זו הייתה השנה של מושיקו מור. אחרי עשור וחצי של נסיונות הוא סוף סוף פרץ לתודעה הציבורית בזכות האמנות שלו: להיטים בשפה יומיומית, עמוסים בסלנג, וכן - גם בפרובוקציות ובהומור שנוי במחלוקת. הוא אמנם עוד לומד להתמודד עם הסטטוס החדש, אבל לא מצטנע. מבחינתו מדובר בהרבה יותר מהצלחה רגעית של כמה שירים חצופים: "המצאתי סגנון בארץ. לדבר ישיר ולהביא את האמת, להביא את השפה של הרחוב ושל היומיום לתוך העולם של המוזיקה".
הוא חוזר על ההצהרה הזאת כמה פעמים לאורך השיחה, מתעקש שהמציא סגנון של ממש יחד עם אופיר כהן, שכתב והלחין את רוב להיטיו. הניסיון לטעון בפניו שהוא לא המציא את השימוש בשפה יומיומית לא צולח: "מה זאת אומרת לא רק אני, מי עשה את זה לפניי?".
להרבה זמרים יש שירים בשפה יומיומית.
"תנמק".
'איפה כל החברות שלך, אני רוצה לראות ידיים'.
"זה רק שורה אחת, לא שיר. אצלי כל השירים שלי על הרחוב, על השפה של היומיום, על הדיבור, על הסלנג, על ה'מה קורה אחי'. אני אגיד לך בצניעות, הרבה עושים את זה אחריי, המון מנסים לעשות את הסגנון הזה. יש כאלה שעושים ממש דומה. זה מפרגן לי, זאת גאווה בשבילי".
ההצלחה הפתאומית שהגיעה בעקבות שירים כמו, "זאב בודד" (12 מיליון צפיות ביוטיוב) ו"תסביכים" (14 מיליון), משכה אליו גם את המבקרים. אלה התרעמו נגד השפה שלו והיחס הבעייתי לנשים שעולה מהלהיטים. מור לא מתרגש: "היו תגובות כאלה, 'למה השירים שלו נכתבים ככה, זה בושה, זה לא רמה'. לא רמה כן רמה, כל שיר הצליח. מי שאומר את זה אלה אנשים שמשעמם להם ואין להם מה לעשות".
אבל אי אפשר להכחיש שהמילים של השירים פרובוקטיביות.
"יצרו עניין".
"אוכל סרטים בבאסה שמישהו כבר אותך עשה".
"הלכת למשפט ש... אני חושב שאם לא היינו ממציאים סגנון אז לא היינו פורצים. לא חסר שירים כמו שכולם עושים".
"יש לך לוק ואופי דפוק".
"מה רע בלהגיד דפוק? אני לא אומר עליה שהיא דפוקה, אני אומר יש לה אופי דפוק. אבל מצד שני אני גם מפרגן לה, יש לך לוק. ואופי דפוק".
זה לא הכי מפרגן בעולם.
"אני אוהב את הנשים, אני לא שונא אותן חס וחלילה. זה בסך הכל מוזיקה, לא?".
זה מוזיקה, אבל זה גם פרובוקטיבי ויש שיגידו שגם אלים.
"אם אני אוציא שיר ואגיד אוהב אותך, שרוף עליך - זה משומש. אני המצאתי סגנון. אני מרגיש שלם עם עצמי ומי שמכיר אותי יודע עד כמה אני בן אדם טוב, יש לי לב טוב. אני לא רוצה להגיד את זה על עצמי, מי שמכיר אותי יודע מי אני. אני מאוד מכבד נשים, בעיניי אישה זה דבר קדוש".
אבל השירים לא מתייחסים אל נשים בחרדת קודש.
"אני חושב שאם תמיד תהיה טוב עם אישה, כל הזמן רק טוב טוב טוב, זה לא יעשה טוב. צריך להיות קצת רע, אתה יודע, קשוח. בחורה אוהבת גבר קשוח, לא איזה אחד שכל היום יגיד לה אמן ויחייך".
אז אתה ממשיך עם הסגנון הזה?
"אני אמשיך לעשות את הסגנון שלי רק במינון, פחות לצאת עליה, על הבחורה. להתחיל לפרגן לה קצת".
