בין התחושות שפקדו אותי לפני הראיון עם אריאנה מלמד אפשר למנות חשש קל, שלא לומר אימה. דמותה, כפי שהצטיירה ב"האח הגדול", נראתה קשוחה, תוקפנית וביקורתית. "אישה קשה", כמו שציין נירו, אם כי מלמד עצמה בטח הייתה אומרת שמדובר בכינוי שוביניסטי כי מדובר בתכונות שנחשבות טבעיות לגברים אך לא לנשים. לצד המאפיינים האלה היה גם ברור שהיא מרתקת, אינטליגנטית ושנונה, אבל לכו תדעו איזה פיוז אני בדיוק אצליח לשרוף לה.
באופן מפתיע, במיוחד בהתחשב בכך שזה היה היום הראשון שלה מחוץ לבית והיא נאלצת לתמרן בין שלל מחויבויות הקשורות להשתתפות בתוכנית, מלמד נראית רעננה, רגועה ומבסוטה יותר מבכל הרגעים שבהם ראיתי אותה בערוץ 26. היא סבלנית, מדברת בנעימות וזורמת עם תמונות סלפי בנינוחות כמעט קרדשיאנית. אולי כל שהיה נדרש הוא שתצא מנווה אילן כדי שנקבל נסיכת לבבות בהתהוות? לא צריך להגזים.
"אני לא בעסק הזה בשביל אהבה", היא מבהירה מיד, "אני מבקרת טלוויזיה לשעבר, אני מבקרת תרבות, יש לי עניין ואני מרותקת מהאח הגדול. כתכנית טלוויזיה אני חושבת שהיא תכנית גרועה, מניפולטיבית ומדהימה וגאונית. מעולם לא הצלחתי לפענח עד הסוף את סוד הקסם של הדבר הזה - וכשנפלה בחלקי ההזדמנות, אני לא חושבת שיש מבקר אחד בעולם שהיה אומר לא".
רענן שקד, יכול להיות. הוא כתב טור שיצא נגד הכניסה שלך לתוכנית, וגם מהחברים מהברנז'ה לא קיבלת הרבה תמיכה.
"סבבה, אז? לא ראיתי את הביקורת ואני לא מניחה שאראה אותה, ושיגידו כולם מה שהם רוצים. מה זה צריך להפריע לי? כמבקרת זאת הייתה הזדמנות מצוינת לראות איך זה מבפנים. זה הרי שונה ממה שרואים על המסך, ראיתי איך המכונה עובדת".
אז איך המכונה עובדת?
"הדבר הכי מדהים הוא באיזו מהירות אנשים מוכנים להפוך מאנשים תבוניים ומצליחים בענייניהם לחומר גלם. כולנו היינו בעצם חומר גלם בתעשיית הרייטינג, ואנשים ביוזמתם מוכנים להפוך לחומר גלם ולקבל על עצמם חוקים מאוד נוקשים כדי להיות חומר גלם. אני לא יודעת אם מישהו שם לב אבל בכל פעם שהלכתי לשתות כוס מים הפכתי לפרזנטורית. אני לא בחרתי בזה, ובוודאי שלא להתהלך מתחת ללוגו המרשים שלהם. גם אני קיבלתי על עצמי את זה כמו כולם".
ובמכונה הזאת, לא היה לך חשוב פעם אחת שיחבבו אותך?
"ממש לא. המון אנשים אוהבים אותי - בני המשפחה שלי, חברים שלי. אבל אני מבקרת ואנשים לא אוהבים מבקרים. התפקיד שלי הוא לא להאהיב את עצמי על שיר אלמליח, עם כל הכבוד, ואני לא מתרוצצת בעולם הזה כעכבר מסומם ושרה 'תאהבו אותי תאהבו אותי'. ממש לא. אני מרגישה מלאת אהבה, זה לא חסר בחיים שלי".
אני אישה דתית, אם זה לא היה ברור
את אריאנה מלמד, 57, אולי לא יצא לכם לראות עד "האח הגדול", אבל סביר להניח שקראתם את אחד הטקסטים הצולפים שכתבה כמבקרת טלוויזיה ב-ynet. רבים זוכרים גם את טור האוכל עליו הייתה אחראית בעבר תחת שם העט 'אנה וגנר' (שם משפחתו של בעלה), ולא מעט מכירים אותה מפייסבוק, שם היא פעילה במיוחד. בין היתר, מלמד הצליחה לעורר לא מעט עניין ציבורי כשכתבה בחודשים האחרונים סדרה של 19 פוסטים עוצרי נשימה על שני ילדיה, עמליה ודניאל, ולפני שנתיים אף פרסמה פוסט שבו התוודתה על אונס שעברה בגיל 14, וזאת בעקבות התבטאות של שופט בית משפט לשעבר שטען כי ישנן נשים שנהנות מאונס. היומיום האינטרנטי שלה מאופיין בהירתמות למען מטרות רבות, ביניהן נושאים הקרובים לליבה כמו נגישות לנכים ומודעות לתסמונת האלכוהול העוברי.
