לפני מספר שבועות, יוכי אפוליאון נכנסה לקניון עזריאלי. היא עלתה במדרגות הנעות והביטה על נקודה אחת, ליד הכניסה לקפה הלל. המקום בו אביה התמוטט ומת לפני חצי שנה. לכאן הגיע בתפקידו כמשגיח כשרות, כשלפתע לבו דמם. "לא יכולתי להיכנס לשם במשך הרבה חודשים", היא אומרת, "כשסוף סוף עברתי ליד המקום הזה רעדתי. פתאום פחדתי שאני דורכת בדיוק איפה שזה קרה. אז עברתי לצד השני. זה היה יותר מדי בשבילי. נזכרתי איך חברה שהייתה בקניון ברגע ההוא סיפרה לי אחר כך שהיא ראתה פרמדיקים רצים, אבל זה היה מאוחר מדי. באותו יום ידעתי שהוא יהיה בקניון וחשבתי להפתיע אותו שם, אבל משהו אמר לי לא ללכת. זה עדיין לא נתפס. את תמיד אומרת לעצמך שדברים כאלה לא יגיעו אלייך, ואם הם יגיעו, את כבר תהיי בעלת משפחה משלך, וחזקה. אין כאן היגיון".
הקול שלה רועד, אבל בעיניים כבר אין דמעות. כשהיא בת 26 בלבד איבדה את אביה בנימין, 51, ושבעת החודשים שעברו עליה מאותו רגע נורא לימדו אותה כמה שיעורים על החיים ועל האנשים שמקיפים אותה. בחמשת החודשים הראשונים ירדה 8 קילו, והרגישה שהציבור שופט אותה לחומרה, מצקצק, נכנס לה לצלחת. לבסוף, החליטה לענות לכולם בפייסבוק. "מעולם לא הרעבתי את עצמי, או עודדתי אנורקסיה, בולימיה או כל מחלה נוראית שכזו. לא לקחתי דוגמא מדוגמניות שדופות, ולא בחרתי בחוסר תיאבון וירידה במשק", כתבה בסטטוס בכאב. באותה נשימה, במעיין היגיון ריאליטי קרדשיאני, החליטה פליטת הריאליטי להציג לעולם גם את קו הביקיני החדש שלה. זה לא גרם לגולשים לעזוב אותה לנפשה.
"עברתי תקופה קשה ואנשים לא ידעו את זה ואמרו מה שבא להם, בלי לדעת באיזה גיהינום אני נמצאת", היא אומרת. "אני לא מעודדת הפרעות אכילה וזה לא שרציתי לרזות. הייתי באבל ונגעלתי מאוכל ברמה של לא בא לי, איכסה. עובר יום שלם ופתאום מגיעה השעה שמונה ואת רואה שלא אכלת כלום, אז לפעמים הייתי מכריחה את עצמי לאכול במבה או חטיף, רק בשביל הערך הקלורי. ידעתי שאם לא אעשה את זה, אתעלף. אבל בואי, אני נראית לך עולם הולך ונעלם? אני לא נעלמת לשום מקום".
את מרגישה בנוח עם הגוף שלך?
"כמו כל אישה. יש דברים שלא בא לנו עליהם, אבל אני מרגישה בסדר ותודה לאלוהים. הייתי יותר מלאה בעבר אבל זה מעולם לא הפריע לי. כלומר בכל זאת, אנחנו בחורות, כן? אני אישה ואני חושבת שאנחנו כן צריכות מודעות. אני עושה גם כושר. אבל לא הפריע לי גם להיות מלאה יותר".
התייעצת עם רופא לגבי המצב שהגעת אליו?
"לא. אבל נשקלתי ועליתי מאז קילו וחצי. אני בריאה, אני יודעת שאני בריאה. אני יודעת שה-BMI שלי תקין. יש בנות עם רגליים בעובי של דוק, אני לא שם, הכל בסדר".
