בערב שלישי האחרון קרה דבר מוזר: נשים מלומדות – בנות שלושים וארבעים וחמישים - השאירו את הפוזה בצד, מילאו צלחת בבייגל׳ה, התיישבו מול הטלוויזיה והתחילו לסמס למתמודדת בגמר האח הגדול. הן ואני לא בדיוק שייכות לדור המסמסות לתכניות ריאליטי; אנחנו אוהבות מרחוק, מאלה שאומרות ״חבל שלא נשארה זאתי. דווקא היתה חמודה״. אבל הפעם היה משהו שונה, ובגמר ישבה אישה שיתכן והזכירה לנו את הדיירת שישבה בסלון בית האח בגמר העונה הראשונה; זו שלא תמיד מבינים, זו שמקבלת כינויים כמו ׳מתנשאת׳ ו׳אשכנזייה׳ וזו שלמרות כל אלה מסרבת לוותר על חוליות בעמוד השדרה, ומתהלכת בזקיפות ובגאון.
שני גולדשטיין היא לא המתמודדת הקלאסית לגמר האח הגדול. עם ישראל אוהב ביצים בעיקר כשהן מחוברות לפיינליסטים, ואת הדיירות שלו הוא מעדיף יפות ומנומסות. ואם הן מוותרות על הנימוסין - כמו טהוניה וטל גלבוע - אז לפחות שזה יהיה לטובת אג׳נדה.
אבל שני גולדשטיין לא הגיעה עם דגלים במזוודה. הבחורה בת ה-26, יחצנית וסלקטורית מתל אביב, באה להציג את עצמה לעולם אחרי שנים שבהן הוא לא בדיוק מחא לה כפיים, ובלי להתכוון הפכה לנושאת האג׳נדה הרדיקלית מכולן: נשים הן בנות אדם, ואם תדרכו להן על פצעים, הן ידרכו לכם על הראש. הבטחון, הסגנון התל אביבי והנטייה לא לשמור דברים בבטן גרמו לגולדשטיין לפתוח את העונה בתפקיד שק החבטות, כשהיא זוכה לחוות בזמן קצר את כל הג׳יפה בחורות בשנות העשרים: הידלקות על הבחור שלא באמת מעוניין פלוס חרקירי על הלב בשידור חי, אכזבה מהחברה שמחליטה להידלק על האקס שלך, אכזבה מהחברה שמתרחקת ממך כי את לא באה טוב לבן הזוג החדש שלה ותחושה שאת מקולקלת. ודווקא כשהדיירים בבית הפנו לה עורף תוך שאורנה מזמזמת ״מה יש לאהוב בה?״, הקהל מחוץ לאולפן התאהב, והטירוף סביב גולדשטיין החל. קבוצת ״האמת בלתי מנוצחת״ צעקה על הגבעה, סימסה במרץ והפציצה את הפייסבוק בסטיקרים וסיסמאות שקוראות לציבור לחזק את הדיירת הבודדה, והמילה צבא, אמת וחרם הזכירו לנו אנדרדוג מקועקע אחר. בראש הקבוצה עומד מי שפיקד על ״צבא האמת״ בעונה השביעית, וכן - שני יודעת לעשות אחד ועוד אחד: ״יש קווי דמיון ביני לבין שי חי. הלוק עם קעקועים והסטייל הדומה, הכנות הבלתי מתפשרת, חדות הלשון, הדעה הפוליטית. שנינו אנשים שעברו חרם גם בילדות וגם פגשו את זה אחר כך בבית האח, אנחנו אנשים שלא מעכלים אותם בשנייה״.
אז החרם עוזר לדייר להפוך לאהוב בחוץ?