לכל אורך הקריירה שלה, ונראה שגם בחייה האישיים, מלמד מקפידה לתחזק את הרושם שהיא באמת לא מפחדת מאף אחד. לא מתנצלת, לא מתנחמדת, מתנגחת לעתים תכופות. תכונות שהן חלומו של כל מלהק – ואכן, מהרגע הראשון בבית האח הגדול היה ברור שמדובר באחת הדיירות המשמעותיות של העונה. גם הצופים שפחות התחברו אליה מודים שמדובר בדמות מסקרנת וחשובה, כזאת שמתניעה עלילות ומספקת חומר אנושי קצת שונה. לאף אחד לא ברור כרגע איך תראה העונה בלעדיה (תתכוננו להרבה איציק ונטלי), אבל לה זה ממש לא מזיז. היא לא מתכננת לראות את הפרקים הבאים והיא בעיקר שמחה, מאוד, לחזור לעמדת המשקיפה מבחוץ.
"ישנתי, אכלתי ארוחת בוקר שהייתה בדיוק מה שרציתי לאכול ולא מה שהיה במקרה במזווה", היא מספרת על הלילה הראשון מחוץ לבית, "נסעתי לחפש עגבניות בשלוש וחצי בלילה, כי שלושה ימים היינו בלי עגבניות שם. היה כיף נורא לראות את המשפחה".
אמרת כמה פעמים שאת יודעת שתודחי ראשונה, למה?
"הקהל שבקרבו אני פופולרית הוא קהל של אנשים דעתניים וקוראי הארץ, לא האנשים שמסמסים לאח הגדול. מבחינת צופי האח הגדול המושבעים שטורחים לסמס, אני הייתי זוועה. הייתי בשבילם הדבה שהכניסו אלוהים יודע מאיפה, עם הדעות, ולכן מלכתחילה ידעתי שאהיה הראשונה ללכת. מצד שני, גם ביקשתי לצאת עוד לפני ההדחה בגלל בעיות רפואיות".
בסטטוס חריף שהעלתה אתמול בבוקר מספרת מלמד כיצד הובהלה לחדר מיון באחד הלילות האחרונים בעקבות בקשתה, ומעלה ביקורת קשה נגד הפורמט הדיקטטורי לדבריה, שלא התיר לה לבחור את בית החולים בו תבדק או לשוחח על מצבה הרפואי עם הדיירים האחרים. "לא הייתה לי אף טענה כלפי ההפקה", היא מבארת, "ידעתי מראש למה אני נכנסת, אבל לא ידעתי איך זה מרגיש כשבשתיים בלילה אתה נמצא בחדר מיון בלי המשפחה שלך. גם אם הפורמט דורש את זה וידעת את הכל מראש, זה לא נעים. זה אנושי מאוד ואין בזה שום דבר שקשור להפקה".
עמוד הפייסבוק הפעיל שלה שימש בעשרת הימים האחרונים, מאז נכנסה לבית, בעיקר כאכסניה עבור החברים שביקשו להזכיר לעולם שהיא בעצם יודעת גם להיות נחמדה. בפוסטים בהם תייגו אותה הם נשבעים שמדובר באדם "חייכני וחומל", ואני מנסה להבין איך כל התכונות האלה לא באו לידי ביטוי בשהות בנווה אילן. "הייתי בכאבים איומים, במקום שלא מונגש לנכים, והברכיים שלי פצועות לגמרי מהיתקלויות של הקלנועית בדלתות, הדלתות גם פצועות", היא אומרת. "המקום מאוד לא ידידותי לאנשים עם מגבלה, והחרפה היא שכשאני מחליטה כבר להיכנס לבריכה אני עושה זאת באיטיות של צב שמצטלמת נורא, כי אני מפחדת למעוד. בשהות בבית הייתי תלויה בעזרתם של אנשים יותר מאשר בכל מקום אחר, וזה מה זה מבאס, זה מה זה לא נגישות. כשכבר נעתי בין הקרטונים אף פעם לא היה שביל נקי מחפצים, וכך דרכתי על הנעל של שיר אלמליח. של סטיב מאדן, שהתוודעתי לקיומו".