"השארת אותי תפרן מרגשות, כולי חובות עם הכאב. נכנסת עכשיו לטרנד של הגרושות, ולי עוד רגע מעקלים את הלב"
מור, בן 29, גדל בעפולה במשפחה קשת יום. אביו נכנס לכלא כשהיה תינוק, אמו התחתנה בשנית כשהיה בן שנתיים עם גבר שמור חשב שנים רבות שהוא אביו. למרות הזוגיות החדשה של האם, מור נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה כבר מגיל צעיר, "תוך כדי החפלות הייתי עובד בשוק, חוסך שקל לשקל לפרנס את הבית, את אמא, את האחים שלי".
אז אתה היית המפרנס הראשי?
"אמא שלי חטפה שני אירועים מוחיים, ואני והאחים שלי גדלנו בפנימיות. בכיתה ט' נשרתי והתחלתי לעבוד בשוק כי הייתי חייב לפרנס, להביא אוכל לשבתות, בתי ספר, ביגוד. תוך כדי גם לא ויתרתי על להוציא שירים, וכל זה כשאתה מרוויח גרושים, חוסך מאה מאה. הייתי מוציא שיר כל שלוש שנים, כי לא היה כסף ליותר מזה".
בגיל 19 גילה שהאיש שגידל אותו לא היה אביו הביולוגי. "הרגילו אותי לקרוא לו בשם הפרטי שלו, אבל הייתי בטוח שהוא אבא שלי. עד היום אני דואג לו, מה שהוא צריך אני פה. הוא גידל אותי מגיל שנתיים. מה שהוא אומר אני מכבד אותו. כבודו במקומו מונח, הוא עשה המון בשבילי. הוא לא הביא אותי לעולם אבל הוא היה שם בשבילי כאילו שהוא כן".
אחרי שנפרדה מבעלה השני, אמו של מושיקו סיפרה לו את האמת על אביו העבריין. בהמשך היא אף חזרה לחיקו של האב הביולוגי והתחתנה איתו בבית הכלא: "כשגיליתי זה נתן לי כאפה של החיים. היה לי קשה לקום מזה".
כעסת על זה שהיא הסתירה ממך את הזהות של אבא שלך?
"ברור מאליו, לא? כעסתי תקופה ארוכה, חייתי אצל חברים, נדדתי בין בתים איזה שנתיים. אבל אתה יודע, בסוף משלימים עם הכל. מה ייתן לי לכעוס? אני אוהב את אמא שלי איך שהיא ועם כל מה שקרה".
מה עם האבא הביולוגי, איך הקשר איתו?
"קשר בסדר גמור, קשר טלפוני".
על מה הוא יושב?
"עד היום לא שאלתי אותו את השאלה הזאת, זה לא מעניין. לא היינו בקשר הדוק אז אתה יודע, אנחנו סתם בשיחות חולין. אני לא אכנס איתו עכשיו לשיחות כמו 'למה אתה יושב, למה עשית את זה?'. אין לי זמן לזה".
מתי התחיל הקשר איתו?
"בגיל 19 התחלנו קשר. פעם בשבועיים שלושה טלפונים. 'מה קורה, מה איתך', שאלות של מבוכה כשאין לנו מה לשאול. זה כמו מישהו שהכרת עכשיו ברחוב, עדיין אין לך את ההרגשה של אבא כי הוא לא גידל אותך בעצם".
חתונה בכלא זה אירוע שיכול לרגש?
"זה סוג של כאפה, זה פחות מרגש. קצת מוזר. זה 'וואו, שנייה, מה אני עושה פה?'. עכשיו אנחנו בקשר, מתקרבים יותר. בעזרת השם בשנה הקרובה הוא ישתחרר".
אז סלחת לו.
"חד משמעית כן. לא יודע מה הוביל אותו לשם. בסופו של דבר זה אבא שלי, הוא מבוגר, כמה שנים נשארו לו? כעס תמיד נשאר אבל זה לא ייתן לי כלום להוציא את זה על אבא שלי, להגיד לו 'אתה עשית ככה וככה'. כתבו לי משמיים לגדול ככה אז ככה גדלתי".
סלחת גם לאמא שלך?
"כן, לא שולטים באהבה, היא אהבה אותו, הוא היה האהבה הראשונה שלה. אהבה נצחית, כמו סרט טורקי. התחיל עצוב ונגמר בסוף טוב. זה אמיתי, טהור, שיהיה להם בהצלחה".
