"זה עשה לי טוב לנפש כשאילן הלך הביתה"

כששחר כספי הופיעה לראשונה על המסך ב"המשימה: אמזונס", היה ברור באופן מיידי לאיזו משבצת היא לוהקה - הילדה היפה שמעולם לא שמעה את המילה "לא". כשהיא קיבלה לראשונה טלפון ממלהקת שהזמינה אותה לקפה, היא אמרה לה "ממי, אני לא בנויה לתכניות האלה".

"כן, יש איזה מקום של פינוק בחיים של שחר כספי", היא מעידה. "אני מפונקת במקומות מסוימים ובדברים אחרים לא. את יכולה לשאול את כל מי שהשתתף בתוכנית - ביום הראשון בג'ונגל אני הראשונה שהורידה את המגפיים והלכה יחפה בתוך הבוץ. יהודה אמר 'את, הבלונדינית עם העיניים הכחולות, בתוך הבוץ?'. שם הוא כבר התחיל לאהוב אותי".

אז למה הסכמת בכל זאת להשתתף בתוכנית?

"אני מאוד אוהבת לאתגר את עצמי ואני מאוד תחרותית. למשל, מאוד פחדתי מהמשימה עם הקיימנים אבל אמרתי שאין מצב שכולם מרימים אותם ואני לא. וכשהייתי צריכה ללקק טרמיטים אמרתי - אין מצב שאני לא מלקקת אותם. אם תביאי לי לפה טרמיטים עכשיו אני לא צורחת ובוכה, אבל משהו שם באדרנלין עושה לך משהו. זו חוויה, לא הייתי טסה לשם אם לא בתוכנית ריאליטי. הייתי בג'ונגל! באמצע מקום עם החיות הכי מסוכנות בעולם, באוהל".

אתמול, אחרי שהות לא קצרה באמזונס ולאחר שהגיעה אל עשרת המתמודדים האחרונים, סיימה כספי את דרכה בתוכנית במסגרת משימה, כך שנחסכה ממנה חוויית ההעמדה להקרבה, אבל מהדעה הציבורית עליה קשה להתחמק. כל אזכור שלה באייטם מוביל למבול של תגובות מהסוג הלא נעים עד המרושע ממש. 

"תראי, אני כל כך לא מנסה לשכנע אנשים שחושבים ככה, זה ממש עובר לידי. אני באמת חושבת שבן אדם שישב איתי לשיחה בארבע עיניים יראה שאני לא כל כך שטחית. יש בי קצת מעבר לאופנה, בגדים, איפור, יופי. ומי שחושב שאופנה זה שטחי - מה אתה לובש עכשיו? אם לא היה מי שמייבא ומי שיש לו טעם ובוחר, איך זה היה מגיע אליך? כמו שמישהו עובד בהייטק כי הוא חכם, מי שיש לו טעם עובד באופנה. מה, זה לא מקצוע?"

ומה עם הטוקבקים היותר קשים?

"קודם כל, אני לא נכנסת לכתבות וקוראת טוקבקים. אם מתייגים אותי בתמונה ואני מקבלת התראות אז אני רואה. אני יכולה להגיד לך שבפייסבוק ובאינסטגרם ההיסטוריה שלי מפוצצת טוקבקים טובים. אני מקבלת סיפורים מרגשים מילדות שאומרות לי 'בזכותך, במקום ללכת בוכה כל יום לבית ספר אני הולכת עם חיוך. את העלית לי את הביטחון העצמי, ראיתי שאם לא כולם אוהבים אותי - כמו שאילן וידידיה לא סבלו אותך - עדיין הכול אפשרי, נתת לי ביטחון וכוח'. הודעות באמת מצמררות שאני אומרת - עשיתי את שלי. מצד שני יש תגובות של 'פרחה, שטחית, תעיפו כבר את שחר מהמסך, לא יכול לסבול אותה, למה היא באה לזכות במיליון, כדי לעשות עוד קניות בקניון?'. קודם תביני מה זה קניינית אופנה, ממי. זה לא לעשות קניות בקניון. אבל כשאתה הולך לתוכנית ריאליטי, אתה לא חושב שכולם יאהבו אותך. אתה לוקח את זה בחשבון ואני - יש לי עור של פיל".

