החודש צלצל הטלפון בביתה של אביטל כהן בפתח תקווה. על הקו היו תחקירנים של רדיו BBC האנגלי הנחשב. הם חיפשו את מיס כהן. אחרי שלקח לה רגע להתרגל, כהן נשמה עמוק ואמרה שזו היא. שאלה במה מדובר. רצינו לדעת מי זו הדוגמנית החדשה שמטריפה את הרשת, המשיכו בנימוס האנגלים. לברר מי היא הישראלית שעומדת מאחורי אחד הפרופילים האינסטגרמים הנצפים ביותר היום, עם קצב גדילה שלא מבייש שום טורנדו ויראלי. כהן, לא תאמינו, פחות התרגשה. היא כבר רגילה. היא קיבלה החודש טלפונים מעוד ועוד אתרי חדשות גדולים בעולם, כמו הניו יורק פוסט והדיילי מייל. כולם מנסים לתפוס שיחה עם הלהיט החדש של הפיד.
הדבר המדהים הוא שבארץ, אביטל כהן עוד יכולה להסתובב כמעט כמו אנונימית לגמרי. אבל אם היא מרימה את הנייד הסערה שם לא נפסקת. תדמיינו את זה רגע. 1.3 מיליון (!) עוקבים, שהנחיתו אותה היישר למקום השלישי והנחשב של הישראליות הנעקבות ביותר - אותו היא חולקת עם נטע אלחמיסטר, פנים מוכרות כמעט בכל בית, ונושפת בעורפן של בר רפאלי וגל גדות. קצב העוקבים שלה עולה ב- 21 אלף מדי שבוע, היא מקבלת 7000 הודעות פרטיות ביום, ורק השבוע צפו בסרטון שהעלתה כמעט חצי מיליון עוקבים. ובכל זאת יש לנו תחושה שאתם לא מכירים אותה.
כהן היא דוגמנית פיטנס (מקצוע חדש, שנולד לאחרונה, עוד נגיע לזה). מי שגולל במהירות את הפיד שלה ימצא שם בעיקר פרסומת לחיים טובים ולכושר. היא מקפידה לכתוב באנגלית או בספרדית, כי רוב העוקבים שלה לא מקומיים, ומקבלת עשרות אלפי לייקים ותגובות לכל פוסט. רובו של הפיד שלה עדיין לא ממומן, באופן יוצא דופן, והיא לא קוטפת קמפיינים מקומיים או מתנוססת על שלטי חוצות. אנונימית כבר אמרנו, אבל בואו, כהן היא כבר לגמרי הסוד הכי גלוי של האינסטגרם. מצד שני, כשעוצרים לרגע להביט מאחורי סיפור ההצלחה הזה, מגלים שהוא התחיל לפני חמש שנים, 15 קילו פחות, ומגלם בתוכו הרבה התמודדות וכאב.
את נקודת השפל היא זוכרת בעיקר בערב אחד, כשישבה במסעדה. כהן, אז בחורה במשקל ממוצע, החליטה לרזות. במשך חודשים שהתארכו לשנים, היא נלחמה כדי לא להכניס לפה כלום. העדיפה ללכת לישון רעבה וחלשה, העיקר שתרזה עוד כמה גרמים. באחד הימים, באופן חריג, קבעה ללכת למסעדה עם מי שהיה אז חבר שלה. "הייתי במצב רוח טוב כשהלכנו לשם. ישבנו יחד והתחלנו לאכול, ואחרי שסיימנו התחלתי לבכות. אמרתי לעצמי 'למה אכלתי?' זה ממש השפיע עלי והרגשתי נורא. גם לא ידעתי מה להגיד לחבר שלי ואיך להסביר לו למה אני בוכה פתאום. אז אמרתי לו את האמת. שאני מפחדת להשמין ושזה שאכלתי עכשיו עושה לי רע. הוא דיבר עם אמא שלי על זה אחר כך, אבל שם זה נשאר. אמרתי לה ולו שהכל בסדר כי לא רציתי לקבל עזרה. אז הם הניחו לי".