מה שלומה עכשיו?
"ברוך השם. היא חזרה לעצמה. אני פה בשבילה, מפרנס את הבית עד היום, דרך המוזיקה, גם את המשפחה שהקמתי אבל גם אמא שלי, אחים שלי, כולם".
"אנל'א קונה ת'תירוצים, את מתקשרת רק כשאת בסטלה פיצוצים"
את כותב השירים והמלחין אופיר כהן הוא פגש בחופשה באילת והחליט להציג את עצמו. "ירדתי יום אחד לנפוש באילת, הגעתי למלון הרודס ואני רואה את אופיר, הם צילמו קליפ שלו עם איתי לוי וליאור נרקיס. ראיתי אותו ליד הדלפק וניגשתי אליו, אמרתי לו 'מה קורה אופיר כהן, הכל בסדר?'. אמר לי 'כן, מי אתה?', אמרתי 'נעים מאוד, מושיקו מור, הוצאתי איזה קאבר לשיר 'לפעמים' של אורי בן ארי, תפס חזק, תשמע אותו'. יש בשיר שלו ב'לפעמים' משפט שאהבתי אותו ממש, 'תיזכרי בי רק פתאום כשאת בסטלה חרבות'. זה הדליק לי איזושהי נורה, אמרתי 'אה, אני מתחבר, בואו נעשה משהו דומה'".
ואז הוא שמע את השיר וחזר אליך?
"וואלה, הוא שמע ולא חזר אליי, כנראה היה עמוס. חייגתי אליו שוב אחרי שחזרתי הביתה, 'אופיר מה אתה אומר, בוא כתוב לי שיר'. אומר לי 'וואלה יש לי סקיצה, אשלח לך'. הוא שלח לי את 'טיפוס של חורף', אחרי יום חייגתי אליו ואמרתי לו 'זה הלהיט שלי, אני בא להקליט אותו השבוע'. בכל השיר היו מושקעים איזה 15 אלף, הוצאנו אותו, הוא עבר את ה-20 מיליון צפיות".
מור טען לא פעם במהלך הראיון שכל שיריו עברו את ה-20 מיליון צפיות. בדיקה מהירה מגלה שזה לא בדיוק המצב, אבל גם אם להיטיו מגיעים רק ל-13-14 מיליון צפיות, לדבריו ללא כל קידום ממומן ברשתות החברתיות, הוא מרגיע ואומר שבשנה האחרונה לא חסרה לו תעסוקה. הוא הופיע כמעט כל ערב, לעיתים קרובות גם שלוש פעמים בערב. ימי החפלות כבר מזמן מאחוריו, וכיום הוא מופיע בעיקר באירועים גדולים, חתונות, בר מצוות, מול ועדי עובדים ומועדונים. הוא גם התארח בהופעה של ליאור נרקיס בקיסריה וביולי מתוכננת לו הופעת השקה לאלבום החדש ב"האנגר 11", שעוד תלויה בהתפתחויות בהנחיות משרד הבריאות. כדי לקנח את שנת הפריצה הוא זכה בתואר פריצת השנה של "שרים קריוקי": "זה מאוד ריגש אותי. זה סיפוק מטורף שאני, אחרי כל הדרך שעשיתי, זכיתי בפרס הזה".
והיום ליאור נרקיס לא רק מארח אותך בהופעות אלא גם מנהל אותך. זאת כבר הליגה של הגדולים.
"ליאור הוא בן אדם זהב. יש לו לב של ציפור, לב טוב, אני לומד ממנו הרבה, הוא נותן מעצמו המון, כמו סוג של אבא. הכרנו לפני שנה, הוא חיפש מישהו לנהל, בדיוק אחרי שיצא 'זאב בודד'".
אז רק אחרי כמה להיטים.
"אי אפשר לבוא על ריק. למרות שקיבלתי המון הצעות, גם אחרי שחתמתי. גם היום אני מקבל".
"ברומן הזה פשטנו ת'רגל, יכולת להיות מלכה אם רק היה לך קצת שכל"
למרות שלהיטיו עוסקים כולם בעולם הרווקות, מור נשוי כבר תשע שנים ואב לתינוק כבן שנה. לבקשתה המפורשת של אשתו, הוא לא התייחס בראיון אליה ואל בנו. הוא גם לא מוטרד מהפער בין הסטטוס המשפחתי שלו לבין הדימוי שלו שעולה מהשירים, "חלק מהדברים חוויתי וחלק לא. גם היו לי דברים לפני עשור, משם אספתי את הכל, ואז הגיע הזמן להוציא. הייתי עם מישהי חמש שנים, נפרדנו, פרידה זה משהו שכואב. אתה קם עם זה בבוקר, ישן עם זה בלילה. אם תראה לי היום אקסית שלי יהיה פיק בלב".
