מנה אחרונה

בחמש השנים האחרונות, כשהיא רק בחצי הראשון של שנות ה-20 לחייה, ליאור קוקה מיצבה את עצמה כממציאנית והיצרנית של הקינוחים הכי פוטוגניים בישראל. בתחילת דרכה המקצועית עוגות המספרים שלה נכחו בכל סוגי החגיגות, ממסיבות יום הולדת מתנ"סיות שבהן שכרה שולם בשקיות ניילון עם מטבעות ועד אירועים של העשירון העליון בצמרות מגדלים. עם ההכנסות המחתרתיות היא נסעה לתאילנד וחזרה עם חזון שלאורו היא פתחה ב-2018 בקניון TLV חנות שנשאה את שמה.

גולת הכותרת של החנות הייתה עוגת קרפים, שקוקה אכלה גרסה מקומית ומפוקפקת שלה באותו טיול למזרח ("לקחתי ביס וזה היה הדבר הכי מזעזע שטעמתי בחיים"). העוגה של קוקה התנשאה לגובה אינספור שכבות, הגיעה בטעמים שונים ותוספות מגוונות ועוררה באז משוגע. כמות הלקוחות הייתה גדולה משקוקה העיזה לדמיין - אבל הקשיים התפעוליים והכלכליים המתינו בסוף התור. "מכרתי שם יותר מ-700 עוגות ביום ופשוט לא הצלחתי לעמוד בקצב. מתוך שלושה חודשים שהחנות הייתה פתוחה, רק 21 ימים היה לי מה למכור. גם בימים האלה בצהריים נגמרה הסחורה. הייתי עומדת בתוך חנות ריקה בקניון, אנשים באים ועומדים בתור ואין לי מה למכור".

איך זה קרה? מה עשית לא נכון?
"שום מפעל לא רצה לשתף איתי פעולה כי זו עוגה מאוד מורכבת וכולם פחדו. כל יום התפרסמה כתבה שהביאה את מה שהכי פחות הייתי צריכה, עוד אנשים. אם יש תקופה בחיים שלי שהייתי ממוטטת מדיכאון והכחשתי, זו התקופה הזו. הייתי כמו רוח רפאים, עשיתי טובה לאלוהים כל בוקר שאני קמה. פתאום הבנתי שזה לא כמו שהיה עד עכשיו, בבית, כשאני עצמאית ומתקתקת ולפי הלו"ז שלי. עכשיו זו חנות, יש לי עובדים, שכירות, ספקים בסדר גודל אחר ממה שהכרתי. הכל קרה כל כך מהר והבנתי שאני לא יכולה לבד. זה שבר אותי, היה לי מאוד קשה להאציל סמכויות". 

קוקה סגרה את החנות בלב כבד. "הייתה הצלחה מטורפת אבל על הנייר היה הפסד כספי מאוד גדול בגלל דרך ההתנהלות שלי. מצד שני, השם שלי התפוצץ. כולם רצו לעשות איתי עסקים, היו לי המון הצעות וכולם רצו זכיינות. נפתחו בפניי המון אופציות לעסק חדש, ובגלל הקרבה שלי לאדל החלטתי ללכת עם אבא של בעלה".

עד לפני הקורונה, ששת סניפי "ליאור קוקה" בבעלותם המשותפת של יזמית האוכל הצעירה ואיש העסקים המנוסה קובי עבד (MEATOS, פיש מרקט ועוד), חמיה של החברה הטובה אדל בספלוב, היו פזורים ברחבי הארץ. לפניהם עמד כל יום התור שהתרגלה אליו בימי החנות הקטנה בגינדי. את העוגות החליפו גלידות ומאפים שהמילה "מושחת" הומצאה לכבודם, אבל גם ההייפ והתיוגים לא הספיקו. אחרי שנה של שיתוף פעולה הסתיימה הקרבה המקצועית - וגם הקשר האישי עם בספלוב.