״הצלחתי להבין למה התחברו אלי מבחוץ כשכל כך לא הצליחו להתחבר אלי מבפנים. הרגשתי שיש לי בחוץ קבוצה מגובשת שבאה להגיד היי, אנחנו כאן. אבל אני חושבת שהסיפור שלי שונה כי הגעתי ותקפו אותי, אני לא תקפתי אף אחד, כשנתנו לי בשבוע הראשון בבית העמדה פומבית רציתי למות מבושה, היה לי נורא לא נעים. ואז כולם התהפכו עלי על כלום״.
מה כללה ההתהפכות הזו?
״זה היה נידוי, התרחקות קבוצתית. שמעתי הכל, ראיתי את הפרצופים, הם חשבו שהם נורא סמויים ושיש להם קודים אבל קלטתי הכל. זה התחיל בשבוע השני שבו הרגשתי התרחקות של הקבוצה הגדולה והחזקה יותר שחשבתי שאני חלק ממנה - אביחי, חזי, עדן, שם, כוכב, שמוליק. אני מכירה את התחושה הזו אז ניסיתי לא להתרגש, אבל אני חייבת להודות שנורא נפגעתי, כי זה חבר׳ה שחשבתי שהם חברים שלי, שהיה לי איתם קליק כיפי. מילא אם הייתי עושה מעשה מתריס, פותחת על מישהו, אבל זה היה לפני הכל. אף אחד לא ידע עדיין מה העמדה הפוליטית שלי, לא ידעו עלי כלום, זה קרה בתחילת השבוע השני בבית. הרגשתי שזה על פארש. להגיד לי בבית האח הגדול שמרושת ב-60 מצלמות ש׳באת לפה בשביל מצלמות׳ זה התירוץ הכי מגוחך בעולם להחרים מישהו, זה תלוש. איפה אתם חיים? קלטתי מכל כך הרבה אנשים את הדרך שלהם של חנופה לקהל. אמרו לי ׳את מתארגנת בבוקר עם מגבת עליך׳, לי זה נראה טריוויאלי, ככה אני מתנהגת בבית. אם הייתי רוצה לעשות פרובוקציות זו בטח לא היה ככה, ועוד עם מגבת מכוערת וגדולה ששום דבר שם לא היה סקסי״.
ואז גם הפסיקו להזמין אותך לאכול?
״זה לא שלא הזמינו כמו שהזמינו את כולם בצורה מאוד ברורה חוץ מאותי. ואז כשהערתי על זה והם הבינו שזה נראה רע והפסיקו״.
כדי להיות מנומסים או כי זה מביא לך הצבעות?
״הם הבינו שזה יוצר תדמית רעה למי שעושה את זה כי זה גבול שלא חוצים. אני לא יודעת אם זה משיקולים אסטרטגים או מהרצון לא לאבד צלם אנוש״.
היו אנשים שאיבדו שם צלם אנוש?
״אני יודעת שגנבו לי דברים מהמגירה״.
מי?
״אני לא רוצה לדבר על אנשים״.
מה קרה שחזרת דיפלומטית? בבית היה לך הרבה מה להגיד לכולם.
״אני מרגישה שסגרתי באופן כנה ומוחלט את הדברים עם כל מי שרבתי איתו, אפילו עם שרון. אנחנו לא נצטרך להתראות יותר אף פעם. אני לא אשן מיטה צמודה אליו יותר. הכל נאמר בפנים״.
יצאת מפוייסת? בלי כעסים?
״מה זה יעזור לי לכעוס? כעסתי מספיק. סגרתי, סיימתי, הבאתי גאווה לחברים שלי, למשפחה שלי, יצאתי עם ראש מורם, יצאתי מקום שני! למה לחטט בפצעים שתפרתי וחיטאתי?״.
זה המקום השני שפייס אותך? גרם לך להרגיש שניצחת אותם?
״יכול להיות שאם הייתי יוצאת לפני זה היה חורה לי, אבל עשיתי את כל התהליך וסגרתי מעגל מושלם בדבר הזה עם אנשים, אין לי כעסים לאף אחד. אגב, שני בגימטריה זה 360״.
למה בעצם נידו אותך?
