להורים של אור דניאל לא היה מושג שבתם היחידה עומדת לככב ב"אח הגדול". הם גילו על התפנית המרעישה בחיים של הבת שלהם רק בשידור חי, עם אסי, ארז וכל השאר. על ההחלטה הגורלית להצטרף לתוכנית בחרה דניאל להודיע רק לאשה אחת ויחידה – סבתא שלה, ליליה.
"האבסורד הוא שפשוט לא היה לי מתי לעדכן אותם", מסבירה דניאל, רגע לפני שהיא נסגרת באולפן "הבית הפיקטיבי". "הייתי במקסיקו בשבועות האחרונים, וכשחזרתי לארץ נכנסתי מהר מאוד לבידוד לקראת התוכנית. הקטע המצחיק הוא שרוב הסיכויים הם שההורים שלי גם לא רואים את התוכנית, כי רוב היום שניהם עובדים. בטח אימא שלי הגיעה לעבודה וכולם התנפלו עליה וסיפרו לה שאני ב'אח הגדול'".
איך את חושבת שהם יגיבו?
"אימא שלי תיכנס לקרייסס, כי זה פשוט היא. אני לא יודעת איזה קרייסס, אבל יהיה איזשהו אחד. ואבא שלי יעשה תנועה מבטלת ויגיד משהו כמו 'היא תמיד עושה מה שהיא רוצה, מה אני יכול לעשות?'".
למה החלטת לספר דווקא לסבתא?
"כי היא גידלה אותי במהלך כל הילדות שלי. ההורים שלי עבדו המון, ואני גם לא כל כך קרובה אליהם. סבתא ליליה הייתה זו שמטפלת, דואגת, מבשלת, מדברת איתי, והיא תמיד הייתה שם. עד היום זה ככה. עצרתי אצלה מיד אחרי שיצאתי משדה התעופה כשנחתתי בארץ, וכשסיפרתי לה היא בכלל לא ידעה מה זה 'האח'. בכל זאת, היא בת 85. ניסיתי להסביר לה, כי היה לי חשוב שהיא לא תילחץ. אני הנכדה היחידה שלה, היא יודעת עליי הכל, כל פיפס. היא מעודכנת בכל לוח הזמנים שלי ומכירה כל סיפור שלי. היא חיה איתי כבר שנים, כמו טלנובלה".
"אני לא הריבאונד של לאון"
אור (אורלי) דניאל, 24 בסך הכל, היא בחורה מתעתעת. על פניו, מדובר בליהוק הקלאסי ל"אח הגדול": דוגמנית מסחררת ביופיה, רווקה, באר שבעית במקור, המתגוררת מזה כחמש שנים בתל אביב, מככבת בהפקות דוגמנות בלבוש מינימלי, מתבליינת במיטב מועדוני העיר ושואפת עמוק לריאות את כל ההרפתקאות שיש לחיים להציע. אלא שמתחת לעטיפה הפלסטיקית מסתתרת בחורה שברירית ואבודה, המתנסחת בכנות נוגעת ללב. גם החופשה הזוהרת ממקסיקו, ממנה שבה במיוחד לצילומים, הייתה הרבה פחות פוטוגנית משדמיינתם.
"טסתי לשם לצילומים ולחופשה אחרי תקופה מבולבלת ומאוד קשה בשבילי", היא אומרת. "גם נפרדתי מבן זוג, גם עזבתי את הלימודים, גם הסתיימה תקופה שהיתה בה מלא עבודה ופתאום נשאר שקט. הכל היה נורא מבולגן ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, וכל הנסיעה הזו לחו"ל הייתה גם חיפוש עצמי וגם בריחה מעצמי – ביחד. החופשה הזאת ניקתה אותי, עשתה אותי הרבה יותר רגועה. החודשיים האלו פשוט עשה לי סוויץ', ועכשיו בא לי לטעום ולנגוס מהכל בחיים, לטוב ולרע".
את שיחת הטלפון שבישרה לה על "האח" היא לא שוכחת. "צלצלו מההפקה ואמרו שאם אני רוצה להיכנס לבית, אני צריכה לחזור בשבועיים הקרובים, והתשובה הראשונית שלי הייתה שאין סיכוי", היא אומרת. "הייתי באודישנים לעונה הזאת כבר לפני כמה חודשים, וגם אז לא הייתי סגורה על זה. ממש פחדתי. איכשהו, דווקא אחרי השיחה הזו אמרתי לעצמי, 'מה כבר יכול לקרות? אני אעוף אחרי שבועיים, אני אתבאס, אני אבכה – ואז אני אחזור לקנקון, לשמש'. הגוף שלי כבר התנקה מהתקופה הקשה שעברתי, ופתאום זה נראה אפשרי".