>>רוצים עוד? הירשמו לניוזלטרים של קבוצת mako<<

"אני לא מתחרטת, אני יודעת גם לראות את הדברים היפים שקרו בזכות זה", היא מספרת היום, אחרי חודשים שהעדיפה לתת לעורכי הדין לדבר במקומה. "דברים בדרך השתבשו, אבל זה לא קרה מול אדל. היא לא קשורה לעסק בשום צורה, זה היה מול יעקב. מאוד כיבדתי אותו תמיד, היו בינינו יחסים טובים ואפילו הערצתי אותו, הוא איש עסקים שעשה דברים גדולים. הרבה פעמים הורדתי את הראש כי הוא מבוגר ממני ועם יותר ניסיון, אבל באיזשהו שלב הבנתי שיש לנו קצר בתקשורת". 

רק קצר בתקשורת?
"חצי שנה לא קיבלתי כסף והרגשתי מאוד מנודה. סוג של השתלטו לי על העסק. הרגשתי שאני לא חלק, שאני מנסה והמערכת פולטת אותי החוצה. התחלתי להרגיש לא בנוח אבל הסתרתי את הדבר הזה המון זמן, רק המשפחה שלי ידעה. הסניפים פעלו כרגיל. חברים היו מתקשרים אליי ואומרים 'אנחנו בסניף שלך', ואני בכלל יושבת בבית. המקום הזה נושא את שמי וזה אומר שכשבן אדם אוכל, אם נעים לו, לא נעים לו, התייחסו אליו יפה או לא, זה עליי. אף אחד לא יודע באמת מי עומד מאחורה וזה גם לא מעניין, זה השם שלי בפרונט. התביעה הייתה האופציה האחרונה שלי אבל לא הייתה לי ברירה. חשבתי הרבה אם להיכנס לזה או לא, כי אני ילדה. עם כל הרפרטואר העצום שיש מאחוריי, זה לא מצב נעים ולאף אחד לא בא להגיע לבית משפט, להסתכל בעיניים ולדבר על דברים קשים".

אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני

באוקטובר האחרון, עם הגשת התביעה, אדל פרסמה פוסט באינסטגרם שמגולל את המחלוקת בין הצדדים, ושאחריו הגיעו לא מעט ידיעות בנושא במדורי הרכילות. "אני בטוח לא רצתי לאנשים וסיפרתי להם שתבעתי. התגובה הראשונה הגיעה ממנה. אני מבינה לחלוטין למה היא הגנה על המשפחה שלה. באמת, אני יכולה להבין את זה". 

היא לא רק הגנה על המשפחה שלה, כל העניין נהיה מאוד פומבי.
"נכון. אף אחד לא ידע מה הפרטים, מה בדיוק קרה ומי מעורב אלא רק שתבעתי. שוב, חשוב לי להגיד שאדל לא הייתה מעורבת בעסק. העסקים לא היו מולה, לא חתימת החוזה ובטח שלא ההתנהלות בפועל. אבל אני באינסטגרם והיא באינסטגרם, וכל אחת אומרת את הצד שלה. אז היא פתחה עליי ועל הכל, והדבר הראשון שעשיתי זה לשפוט לכף זכות כי היא מגנה על חמיה וזה בסדר. מצד שני, לא עושים את זה בדרך כזאת. לא מדברים ככה, ובטח שלא מזכירים את השם שלי עשר פעמים ואז אומרים 'אני לא רוצה לפגוע בכבודה של הבחורה'. אמרת עליי כל כך הרבה דברים רעים, לכתוב סיומת כזו זה לא כל כך אמין. זה נטו כדי לפגוע".

