ליאל אלי אומרת מה היא חושבת מהר, בלי פילטרים. לא פעם ההתבטאויות בסטורי שלה מעוררות סערה, לפעמים גם מביאות אותה לסכסוכים מתוקשרים. הראשון שבהם היה עם מעיין אדם, חברתה הטובה לשעבר. השתיים הסתכסכו במהלך טיול משפיענים לדובאי, והן לא בקשר עד היום. הסכסוך המתוקשר הבא היה עם נסרין קדרי, כשאלי התבטאה סביב הזוגיות שלה עם בעלה, רום שמיר. לאחר שצפתה בסדרת הריאליטי על הזמרת, היא העלתה סדרת סטוריז שבהם כתבה בין היתר: "הוא (רום) מזכיר לי מערכת יחסים רעילה שהייתה לי בעבר [...] לדעתי הם פשוט לא מוציאים את המיטב אחד מהשני". קדרי הגיבה לאלי בסטורי תוקפני: "כל מי ששופטת את הזוגיות שלך באוזניים של אחרים, היא במילה אחת: רעה".
הפעם אלי ידעה לסיים את הדרמה מהר יותר. "אני אתחיל מהסוף, כשראיתי את נסרין אחרי שזה קרה חיבקתי אותה וביקשתי סליחה. לא משנה אם אני צודקת או לא, היא נפגעה, אז ביקשתי סליחה. אני חושבת שיכולתי להתנסח שונה, לפעמים אני שוכחת שיש לי הרבה מאוד כוח, וגם פה לא ידעתי שזה יעורר סערה. אני עומדת מאחורי העובדה שהיא שמה את הזוגיות שלה על המסך וזכותו של כל אדם לבקר את הדבר הזה. היא צריכה להביא את זה בחשבון, אבל אם היא נפגעה, זו לא הייתה הכוונה שלי ובגלל זה התנצלתי".
היא סלחה לך?
"נראה לי שכן. אחרי שבועיים ראיתי גם את רום באירוע, חיבקתי אותו וביקשתי סליחה".
בחודשים האחרונים התפרקה גם השלישייה שאלי הייתה חלק ממנה יחד עם זוכת "האח הגדול" טליה עובדיה ויוצאת "הישרדות" קייסי זפטה. הקשר של אלי ועובדיה עם זפטה נותק, והשמועות רצו מיד. "אני לא ממהרת לוותר על חברות כי אני יודעת כמה קשה זה להרוויח אותן. אני אפילו לא יודעת להצביע למה זה לא צלח עם קייסי. אני מרגישה שמי שירצה ליצור דרמה מכלום יצליח. לא היה משהו קיצוני, הסיפור הזה פשוט הועצם. אני חושבת שהיא בחורה טובה, אבל כנראה לא נועדנו להיות חברות. אם אני אראה אותה אני אחבק אותה ואגיד לה שלום".
זה פשוט היה ריחוק שגרתי? לא הייתה דרמה?
"אני לא אשקר, היו דברים שהובילו לזה, ואם מישהי צריכה להיפגע מהסיפור, זו אני. חיכיתי ליום שבו נדבר בארבע עיניים אבל זה לא קרה, כל אחת עשתה את הבחירות שלה וזה בסדר. זו הייתה בסך הכל שנה של חברות ולא קרה בה משהו ספציפי. אם זה נגמר, כנראה היה משהו שגרם לזה וזה בסדר. כל אחת תפגוש 20 אנשים חדשים כל שנה ולא עם כולם היא תשמור על קשר, אצלי זה פשוט מתוקשר".
לפעמים אני אומרת לעצמי, "איך תביאי ככה ילד לעולם?"
אלי (28) משתייכת לז'אנר המשפיענית שלא נמצאת רק בפרונט, אלא אחראית גם לתסריט והקריאייטיב, כולל משימות כמו כתיבה, צילום ועריכה. "היום כבר למדתי שאני צריכה לתעל את הזמן שלי הרבה יותר טוב אז אני עובדת קבוע עם צלם ועורך, והתחלתי לעבוד עם מפיקה. זה נשמע שטחי, 'לצלם קמפיינים', אבל זה עבודה לכל דבר".