"הסתכלתי על הפריכית עם הנוטלה וחשבתי, בשביל מה?"
עם הזמן הפכה ליותר חלשה ועצבנית, הרגישה שאיבדה את הרצון לחיות אבל מצד שני גם לא הצליחה להביא את עצמה לחזור לאכול באופן נורמלי. "היום אני יודעת שהייתה לי ממש אנורקסיה. אהבתי מאוד רזון ופחדתי לאכול כדי לא להשמין. לא היו לי אנרגיות, ברמה שאם היו נוגעים בי יכולתי ליפול. סחרחורות, לחץ דם נמוך, בתי חולים. אבל לא הייתי מספיק חזקה כדי להפסיק".
את זוכרת איך בכלל הכל התחיל?
"בתקופת התיכון אין בחורה שלא אומרת שפחות חמישה קילו היא תהיה מושלמת. תמיד הייתי מסתכלת על דוגמניות וחושבת 'אין מצב שהיא באמת אוכלת ונראית ככה'. אמרתי לעצמי, אם האוכל עושה לי כל כך רע ובלי אוכל אני יכולה להיראות יותר טוב, אז אני לא אוכל. מה רע בזה? יש לי כוח סבל, בלי עין הרע. וככה התחלתי לא לאכול. בהתחלה רזיתי וזה היה יפה. אני 1.60 מטר, וירדתי מ-49 קילו ל-45 קילו. חשבתי שזה לא מספיק אז המשכתי, גם כשהגעתי למשקל הכי נמוך שלי, 40.8".
ובכל הזמן הזה אף אחד לא אמר לך כלום?
"אמרו לי מסביב שאני רזה נורא אבל לא התייחסתי. מה אכפת לי מה אנשים אומרים אם אני אוהבת את איך שאני נראית? הרגשתי טוב עם עצמי באותה תקופה. אמא שלי ואני תמיד היינו קרובות אבל לא יכולתי לספר לה ממש מה קורה. היא הבינה ולא הבינה, ניסתה להכין לי אוכל בריא אבל זה לא עזר. הייתה תקופה שניסיתי גם להקיא אבל לא הצלחתי כי אני לא יודעת איך. אמרתי, איזה מזל שאלוהים לא נתן לי יכולת כזו. זה ממש הורס את הגוף".
מתי התחלת להרגיש רע?
"אמא שלי הייתה שותה תה שמזרז את פעולת העיכול אז התחלתי לשתות גם. אמרתי לעצמי שככה אוכל לאכול יותר, כי ככל שאשתה יותר תיונים זה יעזור לי להתרוקן. אבל מה שקרה זה שהתה הזה דפק לי את המעיים, התחילו לי כאבי בטן רציניים והייתי בבתי חולים. לא גיליתי לרופאים שם את האמת, הם חיפשו את הסיבה ולא מצאו כלום. התפללתי שהם יגידו שזה לא בגלל התה, כי הייתי בהכחשה בעצמי".
מה קורה כשאת מתגייסת לצבא?
"המשכתי לשתות את התה ולאכול פחות. הרגשתי שבכל פעם שאני אוכלת אני לא יפה. התקופה של הצבא העלתה בי עובש, הייתי פקידה שיוצאת הביתה בכל יום והגוף היה חלש כי לא אכלתי. אף פעם לא נכנסתי עם כולם לחדר אוכל או קניתי משהו בשק"ם. שמו לב שאני לא כמו כולם אבל בגלל שהייתי פופולרית אמרו לי רק 'איזה טוב את נראית' ולא 'מה נסגר איתך'. הייתי חסרת אונים, הולכת לישון שמחה אבל רעבה. היום אני אומרת לאחרים שלא ילכו לישון רעבים אף פעם, שיאכלו עוד איזה מלפפון או סלט כרוב. יש לי ממש טראומה מלסבול ככה מאוכל".
אז מה שבר בסוף את המעגל הזה?