״אמרו לי שאני מייצרת אנטגוניזם. במה? בנוכחות שלי? בבטחון העצמי שלי? יכול להיות. בסדר. קיבלתי, התקדמתי הלאה״.
את נהיית א-מינית שם
כמה שעות אחרי שיצאה מהבית המוטרף ההוא, גולדשטיין מדגימה איך נראית התקדמות הלאה: חדר בקומה ה-15 במלון בתל אביב ובו 2 בקבוקי יין, 8 מגשי פיצה ובחור אחד חתיך בשם עומר גורדון שיושב לידה לאורך כל הראיון. חשבתם שהזוגיות הזו שנרקמה לעיני המצלמות היא עוד שיעור במשחק מול מצלמה? גורדון, דייר שנכנס לעונה בסבב השני ותוך שבוע כבר התכרבל עם שני, ישמח להאכיל אתכם בכובע שלו. הראיון נקטע לרגע עם טלפון מהקבלה, שבו מנהל המלון מציע להעביר אותם לסוויטה, שבה הם שוהים בזמן שאתם קוראים שורות אלה, משלימים את מה שחסכו אחת מהשנייה בבית האח. ״אם הוא היה נכנס מהרגע הראשון זה היה בלתי אפשרי להתאפק״, אומרת שני, תוך שעומר מסנן ״פחדתי מאבא שלה״; ״וחוצמזה, את נהיית א-מינית שם. את מרגישה נורא מכוערת עם כל התאורה הזו״.
אז לא הלכתם על כל הקופה בגלל ההבטחה לאבא או בגלל התאורה?
״הבטחתי לאבא שלי, אבל המקום לא סקסי, את לא במיטבך. היה לי בסדר להתאפק״.
מה שמעביר אותי לנושא הבידוק הבטחוני.
״הו לא!״
הו, כן.
״אני בהלם שהקטע הזה שודר. מצאי לי אותו!״.
אז רק תסבירי לקוראות במה מדובר.
״את הבנת, נכון? הצופות הבינו. אין טעם לפרט על זה. בידוק בטחוני, כמו שזה נשמע, פשוט מאוד״.
לא היה לך ברור שקטע עם אורנה ומעיין שבו את מנסה לבדוק אם הן כבר עשו סקס בבית יצא החוצה? נשמע קצת תמים, היו לך מספיק עונות לצפות בהן לפני שנכנסת.
״התחלתי לצפות בעונה השלישית, היו עונות שיותר ראיתי והיו כאלה שפחות, ערוץ 26 בחיים לא ראיתי. הייתי צופה של אהלן אהלן, היו מעט מאוד אנשים שהצבעתי להם במהלך החוויה. רואה, אוהבת, לפעמים כותבת סטטוסים על זה בפייסבוק, לא יותר מזה״.
התכוננת לחוויה הזו?
״לא היה לי זמן, המיון שלי היה מאוד מהיר והתקיים רק לקראת התחלת התכנית, ואז קצת נבהלתי ובסוף החלטתי ללכת על זה. הייתי בטוחה שאודח מהראשונים אז ארזתי מזוודה קטנה״.
למה חשבת שתודחי מהר?
״כי אני יודעת שאני טיפה אזוטרית, שהחברים שלי והקולגות שלי אוהבים אותי ואת ההומור ואת הדיבור שלי ושרוב האנשים לא, וזה בסדר. מזמן הפסקתי לנסות לשאול למה אני לא מתחבבת על כולם״.
למה נכנסת בכלל?
״פנו אלי מהעונה הרביעית וכל פעם דחיתי את זה. הרגשתי שזה לא בשבילי, שאני לא מספיק בוגרת ולא מספיק בשלה. אבל השנה הרגשתי שאני כן יודעת מי אני ומה אני, וזו גם עונה אחרונה אז אמרתי אם כבר אז כבר״.
לא חששת לצאת אחרי שבועיים כדמות שנואה?