יש תקופות שאת מרגישה שאת עמוסה מדי?
"החודש אני יכולה להגיד שבקושי תקשרתי עם בעלי. הראש שלי היה תקוע בטלפון והרגשתי רע, כי נפל לי האסימון שגם את ירח הדבש דחינו בגללי. הגענו למצב שאנחנו כבר חצי שנה אחרי החתונה, אז סגרתי לנו אילת בינתיים. אמרתי, בוא נתחיל משלושה ימים באילת, ונתקדם משם".
את בעלה שי ("אהבת חיי", אומרת אלי), שעובד בעסק משפחתי של יבוא טקסטיל, היא הכירה בתיכון. הוא היה האהבה הראשונה שלה, והם היו ביחד ארבע שנים עד שנפרדו. "לא חשבתי שנחזור. עברתי דברים, התבגרתי, הפכתי מילדה שקטה למישהי שהיא מאוד בפרונט. חמש שנים אחרי הפרידה הייתי בדיוק אחרי פרידה מבן זוג אחר וראיתי את שי חמש פעמים בחודש אחד, כל פעם במקום אחר. הבנתי את הרמז והחלטתי לעשות את הצעד, היה לי ברור שנחזור ושזה לתמיד. ידעתי שהוא האבא של הילדים שלי, למרות שהוא מאוד שונה ממני. אני אימפולסיבית, הוא מאוד שקול, אני לא סבלנית, הוא כן. אנחנו הפכים, בקטע טוב".
כמה אתם מוכנים לשלב הבא של הקמת משפחה?
"אני לגמרי שם, שי לגמרי שם ובעזרת השם לאט-לאט נתחיל לעבוד על זה. אני כן אגיד באותה נשימה שזה מלחיץ אותי. לפני כמה שבועות בכיתי לאמא שלי, אמרתי לה שאני מאוד רוצה את זה, אבל לא מרגישה מוכנה. היא אמרה לי שזה משהו שבא עם הזמן ושאין מישהי שמרגישה מוכנה להיות אמא במאה אחוז, זה משהו שלומדים אותו. אני ממש מקווה שזה יקרה גם לי, כי מפחיד אותי לטפל ביצור קטן. יש בי חוסר סדר וארגון מסוים, אפילו חוסר אחריות. לפעמים אני אומרת לעצמי, 'איך תביאי ככה ילד לעולם'. צריך לטפל בו, את צריכה להקדיש לו את כל העולם שלך, זה מפחיד".
עד גיל 12 התגוררו אלי והמשפחה בתל אביב ולאחר מכן עברו לראשון לציון. היא הייתה ילדה בודדה, ואז נערה שקטה עם ערך עצמי נמוך. "הרגשתי מכוערת, שלא נותנים לי מקום להיות אני. התחלתי להיות ליאל רק כששיניתי סביבה. המעבר מהתיכון לצבא, שבו שיניתי את הסביבה שלי, נתן לי בוסט לביטחון העצמי".
מה עיכב אותך בסביבה שהיית בה?
"חבר'ה שלא תואמים את הווייב שלי, שלא מבינים אותי, שחושבים שאני קרינג'ית. בקושי היו לי חברים בחטיבה, את התיכון סיימתי עם שלוש חברות, שתיים מהן חזרו בתשובה והביאו ילדים, אז המסלולים שלנו קצת נפרדו. עם השלישית אני בקשר פה ושם. בואי נגיד שכשאני מסתכלת אחורה אני לא מתרפקת על התקופה הזאת. אומרים שגיל ההתבגרות זו התקופה הכי יפה בחיים, אבל לדעתי מי שהמציאה את המשפט זו הילדה המקובלת של השכבה, אחרת אין איך להסביר את זה".
איך ההורים הגיבו כשנכנסת לתחום של יצירת תוכן ברשת?