"אמרתי לעצמי: 'מה, אני אחיה כל הזמן ככה? איך אני אתקדם בחיים? זה לא אפשרי'. היה לי סטודיו סי מתחת לבית, אז נרשמתי אפילו ששנאתי ספורט. בחופשת השחרור שלי הייתי הולכת לשם פעמיים ביום. החלטתי שאני רוצה להיראות כמו מישהי שראיתי באינסטגרם, ג'ן סלטר. היא נראתה בריאה, לא שחיפית וחולה. הלכתי לתזונאי, הראיתי לו את התמונה שלה ואמרתי, 'ככה אני רוצה להיראות'. הוא נתן לי תפריט וראיתי שאפילו שאני אוכלת יותר אני לא משמינה אלא בונה מסת שריר. פתאום התחיל לגדול לי התחת, נהיו לי ריבועים בבטן וידיים יפות. נרגעתי, כי אם את אוכלת ועושה אירובי, אז את כבר לא צריכה לשתות דברים שיכאיבו לך בבטן. חזרתי לאיזון ויצאתי מהמקום ההוא. הבנתי מה המשמעות של האוכל בחיים שלנו וכמה חשוב לקבל ממנו אנרגיה".
"בשביל לאכול המבורגר במסעדה, אני צריכה לקבוע תאריך מראש"
המאמץ לחזור ולקבל שליטה על הגוף שלה היה עמוק, וכהן התחילה לתעד אותו בפייסבוק ובעיקר באינסטגרם, מעלה תמונות של הריבועים החדשים ומשתפת במתכוני האוכל שהפכו את הגוף שלה למוצק ובולט. היא מסמנת את ז'אנר דוגמנות הפיטנס - מושג שמסמל טרנד חדש בעולמות התזונה והכושר - כמטרה וממציאה את עצמה כגרסה הישראלית של האמריקאית ג'יין סלטר, מי שידועה בתואר "היהודיה עם הישבן היפה בעולם", שאחריה עוקבים 12.5 מיליון אנשים. די מהר היא קולטת שהעמודים שלה צוברים תאוצה, כשלייקים ותגובות של זרים התחילו להופיע ועשרות הודעות פרטיות נערמות. ועד שהיא מעכלת לגמרי שמשהו קורה כאן, היא כבר חוגגת מעל מיליון עוקבים.
"מסביב אמרו לי שאחרי חודש-חודשיים אני אתעייף וכבר לא יהיה לי כוח להעלות תמונות. אבל אני מכירה את עצמי, ידעתי שאתמיד בזה. התחלתי לשתף סרטונים שלי בקבוצות פיטנס ושם קרתה התפנית הגדולה. מספר העוקבים עלה בכמויות".
מתי הבנת שאת צריכה להפוך את זה למקצוע?
"ברגע שאנשים התחילו לכתוב לי שאני נותנת להם השראה. הרגשתי מחויבת לעזור לבנות אחרות שהיו במצב שלי, כי כל ההתעסקות שלי באוכל גרמה לזה שאני יודעת כמה אפל ונורא זה יכול להיות כשאת מרגישה לא טוב עם עצמך. גם כשהייתי קטנה תמיד רציתי לעזור לאנשים, החלום שלי היה להיות עורכת דין וכאן הרגשתי סוג של שליחות. אתרים בחו"ל פירסמו סרטונים שלי והתחילו לזהות אותי ברחוב".
באיזה שלב התחלת לחיות מהפרסום שלך באינסטגרם?
"רציתי לנסוע לאיזה מלון במיקונוס אבל הוא היה ממש יקר ובאותה תקופה לא עבדתי כל כך. היו לי 100 אלף עוקבים אז אמרתי שאנסה לפנות אליהם ולראות אם נוכל לעשות שיתוף פעולה. שלחתי הודעה למלון והם כתבו לי להעלות תמונה שלהם אצלי, ואם אחרי זה הם יראו שזה מאיץ את התנועה הם יסכימו לקבל את הבקשה שלי. העליתי והם שלחו לי הודעה שהם מאשרים. אז הבנתי שאין דבר שעומד בפני הרצון. אין משהו שאני רוצה ולא משיגה. את יודעת איזה יחס קיבלתי שם? ברמה של מלכת אנגליה. אמא שלי שהייתה איתי הופתעה, והבינה שאפשר לעשות מזה ביזנס. קיבלתי מיליון הצעות ותמונות שלי מכל מקום בעולם התחילו להתפרסם".