זה משהו שנתקלת בו בחיים, אנשים שחושבים שאת רעה?

"בחיים לא, אף פעם לא שמעתי את המילה רעה. מי שמכיר אותי יודע שאפשר להגיד עלי ים דברים, אבל רעה? לא. ואם בן אדם ישב איתי לשיחה בארבע עיניים, הוא ישנה את דעתו. ומי שלא - כנראה שלא אראה אותו במהלך החיים".

"קודם כל רציתי שאילן ילך"

למרות שהעונה עוד רחוקה מלהיגמר, ניתן להגדיר את העימות בין שחר לרפיק ידידיה (לשעבר תמיר קמחי) כאחד מהמאורעות הבולטים של העונה. מדובר היה בשידוך מגן העדן של ליהוק הריאליטי: ידידיה הגיע לתוכנית על תקן הרוחני הרגוע והמחובר לעצמו, שרק דבר אחד מוציא אותו משלוותו - רעש. כספי סיפקה את הרעש הזה בכמויות בלתי נדלות ומהרגע הראשון, וניכר היה שכל צווחה שלה גורמת לעוד סדק בשקט הנפשי שלו, עד שהוא התפוצץ וקרא לה "פרחה". כאילו המילה לא נפיצה מספיק כשלעצמה בישראל 2016, כספי הפכה להיות מעין בת ריאליטי חורגת לדודו כהן, באסטיונר משוק הכרמל שבא לתוכנית במטרה מוצהרת - להוכיח שהוא לא "שוורצע חייה", כפי שכינו אותו כשהיה ילד.

כספי, בלונדינית עם עיניים כחולות, אמרה כבר בסרטון תעודת הזהות שלה שתמיד שואלים אותי אם היא חצי אשכנזייה וחצי מזרחית, ושהיא עונה שהיא לגמרי מרוקאית. "אני אשכנזיה. אמרתי שאני מרוקאית באופי", היא אומרת כשאני שואלת אם קראו לה פרחה בעבר. "ידעתי, ידעתי שחצי מדינה תחשוב ככה! אז זהו, אני אשכנזיה, וזה היה הקטע הכי מצחיק בסיפור הזה, שחשבו שזו גזענות בין אשכנזים למרוקאים. איזה גזענות? דודו הגן על אשכנזיה. אני אמרתי שבאופי שלי אני מזכירה מרוקאית כי זאת הבדיחה שלנו במשפחה".

"הצעקות חירפנו אותו".

אבל הוא אמר גם שאת לא קשובה.

"לא קשובה למי? את דודו תמיד שמעתי, וגם את דניאל. הייתי לא קשובה אליו באיזשהו שלב, כי זה בן אדם שאומר שטויות. זה לא נכון שאני לא קשובה. יש דברים שהוא לא יודע עלי עד היום. למשל, שבגיל 14 חליתי באנמיה אוטואמונית שזו מחלה שגרמה לי להתאשפז להמון זמן. הייתי צריכה לקחת סטרואידים והם ניפחו לי את הפנים, הייתי קוראת לעצמי כדור פורח. זה מנפח אותך בלי קשר לאוכל ועושה עוד המון תופעות לוואי, ומאוד התביישתי לחזור לבית הספר. אז לא, לא תמיד הייתי הילדה היפה בכיתה. חזרתי לבית הספר רק אחרי המון המון זמן, כי לסטרואידים לוקח כמעט שנה עד שהם יורדים לגמרי. וכן, זה שינה לי את החיים. זה שינה לי את מבנה הגוף, זה שינה אותי פיזית, אבל זו חוויה שלקחתי ממנה הרבה לחיים שלי. הכרתי שם ילדים מדהימים וראיתי עם מה ילדים אחרים מתמודדים אז זה דווקא הרים אותי למעלה. אמרתי 'מי אני שאבכה'. אני רואה הרבה טוקבקים של 'כמה פעמים בחיים גרמת לילדים לבכות או עשית עליהם חרם?', וזה מאוד מכעיס אותי - אתה בכלל לא מכיר אותי, אתה לא יודע מי אני, אתה לא יכול להגיד שילדים בכו בגללי. זו לא מי שאני, זה פשוט לא נכון".

אז לא היית מלכת הכיתה?

