאני רוצה לקחת אצלו שיעורים קלאסים פרטיים".
הסכים?
"אמר 'דברי איתי'".
ומה לגבי אנה?
"אנה לא היתה מחוברת אלי באודישן הראשון, אבל מאז אנחנו במגמת עלייה. יש פרגונים מאחורי הקלעים, חיבוקים".
נשמע כאילו אין תחרות. כולם מתחבקים עם כולם, מפרגנים לכולם. מה קורה עם זה?
"לא מרגישים את התחרות בסטודיו, כולנו עובדים ומזיעים. אבל כשמגיעים לאולפן כל להקה שומרת על החברים שלה, ולכל אחד יש את המורל שלו ואת החימום שלו. שם ברור שאנחנו מתחרים. אפילו יצאנו כל המתמודדים לבר, ויום למחרת עשינו מסיבת בריכה. למה לא לפרגן?".
ועדיין, האידיליה מאחורי הקלעים חייבת להיסדק מדי פעם. "התקופה הזו היתה מאוד לחוצה. בקושי ראיתי את המשפחה, את החברות לא ראיתי שלושה חודשים. קיבלתי טיפ מחבר טוב, חובי סטאר, שאמר לי 'סימור, שום דבר חוץ מהתכנית לא מעניין אותך מעכשיו'. וזה מה שעשיתי. במשך שלושה חודשים התאמנו כל יום, גם בשישי ובשבת, והיתה שבת אחת שבה כבר כל כך רציתי בית, שקט, חיכיתי לרגע שבו אהיה עם עצמי אחרי מקלחת במיטה ולא רציתי לרקוד. אבל הייתי חייבת. הוצאתי מרוקאיות החוצה. התעצבנתי, צעקתי. אני מאוד חיובית בחיים שלי, אבל אני יכולה להיות מאוד עצבנית ולקבל את החפפה. אני לא מתביישת להרים את הקול. אבל מותר לי, זה היה רק לקראת הסוף".
אחרי חודשים של אטרף, בשלישי הקרוב תתחרה סימור על המקום הראשון מול אורין יוחנן, יענקל’ה פילצר, איתי קורן, אופק שובל ורותם ברוך. אז סימור תוכל סוף סוף להגיע לבית שהיא כל כך חיכתה לו. שם גם היה מי שחיכה לה, במיוחד דוד (31), החבר, שחיכה בסבלנות עד שזוגתו תזיז את דוד דביר הצדה ותתפנה אליו. "הוא שחקן תיאטרון, כך שהוא מבין את המקצוע, הוא מבין מה זה תקופה לחוצה. הוא יודע מה צריך לשמוע אחרי יום ארוך של חזרות, ואנחנו מתאימים כמו כפפה ליד. זו זוגיות טרייה, שהתחילה בשבוע הראשון של הצילומים. הכרתי אותו דרך אח של חברה באירוע משפחתי. אני מרגישה שזה זה, ההורים כבר הכירו אותו, ובעקבות החזרות והצילומים יצא שדי גרתי איתו, כי הוא גר בתל אביב וזה הסתדר".
ועכשיו כשהחזרות והצילומים יסתיימו, מה יקרה?
"נחפש דירה יחד".
הוא לא חושש מגלי ההערצה שיש סביבך כרגע?
"לא, כי אני נותנת לו את כל הסיבות להיות רגוע. מתחילים איתי, אבל אני אומרת תודה רבה, המשרה תפוסה".