יש לך משמעת אינסטגרם כמו בכושר? הרי בכל יום חייבים לעלות לפחות תמונה אחת, שלא לדבר על לתחזק סטורי.
"אז זהו, שזה קשה. פעם הייתי מעלה תמונות רק כשאני חייבת, כשהיו לי חוזים ודברים כאלה. פעמיים-שלוש בשבוע, לא יותר מדי. לפעמים אין כוח להצטלם, או שבא לך להתנתק קצת. יש תקופות כאלה, אבל עכשיו אני משתדלת להעלות פעם ביומיים. בחופשות יש הרבה מה להעלות וזה מושלם".
מה זה בעצם אומר להיות דוגמנית פיטנס?
"דוגמנית פיטנס היא לא דוגמנית שאוכלת רק חסה, אלא יותר של אורח חיים מאוזן. אני משתדלת לא לפרסם זבל לא בריא, למרות שיש המון הצעות. בכל זאת חשוב לי לא להתמסחר מדי. נגיד היה מישהו שהציע לי לפרסם שורפי שומן ולא הסכמתי כי אני לא מאמינה בזה. זה גורם לאנשים לחשוב שהם ייקחו את זה וככה ירזו, אבל אם הם לא יאכלו נכון ויתעמלו נכון, זה פשוט לא יקרה".
כהן בעצמה מקפידה ללכת למכון כושר, לאכול נכון, לוותר על תענוגות קולינריים, להתמכר לחלוטין למראה ובאיזה שהוא מקום גם לסבל. היא מבלה שש או שבע פעמים במכון כושר בשבוע, כשרובם אורכים שלוש שעות. אין שום דבר שיגרום לה להפסיד אימון ואין לה בעיה לשלם מאות שקלים לאימון חד פעמי, אם במקרה ייצא שהיא לא תהיה ליד הסטודיו הקבוע שלה. גם הרגלי האכילה שלה מהולים במה שעשוי להיראות מהצד כמו סבל. היא לא אוהבת ללכת למסעדות (בזמן הריאיון שנערך בבית קפה היא שתתה למשל רק שלוש כוסות מים). התזונה שלה מורכבת מדברים שבעיקר משאירים אותה בחיים, אבל פחות חשוב לה באיזה מצב רוח. "אני אוהבת את האוכל הבריא. אני אוהבת פנקייק חלבון למשל, אני לא אוהבת פנקייק רגיל".
מתי אכלת בפעם האחרונה המבורגר?
"אמא שלי מכינה לי המבורגר בבית. זאת אומרת, היא מטגנת לי קצת בשר בקר עם בצל ושמה כף שמן על כל הכמות ומזה מכינה המבורגרים קטנים כאלה, שאני אוכלת לאורך שבוע. בלי הלחם. אבל בשביל לאכול המבורגר במסעדה, אני תמיד מנסה לקבוע תאריך כדי ללכת ולא יוצא".
מה זאת אומרת תאריך? את צריכה לקבוע תאריך כדי לאכול?
"אני מתכננת את הארוחה המותרת שלי. יש בזה משהו ממש כיף, כי אני ממש מחכה לזה. היה איזה שבוע אחד שביום שישי שרציתי שאמא שלי תכין בורקס בשר. לא אכלתי את זה שנים, ופתאום בא לי ג'וק של זה. אז שמרתי כל השבוע על התפריט רק כדי שאני אוכל לאכול בורקס בשר ביום שישי. וכשזה קרה, זה היה טעים ברמה היסטרית".
יש משהו שאת ממש מתגעגעת אליו?