אם כבר הזכרת את הנעל, הטענה העיקרית של הדיירים כלפייך הייתה שאת מתנשאת מעליהם ומזלזלת בהם.
"זו בדרך כלל טענה של אנשים שחושבים שיש להם נחיתות אינטלקטואלית".
אז זו אשמתם?
"אני בכלל לא מתנשאת, אני מתקנת טעויות בעברית לכולם. לא אמרתי או עשיתי שום דבר שגרם למישהו להרגשה שאני טובה ממנו".
אולי את פועלת כך באופן לא מודע?
"יכול להיות שזה מה שהם חשבו עליי לפני שהם נכנסו, על הפרסונה שלי כמבקרת. ישבתי עם שיר שעות ארוכות והסברתי לה מה זה ביקורת, ואני גם חושבת שפתרתי את הזעם של איציק זוהר כלפיי בכך שהצעתי לו שנשתף פעולה בכתיבת מילים עבריות לשיר 'עיישה'".
יש כבר מילים עבריות לשיר הזה.
"יש עיבוד של חיים משה אבל הוא לא טוב".
גם ההתנהלות שלך במטבח גררה ביקורת. לקחת על עצמך את תפקיד הבשלנית.
"ממש לא, היה לי חשוב להתקין שלוש סעודות לשישי שבת, אני אישה דתית אם זה לא היה ברור".
במה זה מתבטא?
"ביחס שלי לאלוהיי ולבני אדם. לגבי אלוהיי זה פרטי, לגבי בני אדם יש דבר שנקרא שבת, ואסורות בו מלאכות מסוימות. לא מכולן אני נמנעת, אבל אני כן משתדלת שיהיו שלוש סעודות מוכנות מראש כדי לא לבשל בשבת. גם לא אכלתי אוכל שמישהו אחר בישל בשבת. אני שייכת לקהילה הרפורמית בישראל וגאה בזה, לו הייתי נשארת עוד שבת היית רואה קידוש של אישה".
בפרשת נייר הטואלט בבית טענת שהדיירים מתנהגים כמורמים מעם. זה קשור לעובדה שמדובר בעונת סלבס?
"מעמד הביניים הישראלי מפונק נורא, בניגוד למה שהוא חושב על עצמו. אני גידלתי שני ילדים עם צרכים מיוחדים בזמנים שבהם היה לנו הרבה פחות משהיה באח הגדול, ולכן אני חושבת שאף תחת של אף כתבת מטיימאאוט לא יפגע מניר טואלט דו שכבתי. ראיתי ביטויי פינוק שדי הגעילו אותי".
את החיקוי שלך בארץ נהדרת ראית?
"כן, מאוד אהבתי. צחקתי. במיוחד את החיקוי של סתיו".
גם לאביב גפן יש שירים נחותים, גם לשלמה ארצי יש קצת זבל
מלמד נכנסה לבית האח עם עיניים פקוחות, יודעת בדיוק מאילו בורות שווה להיזהר ומה תהיה המשמעות של כל התבטאות מעוררת מחלוקת שתצא לה מהפה. לכן, נותר רק לנחש האם הביקורת שהשמיעה למשל נגד המוזיקה המזרחית הייתה פליטת פה תמימה, או ניסיון ברור לפתוח חזית. "לא דיברתי על המוזיקה המזרחית, דיברתי על מקטעים מאוד קצרים מים גדול של מוזיקה מכל מיני ארצות וכל מיני תרבויות שאצלנו משום מה מתקרא מזרחית ומשמש כעילה לריב עם כל מיני אנשים", אמרה בראיון עם טהוניה רובל לאחר ההדחה. "יש מוזיקה איכותית ויש מוזיקה זבלית מסחרית פחות או יותר. מה שנקרא כאן מוזיקה מזרחית, הרבה מאוד זה זבלי, הרבה מאוד זה אינסטנט, הרבה מאוד מרגיש כאילו נתפר על ידי שלושה מחשבים ונגן בוזוקי".