מה המטרה שלך? זכייה?
"זה לא שאני רודפת אחרי הכסף של המיליון כמו שבא לי על המקום הראשון. הרי בסופו של דבר, נלחמים בתוכנית הזאת על אהבה, על 'אתה בסדר או לא בסדר'. אז בא לי להצמיד לעצמי את ה-וי הזה, של 'אני סבבה, אוהבים אותי, הכל בסדר'. פתטי להגיד שאני צריכה את האישור של הסביבה, אבל זו האמת. בכל מקרה, רק לא להיות מודחת ראשונה".
אם אתם מצפים שתמלא את תפקיד הדוגמנית המתרפקת על שם פאולינה אלברשטיין, אתם צפויים להפתעה. דניאל מתעקשת שהיא מביאה איתה משהו אחר, הכי רחוק מהסטיגמה. "חשוב לי להראות שאני הכי לא הגימיק של הדוגמנית –עדינה כזאת, עם הפוזה, הסנובית", היא אומרת. "יכול להיות שכך אני אולי מצטיירת בהתחלה, אבל זה גם בא ממקום של מגננות, ובבית 'האח' המגננות האלו נשברות בסוף".
את מאמינה שיכולה להתפתח אהבה בתכנית?
"באופן כללי כן, אבל במקרה שלי אני לא חושבת. אין שם אף אחד, לפי הפרצופים שראיתי, שאני יכולה להצביע עליו ולהגיד שהוא עושה לי את זה, אבל נראה מה יהיה בפנים. בכל מקרה, יש לי גבולות. מיטה לא תהיה, יש לי סבתא בבית שרואה".
מה עם לאון? עכשיו הוא פנוי בבית.
"אני לא הריבאונד של לאון. פשוט לא. אני לא באמת מכירה אותו יותר מידי, כי לא הייתי בארץ רוב העונה, אבל ממה ששמעתי הוא לא כל כך הטייפקאסט של הגבר שאני מחפשת. אני מחפשת בדיוק את ההיפך – מישהו שהוא נורא רגוע, יציב, שיודע מה הוא רוצה. אני צריכה מישהו שהוא ההיפך המוחלט שלי: אחד שלא מחפש את התהילה, כזה שמנחית אותי על הקרקע. אני עדיין כולי מתנדנדת ואני צריכה מישהו לתפוס בו".
את מי את הכי מחכה לפגוש מבין הדיירים?
"מסקרן אותי לפגוש את טהוניה, כי היא דמות מאוד מעניינת בעיניי. היא כאילו הבעייתית והרועשת וזאת שעושה בלאגן, אבל זה מגיע ממקום של מגננות. נכון שזה בא לידי ביטוי בצורה מאוד לא נכונה, שאני גם לא מסכימה איתה ושגם היא לא פועלת לטובתה, אבל הבפנים שלה הוא של מישהי מאוד רגישה. היא פשוט גדלה בצורה מסוימת ולמדה שהיא צריכה להיות קשה וקשוחה בשביל להשיג מה שהיא רוצה".
את מזדהה איתה?
"מאוד. מגיל צעיר מאוד אני לבד, וגם כשחייתי אצל ההורים כל הזמן הרגשתי לבד, עד היום. יש לי חברות מדהימות, היו לי בני זוג מדהימים, אבל תמיד יש לי בראש את הלבד הזה. אפילו על סבתא שלי אני לא נשענת, כי אני לא רוצה להכביד עליה. אני לא יכולה להראות לה שאני בוכה, שכואב לי או שרע לי. אני דופקת את הראש בקיר, באה אליה עם החיוך המזויף שלי, אומרת לה שהכל טוב – והולכת לבכות בבית".