"לא היו אצלנו הגדרות כאלה, היינו חבורה של בנות שיוצאות הרבה, מקובלים קוראים לזה. אני לא צריכה להתנצל על זה! זה מה שהסברתי לו. איך שידידיה אמר שהוא היה הילד הדחוי, הוא צייר איזושהי דמות - שאני מלכת הכיתה והוא החנון. מעולם זה לא היה ככה, אני הייתי הילדה הכי חברותית בעולם. להיפך, תמיד הייתי מתחברת לילדים שיש להם פחות חברים. היה לי רצון כזה בתור ילדה, לא במודע. אמא שלי כל הזמן אומרת 'שחר הייתה רואה את הילד הכי דחוי בכיתה, היא הייתה חברה שלו'".

את כועסת עליו עדיין?

"אני לא כועסת על אנשים שלא מעניינים אותי. שם כן נפגעתי, קודם כל מזה שהוא לא ידע לכבד את מי שאני. אני בן אדם עם שמחת חיים והרגשתי שאני צריכה להתנצל על זה. הפגיעה הכי גדולה הייתה שהוא לקח אותי לשיחה ארוכה על הנדנדה ואמר לי 'תראי, לי מפריע הרעש, אני מרגיש שאני נבלע'. דיברנו שיחה מאוד מאוד יפה, הגענו לתובנות והבנות שאנחנו סוגים שונים של אנשים ואנחנו לא חייבים להיות אותו הדבר, ואחר כך הוא פשוט בחר לדבר ולהתנהג אחרת. זה היה מאוד מעליב ומאוד פוגע. וחוץ מזה, כן, בן אדם בן חמישים פלוס שבא וקורא לך פרחה - זה מעליב".

"מהרגע שהוא אמר את מלכת הכיתה ואני הילד בצד, הוא יצר אשליה שהוא המסכן. אנשים בבית אוהבים לראות את הדמות המסכנה, זה הכל. משם נוצר הפילוג הזה".

את לא חושבת שהוא באמת הרגיש ככה?

"לא. הוא גם אמר באיזשהו שלב שהוא לא זוכר את עצמו הילד הקטן בכיתה שאין לו חברים, שאולי זה מגלגול קודם. הוא איש טלוויזיה בעברו, הוא יודע מה להגיד. אני קלטתי את זה מהרגע הראשון, שהוא שחקן והוא שחקן טוב. נתתי לו מחמאה ושיקח אותה, כי לא יהיו עוד".

ומה דעתך עליו עכשיו?

"שישאר רחוק מהעין".

ואילן?

"שישאר גם".

והגר?

"להגר הייתי ממליצה - תתייצבי. הגר, תתפסי מסילה, את תפלי אם לא תבחרי לאן ללכת".

"קודם כל רציתי שאילן ילך, בלי קשר להמשך שלי במשחק. הוא העיף את שני החברים הכי טובים שלי במשחק ואני לא רציתי אותו בקבוצה שלי או באופן כללי במשחק, כמו שהוא לא רצה אותי. הייתה לי שם הזדמנות פז".

ואם הייתי אומרת לך - את יכולה לעשות את הכול שוב אבל אם את לא מעיפה את אילן, את מגיעה לגמר. מה את עושה?

"מעיפה אותו".

אותו דיל, אבל את זוכה בגמר?

"מעיפה אותו. זה עשה לי טוב לנפש כשהוא הלך הביתה. אני באמת לא מבינה למה אומרים שאני מגעילה שהעפתי את אילן הביתה. סליחה? אילן רצה להעיף אותי. אלה החוקים של המשחק, עד היום אני לא מבינה את התגובות האלה".

"אין שום פער ביני לבין יהודה"

אבל היו גם מי שמאוד חיבבו את שחר בג'ונגל. מלבד המשפחה האלטרנטיבית הקטנה שהיא הקימה עם דודו ודניאל, החברות הקרובה שלה עם יהודה יצחקוב הפכה לזוגיות מיד לאחר שחזרו לארץ. היום הם כבר שנה ביחד.

חשבת עליו בקטע רומנטי כשהייתם שם?