״זה הפחיד אותי מאוד, ובגלל זה בהתחלה נמנעתי מלהכנס לאינטריגות שנראו לי מיותרות, עד שחזי אמר לי שיש תחושה שאני לא אמיתית. נורא נפגעתי, פתאום באמת אמרתי לאח 'מה חשבתי לעצמי, שאני אבוא לפה בגיל 25 ופתאום אהיה מלכת הכיתה?'״.
קיווית להיות מלכת הכיתה?
״בשבוע הראשון נורא התקבלתי, הרגשתי שמתעניינים בי, שמחמיאים לי, שמתחברים אלי. השבוע הראשון עשה לי נורא טוב, ופתאום בשבוע השני התפוצצה הבועה הזו. זה נחת עלי ברגע, ובגלל זה נורא נעלבתי. הרגשתי שחיפשו אותי, שתפסו אותי על כלום, וזהו, אנחנו לא מעוניינים בך״.
איך מתמודדים עם הדחייה הזו?
״הפעם, בניגוד למה שקרה כשהייתי ילדה, לא הורדתי ראש וחיכיתי שהסערה תחלוף. כילדה הלכתי מושפלת ראש שנים, זה התחיל בכתה ו׳ והחמיר עד כתה ט׳, ואז עברתי לתיכון ושם המצב היה קצת יותר טוב כי כבר פחות ניסיתי להתחבב״.
מתי התחלת להרים ראש?
״כשהייתי בת 22 יצאתי ממערכת יחסים מאוד ארוכה וקשה ופשוט החלטתי שלעולם לא אוכל להשתנות, אין לאן ללכת, אתה לא יכול להחזיר את מה שנולדת איתו לחנות, אי אפשר. פשוט אמרתי לעצמי זה מה שזה, תהני מזה״.
כבחורה שמרבית החיים לא היתה אהודה, מאיפה הבטחון הזה שנכנסת איתו לבית?
״עבדתי על הבטחון הזה שנים. עבודה עצמית, הקשבה רק למשפחה והחברים והחברות שבחרתי בפינצטה, טיפול פסיכולוגי מכתה י׳ עד י"ב שגם עזר. ואז בגיל 19 הגעתי לחיי הלילה, ששם מקבלים אותך, מחבקים אותך, קיבלו את שני השמחה״.
למה נכנסת לחיי הלילה בגיל כל כך צעיר?
״כי ההורים חנכו אותי למוסר עבודה גבוה. זה לא סוד שאני לא באה מבית קשה, לא הייתי צריכה לעזור כלכלית בבית אבל מגיל צעיר ההורים אמרו לי חמודה, אנחנו את שלנו עשינו, את הפיצ׳יפקעס שלך והבילויים עם החברות ורשיון הנהיגה - כל דבר כזה עשיתי לבד, וזה הרבה יותר כיף״.
לא בדיוק תדמית הצפונבונית המפונקת שניסו להדביק לך.
״הכי נוח להגיד ׳זאתי קיבלה הכל בחיים שלה׳. אבל זה לא נכון, ממש לא״.
הייתי חוצפנית, מפריעה, היתה שם קריאה לעזרה
גולדשטיין היא אמנם תל אביבית מלידה, אבל כפי שהבנתם היא ממש לא קיבלה את החיים על מגש של כסף ועם אספרסו בצד. הוריה התגרשו כשהיתה בת 12, וכיום כל אחד מהם חי בזוגיות. אמא בתחום הפרסום, אבא רואה חשבון, וארבעה אחים ואחיות, חלקם למחצה, חלקם מבני הזוג החדשים. אחות חורגת שלה היא דיירת העונה השביעית ארבל קינן, שאף נידבה לשני כמה טיפים לכניסה, כמו לנסות לשמור על הסדר הטוב ולהשקיע באיפור ובשיער ביום שבו מצב הרוח לא משהו. עצות לא רעות למי שהעבירה את שנותיה המעצבות בנסיונות לתווך את עצמה לעולם. ״הייתי ילדה שלא הצליחו לאכול אותה בכלל, יכול להיות שהייתי קצת יותר מדי חכמולוגית. הייתי תלמידה מצטיינת ואז ההורים שלי התגרשו והתחיל העניין של החרם, מה שנתן את יריית הפתיחה לבעיות משמעת. הייתי חוצפנית, מפריעה, היתה שם קריאה לעזרה של ילדה שאף אחד לא ראה״.