"ההורים שלי אוהבים יציבות והם לא תמכו בי בהתחלה, כי התחום הזה נחשב מאוד לא יציב. אני בת לאמא פרסייה, לא היה סיכוי שאני לא אעשה תואר, היא מאוד דחפה אותי לזה. גם כשהראיתי לה קבלות ושאני מצליחה להתפרנס בכבוד, היא עדיין רצתה ילדה עם חולצה מכופתרת שתהיה עורכת דין. זה היה לפני שלוש שנים והיום הם רואים שזה גורם לי לפרוח ושזה הוביל אותי לדברים כמו לראיין את דני קושמרו, אז הם הרבה יותר רגועים ותומכים".
קושמרו היה רק מרואיין אחד בפורמט החדש שאלי מובילה באפליקציית V1, אפליקציית התוכן והחדשות של קשת 12, שבו היא מראיינת ב-60 שניות עיתונאים כמו עמית סגל ובן כספית, פוליטיקאים כמו אביגדור ליברמן ושמחה רוטמן ואנשי תרבות כמו עדן חסון ופנינה רוזנבלום. "זה כבוד מטורף, זה גרם לי להבין כמה אני אוהבת את העולם הזה של להנחות ולראיין. זה מאוד מתחבר למה שאני עושה בפודקאסט שלי, וזה עשה לי חשק לעוד".
מה את אומרת על הביקורת שיש על משפיעניות ברשת ועל תרבות קודי הקופון?
"אנשים לא חייבים לעקוב. אם משפיענית רוצה לעשות 200 פרסומות ביום שתעשה, אני לא בהכרח מסכימה עם זה ואני גם לא חושבת שזה נכון עבורי, אבל כל אחת והאינסטגרם שלה, לעוקבים יש אפשרות להשאיר או להוריד עוקב. אני לוקחת רק דברים שאני מאמינה בהם, אני לא רוצה להפוך לערוץ הקניות ואני גם מרגישה שהקהל שלי הרבה יותר אוהב את הסרטונים הקומיים. הפסדתי הרבה מאוד כסף מזה שאמרתי 'לא', אבל הרווחתי את האמינות של הקהל, ששווה יותר מהכל".
יש דברים שלא תפרסמי?
"הוצע לי לפני כמה שנים להצטלם בהלבשה תחתונה וסירבתי. המשפחה שלי שמרנית וגם המשפחה של שי, וזה מרגיש לי פחות נכון להעלות את עצמי חשופה".
משהו בעליהום הזה גרם לי להתכווץ
אלי לא מפחדת להביע את דעתה הפוליטית, גם כשזה מסבך אותה. לפני כחצי שנה כתבה בסטורי שלה: "קשה לי עם כל הסרטונים מההפגנה. קשה לראות את המדינה שלנו ככה. לא על זה נפלו גיבורים". עוד אמרה, בין היתר: "למה אנשים שהם לא ממשפחות החטופים, או קשורים למשפחות החטופים, פשוט בפאקינג ראבק שביבי ילך".
"אני אף פעם לא מודעת לעובדה שהדברים שאני אומרת יעוררו סערה, אני אומרת אותם כבחורה פשוטה. יכול להיות שאני מעלה לסטורי מהר מדי. ברור שביבי לא חסר ישע, יש הרבה מאוד דברים שאני חולקת עליו והוא לא צדיק. מותר לכולם להפגין, מותר לכולם להביע את הדעות שלהם, אבל בעיניי ההסתה הזו מפלגת. דיברתי מהרגש שלי".
אם היית יכולה להחזיר את הזמן אחורה, לא היית מעלה את הסטורי הזה?
"הייתי מנסחת את עצמי טיפה שונה. חלק מהקסם שלי זה שאני מדברת חופשי, אבל אני בשלב שאני צריכה לקבל אחריות לדברים שלי. בסופו של דבר המטרה שלי הייתה טובה, השורה התחתונה היא שאני לא רוצה פילוג, בא לי שתהיה אחדות. למדתי עם השנים להתמודד עם תגובות, אבל יש משהו בעליהום הזה שגרם לי טיפה להתכווץ".
לדעתך משפיענים ויוצרי תוכן צריכים בכלל להביע דעה פוליטית?