"הבעיה היא שברגע שאת אומרת שזה נחות את מתפרשת כמי ששונאת מזרחים או מתנשאת עליהם או אשכנזיה פריבילגית כמו שהסוציולוגים קוראים לזה, וזה שטות כי גם לאביב גפן יש שירים נחותים ושירים נפלאים וגם לשלמה ארצי יש קצת זבל. כל אחד מייצר קצת זבל. השאלה היא כמה ועד כמה בנאדם יכול להודות ולומר 'אני מייצר מוזיקת אינסטנט, אני לא מייצר איכות. הייתי שמחה לו מושיק עפיה היה מכיר כמה מהיצירות המופלאות שיש לי בבית של מזיקה מזרחית, ומתוך זה מייצר שיר חדש. מאוד הייתי שמחה אם אייל גולן היה מקשיב למילים שהוא שר והיה מבין שזה שטויות'".
הקהל אוהב את זה.
"תראי, אני בטוחה שהפוסטר של הילד הבוכה הרוויח יותר מוואן גוך ופיקאסו בחייהם, אבל האם זה הופך אותו לטוב יותר? לא. וכאן יש טעות שמשותפת לשיר ולאיציק ולמושיק ואני בטוחה שלעוד אלפי בני אדם, שמגיעה תחת הכותרת 'אבל כל עם ישראל אוהב את זה'".
לפני שנכנסת עברה לך בראש האופציה לא להגיע בגישה מלחמתית, אלא סתם ליהנות?
"זאת עבודה, זה לא חופש. למרות שההפקה אומרת שהציפייה היא שתהיי את עצמך, אני טייפקאסט, הם ראו אותי כטייפקאסט למרות שלא הודו בזה, וידעתי שהביאו אותי למטרה מסוימת. ניסיתי למלא את תפקידי על הצד הטוב ביותר".
דווקא נירו מנסה לצאת קצת מהטייפקאסט.
"הוא לא מנסה לצאת מהטייפקאסט הוא מנסה לצאת מהתפקיד, ויש הבדל. הוא לא רוצה להיות גיסנו ולא רוצה להיות חפר ואז מה נשאר? איש שמתבודד לגמרי. יכולתי גם לעשות את זה, אבל ניסיתי כן להתערבב. צריך להבין גם שאני לא חלק מהחבורה שהייתה שם, של אנשים שמכירים אחד את השני היטב וכולם בעניין של לעזור זה לזה ולהגיע לגמר ביחד. מעולם לא פגשתי אף אחד מהם, גם לא את נירו".
יצא לך לדבר איתם הרבה על מראה חיצוני, נושא שטענת שהם עסוקים בו יותר מדי. את חושבת שזה גורם שהיה לו חלק בהדחה שלך?
"אני מניחה שכן. אבל זה לא בגללי, זה בגלל שהטלוויזיה המסחרית באופן מאוד עקבי מדירה נשים שמנות מהמסך, שמנות ומבוגרות. גלית גוטמן, למשל, עקבתי אחר המעבר המאוד מרשים שלה מדוגמנות להגשה ולתכנית הבוקר. עכשיו תראי אותי, שלושים שנה במקצוע, מוערכת מקיר לקיר, מחוברת היטב לאקטואליה רכה, רהוטה שיגעון, יודעת עשר שפות ותמיד אמרו לי שאני עוברת מסך, אבל לעולם לא יציעו לי עבודה כמו שלה בתכנית בוקר. למה? כי אני שמנה וזקנה?
"הביאו למסך של האח הגדול נשים במידות 34-36, שהן מידות בלתי טבעיות, מידות של ילדות בנות 14, והן בבריכה היו אמורות להיות הממתק עיניים של הצופה. חשוב היה שתהיה שמנה בפריים טיים, שתיכנס עם המכנסיים הקצרים של בעלה לבריכה. מאוד חשוב. ראיתי למשל את רותם, אישה נעימת מראה שבטוחה שהיא מכוערת, ישנה עם ריסים מלאכותיים. לא יודעת כמה שיפוצים היא כבר עשתה בגוף שלה, ולא שאלתי, אבל רואים בבירור מגמת שיפוץ. היא מבוהלת עד מוות מהאופן שבו היא נראית, עבד לכושר ולמשקולות כדי שחס וחלילה לא תהיה בטן. אני חושבת שהאישה הזאת חיה לא נכון, שאין לה רגע אחד של מנוחה מעצמה. נוסיף גם את עולם החפצים שבא עם זה - מישהי שנכנסת לתכנית עם 11 זוגות משפי שמש ו-11 זוגות נעליים ואלוהים יודע כמה אאוטפיטים. זה לא ייאמן, זה עולמות תוכן ענקיים שאין לי שום חלק בהם, אבל גם לא חייב להיות לי".