ונפגעת?
"כן, זה פוגע. זה גם היה מנוסח בצורה נורא פוגעת, כאילו באתי מהאשפתות, הם דיברו כאילו הם אספו אותי מהזבל, 'זאתי שבאה ממעלה אדומים'. בואו כולכם, מעלה אדומים זה מקום מושלם. את מה שאני עברתי עם עצמי, הבכי בלילות כשישבתי על הרצפה ונקרע לי הגוף, אף אחד לא עשה בשבילי. אני עברתי את הדרך הזו ואי אפשר לקחת את זה ממני. היה גם את המשפט שאני הכי לא סובלת, 'אכלת מהצלחת שלי'. חיים, כל החיים שלי הבית שלי היה פתוח וכולם אכלו מהצלחות שלי. זה לא משהו ששולפים בריב. אם אני עושה משהו בשביל חברה או חבר, זה כי אני חברה שלו ולא כדי שאם נריב אני אגיד אחר כך 'הכנסתי אותך לבית שלי, אכלת לי מהצלחת'. גם אני עשיתי הרבה דברים בשביל אדל בחברות הזו. גם הזלזול בדברים שעשיתי עד היום והסיפור שרק כשהכרתי אותם הכל התפוצץ זה לא נכון. התחברנו כי היה פה אינטרס הדדי, הם רצו את השם שלי כי הוא היה חזק, ואני רציתי את היכולת שלהם לפתוח ולנהל עסק. הגבתי לאדל בצורה סופר מכובדת ולא הזכרתי שמות, לא רציתי לתת במה לדבר הזה. כל המלחמה הזו היא גם על השם הפרטי שלי. אם זה היה סתם מותג, יכול להיות שהייתי מוותרת על הכל ולא היה לי אכפת. אבל זה השם שלי, ועבדתי עליו ויש סביבו הרבה דברים שהם גם לא עסקיים. בניתי סביבו את האישיות שלי". 

אז מה את מתכננת עם השם שלך?
"בסוף הדיון הוחלט שבאחד במאי השם שלי חוזר לבעלותי היחידה והבלעדית. אף אחד לא יכול להשתמש לי בשם, עד אז אני צריכה לפרסם את העסקים והם נותנים לי אחוזים מהרווחים. בפועל יום אחרי זה נכנסנו לקורונה והם החליטו להוריד את השם שלי מחנויות הרחוב. אז יצא מצב שהם לא שילמו לי ואני לא פרסמתי. לפי מה שנראה לי זה גם יישאר ככה עד מאי".

ואז מה? תפתחי שוב את "ליאור קוקה"?
"אני יכולה לפתוח גם מחר עסק, אבל אני חושבת שבגלל שאני אמן שצריך שתהיה לו מוזה, אני צריכה לחשוב כדי שזה יהיה שוב מגניב וטרנדי וימשוך את הקהל. אין לי כרגע את המוזה הזו. אני לא פנויה רגשית להתעסק בזה. זה יקח זמן אבל אני יודעת שאני אחזור לתחום, זה הבית".

יש לך איזה לקח מכל הסיפור הזה?
"כשהייתי בשיא שלי כולם היו לידי, כולם היו מתקשרים, באים ורוצים להיות חלק מההצלחה. תמיד אמרו לי שבהצלחה כולם שם ובנפילה אף אחד לא נשאר - לא האמנתי לזה עד שזה קרה לי. הכל התמוטט סביבי וכמעט אף אחד לא היה שם. כנראה שזה לא כזה מגניב להיות ליד מישהו שקשה לו ובנקודה הזו את מבינה מי ראוי להיות בחיים שלך. אז הלקח שלי מכל מה שקרה זה להיזהר ולא לתת את הלב שלי לכולם. 'מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין', ככה אני מתנהלת היום".