"יש תקופות ויש תקופות. אם בא לי משהו מתוק אני אוכלת את חטיף החלבון שאני מזמינה מהאינטרנט. זה ממש טעים לי, באמת. אני לא ממציאה. כבר התרגלתי. אני מחכה לכל אחת מהארוחות שלי. חוץ מזה, כשאת רגילה לאוכל מסוים אז כבר פחות יש לך חשק לדברים אחרים. אני לא אראה עכשיו קרואסון ואגיד איזה טעים. אני אוהבת להריח. נניח להיכנס למאפיה ולהריח שם את הדברים. בבית ההורים שלי אוכלים חופשי עוגות, סופגניות, הכל, ואני רק מריחה".
זה אף פעם לא מפתה אותך?
"לא. ביום שבת בלילה אמא שלי הכינה עוגת שמרים עם שוקולד וחלבה, ואני חולת חלבה. גם הריח הרג אותי. אבל אני לא נוגעת בזה. היה לי את הריח של הנוטלה בראש אז בסוף אמרתי, אולי אוכל רק פריכית עם קצת נוטלה. כבר מרחתי וברגע האחרון הסתכלתי על זה וחשבתי, מה זה שווה לי בכלל? הרי אם אני אוכל את זה אני ארצה עוד שש-שבע. פשוט זרקתי את הפריכית לפח, שמתי את הכפית בכיור והלכתי לחדר. שתיתי מלא מים ולא יצאתי ממנו. הרגשתי סיפוק אדיר".
"אבא שלי יכול להגיד לי להוריד תמונה חשופה"
היא נולדה בפתח תקווה ואביה חזר בתשובה כשהייתה בת עשר. אמה מתפקדת כמנהלת שלה, מחוברת לחשבון האינסטגרם שלה ובודקת כל הזמן שהיא לא מפספסת הודעות או הצעות עסקיות מעניינות. היא גם עוברת בשבילה על חוזים, שולחת לה רעיונות לסרטונים ולשאלה הבוערת: לא, אין לה בעיה עם זה שהתמונות שהבת שלה מעלה לאינסטגרם הן חושפניות ועוסקות בהבלטת הישבן בבגדי גוף צמודים או חוטיני. "אמא שלי מעריצה אותי. אני לא יודעת איך להסביר לך את זה. אין לה בעיה עם החשוף. היא גם באינסטגרם אז היא רואה מה קורה. היא יודעת איך בנות בתחום שלי מצטלמות ושביחס לזה אני איכשהו ממותנת. יש תמונות שהיא יכולה להגיד לי שזה היה חשוף לה קצת ואני מקבלת את זה".
ואבא שלך?
"אבא שלי מאוד גאה בי. הוא לא רואה בתכל'ס את התמונות. אתמול במקרה הוא ראה תמונות שלי בכתבה ואמר לאמא שלי, 'מה ככה היא מצטלמת?'. אם אני אשים תמונה חשופה בוואטסאפ הוא יכול להגיד לי להוריד אותה, ואני מכבדת אותו כי הוא אבא שלי. זה לאו דווקא בגלל שהוא דתי, אלא כי זה אבא. וגם כשהוא שמרני, הוא מפרגן".
ההורים הם לא היחידים שמפרגנים. גם בן הזוג שלה, דור עמר, מפרגן ואפילו לוקח חלק בהצלחה שלה. הם הכירו דרך חברים משותפים, אבל רק אחרי ששלח לה הודעות והוכיח רצינות, היא הסכימה לצאת איתו לדייט. הוא בן 23 בעל עסק לאלכוהול סיטונאי בנהריה ויחד הם מתגוררים על קו פתח תקווה-נהריה. הוא מגיע איתה לפגישות כשצריך, אפילו לריאיון הזה, מייעץ לה ונענה לגחמותיה כשהיא רוצה ללכת לאימון דחוף. "דור עושה המון. הוא מצלם אותי ודוחף אותי לעשות דברים. זה ממש עוזר לי".
מה למשל הוא דוחף אותך לעשות?
דור: "אני מזכיר לה שיש לה דברים שהיא קבעה כי לפעמים היא מעופפת ושוכחת שהיא חתומה על חוזים".