רוב החיים היית בזוגיות?
"תמיד הייתי בזוגיות, ואני שומר על עצמי. בקריירה שלי אתה יודע, יש הרבה פיתויים, אתה יכול ליפול עם מישהי והיא תהרוס לך בשנייה את כל מה שבנית, אז אני נזהר. אני מזל סרטן, טיפוס ביתי. אני אוהב את הפינה שלי, את הזולה שלי, את האהבה, שיעטפו אותי בחום. אני גם מאמין גדול, שבתות משתדל לשמור כמה שאפשר, תפילין כל בוקר, אוכל רק כשר, שומר בשר חלב, המון מצוות".
איך זה מסתדר עם השירים?
"סבבה, אני מפריד בין העולם של המאמין לבין העולם של המוזיקה. זאת העבודה שלי, זה הסגנון שלי ואני שלם איתו".
הסגנון הזה הרבה יותר חילוני מהמציאות שלך.
"כן. אבל אני אומר שאם אתה בן אדם שמאמין, בן אדם טוב, ואם זה בא מבפנים ולא מתחפושת, אז ההוא למעלה יודע איך אתה איתו".
אז אין סתירה?
"אוהבים את זה, אחי. אוהבים את זה. בזכות זה אתה מראיין אותי. בהתחלה שרתי כמו כולם, דיכאון, אהבות וכאלה. זה לא הלך".
ועכשיו יש רעש סביב השירים.
"אני אוהב להיות תמיד בפרונט, בתודעה, גם פרסום רע הוא פרסום. אני לא חושב שהטקסטים מעליבים נשים, אני מקבל מהרבה נשים תגובות טובות, כותבות לי 'שמעתי את השיר שלך ומה זה הצחקת אותי'. אני מאמין שלכל מוזיקה יש את הקהל שלה. אני מחכה לאישה שתשיר ככה לגבר, שתהיה מושיקו מור בבת, זה ישמח אותי".
הוא, אשתו והילד גרים בצמוד לבית הוריו בעפולה, אבל בשנה האחרונה הוא גם שוכר דירה בראשון לציון לצורך עבודה במרכז, ושלוש פעמים בשבוע נוסע צפונה כדי לבלות איתם. "קשה להיות רחוק מהם, כשהם יחליטו לעבור לפה אני אשמח. אין כמו משפחה בעולם".
הוא גדל בסביבה לא קלה. שכונה שבה היה עד לאלימות, סמים, הימורים וגניבות, אך לדבריו מעולם לא הסתבך בעצמו: "זה אף פעם לא דיבר אליי, לא הימורים ולא סמים".
ועכשיו הילד שלך גדל באותה שכונה.
"נכון, אבל אני פה כדי לנהל אותו. לא גדלתי בשכונה קשה, גדלתי בסביבה קשה. חברים שהם לא עורכי דין היום, חלקם הגיעו לכלא, חלקם התעסקו בשטויות, סמים, פשע, אבל עדיין אני אוהב אותם, עדיין יש לי כבוד אליהם. אני לא מאשים אותם, המקום הוביל אותם לזה. כל אחד ומה שנכתב לו".
אתה גאה בדרך שעשית?
"גידלתי את האחים שלי בכבוד, עם ערכים, לא גנבתי כדי להביא להם אוכל. זה גאווה בשבילי, להעריך כל שקל, כלום לא מובן מאליו".
עכשיו אתה עושה הרבה כסף.
"אני לא יודע מה זה הרבה כסף בשבילך. אני מתפרנס טוב, ברוך השם".
"אין לך שום כבוד, לא ממיינת שום דבר, סיפרו לי איך את נמרחת כמו חמאה עליו בבר"
כמו כל הקולגות, גם מור נפגע כלכלית ממשבר הקורונה. הוא לא נוקב בסכומים אבל לטענתו מדובר בעשרות הופעות שהתבטלו עד כה, ועדיין לא ברור מתי הוא יחזור לפעילות מלאה. את הזמן הוא מנצל בתכנון החדירה למיינסטרים הישראלי. "זה זמן להיות עם עצמך, לפתח את הראש, לחשוב קדימה איזה שירים חדשים להוציא, איזה סגנון חדש להמציא".
