זו הייתה אמורה להיות תקופת התהילה והזוהר של ספיר בורגיל ואברהם אקלום, שיצאו מבית "האח הגדול" כזוג לפני שבעה חודשים. אבל יחד עם הימים הקשים שעוברים על כולנו מתמודדת ספיר גם עם קשיים אישיים – היא מצויה במרכזו של סכסוך משפחתי מתוקשר עם אחיה, שניר, סכסוך שהגיע לנקודת רתיחה כשספיר לא הגיעה לחתונה של אחיה ושל בת זוגו, שי עופרי, שאותה הכיר גם הוא באותו הריאליטי.
בואי נשים לזה סוף אחת ולתמיד: למה לא באת לחתונה של שי ושניר?
"זה מאוד פשוט, לא הוזמנתי. את היית הולכת למקום שאת לא רצויה בו ולא מוזמנת?".
אבל שי הזמינה אותך, לא?
"יש לי משהו עם שי? לא. מערכת היחסים שלי היא עם אחי, ואנחנו כרגע לא בטוב. אם אחי לא רוצה אותי באירוע שלו, והוא אמר את זה בצורה מאוד נחרצת, ולא פעם אחת בשעת כעס, זה נאמר עוד פעמיים אחרי זה, בנחרצות. אז מה? אז להגיע?".
ידעת שלא תלכי או שחיכית וקיווית עד הלילה?
"עד הדקה האחרונה חיכיתי שהוא ישלח הודעה. גם אם הוא היה שולח הודעה בעשר בלילה, הייתי מגיעה בעשר בלילה. אבל ההודעה לא הגיעה".
טים ספיר, טים שניר
כבר שנים שהיחסים בין האחים לבית בורגיל יודעים עליות ומורדות. במשך שנים השניים לא דיברו; ספיר, שנכנסה כמה ימים אחרי שניר לבית והפתיעה את אחיה, עשתה זאת במטרה מוצהרת להתפייס איתו. אחרי שבועות לא פשוטים הצליחו השניים להשלים, אבל הסולחה לא החזיקה מעמד, ותקופה קצרה אחרי שהתוכנית הסתיימה פורסם שהאחים שוב לא מדברים זה עם זו.
מה עבר עלייך בלילה של החתונה?
"קשה. היום שאחריה היה יום מאוד-מאוד קשה. פתאום גם כעסתי על כולם, הרגשתי שאף אחד לא באמת היה שם בשבילי. תמיד אומרים לך, 'אנחנו נהיה שם, לא משנה מה', ואף אחד לא היה".
המשפחה?
"אין בי כעס, כי אני באמת מבינה את הצד של כולם. אני אדם כזה שיודע תמיד לשים את עצמו מחוץ לסיטואציה ואז יותר קל לי להבין ולראות איך באמת אני הייתי פועלת, אבל הרגשתי שאם אברהם לא היה איתי באותו היום בסלון, אז הייתי לבד. פיזית, לבד. אני ואחי גדלנו כמו תאומים, הייתה לנו ילדות מאוד קרובה, וגם כשגדלנו זה היה ככה. ובסוף אני לא באירוע שלו. אני לא חלק מהיום שלו".
זה שובר לב.
"זה קורע, זה לא שובר. זה קורע".
בכית?
"בטח שבכיתי. גם עכשיו זה מאוד מציף", היא אומרת ועוצרת את הדמעות. "אבל אני לא בוכה כי אני סיימתי עם הסיפור הזה, אני במקום מאוד שלו. אני מאמינה שכל דבר קורה מסיבה כלשהי".
ומה הסיבה?
"אנחנו כנראה צריכים להיות בנפרד בשביל להעריך את הביחד, ואני באמת מקווה שזה יהיה הריב האחרון ומשם אנחנו רק נצמח. אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שאנחנו נשב ונדבר וזה ייפתר, ובגלל זה גם מאוד נזהרתי בראיונות ובדברים שאני אומרת, כי זה נצרב לנצח ברשת. מה שמקשה עלינו היום להגיע למצב של גישור זו הרשת, את רואה את הפילוג בטוקבקים. כאילו, למה העוקבות שלי צריכות לשנוא את שניר ושי, או ההפך? 'אני בטים ספיר', 'אני בטים שניר'. זה אחי, מה הקשר טים? אם לא התקשורת יכול להיות שהיינו פותרים את זה".