בלי ארון, בלי אוכל, חיה כמו הומלס
דניאל עלתה לארץ מאוקראינה ביחד עם משפחתה בגיל 4. אביה הוא מהנדס מעבדה, אימה עבדה כמהנדסת אוניות וכיום היא מנהלת חשבונות. דניאל התגוררה עמם עד גיל 19 וחצי, אז עברה להתגורר לבדה בתל אביב. כשהתמקמה בעיר הגדולה, החלה ללמוד שיווק נדל"ן וגמולוגיה (יהלומנות) – אך כשהתנסתה בשתי העבודות, לא אהבה אותן ועזבה את הלימודים. כיום היא שואפת להתנסות בלימודי משחק, "אבל לא בכל מחיר. ההורים שלי מאוד מפרגנים לי בנושא של המשחק, אבל הם פשוט לא רוצים שאני אכשל ואפגע. הם תמיד ניסו להנחית אותי לקרקע, כדי שלא אתאכזב, אבל אני רוצה להגשים את החלום של סבתא שלי, שרצתה להיות שחקנית".
לדבריה, היא הייתה ילדה ביישנית מאוד – ואף אחד בישראל לא טרח לעזור לה לבנות ביטחון עצמי. "עליתי לארץ ולא הכרתי פה כלום, וכמובן שירדו עליי המון ושממש לא הייתי המגניבה של הכיתה", היא אומרת. "גם כשזכיתי בתחרות 'מלכת היופי של הכיתה', הרגשתי שהם עושים את זה רק כדי לצחוק עליי, וחזרתי הביתה ובכיתי. קיבלתי סטירות מכל הכיוונים. רק לקראת גיל 17, כשהתחלתי להתבגר וקיבלתי יותר פידבקים מהסביבה, שאני יפה וחכמה ומצחיקה, דברים שלא שמעתי קודם, פתאום התחילה להצטבר בתוכי ההבנה: 'וואלה, אני בסדר'. עד אז חשבתי שאני לא מספיק כלום. זה כמו הילד השמן של הכיתה, שגם בגיל 30 שהוא כבר הכי חתיך – הוא עדיין מרגיש שמן בפנים, בנשמה. גם היום אני יכולה לעמוד על סט צילומים ולדעת שאני נראית טוב, אבל בפנים אני לא מצליחה להבין למה הם בכלל רוצים אותי".
הרבה חברים לא היו לה בזמנו, והיא מספרת שהעובדה הזאת משפיעה גם על הבן אדם שגדלה להיות. "הייתי אבודה, ממש", היא אומרת. "לא הייתי יכולה לבוא לחברה ולהגיד לה שכואב לי. גם היום זה עדיין יחסית קשה לי – אני פשוט נעלמת ומסתגרת עם עצמי, לא רוצה להעיק עם הצרות שלי. אני ננעלת, מתיישבת בבית, שמה את הטלפון על מצב טיסה, יושבת בבית בוכה עם כוס יין במשך ימים. השעות עוברות והוא (מצביעה לשמיים) מתעלם, אבל אני ממשיכה לדבר ולבקש ממנו. ואז יום אחרי אני מקבלת פי עשר יותר ממה שרציתי – ופתאום אני מבינה למה הכל קרה".
איך כל זה מסתדר עם מה שאת משדרת? על פניו, את נראית כמו מישהי שיש לה הכל.
"זה האבסורד שאני כל כך אוהבת, ה'על פניו' הזה. נוח לי איתו, הוא מגונן, זה הממ"ד הנפשי שלי. הרי כשיש עשר חומות לשבור, אנשים פחות מנסים, אבל כשיש חומה אחת, זזה הרבה יותר קל לתקוף אותך. ככה אנשים פחות מנסים".
את הבית עזבה בגיל מוקדם בגלל "שברון לב" – ובתל אביב היא נחתה, כמו בסיפורים, עם מזוודה, מזרן ו-400 שקלים. "רציתי לברוח מבאר שבע, והאינסטינקט הזה של הבריחה נשאר אצלי עד היום", היא אומרת. "אני לא אתמודד עם מישהו ואגיד 'פגעת בי' - אני פשוט נעלמת. לא פעם ארזתי את הדברים שלי ונעלמתי לבני זוג. בהתחלה בתל אביב הגעתי לדירה של חמישה חדרים, עם שישה שותפים, בלי ארון, בלי כסף לאכול. ככה חייתי, כמו הומלס, וכשלא היה לי מספיק כסף לשלם לבעל הבית שכר דירה הצעתי לו לכסות את זה בכך שאעבוד כברמנית אצלו בבר".