אח שלי עדיין לא מוצא שידוך בגללי
אנחנו יושבות בבוקר תל אביבי במרפסת דירתה, וכבר בשעה תשע יוכי בפול גז, רהוטה ונחושה. כשנכנסה לחיינו, מיתגו אותה בתור דתל"שית חביבה, אבל החבילה שהביאה לא כללה מעולם ביישנות עדינה או נחבאות אל הכלים. עכשיו, אולי בגלל שאביה כבר לא כאן כדי לספוג את ההדים, הילדה החרדית ההיא מבני ברק, אחת מ-12 אחים ואחיות, מוכנה גם להוריד סננים ולדבר בחופשיות על הרקע המורכב שהגיעה ממנו. "הייתי ילדה עם גרביים עבים, כזאת שלא מכירה שום דבר מלבד בית הספר, וממנו המשכתי לסמינר מבוקש בתל אביב", היא משחזרת, "הייתי נוסעת בכל יום הלוך ושוב באוטובוס, לא נחשפתי לשום דבר חוץ מזה. אבל בסביבות גיל 16 התחלתי להתרחק מהדת. זה לא שאת קמה בבוקר ואומרת 'הדת לא באה לי טוב מהיום ואני חותכת'. זה תהליך. זה מתחיל מלהרגיש לא נוח בחצאית ובגרב, והמשיך בזה שהכרתי בחור. גם הוא היה חרדי, הוא חיזר אחריי ורצינו להיות ביחד – ואז התחילו הבלאגנים. מסביב למשפחה התחילו לדבר על זה, השמועות התפשטו. ואז הלימודים שלי בסמינר הופסקו. בעצם לא הייתה לי מסגרת, הייתי מסתובבת ברחוב כל היום".
איך ההורים הגיבו לזה?
"בשנתיים הראשונות היה להם מאוד קשה. האמונה שלי לא אבדה, גם היום אני עדיין מאמינה, לא הפכתי לכופרת שאוכלת לא כשר - אבל הם הבינו, בהדרגה, שאני לא רוצה להיות בחברה הזו. אתה מגדל ילדה לדרך מסוימת ואני היא באה ובועטת וזורקת וזה לא נחמד, לא משנה באיזו חברה תחיה. גם החברה העבירה אותם ייסורים - לא רצו לקבל את האחיות הקטנות שלי לסמינר שבו למדתי, למשל, כי שמעו שאני כבר לא דתייה. ביקשו מהם כספים ושוחד, אל תשאלי איזה דברים מגעילים. עד היום לאח שלי בן ה-27, עם שני תארים, קשה לו למצוא שידוך בגללי".
בגיל 16, מחלקת הרווחה של בני ברק תבעה להכניס את יוכי ל"צופיה", מעון לנערות בסיכון. הוריה שכרו עו"ד וניסו להילחם בהחלטה, אבל זה לא עזר. היא מצאה עצמה נכלאת בעקבות רצונה לחיות מחוץ לדת. "ברווחה החליטו שהחבר שלי מדרדר אותי ומסוכן לי, ושאני מסתובבת ברחובות. אני זוכרת איך עמדתי מול שער עם גדרות תיל, בכיתי נורא ולא רציתי להיכנס, ואין עם מי לדבר. זה היה נראה לי כמו כלא. ולא הבנתי, למה אני? אני ילדה טובה, אני לא עושה סמים, אבל הם משוגעים, הם יכולים גם להכניס אותך למוסד לחולי נפש".
מה חיכה לך בפנים?
"הכרתי בנות ממשפחות הרוסות, בנות שחוו אונס וזנות וסמים. זה עזר לי לראות מה אני לא רוצה להיות, ממה להיזהר. היה קשה, אבל בסוף לקחתי את זה למקום טוב. עזרתי לבנות כי באתי ממקום קצת יותר מלומד, ואחרי שלושה חודשים ביקשתי להישאר עוד חודש אחד מרצוני. אני עדיין בקשר עם הצוות שם עד היום, התאהבתי במקום הזה. אולי יום אחד אעבוד עם נוער בסיכון בעצמי. כשאתה זורק מעליך את המרות ומה נכון ומה לא, ואין לך אלוהים ואין לך דיין, יש בזה משהו מאוד מסוכן, ואני רוצה לעזור לאנשים כאלה כדי שלא ינצלו אותם בחוץ. אמא שלי תמיד הזהירה אותי מהכל".