לא ניסו לעזור לך?
״אף אחד לא עזר לי בשנים האלה. היתה לי מורה שאמרה ׳אני מבינה למה עשו עליך חרם, את ילדה מעצבנת ואם אני הייתי חלק מהילדים בכתה אני גם הייתי עושה עליך חרם׳. תכניסי את זה, שזה ישרוף לה בנשמה״.
דיברת בתכנית על זה שבמשך המון שנים שנאת את עצמך. במה זה בא לידי ביטוי?
״בגיל 12 זה התחיל, שנאתי את עצמי פנימית וחיצונית. כל הזמן הרגשתי שלא מעוניינים בי, לא רוצים להיות לא ידיד שלי, לא בן זוג, לא חברה, לא להזמין אותי ליומולדת, לא לבלות איתי, כלום. וזה באיזשהו מקום מתחיל לחדור, את ילדה קטנה ואת פותחת מגזינים ורואה שכל דימוי לאיך אישה צריכה להיראות הוא ההפך המוחלט ממך, זה עוקץ אותך. ואז את מפסיקה לאכול. בתור ילדה הייתי מאוד רזה, אבל כשההורמונים התחילו להשתולל בכתה י׳ רציתי לקבל מחדש את השליטה על הגוף, להחליט לגוף שלי מתי ואיך להיות. את לא תגדלי, לא תהפכי לאישה, לא תתני לגוף להתפתח. זו היתה פאזה ארוכה שגררה אחריה תקופה לא פשוטה, זה היה ביחד עם החור שנשאר מהחוויה החברתית של היסודי, כמו כדור שלג שהתגלגל והצבא התעקש שהוא לא רוצה לגייס אותי. באתי לרופא הצבאי בבדיקות הרפואיות למיונים 46 קילו על 1.75, ואמרתי לו שאני רוצה להיות ביחידת ׳עוקץ׳. הוא הסתכל עלי וצחק לי בפרצוף. אמר לי ׳יש לך פגישה עם קב"ן שבוע הבא׳. 46 קילו על 1.75. הכל היה חור שחור״.
איך יצאת מזה?
"אמא, אחותי, טיפול פסיכולוגי, הקשבה עצמית. היום אני אוכלת הרבה, 3 ארוחות ביום ובאמת שומרת על אכילה בריאה״.
פחדת לתפוס מקום?
״לא יודעת, זה היה נטו מתוך מקום שהרגשתי שהכל סביבי מאבד שליטה ואמרתי לפחות פה אחליט לעצמי״.
ודיברת על אירוע טראומטי שעברת בילדות, היה לך וידוי בתוך הבית שבו הבנו שמדובר בתקיפה מינית, אבל סירבת להרחיב בנושא.
״נכון, ואני עדיין לא רוצה להרחיב״.
היו אנשים שאמרו שזה בשביל לגרוף כמה הצבעות.
״ובדיוק בגלל זה לא פתחתי את זה שם, או לפני. לא כתבתי על זה סטטוסים בדיוק כשהתחילו גלים של בחורות שחשפו את הסיפורים שלהם ברשתות החברתיות, תמיד חיזקתי אותן אבל את הסיפור שלי לא חשפתי״.
את לא חושבת שזה הנצחון של המשתיקים?
״אבל הנה, ראית מה קורה. למה אני צריכה להרגיש שאני עוברת את הסיפור מחדש? במה זה יחזק אותי לקרוא תגובות כאלה? יש גבול כמה ביקורת יכול בן אדם לספוג, ואני יודעת שאני הולכת לספוג הרבה״.