"וואו, הכי לא האמנתי שיצא לי משהו רומנטי מתוכנית. אמרתי לעצמי שלא משנה את מי מביאים לי לשם, אפילו אם בראד פיט בעצמו מגיע, אני לא בקשר רומנטי עם אף אחד. אני לא בעד לספק עניין לצופים בבית עם זוגיות בטלוויזיה, אבל אני ויהודה מאוד התחברנו, באמת אהבתי את מי שהוא כבן אדם, וכשחזרנו לארץ גם התאהבתי בו. זה בן אדם שהייתי רוצה שיצליח בחיים בלי קשר אלי".

"על בגדים שאני לובשת. יהודה לא מסתיר את זה שהוא אוהב צנוע ואני אוהבת חשוף, אז זה ריב שיכול להתפרץ לו כשיהודה טוען שאני מגזימה".

וזה שאת מאוד דעתנית ואומרת את כל מה שעובר לך בראש - זה משהו שטוב לקשר? רע לו?

"כבר בתוכנית יהודה אמר שהוא אוהב את הביצים האלה, זאת אני. אם הוא לא היה אוהב את זה מלכתחילה לא היינו ביחד. זה באמת חלק גדול ממי שאני. גם הוא מאוד דעתן".

יש ביניכם פערים?

"יהודה עבר חיים קשים. אבל אני חושבת שזה עשה את יהודה מה שהוא היום. הוא גדל בצורה מסוימת לא מתוך בחירה, זה מה שהחיים זימנו לו, אבל אני לא מרגישה פער בינינו היום. הוא יותר נלחם ורוצה דברים מאשר שאני. הוא היום לומד מקצוע בגלל שהוא החליט שהוא חייב לעשות משהו כדי לשנות את הסטטוס שהם חיים בו".

אבל מה עם דברים יומיומיים? מה קורה אם אתם רוצים לצאת למסעדה או לנסוע ולחו"ל? 

"קודם כל, כשאני יוצאת עם מישהו בכלל לא מעניינים אותי האמצעים שלו. אנחנו לא בזוגיות בשביל לצאת למסעדה. כל הכיף הוא ללכת עם בן הזוג שאת אוהבת למסעדה, לא למסעדה שאת אוהבת עם מישהו שאת לא אוהבת. אין שום פער ביני לבין יהודה, וחוץ מזה אנחנו חיים ביחד ומה ששלי שלו ומה ששלו שלי. זה אף פעם לא משך אותי, חומריות".

אבל את אוהבת שופינג.

מאוד, אבל אני עובדת קשה. מי אמר שגבר צריך לקנות לי? לא מאמינה בזה בכלל שגבר צריך לקנות או לשלם. אני לא מחפשת גבר שידאג לי כלכלית, אני אדאג לעצמי ואם הגבר שלידי ייתן יד אז זה יהיה נחמד מאוד".

ילדים?

"מאוד רוצה, אבל אני לא אהיה מהנשים שיושבות בבית ומגדלות ילדים. אין מצב. חד משמעית. ואם הגבר שלי ירצה את זה הוא כבר לא יהיה הגבר שלי".

"פמיניסטית? אני לא נכנסת לדעות כאלה. תראי, אם תצאי עכשיו למועדון, תראי גבר הולך מכות עם גבר, לא תראי גבר הולך מכות עם אישה. אז מה, זה חוסר שוויון?"

לא - פערים בשכר, תקיפות מיניות.

"כן, זה קיים. יש חוסר שוויון במדינה שלנו, אבל ככה אנחנו חיים, אני לא אוהבת שיש חוסר שוויון, אבל אני לא נכנסת לפינה הזאת".

אמרת על ידידה שהוא לא גבר, שהוא נשי. מה רע בלהיות נשית?

"להיפך, החברים הכי טובים שלי הם הומואים! אני מתה על הומואים! אני אמרתי שהוא לא יודע להיות גבר. זאת אומרת איך שאני רואה גבר - בן אדם שמכבד נשים, בן אדם עם דעה, לא הולך אחרי אילן ואומר 'אני אחרי אילן, אילן המנהיג שלי'. תהיה גבר, תהיה עם עמוד שדרה, אל תדבר אלי כמו שדיברת, תהיה יותר עם פתיחות לסביבה אחרת. ההתנהגות שלו נשית. אחרי שאילן אמר - נשארנו שלוש בנות. אתה בת? לא אמרת. אני חושבת שאולי הוא היה רוצה להיות אישה בגלגול הבא. הוא ישמח להחליף שם".

• אמזונס
• שחר כספי