שפכו עליי אקונומיקה, ירקו עליי
יוכי יצאה לחים חילונים – עבדה כמוכרת, גרה בדירות שכורות בירושלים ותל אביב, למדה משפטים במכללה במשך שנה. היום היא גרה עם שותפה בתל אביב, אך מקיימת קשר רציף עם המשפחה ומגיעה לבקר את אמה עם חצאית. האם זה אומר שהכעס על החברה החרדית חלף ושנפשה מפויסת? עדיין לא.
"אני לא סובלת את העולם הזה, יש שם דברים איומים", היא אומרת. "החברה החרדית היא הכי גזענית בעולם, ואת זה אני אמרת כאשכנזייה. בבני ברק לא רושמים בנות מבתים מזרחיים לסמינרים של אשכנזים, שנחשבים טובים יותר. זה הכי מכוער שיש. היום כל החברות שלי מרוקאיות, אני לא מסתדרת עם אשכנזיות".
את גם לא נראית כל כך אשכנזייה, למרות הבלונד.
"כי אני מכהה את הגבות", היא מחייכת.
ההקצנה בכל מה שקשור לצניעות נשים, גם היא, לטענת יוכי, עוברת כל גבול. "כבר קרה לי שחבורה של חרדים רצו אחריי בירושלים ושפכו עליי אקונומיקה. היא רק פגעה לי בבגדים, אבל באותה קלות יכול היה לקרות משהו מסוכן בהרבה. מישהו גם ירק עלי ממרחק אפס במאה שערים, למרות שהייתי לבושה בצניעות, אבל אני בלונדינית ונראיתי קצת טוב. מההלם נשארתי לעמוד".
יוצא לך לחשוב, מאיפה הבאת את הכוחות למרוד בכל זה?
"זו פשוט מי שאני, אני לא מפחדת להתעמת עם סיטואציות באופי שלי, מגיל קטן הייתי ככה. אני מזל אריה וזה מזל שתלטן וחסר פחד. גם תמיד ידעתי שלא משנה מה יקרה, המשפחה שלי תהיה שם בשבילי והכל יהיה בסדר".
מהחיים המורכבים האלה, היא הגיעה לביצת הסלבס די במקרה. "הייתי במועדון ואמרו לי שאני צריכה לדגמן, ומפה לשם קיבלתי הצעה למירוץ למיליון ולמרות שלא רציתי להיות מפורסמת זה קרה והייתה את התכנית ואז התחלתי לעבוד באינטסגרם. יש לי 80 אלף עוקבים וזה כוח. חנויות מתחילות להתקשר ולשלוח לך מוצרים, אומרים 'בואי ותיקחי מה שבא לך' ואני מתלהבת כמו ילדה תמימה. היום אני כבר יותר מבינה איך העסק עובד ומתייחסת לזה כאל עבודה לכל דבר".
אמרת שאת לא רוצה להיות מפורסמת.
"תשמעי, זה לא שראית אותי אחרי התוכנית יושבת בפאנלים ועושה פרסומות, כי זה לא עניין אותי. כדי להגיע לשם צריך לדחוף ולדרוך על אחרים, הכל עובד על המון ליקוקים, וזה לא מדבר אלי. קיבלתי קמפיין של שמלות כלה ועשיתי אותו בכיף ובאהבה, אבל תמיד ידעתי שזה לא העניין העיקרי, ושבשלב כלשהוא יהיה לי עסק משלי".
נורא ביקורתית כלפי גברים
את העסק פתחה החודש, והיא מפעילה אותו מחדר השינה שלה, המתפוצץ מסחורה. יוכי מוכרת בגדי ים בעיצובה לעוקבות האינסטוש שלה, לוקחת הזמנות, נוסעת לדואר, מחפשת בדים, מפעילה תופרת. היא מראה לי את הדגמים המובילים שלה – ביקיני מינימלי בסגנון לנז'רי, ושלמים דו-צדדיים ("שלדעתי הם סקסיים יותר מהביקיני"). את כל העבודה היא עושה לבד. "הייתה לי עובדת אבל עכשיו אין לי יותר, וזה לא קל לבחורה בגילי להסתדר לבד, בלי ייעוץ. זה הרבה הוצאות והרבה לחץ, ואני עובדת גם על אתר אינטרנט. האופי שלי לא בנוי לדברים קטנים, זה עסק שצריך להיות גדול".