"אני חושבת שלכל משפיענית צריכה להיות הדעה שלה, אבל גם אי אפשר להכריח משפיעניות אחרות לדבר. היא רוצה? שתדבר, היא לא רוצה? שלא תדבר. כשהעליתי סטורי על זה שאני ימנית, היו מלא כאלה שרשמו לי 'הורדתי עוקב, ביוש'. יש לי חברים מהשמאל ובחיים לא אמרתי להם, 'אני אפסיק להיות חברה שלך'. אני מסתכלת על האופי ועל הבן אדם, אבל יש אנשים ששופטים נטו על פי אידיאולוגיה ועל פי הצד במפה הפוליטית. זה מבאס. אני לא ביביסטית, יש דברים שאני אוהבת שהוא עושה ויש דברים שלא, אבל אני יותר מזדהה עם הערכים והאידיאולוגיה של הימין. זה לא אומר שאני מבטלת את הדעות של השמאל".
תכננתי להוציא ליין של קרמים, אבל הבנתי שכבר יש את זה
אלי, משפיענית, פרזנטורית וקומיקאית, היא החל מעכשיו גם סופרת, למרות שהיא קצת מתקשה עם ההגדרה. "קטונתי, סופרת זו מילה גדולה. יצרתי תוכן, גם אם זה בספר הפעם. אני מרגישה שכל משפיענית מגיעה לשלב שבו היא רוצה להשיק את הדבר שלה, ואני חיפשתי להבין איפה אני נותנת ערך, איפה אני עוזרת לאנשים. אני יודעת שזה נשמע קיטשי, אבל זה נכון".
"המדריך לתיכוניסט", הספר שעליו עבדה אלי בשלוש השנים האחרונות, נולד מתוך הרצון שלה להשתמש לטובה בכוח שצברה ברשת מול העוקבים שלה, 640 אלף בטיקטוק ו-580 אלף באינסטגרם. בספר משתתפים גם אנשי מקצוע כמו פסיכולוגית, מומחית להפרעות קשב וריכוז ותזונאי. "קמפיינים זה משהו שבא והולך ואני חיפשתי ליצור משהו מאפס. רציתי להוציא מוצרים משלי, תכננתי להשיק ליין של קרמים, טיפוח ואיפור, כבר שמתי על זה כסף אבל עצרתי את התהליך באמצע כי הבנתי שכבר יש את זה. חיפשתי להבין איפה באמת אני יכולה לעזור".
למה לפנות דווקא לבני נוער?
"אני מרגישה שתיכון זו נקודת המפנה של בן אדם, זה השלב שמתעוררים אצלו התסביכים. זה ספר שאני הייתי רוצה לקרוא בעצמי בגיל 16".
דווקא נקודת המפנה האישית של אלי הגיעה מעט מאוחר יותר בחייה, במהלך השירות הצבאי שלה בחיל המודיעין, כשפתאום היא גילתה מה היא באמת אוהבת. "החבר'ה שהיו איתי התלהבו מהמחשבים ומהעבודה המשרדית, ואני מצאתי את עצמי בורחת לתוכן. צילמתי סרטונים מצחיקים וזה עלה לי בריתוקים כי אסור לצלם כשאת חיילת, בטח לא במודיעין. הייתי מוכנה לספוג את העונשים כי היה לי כיף לכתוב משהו ואז לצלם אותו, אבל מי ידע שזו תהפוך להיות הקריירה שלי?".
היום כשזו כבר הקריירה שלך, יש לך חלום להמשיך הלאה? להגיע לטלוויזיה?
"אני זורמת עם החיים, כרגע אין לי מטרה ספציפית להגיע לטלוויזיה. לאט-לאט אני מתחילה לצאת מהרשת והקהל של הטלוויזיה מתחיל להכיר אותי, אבל זה לא שאני באה ואומרת 'אני אעשה הכל כדי להגיע לטלוויזיה'. יש בי משהו שאולי קצת מפחד לקפוץ מעל הפופיק".