אברהם, איך אתה בתוך כל הסיטואציה? ניסית להתערב?
"השתדלתי לגבות אותה ולתת לה כוחות כי אני יודע מה היא עוברת, אבל אני לא התערבתי ולא אתערב, זה לא שלי, הם ילדים גדולים. בסופו של דבר זה אחים, אני מאמין שהם ישלימו, ואז יזכרו לי את מה שאמרתי. אני רוצה להיות בשלום עם כולם כי אני באמת אוהב את כולם".
נפגשתם בפסח באירוע משפחתי, איך היה שם?
ספיר: "אני ואחי חווינו סיטואציות כאלה במהלך השנים, אז למדנו להתנהל בתוך ריב. אנחנו פשוט לא מתקשרים בינינו, ראיתם את זה גם בתוכנית".
איך ההורים שלך מרגישים עם הריב הזה?
"זה לא פשוט לאף אחד, אבל אנחנו ילדים גדולים, אנחנו לא צריכים את אבא ואמא, אנחנו נפתור את זה. אני האחות הבכורה, ואני מרגישה שנכשלתי כאחות בכורה. כי בסופו של דבר, כשההורים לא יהיו, האחריות לאסוף וללכד את המשפחה מוטלת עליי. איזה ללכד? אם לא ההורים שלי, אין בכלל מפגש. אז אני עובדת על זה. אני מקווה שזה יגיע לפתרון עד שייוולדו האחיינית או האחיין. אני אפילו לא יודעת מה יש להם בבטן, את מאמינה לי?".
אם יש לך הרצון, אין שום סיבה שזה לא יסתדר ביניכם.
"אני חושבת שמשני הצדדים יש רצון. פשוט כל אחד עלה על איזה עץ. אני מבחינתי תני לי לרדת גם לשורשים, רק לשים את זה מאחורינו, אבל לטנגו צריך שניים וזה יגיע ברגע הנכון".
שי ושניר יוזמנו לחתונה שלכם?
ספיר: "חד-משמעית כן. אני אזמין אותם באופן אישי".
אברהם: "איזו שאלה, ברור".
לא רק משפיעני רשת
ספיר (31) ואברהם (28) גרים בחודשים האחרונים יחד בדירה בבאר שבע, עיר הולדתה של ספיר, ומתפרנסים בעיקר מפרסום ברשתות החברתיות. כשהיא מתארת את מצב הרוח שלה, ספיר נזהרת ולא בטוחה שהמילה הנכונה היא "דיכאון" – למרות שלדבריה יש רגעים שבהם היא ממש מרגישה ככה. "אני לא יודעת אם לקרוא לזה דיכאון, אבל קשה לי מאוד להיות בחוץ, אפילו ללכת למכולת", היא אומרת. "אני מעדיפה שיבואו אליי. אני משתדלת כמה שפחות להיראות בחוץ, אני לא יוצאת. נדיר נדיר נדיר שתראי אותי, וגם אז זה תמיד יהיה עם אברהם".
לפני ההשתתפות בתוכנית אהבת לצאת?
"לפני זה עפתי באוויר. לא היה חמישי שלא הייתי ב'פורום'. עכשיו כלום. אברהם אומר לי, 'אני חצי שנה בבאר שבע, בואי רק תראי לי את המקום'. אין סיכוי. הפכתי להיות חרדתית. אני עושה דברים כי צריך. חתונה, צריך ללכת ולשמח, צריך לרקוד, אני אעשה את זה בשביל לסמן וי. תשאלי אותי 'באמת?' – לא מעוניינת להיות שם. באמת באמת לא רוצה לצאת מהבית".
ההתעניינות בכם לא מחמיאה לכם?
ספיר: "מחמיא זו כתבה שמרימה לך, זה לא כשההורים שלי מתקשרים אליי ושואלים 'למה דיברת ולמה עשית' וחווים קושי. אני מאוד אוהבת את האהבה שאני מקבלת בחוץ, אבל אני גם חווה ביקורת מאוד קשה. אז אני כמו חילזון, 'אל תשאלו אותי, אל תדברו איתי'. באינסטגרם אני יכולה לבחור במה אני רוצה לשתף".
מה אתם מרגישים יותר מהקהל, אהבה או ביקורת?
