ביום שלישי השבוע, כשהגיעה הידיעה המצערת על מותה בטרם עת של פינצ'י מור, הציף את ישראל גל של נוסטלגיה. מור היא מדור הנפילים של דוגמניות שנות ה-80; חברתה הקרובה של תמי בן עמי, שהפכה למותג הודות לגוף מושלם ובזכות הכינוי "הרגליים של המדינה", בעולם שבו לא היה פוטושופ, אבל היה שיק בכמויות.
מור נפטרה בביתה בשכונת ל' בתל אביב אחרי מאבק בן שלוש שנים במחלת הסרטן, והותירה אחריה שלושה ילדים ושלל סיפורים וזיכרונות מהאנשים שבהם נגעה. "היו לה המון חברים שבדיעבד אני רואה שהם היו שבויים בקסם שלה", אומר עליה דן מור, בנה הבכור. "היא הייתה צעירה לנצח בנפשה, וזה הקסים אנשים, שמחת החיים והילדותיות שלה. היא אהבה ליהנות מכל רגע ומהדברים הקטנים. אמנם היה את הגלאמור ואור הזרקורים ברקע, אבל היא כל הזמן הייתה אומרת 'אני לא צריכה לנסוע לחופשות ולא צריכה כסף, רק תן לי את החוף שלי בתל אביב, זה הרופא שלי, הפסיכולוג שלי והמאהב שלי'".
היא נולדה לפני 62 שנים ברמת גן, בשם פנינה מור. בת לאבא עובד הנהלה בחברת "דן" ולאמא עובדת סוציאלית, והקטנה מבין שתי אחיות. את ילדותה העבירה ברמת גן ובכיתה א' כבר דבק בה הכינוי פינצ'י. היא נחשבה לתלמידה מצטיינת שתמיד בלטה בזכות יופייה, אבל בשנות ה-60 המוקדמות נערות צעירות לא נהגו לעסוק בדוגמנות, ופינצ'י התמסרה ללימודים ועשתה תואר ראשון בספרות צרפתית. "היא תמיד הייתה בחורה מאוד אמביציוזית", נזכר עמי מור, שהיה בעלה של פינצ'י קרוב ל-20 שנה והוא אבי שלושת ילדיה. "לא היה דבר שעמד בפני הרצון שלה, וכשהיא רצתה משהו אז היא גם השיגה אותו. היא הייתה יפהפייה אמיתית אבל בעיקר חתיכה פשוט יוצאת דופן. היה לה גוף שהיה בלתי אפשרי להתעלם ממנו, רגליים ארוכות ומשורטטות, והכל היה מעוצב. פשוט עוצר נשימה".
גם שמעון פרס הסתנוור
המראה של פינצ'י הסעיר את תל אביב של שנות ה-70. היא הייתה יורדת מדי יום לחוף הים עם ביקיני לבן, ומסובבת את ראשי הגברים על חוף גורדון. "חברה טובה שלי אמרה לי שיש מישהי מדהימה וכדאי לי לבוא לראות אותה", מספר עמי מור. "היינו צעירים, הייתי אז בן 30, היא בת 21. נורא חיפשתי משהו אז באתי לחוף גורדון, ישבתי עם חברים ופתאום אותה חברה אומרת 'הנה היא', וראיתי אותה יורדת במדרגות לכיוון החוף. שלחתי מבטים, ניסיתי להיות אלגנטי, אבל הייתי כנראה שקוף בעיניה. שאלתי עליה ואמרו לי שיש לה חבר טייס בחיל האוויר. שבוע לאחר מכן ראיתי אותה עומדת ומדברת עם קברניט של אל על שהוא חבר טוב שלי. ביקשתי שיכיר בינינו, והוא ניגש אליה, הצביע עליי ואמר לה שאני מעוניין. היא אמרה לו 'תגיד לו שיבוא'. ניגשתי, עשינו היכרות ואז היא אמרה 'אבל יש לי חבר', ואני אמרתי 'זו הבעיה שלו'".
פינצ'י עבדה אז בבוטיק בלונדון מיניסטור, והסכימה ללכת עם מי שיהיה בעלה להפסקת צהריים על חוף הים. "באתי לאסוף אותה, הייתה לי מכונית ספורט ונתתי לה לנהוג. היא הייתה בהלם, זה היה אוטו חדש לגמרי. נהגנו לחוף הנכים. אחרי כמה ימים היא טלפנה להגיד 'גמרתי עם החבר שלי', והתחלנו לצאת".
אחרי שלוש שנים של חברות, השניים החליטו להתחתן. "הייתה בינינו אהבה גדולה. לקחתי אותה לדרום אפריקה לבית של הוריי, היה לנו גם בית בלונדון. היא הייתה טסה איתי לכל מקום, טיילנו הרבה. בחתונה שלנו היא הייתה בהריון עם דן, אחר כך נולדו גם טל ומאי".
פינצ'י, שגילתה את העולם הגדול בזכות הקשר שלה עם מור, שעבד באל על, החלה לעבוד כדיילת בחברה, וגם שם צברה מוניטין של יפהפייה מושלמת. "אני זוכר אותה עם המדים של הדיילת, פשוט חתיכה ברמות שאף אחד לא ראה", נזכר עמי, "הטייסים הוותיקים של אל על היו קוראים לה 'האישה עם הגוף הבלתי אפשרי'. היא באמת הייתה משהו שלא רואים כל יום".