אני לא רוצה לתת לשרון את הדחיפה מהצוק כמו שהוא ניסה לעשות לי
אבל על יתר הנושאים, ובניגוד להרבה דיירים בבית המצולם, שני לא היססה לדבר. ריבים היו מנת חלקה, וגם כשדיירים רבים סעדו מהקרביים שלה, היא המשיכה להשמיע את קולה. הסנקציות לא איחרו לבוא: שני כונתה חופרת, דרמטית, משוגעת, המימיקות שלה זכו ללעג ולהמחזה על ידי נשים וגברים בבית כאחד, ושרון גל אף הגדיל והצהיר ״בושה שיש יהודיה כמוך״, בגלל שלטענתו השוותה את הצמחונות שלה להנחת התפילין שלו. ״לא פחדתי משרון גל, אמרתי לו את זה. זה ביאס אותו, נראה לי. הוא נכנס לבית וראיתי אותו כאחד מאיתנו. הוא לא קיבל יחס של vip״.
מאיפה זוג הביצים שלך? נולדת עמן? גדלו במהלך השנים?
״צמחו וחוזקו״.
איימת עליו שאת תחשפי עליו משהו שאת יודעת אם הוא ימשיך להכנס איתך לפינות. מה חסכת ממנו?
״אני לא פה בשביל להשמיץ ולהכפיש, אם זה קרה זו ההתמודדות שלו, אני לא בשביל לתת לו את הדחיפה מהצוק כמו שהוא ניסה לעשות לי. הוא יצא מהבית, אני יצאתי מהבית, מה שהיה שם יהרס על ידי הכדור שבא לפרק את הבניין הזה״.
כן? הכעסים נכבים יחד עם המצלמות?
״שלי כן. יכול להיות שלהם יש כעסים עלי, סלאמתק, אבל להסתובב עם קנאה עושה קמטים, אז למה לי?״.
איך הצלחת לשמור על גישה כזו סלחנית במקום שבו כל שבוע העמידו אותך להדחה?
״זה רק נתן לי כוח. לא הפסיקו להתעסק בי. ויצא לי בשעות האחרונות לראות כמה סרטונים ביוטיוב שמראים איך כל אחד ואחד מהם היה באובססיביות לדבר עלי, לנתח אותי פסיכולוגית, לנסות להבין את המניעים שלי. כל שבוע היה להם משהו חדש איתי״.
יכול להיות שזה קצת מחמיא?
״לחלוטין, כי הכנסתי להם עניין. ביום שהבנתי שאני צריכה לקחת את זה כמחמאה, הפסקתי לבכות מזה, להפגע, להתאכזב, היו מקומות שהייתי לא בסדר וידעתי לקחת אחריות ולהתנצל אבל רוב הזמן מה עשיתי שזה הגיע לי? יאללה, תהנו. קראו לי תיאטרלית אבל כן, זאת אני״.
נראה שהיו לא מעט ימים שבהם נדרשת לאמץ את הטיפ של ארבל על איפור וסידור שיער כדי לשפר את מצב הרוח.
״כן, עד שבאיזשהו שלב נגמר לי האיפור. ואגב, את כל הצמות והתסרוקות של הבנות בערבי ההדחה לאורך כל העונה אני עשיתי. כל בייביליס של אורנה, גם כשלא דיברנו״.
אז גם כשהייתן צ׳ילבות של הלייף עשית לה תסרוקות?
״ואנחנו לא מדברות בכלל חוץ מלפני ארוחת שישי כשהיא אומרת ׳שני! את יכולה לעשות לי בייביליס? שבת שלום!׳״.
איך עושים שיער לאדם שרוצה להדיח אותך? לא בא לשרוף את השיער עם הבייביליס?
״אין לי את זה״.
נו באמת.