לא מרגישה אחריות

הפאסון ששמרה עליו בענייני הסכסוך עם משפחת עבד-בספלוב עשוי לרמז על נטייה לדיסקרטיות, אבל אל תתבלבלו; ליאור קוקה היא ספר פתוח. כמו לא מעט סלבריטאיות אחרות, רובן בוגרות בהרבה מקוקה בת ה-25, גם היא עברה כבר עברה לא פעם תחת מזרק הפלסטיקאי. את השדרוגים שהיא עושה היא לעולם לא מסתירה מקהל המעריצים שלה או ממצלמת הסטורי. רק בשבוע שעבר היא פרסמה איך האף שלה נראה לפני ואחרי הזרקת חומצה היאלורונית. "התחלתי לפני שלוש שנים בערך", היא מספרת, "קמתי בבוקר ופתאום בא לי שפתיים. אחר כך עשיתי שיניים, רציתי לעשות את כל השיניים חדשות ולבנות. ואז עשיתי ריסים, גבות... כל פעם משהו אחר".

התחלת בגיל 22. חטפת על זה הרבה מאוד אש.
"כל נושא ההזרקות ייפה אותי. למה אני לא יכולה לעשות את זה, כדי שלא יגידו עליי שאני מזריקה? יש איזה עניין שכאילו אסור לדבר על זה ברשת. כותבים לי 'את דוגמה לילדות ואת גורמת להן לא לאהוב את עצמן'. אני לא דוגמה לאף אחד, אל תיקחו ממני דוגמה לשום דבר, אני לא מייצגת אף אחד. אני משתפת את החיים שלי. לא מרגישה אחריות, תעשו מה שטוב לכם. אם אתם אוהבים אותי תעקבו, אם לא אז לא. אבל אני לא רוצה לייצג שום דבר, אני רק אני". 

ובינך לבין עצמך, מאיפה בא הצורך לשנות כל כך הרבה?
"אני יודעת מה אומרים. כל מה שעשיתי לא נובע משנאה עצמית או חוסר ביטחון עצמי. לא יודעת, בא לי באותו רגע שינוי. אחרי השפתיים רציתי לעשות עצמות לחיים. היו לי, אבל בא לי יותר לחדד. לאחרונה עשיתי גם את האף. כל החיים רציתי לעשות ניתוח אף וכל כך פחדתי. ניתוח זה צעד אחר, מפחיד אותי להיכנס לחדר ניתוח ולצאת מפוצצת בפנים בלי לדעת איך יצא. ואם זה לא יצא כמו שאני אוהבת? אף משנה את כל הפרצוף, זה לא ניתוח ציצי".

מה, גם ציצי את רוצה?
"לא! אני קטנה, זה לא מתאים. אבל אם היה אפשר למתוח את העיניים הייתי עושה. אם יבוא לי לעשות עוד משהו אני אעשה אותו".

דרמה לכל דבר

שלוש השנים האחרונות בחייה של קוקה היו רוויות תהפוכות ושינויים, לא רק עסקיים או קוסמטיים. המשפחה שלה, שאותה חשפה בהתמדה ובהערצה באינסטגרם לאורך שנים, הגיעה יחד איתה למרכז הבמה הטלוויזיונית. אחרי ההצלחה של העונה הראשונה של "קוקה בע"מ", בימים אלו משפחת קוקה, ההורים גלית ומשה, ליאור ואחיה רוי ונעם, מצלמים את העונה השנייה שתשודר החל מ-24.2 ב-HOT בידור וניתנת לצפייה כבר מ-22.2 ב-HOT VOD.

"תמיד ידעתי שהמשפחה שלי מצחיקה וכיפית, ואנחנו באמת משפחה הכי חמה. את לא מבינה איזה כיף זה לקבל פידבק כל כך טוב. כיף לי שכולם רואים את מה שאני רואה. בכל משפחה יש ריבים, כעסים ולפעמים לא מדברים יפה אחד לשני אבל המסר שיוצא אצלנו הוא מסר אחר מכל התכניות. העיטוף הזה שאני מקבלת מההורים שלי ומהאחים שלי. השיחות שהיו לי עם רוי וצולמו, זה לא דוקו, זה דרמה לכל דבר! כולנו מעורבים בחיים אחד של השני ותומכים". 