כבר יש לך כיוון?
"וואו, יש הרבה הפתעות. למשל עכשיו עשיתי שיר שהקליטה אותו עדן בן זקן ומשום מה לא הסתדר לה להוציא את זה, אז לקחתי את השיר אני ואני מוציא אותו בלשון נקבה. אז הנה, הבאתי עכשיו סגנון חדש, לשיר בלשון נקבה. לא נראה לי שעשו את זה. עשו את זה?"
עושים את זה הרבה. נגיד 'סוודר' של נוי פדלון, 'חלק מהזמן' של עידן עמדי.
"אוקיי, אז הנה, עידן עמדי הביא לי השראה".
איך עוברים משירים כמו 'זאב בודד' לנקודת מבט של אישה?
"זה היופי, להביא כל פעם את החדש. הרי המון עושים כמוני כרגע, אז אתה צריך כל פעם להמציא את עצמך. כדי להצליח אני אעשה הכל, אני אתאבד על ההצלחה שלי. לקח לי 14 שנים להצליח".
נראה שמור רואה את השירים הפרובוקטיביים בעיקר כדרך להגיע להצלחה הנכספת. הוא לא מגן על המילים בנחישות, אלא מדגיש שוב ושוב את הדרך המפרכת שעשה עד שמצא את המתכון המנצח, מטרה שמקדשת את האמצעים: "פניתי לחצי מדינה שינהלו אותי, שייקחו אותי, הכל. לא היה מענה. כשהתחלתי להבין מה הסגנון שלי, כולם פנו אליי כדי להחתים אותי. נלחמתי בשיניים. כל מקום שקראו לי להופיע הופעתי. לקח לי הרבה שנים לפלס את הדרך שלי, באתי מחפלות וערבי קריוקי ומועדונים, בכל מקום אפשרי שקראו לי, בשקלים. הייתי שר במחסנים, במוסכים. משם מתחילים".
והיום אתה מצליח מאוד בקרב בני נוער וילדים, איך זה מרגיש?
"הם עשו אותי, אתה יודע. אין הרגשה מרגשת כזאת. זה כיף, הם קופצים, צורחים את שירים שלך, משתגעים עליך, עוטפים אותך בחום".
איזה שירים הם מבקשים בבר מצוות, "נמרחת בבר כמו חמאה"?
"אתה לא צריך להיתפס רק על זה, יש לי גם שני שירים עם ליאור נרקיס. היום אוהבים הכל, אני לא חושב שאם יש בר מצווה צריך להביא שיר על בר מצווה. אני גאה במוזיקה שאני יוצר".
מור הוא בחור חייכן עם אנרגיות עודפות, בלשון המעטה. במהלך הראיון הוא נשאב לטלפון שוב ושוב, ומדי פעם אפילו קם וממשיך לדבר תוך כדי שהוא עושה מתיחות קטנות. ברגעים האלה קל לראות את הילד השובב שהוא בטח היה. "אני היפראקטיבי, אני לא יכול לשבת. אני ישן שעתיים שלוש בלילה, גג ארבע. זה כבר נהיה הרגל של שנים. אני יכול לסיים שלוש הופעות בלילה, ואז אני אלך לאולפן, לא לישון, זה הכיף שלי, אני עושה את זה מאהבה".
מה החלום הכי גדול שלך?
"ללעוס מסטיק ושלא ייגמר לו הטעם".
לא הופעה בהיכל מנורה? קיסריה?
"אני לא רואה את הדברים האלה בתור חלום. אלה דברים שיקרו, מה יש לחלום את זה? תעשה דרך נכונה, תביא מוזיקה טובה לקהל. תמיד להופיע, זה החלום שלי, לא משנה לי איפה".
אמרת פעם שאתה רוצה להגיע למקום של דודו אהרון.
"זה היה החלום פעם, עכשיו זה קרה אני חושב. אני לא רוצה להיות דודו אהרון, אני שואף יותר גבוה. אני רוצה להיות מושיקו מור, לאסוף קהל, שכולם יאהבו אותי".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור: ניב דהאן