אמרו לי לא לעשות פדיחות
מה עושה מבקרת מוערכת ועיתונאית חריפה כשהיא מודחת ראשונה מתוכנית ריאליטי? ראשית, יוצאת החוצה ומדווחת לעולם כיצד בעצם הייתה מודעת כל הזמן לכך שהיא "חומר גלם בתעשיית הרייטינג, אנרכיסטית בטבעה שאוהבת לכופף חוקים". ואכן, אין ספק שמלמד היא לא פליטת ההשקות השגרתית, אבל האם זה אומר בהכרח שהיא אינה יכולה לעצור קצת וליהנות מתשומת הלב העצומה והסקרנות הציבורית - מסוג הדברים שמספקים את המנגנון האנושי המייחל כל הזמן לחיבוק? ואין סיבה לעצור שם. האם בין המניפסטים הלוחמניים והביקורות על השיטה אולי יש גם מקום לקצת ממנעמי התהילה הסלבריטאיים? השקה בלתי מזיקה בקניון, גיפט בג מפנק באירוע יח"צ, חיוך קטן לצלמים מחוץ לבית? כנראה שלא. "אין סביבי פפראצי ולא יהיו גם", חורצת מלמד.
אני לא בטוחה בקשר לפפראצי.
"אם יהיו, רוברט ירביץ להם".
רוברט הוא רוברט וגנר, בן הזוג שיחד איתו היא מגדלת את עמליה ודניאל בני ה-14. "הם לא כל כך שמחו שנכנסתי לבית. אמרו 'תעשי את זה אם זה עושה לך טוב'. אמרתי שזה יכול לעשות טוב לכולנו כי משלמים טיפה יותר ממה שהייתי מקבלת בעבודה רגילה ומאומצת בזמן הזה. אמרו לי לא לעשות פדיחות, שאלתי את עמליה אם עשיתי פדיחות והיא אמרה שכן אבל לא רצתה להסביר לי איזה".
אין לך חששות לגבי הדרך שבה יראו אותך מעכשיו? המבקרת המוערכת שחברה לתכנית הכי נצפית במדינה?
"יראו אותי איך שיראו, אני אמשיך לכתוב ואני אמשיך ללמד ספרות ואמשיך לשמוח בחיי, מה העניין פה?".
בכל זאת, כניסה לבית האח הגדול קצת מנגישה אותך לציבורים שפחות הכירו אותך קודם.
"זה לא מנגיש אותי לשום ציבור, מה שזה עושה זה שברחובות אומרים לי שראו אותי בטלוויזיה, לא הרבה מעבר. אני שמחה שהתחלתי שם משהו על נגישות לנכים ואני אמשיך בזה כמובן כי אני דוברת מטה המאבק של הנכים בישראל".
חולמת על הופעות טלוויזיוניות ואירוח קבוע בפאנלים?
"הופעתי גם קודם. תרצו אני אופיע לא תרצו אני לא אופיע, אני לא מחפשת את זה".
אין מחשבה על שינוי או שדרוג הקריירה כתוצאה מההופעה בתכנית?
"אני עיתונאית בהארץ, לא פרילאנס, אני מקיימת סדנאות כתיבה ואני עורכת וכותבת, איך זה יכול לעזור לי? אלה עולמות תוכן שונים. לא באתי כדי למנף שום דבר, הקריירה שלי לא זקוקה למינוף".
יכול להיות שהעובדה שנשארת ביקורתית כלפי הדיירים ועולמות התוכן שמעסיקים אותם חיבלה באינטרקציה שלך איתם? בחוויה שאת יוצאת איתה החוצה?
"סבבה, אם לצורך האינטרקציה אני צריכה ללמוד את כל ההבדלים בין אייליינר של רבלון לזה של אני לא יודעת מה, זה לא שווה את זה. בעולם שלי לאנשים יש אינטרקציה על רעיונות לא על חפצים. כאן היו אנשים שכל כך עסוקים בחפצים עד שאין זמן לרעיונות".
ויכול להיות שפשוט מיהרת לתייג אותם. לשיר אלמליח למשל בכלל היה סיכוי איתך?
"בימים האחרונים התיידדנו. אפילו הרגעתי אותה לפני ההדחה, כי היא מאוד חששה. הסברתי לה למה לא ידיחו אותה, התערבתי איתה".
על מה?
"אם אני צודקת, שתעשה לי לק".