דניאל החלה להכיר את חיי הלילה של תל אביב, ובדרך פגשה את ניר קרחת, בעלים של מסעדה בנמל שסידר לה עבודה כברמנית. כשהתחילה להכיר את חיי הלילה פגשה את הסוכן רוברטו בן שושן, והוא סידר לה את העבודות הראשונות בדוגמנות. מאוחר יותר עברה לסוכנות של נורית אורגל. היא החלה ללמוד משחק אצל ניב רז ואולי שטננברג. "בתל אביב נפתחה לי הצ'אקרה, הבנתי שאני יכולה לדגמן", היא אומרת. "התחלתי להסתובב בין הסוכנויות וללמוד משחק, וזה הרגיש נכון. עד היום אני אומרת לאקס שלי 'תודה ששברת לי את הלב'. זה היה שווה את זה".
"אייל התנהג אליי כמו נסיכה"
על אף גילה הצעיר, דניאל מעידה שניהלה בחייה שתי מערכות יחסים משמעותיות. האחרונה בהן, שהסתיימה לפני כמה חודשים, הלכה לכיוון נישואים – אבל אם תדברו איתה היום על חתונה וילדים, תשמעו מנגינה אחרת לגמרי. "אני חולה על ילדים, אבל אני לא יכולה ללדת עכשיו כי יש לי עוד שאיפות לעשות כסף, לעבוד ולהצליח. ובן זוג? בן זוג זה משהו שמניסיון העבר מאוד מסרס אותי. אני תמיד שמה את הזוגיות במקום הראשון ואותי במקום השני וזה לא טוב. אודישן או להכין אוכל לחבר? ברור שאוכל. שיעור משחק או שהוא חזר עצבני מהעבודה וחייב תמיכה? אז ברור שלהישאר בבית. באותו רגע זה נראה לי כמו הדבר העיקרי בחיים שלי, ובמבט לאחור אני אומרת לעצמי - על מה בזבזתי שנתיים? על חריימה ביום שישי? הבעיה היא שאני לא לומדת, ולכן עכשיו פשוט החלטתי שאני מתנתקת ממערכות יחסים. בינתיים אני לבד תקופה די ארוכה וטוב לי עם זה".
ברשימת האקסים של דניאל יש גם אחד מפורסם במיוחד: בשנת 2010 יצאה במשך כחודשיים עם אייל גולן, בזוגיות שכללה גם לא מעט פפראצי ויציאות מתוקשרות לאירועים.
"בגלל שאייל הוא דמות מוכרת אני מעדיפה לא לדבר עליו, אבל אני יכולה רק להגיד שכיום הוא אחד החברים הכי טובים שלי", היא אומרת. "אני אני מתה עליו, הוא הבנאדם הכי מצחיק ומקסים בעולם, עם הלב הכי רחב, הכי פשוט, הכי עמך. אני מאחלת לחברות שלי בחור כזה".
איזה בן זוג הוא היה?
"מדהים, מדהים, מדהים. הוא התנהג אליי כמו נסיכה. אם כבר אני יכולה להגיד שאני לא הייתי בסדר בכל מערכת היחסים הזאת, כי הכי לא רציתי להצטייר כבת הזוג של ובגלל זה ניסיתי להסתיר את זה בהתחלה. בכל מקרה, כל בחורה שתהיה עם אייל תקופה תתאהב בו. הוא מצחיק, הוא כייפי, הוא פאן. את קמה בבוקר עם חיוך".
אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם הוא סוג של מקפצה לקריירה.
"אני לא רציתי ואני לא ארצה גם היום לצאת עם סלב, כי אני לא רוצה להיות 'חברה של'. שני אנשים מאותו תחום זה נורא קשה כזוג. צריך מישהו שיאזן. אני בכלל מחפשת מישהו שיהיה כמה שנים טובות מעליי, גבר עם כוח, אחד שאני יודעת שהוא מאחוריי, כמו קיר. כנראה יש לי חסך מהילדות ואני מחפשת את דמות האב כל הזמן".
כסף חשוב לך?
"אני מאוד רוצה את זה, אבל לא מונעת מזה. לי הכי חשוב להתפתח בזכות עצמי, לדעת שבגיל 80 יהיו לי הרבה דברים לספר לנכדים שלי. שסיפור החיים שלי יהיה מלא בזכות עצמו".