מאיפה את יודעת לעצב בגדי ים?
"זה לא משהו שלמדתי, אבל אני לא חושבת שצריך ללמוד. או שיש את זה או שאין. תמיד אהבתי אופנה, וידעתי שיהיה לי עסק שקשור באופנה. אחרי הפטירה של אבא שלי אמרתי לעצמי, 'אוקיי יוכי, מה הלאה? אין לך אבא, את לא יכולה כל היום להתאבל ולבכות ולהיות עצובה'. התחלתי להרים את זה, וזה הולך וגדל, למרות שאני יודעת שעיצוב בגדי ים זה טרנד שכל ילדה מנסה להשתלב בו. בקרוב אשיק גם קולקציית תכשיטים, יש לי אינסוף לאן להתרחב".
בחשבון האינסטגרם שלה היא מדגמנת את המוצרים, כמובן, מה שהפנה את תשומת הגולשות לחזה שלה. "עשיתי סיליקון אחרי המרוץ אבל לא גדול", היא אומרת, "אני לא יודעת אם הייתי עושה את זה שוב. אני עדיין חושבת שחזה לאישה זה נורא חשוב, זה מסמל נשיות, יש לי חברות שעשו 400 סיסי אני עשיתי כולה 200, זה כלום, שום דבר".
עם לינור, שותפתה לריאליטי, שבחרה בחיים מעט יותר רגועים ואף הפכה לאמא מאז, היא בקשר טוב. וגם אם לא היו – הן עומדות להיפגש בבית המשפט, מאחר ששתיהן נתבעות במשותף על ידי קובי רוקח, סוכנן לשעבר, על הפרת חוזה. "אני מקווה שזה יסתיים מהר", היא אומרת בענייניות, "הוא תובע סכום הזוי ומכפיש את שמי. מה לעשות, כל אדם במהלך החיים בוטח באנשים הלא נכונים".
הזוגיות שלך עם מאירי מהתכנית, הייתה זוגיות אמיתית?
"כן. לא מעניין אותי מה שאנשים אומרים. התעצבנתי וכעסתי בהתחלה, אבל מה שהיה לנו זה שלנו והיום אנחנו חברים טובים, זה מה שחשוב".
כבר שנה, היא מספרת, היא מטפחת קשר זוגי חדש. "זאת אהבה גדולה, אני שומרת את זה לעצמי. הוא לא קשור לביצה הזו וכשארצה, אצא עם זה. אני יכולה לספר שהוא מבוגר ממני, כי קשה לי להסתדר עם בני גילי מאוד. חוויתי דברים, התבגרתי, ואין לי נושאי שיחה עם בחורים בגילי. קשה לי עם גברים באופן כללי".
למה?
"כן. אני נורא ביקורתית באופי שלי ובפרט כלפי גברים. אני צריכה אותו יודע והחלטי ושיהיה יותר ממני בהכל. אני לא יכולה שילקקו לי יותר מדי, אני סולדת מזה. ובטח כבר שמת לב, שתמיד יש לי מה להגיד, זה לא הכי קל לחיות עם הפה שלי".
צילום: ליאור קסון | סטיילינג: איתי בצלאלי | שיער ואיפור: שלומי הלל | בגדים: בגדי הים: יוכי אפוליאון, ג'קט לבן: זארה, נעליים לבנות: זארה, נעליים, תיק ואביזרים כסופים: קסטרו, ג'קט שחור: זארה, כובע: H&M, סל: העולם המופלא של גיא גיל, תכשיטים וצעצועים: העולם המופלא של גיא גיל. תודה לרבקה זהבי פאות.