למרות שהיא הראשונה להגן על מעלה אדומים, בגיל 21 קוקה עברה לגור בדירה ליד התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. "ראיתי בית חדש, בניין חמוד וישר אמרתי יאללה. לא ידעתי מה זה. מי ידע? מבחינתי תל אביב זה חו"ל. אחרי שמונה בערב לא יכולתי לרדת למטה, פחד אלוהים. הייתי מתקשרת לשומר של ה-AM:PM שיבוא ללוות אותי לבית כי הייתי מפחדת. ראיתי עסקאות סמים מהמרפסת, צרחות ברחובות".

היום, כשהיא שוכרת דירת חמישה חדרים במגדל יוקרתי, עם חניה משלה וחניית אורחים - עסקאות הסמים והצרחות הן רק זיכרון עמום. גם בימים שבהם האחים וההורים שלה מותירים את החדרים שריהטה עבורם ריקים היא לא מרגישה בודדה. ברחבי הבית פזורים המוני חפצים ממותגים. נרות, כריות, אפילו סתם קופסאות ריקות שפעם היו בתוכן נעליים או תיקים של גוצ'י.

איך ההורים שלך עם זה? באחת הסצנות המפורסמות מ"קוקה בע"מ" אבא שלך צעק עלייך אחרי שקנית תיק ב-500 שקלים, כששתינו יודעות שגם 500 דולר לא היו מספיקים לך כדי לקנות אותו.
"כשקניתי תיק כזה מכסף שאני עבדתי בשבילו, הרגשתי שאני יכולה לקנות מה שאני רוצה. אם היית נותנת את הכסף הזה לאבא שלי הוא כנראה היה משפץ משהו בבית. אני רציתי תיק, זה התאים לחיים החדשים שלי. זה נשמע הכי חומרני ומטומטם, אבל אני מעדיפה ללכת היום ולקנות פריט יקר שאני מאוד אוהבת מאשר לקנות בזול מפה פריט ומפה פריט". 

איך את מממנת את הפריטים היקרים עכשיו כשהעסק סגור? מהאינסטגרם?
"יש את האינסטגרם, יש את 'קוקה בע"מ' ויש עוד פרויקטים שאני עובדת עליהם. אני לא יודעת מה יהיה הלאה, אני מנסה לחיות את הכאן ועכשיו. כשהתחיל כל הבלאגן והבנתי שאני הולכת להיכנס לתהליך יקר של עורכי דין ותביעות והתחילה גם כל הקורונה, חבר אמר לי משפט: 'השלך על ה' את יהבך והוא יכלכלך'. זה אומר שברגע שאת משליכה את הצרות שלך על בורא עולם, ואת גם אומרת לו שאת מאמינה באמונה שלמה שלא משנה מה תשליכי עליו הוא יתמודד עם זה, הוא אוטומטית ידע לעזור לך".

לסדר את הארון כמו ליאור קוקה

כשהגיעה לתל אביב ממעלה אדומים האמונה אמנם התחזקה, אבל במקביל קוקה השתחררה מהדחף שניהל אותה - הרצון החזק להתחתן ולהפוך לאשת משפחה. "רק עכשיו אני קולטת את הפערים בין מה שהייתי אז למה שאני היום. במעלה אדומים רוב החברות שלי כבר נשואות עם ילדים ופתאום כשיצאתי רגע מהבועה הזו, נרגעתי. זה עדיין מאוד בוער בי ואני חושבת שזה הדבר הכי יפה שיכול לקרות בחיים, וזה מה שאני באמת מאחלת לעצמי יותר מהכל".

היא מעידה שהיא כבר מוכנה להיות אמא ("גם לחמישה ילדים, עכשיו. חמישה ביחד") וגם משתוקקת להיות אשת איש, אלא שזה לא בהכרח הולך בקלות. גם אם יש מישהו (והיא לא בדיוק מכחישה) היא לא תמהר לספר. "מאוד קשה לי להיכנס עם מישהו למערכת יחסים. גם קשה לי להכיר וגם החיים שלי כל כך חשופים, יש דוקו על החיים שלי, נכנסים לי לחדר שינה ולשירותים והכל חשוף. בא לי שכשתהיה לי זוגיות זה יהיה רק שלי. יש לי רצון שיהיה לי משהו שלא ידעו עליו ויתערבו לי בו".