אביטל: "כן, יש תקופות שזה מעצבן כבר, כי הוא ואמא שלי ממש יושבים עליי. אפילו מדברים ביניהם. לפעמים אין לי כוח, אבל זה מאוד עוזר".
דור, קשה לך שהתמונות של אביטל חשופות?
דור: "אני יכול להיות קנאי. בדרך כלל לא לתגובות או הודעות אבל לגבי תמונות, אם זה משהו מוגזם אני אגיד לה, את לא מעלה את זה. הייתה פעם אחת כזת. לא יודע, זה לא היה נראה לי טוב".
אביטל: "אבל אתה צילמת את זה!"
דור: "כי היינו בחופשה, אז מי יצלם אותך אם לא אני? יצא קצת חשוף".
אביטל: "וואי, איזו תמונה יפה. היה לי קשה לוותר עליה, כבר התחברתי אליה. העליתי, קיבלתי עליה מלא מלא לייקים ואז פתאום הוא הסתכל עליי ואומר לי 'אביטל'".
אתה מקבל בשלווה את התמונות עם חשיפת הישבן?
דור: "אני אסביר לך משהו. אין בחורה שלא מצטלמת בבגד ים, אבל אצלה הבגד ים נכנס קצת יותר לישבן. חשבתי פעם שהיא מכניסה אותו בכוח, ואז אני מסתכל, ובואנ'ה, הגוף שלה שואב אותו. זה לא שהיא עושה את זה בכוונה. אז אני אומר, מה אני אעשה, זה התחת שלה".
אביטל, כשהחלטת להתמקד בפיטנס, חשבת שזה יביא לך כל כך הרבה תשומת לב?
"מה פתאום? עשיתי את זה בשבילי, כי זה יפה. אהבתי שרירים תמיד ולא היה לי. כשאת מרזה, אז הכל יורד, גם השומן מהתחת. לא הייתה לי מחשבה בכלל על אנשים או על תמונות. זה היה לפני שאהבתי להצטלם".
את מקבלת טוקבקים קשים?
"רק בארץ, כי אנשים רעים. באמת רעים. סתם רושמים תגובות מגעילות. הייתה איזו מישהי שרשמה 'הלוואי שתקבלי סרטן'. למה? מה עובר עלייך? באמת, אנשים משוגעים. מישהי אחרת כתבה: 'למה אתם מראים אותה? אז מה אם יש לה מיליון עוקבים? אם אני הייתי מצטלמת ככה גם לי היו מיליון עוקבים’. אז לא, נשמה, לא היו לך. אבל בסדר, אני מנסה להעביר את זה מאוזן אחת לשנייה".
היו רגעים שזה גרם לך לרצות להתכסות, להצטלם בצורה פחות חשופה?
"בהתחלה זה גרם לי פחות לרצות להתפרסם בארץ כי אמרתי וואי, מה אני צריכה את זה. בסופו של דבר החלטתי שמי שרוצה יעקוב אחרי, ומי שלא רוצה שלא יעקוב. לא אכפת לי, שירשמו מה שהם רוצים. בסך הכל הם היו מתים להתחלף איתי. סתם אנשים ממורמרים. רע להם, מסכנים".
תואר ראשון בפיטנס
לאחרונה היא ועמר החליטו לנסות לעבור יחד לארצות הברית לתקופה ולקדם משם את הקריירה של כהן. הם מספרים שיש לה המון קשרים שם ואפשרויות לשיתופי פעולה עם מותגים וחברות. שיתוף פעולה מהסוג הזה קרה לפני שבוע קרוב יותר לכאן, בטורקיה. כהן קיבלה הצעה להגדיל את החזה בתמורה לפוסטים מפרגנים על הקליניקה שבה נותחה, והחליטה ללכת על זה. "היה לי חזה קטן ותמיד רציתי יותר. אני כבר לא בגיל של חזיית פוש-אפ. אבל הניתוח שעשו לי לא היה מסילקון אלא משומן טבעי שלי".