ספיר: "המון אהבה. יש קצת ביקורות ברשת, אבל כשאני רואה את ההתנסחות אני מבינה שזו איזו ילדה בת 12. אני מאוד שנונה וחדה ואני יכולה לעקוץ בחזרה, אבל אני לא מעריכה אנשים בתעשייה שעושים את זה, שמורידים מישהו אחר בשביל להרים את עצמם. בשביל מה, בשביל עוד דקה של מסך? אתה לא מספיק חזק בשביל לעשות את זה לבד? אז אל תהיה בתעשייה הזאת, אל תהיה משפיען. הכוח של משפיען הוא לא בהשפלה של מישהו אחר".
הפרסום הוא כלי שאת יכולה להרוויח ממנו הרבה כסף.
"נכון, אבל להגיד לך שאני שמה על זה את כל הז'טונים? אני היום לא רק משפיענית רשת, אני מפזרת סיכונים. אנחנו מקבלים הרבה הצעות להתפתח ולרוץ לכל מיני אפיקים של נדל"ן ועסקים, וזו רשת ביטחון".
אברהם: "אנשים מתבלבלים, הם חושבים שפרסום זו עבודה, שאם אדם מפורסם הוא גם מרוויח מזה שהוא מפורסם, אבל לאו דווקא. פרסום זה כלי, זו לא עבודה. אני לא עובד בלהיות מפורסם, אין עבודה כזאת. לא באתי להתפרסם ב'האח הגדול', באתי לזכות".
בדרך כלל כוכבי ריאליטי ממנפים את הפרסום שלהם אחרי שהתוכנית מסתיימת. אצלכם זה נקטע בגלל המלחמה.
ספיר: "אני לא מסכימה עם זה. אני עובדת, ברוך השם. אני מודה על המקום שאני נמצאת בו עכשיו וזו רק ההתחלה, יש לנו עוד דרך ארוכה ואני מאמינה שאנחנו כן קורצנו מהחומר הזה של להיות משפיענים. אני לא מדברת על תעשייה ועל להיות מפורסמת, זה אף פעם לא משך אותי".
אז איך בא לך למנף את זה?
"החלום שלי זה משחק בכלל. ומתברר שזה גם החלום של אברהם, ואנחנו על זה בכל הכוח. עושים אודישנים ואולי בהמשך נלך ללמוד את זה. למרות שאני חושבת ששחקן זה דבר שהוא מולד, או שיש לך את זה או שאין לך, ובנו, אני חושבת, יש. אני עוד אהיה בהוליווד, אני יודעת שאני אהיה בהוליווד. בעוד חמש שנים מהיום אני בהוליווד".
לגור בדרום זו שליחות
עד לפני חודשיים הייתם יכולים להיתקל באברהם במסגרת עבודתו כמאבטח ברכבת ישראל. אבל העיסוקים החדשים שלו דרשו ממנו פניות שהעבודה ברכבת לא אפשרה, והוא התפטר. היום, פרט לעבודה שלו באינסטגרם, הוא חושב על עסקים להמשך, ובשנת הלימודים הבאה יתחיל ללמוד תואר בפסיכולוגיה. "העבודה ברכבת היא מ-18:00 ועד 24:00, זה הקשה עליי את העבודה באינסטגרם, ובסופו של דבר אלה גם המון שעות שאני לא עם ספיר".
אז בעצם אתם עכשיו כל היום ביחד.
ספיר: "אנחנו 24/7 ביחד. גם כשאני בשירותים אין דבר כזה לנעול את הדלת, כי יש לו רגעים שהוא רוצה פתאום להיכנס".
אברהם, ספיר אמרה שאתה רוצה להתקדם בתחום המשחק. אז למה לימודי פסיכולוגיה?
"אני רוצה ללמוד קצת, יש לי את הזמן. הפרסום וכל הדבר הזה שהגיע אחרי הריאליטי זה גם מאוד קשה, אנשים לא מבינים את זה, אבל זו איזושהי חוויה שיש בה טראומה, אפילו. אתה נכנס אנונימי, אני הייתי אברהם מטירת כרמל, מאבטח – ואתה יוצא מגה-סלב. קשה לי להסתכל לאנשים בעיניים. הבן אדם יודע מי אני, מה אני, מכיר אותי, שואל אותי שאלות, ולי אין לי מושג איך קוראים לו. אני חשוף, אתם יודעים עליי הכל, אז קשה לי להסתכל לכם בעיניים, כי אני לא יודע עליכם כלום".