״אני יודעת לפרגן לנשים גם אם אני בריב איתן. למה אני צריכה להוריד מישהי אחרת על מנת להעלות את עצמי?״
איך ידעת לשים את העלבונות בצד?
״מכיוון שכבר הבנתי שאף אחד לא יהיה חבר שלי והחברים האמיתיים שלי בחוץ לקחתי הכל בעירבון מוגבל״.
לא אמרת באיזשהו שלב ״וואו, אני כנראה בן אדם נורא״?
״אמרתי לך, הפסקתי לחשוב שהבעיה היא בי״.
מי באמת היה חבר שלך בבית?
״עומר״.
זהו?
״אני חושבת שגם אנדל לאורך כל הדרך תמיד היה שם בשבילי. גם עדן ושם״.
אבל היתה לך התחלה קשה עם שם.
״התחלנו ברגל שמאל, ודווקא לפעמים מהפיצוצים הכי גדולים יוצאים החברים הכי טובים. אני מעריכה כנות לפני הכל וכששמים כנות על השולחן אפשר לצמוח ולראות את המעבר בבן אדם שעומד מולך. זה גם מה שקרה בסוף ביני ובין אורנה״.
מה קרה עם אורנה? איך נוצרה ההתקרבות והסולחה?
״ברגע שדן יצא מהתמונה והיא פנתה אלי, היה לי חשוב לחזק אותה כי אני יודעת כמה זה לא נעים. זה אף פעם לא נעים כשחותכים ממך באופן כללי ובתור אחת שידעה איך זה מרגיש כשזה קורה לך מול כל המדינה רציתי להרגיע אותה, שלא תחשוב שהיא לא בסדר ותצא מהבית עם מועקה. אני לא אדם ששמח לאיד, והרגשתי את הרצון שלה בחיבור הזה איתי ואז גם היא אמרה לי שהיא מצליחה לראות אותי. זה היה רגע כנה של שתינו, צמחו מזה אחלה שבועיים של פינאלה״.
מה מצאת בדן?
״הוא הפרצוף השני שראיתי כשנכנסתי, הוא בחור יפה, היה חיבור והיה פלירט ואז התחלתי לראות בו צדדים שפחות אהבתי, וזה נגמר, ומאותו רגע התחיל סיפור אחר שלו בבית. לא נתתי לסיפור הזה כל כך הרבה תוקף ומשמעות בחוויה שלי״.
אז הסיפור איתו לא פגע בך עד כדי כך?
״לא. כאבתי את זה שחשבתי שמצאתי את החבר הכי טוב שלי בבית, ואתה חייב משענת, ופתאום בבום זה נגמר. נעלם מישהו שהיה חבר שלי והרגשתי לבד, כל המכלול היה לי קשה. לא התחלה של סיפור רומנטי שנקטע״.
ובכל זאת, היה לך לא קל ועברת את זה לבד, כשאף דיירת לא תמכה בך.
״נכון. אז לא רציתי שאורנה תצא עם טעם רע בפה משלושה חודשים של חוויה. אני לא רואה צורך בלהוריד אנשים, וספיציפית נשים, על מנת להרים את עצמי. אם אני יכולה להעצים מישהי זה עושה לי הרבה יותר טוב מאשר להוריד אותה״.
ברכותיי, את פמיניסטית!
״ניאו-פמיניסטית״.
מה זה אומר?
״זה מדבר על בחירה, כשאנשים שומעים אישה פמיניסטית יש ישר את הסטריאוטיפים והסטיגמה של אישה שלא מטפחת את עצמה ולא אכפת לה מהנראות שלה והיא דורסנית ויש בה שנאה לגברים וכל מני פרדיגמות שנורא מכעיסות אותי. להיות פמיניסטית זה להיות אישה, לאהוב את עצמך, לאהוב נשים, לדעת לפרגן לנשים שסביבך, וזה לפרגן לעצמך ולדעת מי את ומה את שווה ולא לפחד להגיד את הדעות שלך לא משנה מה הן. תהי מי שאת. עובדה, הגבר הכי שווה התאהב בי״.