אמא שלך אישה עובדת ואבא שלך קם ב-12 בצהריים. את יכולה לראות את עצמך במערכת יחסים כזו? יש בכלל מקום לעוד מישהו מצליח לידך?
"חייב להיות לידי עוד מישהו עובד ומצליח. בא לי להסתכל על מישהו בהערצה ולהגיד לעצמי 'איזה יופי מה שהוא עושה'. שאני אעשה את השטויות שלי והוא יעשה את השטויות שלו, גם אם לא נבין מה השני עושה בכלל. בערב בבית נתאחד".

והבית הזה מבריק במיוחד. לא נמהר לקרוא לזה אובססיה, רק ניצמד לעובדות: כל ערב לפני שהיא נכנסת למקלחת היא שוטפת את כל הבית, גם את החדרים שאיש לא דרך בהם, וזה בגדר חוק. חדר הארונות שלה מסודר למשעי, בעזרת מכסה של חמגשית היא מקפלת את כל החולצות שלה כמו חיילים ולפי צבעים וכל נעל שהיא חולצת היא מנקה לפני שהיא מכניסה למגירת הנעליים השקופה. "זה בא מהבית. פתאום כשהתחלתי לגור לבד, הריח של הכביסה והרצפה הזכירו לי את הבית, כמו של אמא. זה הרגיע אותי, ידעתי שלא משנה מה בסוף יום יש לי את המגב והדלי וזה עושה לי טוב על הלב. ככה אני סוגרת את היום שלי. אין מצב שאני נכנסת להתקלח אם לא שטפתי. זה הכיף שלי, זה מה שמחזיר לי את האוויר".

בבית יש חדר שלם שמוקדש למוצרי ניקוי. מלבד ההייפ הרגיל שמעוררים הקינוחים מעשה ידיה, השנה נוצר הייפ מקביל סביב עצות הניקיון שלה. בין היתר קוקה ממליצה להכניס מרכך כביסה לתוך מי הספונג'ה, ושימוש באקונומיקה בכל מקום שאינו הרצפה. "בהתחלה הייתי נותנת המלצות למוצרים ואז קולטת שהם נגמרים בסופרים. בגלל שאנשים ראו שאני קונה עשר יחידות מכל דבר, הם התחילו גם לקנות בכמויות. צילמתי קיפול סדין ופתאום סבתות התחילו לתייג אותי שהנכדים מצלמים אותן מקפלות כמוני, אמהות כתבו לי תודה כי בזכותי הבנות שלהן נכנסו לסדר את הארון כמו ליאור קוקה. חברות שלי אומרות לי: 'ליאור בבקשה תפסיקי, כי אז בעלי חוזר הביתה ושואל אותי למה אני לא עושה כמו ליאור'. אני גם הולכת להוציא ליין של חומרי ניקוי".

מה יהיה שם? אקונומיקה של ליאור קוקה? מרכך כביסה?
"הכל! כל מה שאת יכולה לדמיין. זה יזלוג קצת מעבר לניקיון, אבל בתחום של הבית. אני חושבת שזה סופר מגניב שבחורה בת 25 תוציא מוצר צריכה בסיסי. כל בן אדם מנקה את הבית וזה מגניב ללכת לכיוון הזה שהוא פחות סקסי ופוטוגני, אף אחד עוד לא נגע בו והכי בא לי בעולם. יש לי המון ניסיון ואני אוהבת להיות ראשונה בדברים, אבל אני לא עושה את זה כי אף אחד לא עשה את זה עדיין, אני עושה את זה כי זה בוער בי".

צילום: אהוד שגב | סטיילינג: פיני זומר | איפור: אדם יפרח | שיער: ירין אלמקייס