הקשר של ספיר ואברהם בבית "האח הגדול" התחיל מחברות קרובה, וזו הפכה לזוגיות יציבה יותר או פחות לאורך העונה. ספיר, שהודחה שבועות ספורים לפני בן הזוג, המתינה בדריכות ליציאה שלו.
אחרי התוכנית היה לכם ברור שזה הולך לזוגיות רצינית?
ספיר: "הוא ידע שאני אוהבת אותו ושאני מחכה לו. שנינו ידענו שכשהוא ייצא נהיה ביחד, לא היה אפילו ספק. ביום שהוא הודח הייתה לי הרגשה שהוא יודח והלכתי לקנות לו בגדים. ברגע שהבנתי שזה קורה, טסתי כמו משוגעת לנווה אילן. הוא התקשר אליי מהדודה שלו ואמר לי, 'אני רוצה רק להיות איתך'. זה היה לילה קסום, ומאז אנחנו ביחד. עברנו לגור יחד אחרי פחות משבוע, עשינו סאבלט בתל אביב ומשם לבאר שבע".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
למה עברתם לבאר שבע?
ספיר: "בסופו של דבר, ברוך השם, אנחנו מתפרנסים מאינסטגרם, אנחנו יכולים לגור בכל מקום. אבל יש איזושהי שליחות לגור בדרום, להזדהות כרגע עם הדרום משאיר אותי עם הרגליים על הקרקע. ולא נייפה את המציאות, זה גם המחיר. יש פער בין לגור בדרום ללגור במרכז, ואנחנו מדברים על חתונה ומשפחה וילדים והחובות שלי עדיין לא נסגרו, אז איפה שאפשר לצמצם אנחנו נצמצם".
הכרזת על פשיטת רגל, מה באמת מצב החובות שלך, אם מותר לשאול?
"מבחינת המצב הכלכלי אני אמורה להסכים לכל עבודה, אבל במציאות זה לא קורה, ממש ממש לא. כסף לא ניהל אותי, לא מנהל אותי ולא ינהל אותי בחיים. אין לי חלום להתעשר, אין לי חלום על וילה עם בריכה. נפלתי, המדינה באה ואמרה לי, 'יש הליך שבו אנחנו יכולים לעזור לך'. יש בו הגבלות, אני לא יכולה לצאת מהארץ, אין לי כרטיס אשראי ואין לי צ'קים, אבל למדתי להתנהל. אם יש לי אני קונה, אם אין לי אני לא קונה. אני לא חיה מעל הפופיק. ועדיין יש חובות ואני עושה כל מה שאפשר לסגור אותם. זה מתקדם והלוואי שאסיים את זה לפני שנתחתן, ונתחיל באמת דף חדש ונקי".
אתם כל הזמן יחד, מה בכל זאת מעצבן אתכם אחד בשנייה?
ספיר: "אני לא יכולה עם האדישות שלו".
אברהם: "אבל זה גם מה שמחבר בינינו. כי אם לא הייתי אדיש והייתי כמוה אז אוי ואבוי, זה היה נגמר בפיצוצים כל היום".
ומה מעצבן אותך בה?
אברהם: "שהיא לפעמים לוקחת דברים ברצינות מדי".
ספיר: "הכל זו משימת חיי. אני מאוד פרפקציוניסטית. אבל אברהם הוא השותף הכי מדהים שבחורה יכולה לבקש בבית, באמת".
אברהם: "כמו שהיא השותפה הכי פצצה, ובאמת אני אומר את זה עכשיו מכל הלב".
מה יש לכם להגיד למי שהיה סקפטי לגבי הזוגיות שלכם?
ספיר: "אני יכולה להבין אותם, זה לא תלוש מהמציאות".
אברהם: "אותי מצחיקה הסיטואציה, כי כשהייתי בתוך הבית ידעתי. החיבור בינינו היה כל כך חזק. להיות סקפטיים זה לזלזל באינטליגנציה שלי. חשבתם שהיא עובדת עליי או באה לעשות עליי סיבוב? זלזלתם באינטליגנציה שלי, כי אני ידעתי שזה שלי. זכיתי בה כי באתי ממקום לא קל, והיא נותנת לי נחת".