הספר החדש של אלי עוסק לא מעט בדימוי גוף. היא מעידה שסבלה מהפרעות אכילה בעצמה כנערה, אבל לא רק אז. היא סוחבת את הקושי עד היום, גם אם במינון נמוך יותר. "השבוע הסתכלתי במראה ואהבתי את מה שאני רואה, אבל הדבר הזה מאוד משתנה. כבר בגיל 22 הייתי עסוקה בצלוליט שלי, שילמתי עשרות אלפי שקלים על טיפולים והתעסקתי באובססיביות בספורט, אבל היום אני הרבה יותר שלמה עם הגוף שלי".
איך התפתחה אצלך הפרעת האכילה?
"בתיכון ירדתי במשקל והתחלתי לקבל פידבקים חיוביים מהסביבה. אני זוכרת שבאתי לבית ספר ופתאום מישהי אמרה לי: 'אמא'לה, רזית, איזה חלום, איך עשית את זה?'. אימצתי את התפיסה שרזון זה דבר נחשק. הגעתי למצב של תת-משקל, הלכתי לתזונאית ולאט-לאט עליתי, אבל אז התחילו לי בולמוסים של אכילה. הייתי מחכה שכולם ילכו לישון ואז נשארת בסלון לטחון. אלה לא דברים שנשארו רק בתיכון, גם היום אני יכולה להגיד שיש לי הפרעות באכילה. אני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה, הרבה פחות מפעם, אבל עדיין. לפעמים אני יכולה למצוא את עצמי עם התקפי אכילה, ואז הלקאה ותסכול, וחוזר חלילה. לפעמים אני יכולה פשוט להתנתק מהכל ולהתחיל לאכול. בחיים לא דיברתי על זה, אבל אלה ממש התקפים של אכילה רגשית. אומרים שהצעד הראשון לפתרון זה להיות מודע לבעיה, אז לפחות אני בחצי הדרך".
המשקל שלך זה משהו שאת עוסקת בו גם היום?
"היום פחות, אבל אם אני אלך לאירוע עם בטן נפוחה, תמצאי אותי מלקה את עצמי. במקביל נהייתה לי מודעות למה אני מכניסה לגוף. אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל לצד התקפי האכילה, רוב הזמן אני משתדלת לאכול בריא כי זה גורם לי להרגיש טוב. לאוכל יש מלא השפעה על ההרגשה שלי, על האנרגיות ועל התקשורת שלי עם הסביבה".
לא פעם התבטאה אלי נגד ריטוש מוגזם לתמונות שלה ושימוש בפילטרים. "זה מאוד חשוב לי, אני לא רוצה למכור פאלש. אני רוצה שיראו נקבוביות, אני רוצה שיראו את הפצעים, לא אכפת לי. זה פרצוף, ככה זה נראה. בכל חוזה היום צריך לאשר איתי את התוצרים. אם אני אראה שיש משהו מרוטש מדי, אני אעצור את זה".
ואם זו הדרישה של הלקוח?
"אז אנחנו לא נעבוד ביחד. בשביל מה אז הוא לוקח אותי? שייקח פרצוף יפה, חלק, מורם".
יש מישהו שהתאכזבת ממנו בתעשייה?
"לפני כמה שנים היה מישהו שמאוד התחבר אליי והציע לי לעשות איתו סרטונים. אחרי זמן מסוים השמיעו לי הקלטות שלו אומר, 'אחי בוא נתקרב לליאל אלי, היא חזקה ברשת'. מאז למדתי לשים חומות. זה לא הופך אותי עכשיו לאדם חשדן, זו לא אני, אבל זה כן לימד אותי להיות הרבה יותר זהירה".
מה הדבר הבא שאת רוצה בשביל עצמך?
"להצליח לנתב את מה שאני עושה לטוב גם מחוץ לגבולות הרשת, בין אם זה לעשות סדנאות, להעביר הרצאות או לכתוב סדרה לטלוויזיה. יש לי כבר משהו כתוב במחשב שרק מחכה לראות אור יום, אבל אני מחכה עם זה לטיימינג הנכון. העיקר להמשיך לעשות לאנשים טוב על הלב עם הרבה הומור. אין על הומור".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: קורין סוויד | איפור: רותי עדי | שיער: אבישי מסטי | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: מלון Play לבונטין - מרשת מלונות ישראל קנדה