איך עבר הניתוח?
"בשלושה ימים הראשונים ממש כאב. ודווקא לא החזה כאב לי, אלא המותן שמשם שאבו לי את השומן שלקחו לחזה. רציתי חזה קצת יותר גדול אבל לא היה מספיק מאיפה לשאוב שומן. אפילו עליתי שלושה קילו בשביל זה לפני אבל זה לא עזר".
נשמע לא נעים במיוחד.
"המנתח ניסה גם לקחת שומן מהרגל אבל זה לא הצליח. בגלל זה יש לי עכשיו שטף דם גדול שם. בסוף הוא הצליח לארגן לי רק 150 סי-סי. כשיצאתי בהתחלה החזה היה יותר גדול ונפוח, ואז לאט לאט זה התחיל לרדת ואני כזה: 'אוף'".
יש לך מטרה שאת שואפת להגיע אליה?
"אני רוצה ממש להיות אימפריה בתחום הזה. עכשיו נגיד, אני עובדת על ערוץ יוטיוב עם תפריטים ותכניות אימון. אני רוצה גם להיכנס לעולם הטלוויזיה, אבל לא לתכנית ריאליטי אלא למשהו שקשור לספורט, לתחום שלי. אני חושבת שאנשים לא מכירים אותי באמת. נורא קל לשפוט דרך תמונות: מה היא מראה את התחת שלה? מה היא מצטלמת ככה? וזו לא אני. את יודעת, אני בסך הכל ילדה טובה, אני באה מבית טוב. מה שאני עושה זה לא מתוך כוונה שיראו לי את התחת, אלא בשביל שיראו כמה קשה אני עובדת".
מה תייעצי למי שיגיד לך שהוא רוצה להיות חטוב כמוך?
"לסבול. סתם. לעבוד קשה. בודדים האנשים שבאמת יכולים להגיע לשינוי מטורף רק בעזרת כוח רצון. צריך להשקיע הרבה בחדר כושר, ובשביל תוצאות כמו שלי, צריך לקרוע את התחת. וזה אומר גם לדחות סיפוקים, ולהתייחס אל הגוף שלך כמו שאת רוצה שהוא יראה".
אורח החיים שלך יכול להתפרש כקיצוני, לא מדאיג אותך שהעוקבות שלך יפרשו אותך באופן לא בריא?
"אני לא מרגישה שאורח החיים שלי קיצוני. גם אני אוכל פעם בשבוע או שבועיים ארוחה אחת שהיא פחות בריאה. יש אנשים שחושבים שאם אני לא אוכלת ג׳חנון ובורקסים כל היום אז אני לא נהנית מהחיים, אבל זה לא נכון. לאכול ג׳אנק פוד כל היום, זה קיצוני. כל אחד והאמת שלו, ואני אוהבת את ההרגלים שלי ולא ממורמרת מהמצב. כל אחד מוזמן לעשות מה שטוב לו ולחיות איך שירצה. כמו שאנשים לומדים שלוש שנים בשביל תואר, גם לי לקח שלוש שנים לבנות את הגוף".
צילום: ערן אלסטר | סטיילינג: אייל חג'בי | איפור ושיער: ניר אלקבץ ל"סולו" | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: בגד גוף- Adika, עגילים- PADANI, לוק 2: חליפה אדומה- FILA, לוק 3: טופ וטייץ אפור- אמריקן וינטג, ג'קט –FILA, לוק 4: טופ ומכנסיים- שחורים קלווין קליין, שעון- שאנל לפדאני, ג'קט פילה, לוק 5: טופ- Adika מכנסיים שחורים- h&m נעליים- ZARA, לוק 6: אוברול Adika, ג'קט- Adidas, נעליים Aldo, לוק7: טופ, מכנס וג'קט- קלווין קליין, לוק 8: טופ זוהר- ZARA, מכנסיים- קסטרו, נעליים ZARA, צמידים- PADANI.
התמונות צולמו במלון רוטשילד 22 תל אביב, מרשת פתאל