זו תהיה חתונה מחוץ לקופסה
אברהם גדל בטירת כרמל, וכמו שהקפיד להדגיש בתוכנית, גם היום חשוב לו לומר שמעולם לא היה קורבן. "ברור שחוויתי גזענות, אבל לא נתתי לזה אף פעם להשפיע עליי", הוא אומר. "האנטישמיות, הגזענות – כשאני מדבר לאנשים במדינה אני אוהב להגיד את המילה אנטישמיות, כי אז פתאום יותר ברור להם. כי מה זו אנטישמיות? זו גזענות כלפי יהודים. יש את המתמסכנים? הבוכים? אז אני בא בדיוק על ההפך. אני מלך. חצי מהחבר'ה שלי הם לא מהעדה, זה בכלל מרוקאים ועיראקים שכולנו גדלנו באותה שכונה, ואמא שלו גרושה וההוא לא משלם לה מזונות, ובואי תראי סיפורים הזויים. אני לא קורבן. אני מכבד בני אדם ואני מצפה שיכבדו אותי באותה מידה, ומי שלא יכבד אותי אני תמיד אשים לו מראה מול הפנים ואגיד לו, 'שומע? אתה לא יותר טוב ממני, ואם אתה חושב שאתה יותר טוב ממני אז אני אוכיח לך שאני יותר טוב ממך'".
כזוג אתם חווים גזענות לפעמים?
ספיר: "לא, דווקא בדיוק ההפך. רק מחמיאים. כשאני נכנסתי לאברהם לבית בפעם הראשונה קיבלתי אירוח מרוקאי, סירים, שולחנות. הרגשתי שאני בבית של אמא שלי. לא הרגשתי שיש איזשהו פער בתרבות או בשום דבר. יש לי קשר מדהים עם חמותי, כי היא ילדה אותו בגיל 14, יש בינינו עשר שנים הבדל".
איך תיראה החתונה שלכם?
ספיר: "זה לא הולך להיות אירוע רגיל. אני לא בן אדם רגיל. זה יהיה מאוד מיוחד, מחוץ לקופסה. אני מאמינה שבתוך פחות מחצי שנה אנחנו מתחת לחופה".
אברהם: "בעזרת השם".
ספיר, איזו כלה תהיי?
"אני לא אשקר, אף פעם לא דמיינתי את עצמי בשמלת כלה. אני מדמיינת את האנשים הקרובים אליי באיזה מקום נידח, ובאמת ליהנות, להשתכר, לשמוח".
כמה אנשים יהיו?
ספיר: "יהיו לנו באזור האלף מוזמנים".
למה?
"כי לבעלי שיחיה יש משפחה מאוד גדולה, וכיבדתי בהזמנה גם הרבה אנשים שאני מכירה. את מוסיפה למעגל שלך את התעשייה ואת החברים, ובסוף ככה זה יוצא".
אתם רוצים ילדים?
אברהם: "כמה שיותר. אין כמו ילדים. מה נשאר לנו בחיים האלה? החלום שלי זה להיות אבא. אני רוצה משפחה. תני לי את המשפחה שלי, את הפינה שלי".
ספיר: "כשהייתי בת 17 אחי ואני התחננו לאמא שלי שתביא לנו אח, הבטחנו לה שאנחנו נגדל אותו. אני ושניר חתומים על זה שסער הגיע לעולם. פשוט ישבנו לה על הראש, ואז הגיע סער, וזה האור הכי גדול שנכנס לי לחיים. הוא נתן לי להיות אמא צעירה, הייתי בת 17 עם תינוק. אז אני לא מרגישה את הלחץ הזה לעשות עכשיו ילדים. אברהם, לעומתי, ממש מוכן".
אברהם: "תני לי להיות אבא. תני לי להתרגש מזה שהוא התחיל ללכת, שהוא הלך לגן. תני לי להתעסק בדברים האלה, לא בשטויות של מה ההיא וההיא אמרו, תני לי להתעסק בילד שלי, שהוא משכיל, שהוא לומד, שהוא חכם, שהוא בריא, שהוא בסדר. אני רוצה משפחה, אני מבין את החיים. זו משמעות החיים, לחלוטין".
צילום: עדי אורני | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור ושיער: אלכס סיבקוב | הפקה: טל פוליטי