הדומיננטיות הזו עזרה לך במישור הרומנטי?
״לא תמיד, היו הרבה גברים שהיה להם קשה עם זה״.
היית צריכה להקטין את עצמך כדי להיות עם מישהו?
״כן ולא עשיתי את זה ובגלל זה זה נגמר״.
מה הבעיה של הפמיניזם? למה נשים אומרות ׳אני לא פמיניסטית׳?
״בואי אספר לך את אחד הרגעים היותר כיפיים שהיו לי בבית. תהילה תמיד היתה צוחקת על פמיניזם ואומרת ׳אני לא פמיניסטית׳, ואז היא חזרה הביתה ואמרה לי ׳למדתי ממך דברים שלא האמנתי על עוצמה נשית, למדתי ממך מה זה הפמיניזם הזה שכל כך נרתעתי ממנו. שזה פשוט להיות עצמך ולתת דרור לעצמך בלי לדפוק חשבון לאף אחד ובלי להוריד אף אישה אחרת׳".
היו איתך נשים פמיניסטיות בבית?
״בעדן יש המון כוח, ומאוד אהבתי את זה שהיא לא ספרה אף אחד בלבוש שלה. היא פצצה, והיו הרבה שהעירו לה וניסו לגרום לה להרגיש לא בנוח והיא לא ספרה את זה. אני חושבת שזו אחת העוצמות הכי גדולות של נשים, לבחור בעצמן איך הן רוצות להתלבש ומה הן רוצות להוציא מעצמן. זה שווה ערך לשריפת חזיות. כן בא לי או לא בא לי - מי אתה שתגיד לי?״.
את באה מבית כזה?
״כן, אמא שלי מאוד כזאת, חינכה אותי ואת אחותי לעמוד על שלנו וזה מאוד בלט. אמרה לי שכל מה שאני ארצה אוכל להיות, רק לבחור ולעבוד על זה״.
את נורא חיזקת את הבנות בבית, והן לא חיזקו אותך.
״נכון, אבל מי יצאה מקום שני בסוף?״.
היו גם גברים בבית כמו אביחי ודן שאמרו שכשעומר נכנס לבית הוא הרגיע אותך. זה לא קצת צרם לך, כאישה חזקה, להיות במקום של ׳הנה, היא רק היתה צריכה חבר שירגיע אותה׳?
״זו היתה חוצפה שבחיים שלי לא ראיתי, אבל עובדה שעדיין נשארתי חזקה ודומיננטית. עומר לא שם לי כפתור השתק, להפך, היו לי ריבים מטורפים עם אנשים אחרי שהגיע. אבל את היומיום שלי העברתי הרבה יותר בכיף, היה לי יותר קל״.
האמנת שתתאהבי בבית?
״בחיים לא, נשבעת לך״.
זה יצלח לדעתך את מבחן המציאות?
״ברור. תקשיבי, אם הוא התאהב בי במקום הפסיכוטי הזה הוא יאהב אותי בכל מקום״.
אז איך מרגיש מקום שני?
״ניצחתי. הרווחתי את הדבר הכי טוב שיכולתי להרוויח - לדעת שלהיות לא מושלמת זה הכי מושלם והרווחתי מישהו שאוהב אותי עם האי שלמות שלי ואני אוהבת אותו בחזרה, הרווחתי את עצמי. מי צריך יותר מזה?״.
צילום:Telaviver for DVISION | סטיילינג: חיה וידר | איפור ושיער: רועי אוחיון | בגדים: שמלת מקסי טול: גליה להב, שמלת מקסי פליסה: H&M לקונצ'ס, שמלה כחולה: זימרמן לפקטורי 54, שמלת פאייטים: גליה להב- ready to wear, נעליים: איתי גונן, פרחים: חיה וידר, תכשיטים: מאיה גלר