חברתה הטובה מימי הדיילות, שוש פוליאקוב, גם לא שוכחת את הימים ההם באל על, ואת הרושם שהותירה פינצ'י. "היא הייתה דיילת צעירה, בחורה מקסימה, גוף שלא ראית דבר כזה, באמת, גובה עם רגליים בלי סוף וחזה משגע ומותניים צרות, באמת נהדרת. כולם כל כך השתגעו מהיופי הזה".
הדוגמנות הגיעה מאוחר יותר, כשפינצ'י הייתה בת 29 ואמא לשניים, גיל שבו דוגמניות נוהגות לסיים את הקריירה. "היא הייתה אמא במשרה מלאה ופתאום שקעה במשבר, חיפשה כיוון", אומר עמי. "חשבנו על כל מיני דברים שהיא יכולה לעשות ואז אמרתי לה 'תשמעי יש לך גוף מהמם, צריך לעשות עם זה משהו'. הצעתי לסדר שליאורה לפידות, תמי בן עמי ורות ירון (דוגמניות התקופה – ס.ק) ילמדו אותה דוגמנות, אני אלטש אותה, והיא תתחיל לדגמן. היא הסכימה".
עמי הזמין את בן עמי, לפידות וירון לביתם, והייתה זו תמי בן עמי שסידרה לפינצ'י כמה הופעות בתצוגות אופנה, ומשם החלה הקריירה שלה להיבנות. תמי בן עמי ופינצ'י התחברו מיד. "בזכותה תמי למדה נהיגה ולמדה לשחות, ופינצ'י נהייתה דוגמנית מקצועית", נזכר עמי. "היינו רביעייה – אולסי פרי (בן זוגה של תמי בן עמי – ס.ק), תמי בן עמי ופינצ'י ואני. תמיד בשבת בצהריים היינו נפגשים לחמין או אצלם או אצלנו".
פינצ'י הפכה לאחת הדוגמניות המובילות בארץ, ובשנות ה-80 שלטה בתחום יחד עם בן עמי (שנפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1995). את הטייטל "הרגליים של המדינה" היא קיבלה מאורי אבנרי, עורך "העולם הזה". "הוזמנו למסיבת פורים במכון ויצמן, ונושא המסיבה היה הקוקו והסרפן", מספר עמי. "פינצ'י באה עם מכנסיים קצרים, ופתאום אורי אבנרי קרא לנו, הציג לנו את שמעון פרס ואמר 'אני רוצה שתכיר מישהי, זו פינצ'י ויש לה את הרגליים של המדינה'".
משפחת מור התגוררה בשכונת ל' בצפון תל אביב ונהגה לארח את כל המי והמי של התקופה. "אז זה היה מודרני שבאים למסיבות בבתים, לערבים של יין וגבינות. הייתי מביא מבלגיה צדפות ועושה ארוחות ערב מפוארות. היו אצלי כל עולם הדוגמנות. אלו היו זמנים מטורפים", מספר עמי.
כמה היא חיה את חלום הדוגמנות?
"אני לא יודע כמה היא חיה את החלום, היא עסקה בזה ואהבה את זה בזמנו. זה היה עשור לוהט, וגם היא וגם תמי בן עמי מיצו עד תום את כל מה שנלווה לכך".
צבעה כל דבר בוורוד
אבל מעבר לחיים המסעירים, ולעשור הלוהט, פינצ'י ידעה תמיד מה הכי חשוב לה בחיים – הילדים. והשילוב הזה, בין העיסוק בדוגמנות בגיל מאוחר יחסית, ואמהות במשרה מלאה, הפכו אותה לפורצת דרך. "ראיתי אותה יותר כאמא אווזה מאשר אמא דוגמנית, היא הייתה ממש לביאה", אומר דן, שמתגורר היום באוסטרליה ועובד בעסקי ביהלומים. "היא תמיד אמרה 'בשביל הילדים שלי אני אעשה את הכל', והיא באמת עשתה, עד הסוף".
דן נזכר שפינצ'י לא הבינה אז את הכוח שהיה לה. "היא מאוד לא הייתה מודעת לזה שהיא פורצת דרך", הוא אומר. "רק בתקופה האחרונה, כשהיא הייתה מכונסת בעצמה ושמרה על הפרטיות שלה, היא הייתה מקשיבה להודעות ומסרים מחברים, דברים שלא נאמרו אף פעם, והיא פתאום הבינה בכמה אנשים היא נגעה ועזרה ושימשה דוגמה. היא לא הייתה מודעת לכמה שהיא הייתה יפה, אולי היה בה מן סוג של חוסר בטחון".
הוא זוכר את הבית הפתוח, את המסיבות ואת אירוח מיטב הבוהמה הישראלית באייטיז. "היו פה חגיגות כל הזמן, ככה גדלנו וזה היה כיף. שרים, ספורטאים, שחקני כדורסל ודוגמניות. גדלתי בסוג של מועדון חברתי. היא תמיד הייתה אומרת שאף אחד לא יודע מה היא בבית – היא הייתה הולכת לתצוגות אופנה תמיד זוהרת, אבל בבית מנקה קקי של כלבים ועושה אתנו שיעורים ודואגת שנראה טוב ונאכל טוב".
בסוף שנות ה-80, אחרי 15 שנות נישואים עמי ופינצ'י נפרדו. כמה שנים לאחר מכן היא פגשה את נחמן אקשטיין, שהיה בן זוגה עד הרגע האחרון. "היא מאוד אהבה את נחמן", אומר דן, "היא אמרה שהיו לה גברים אבל גבר כמו נחמן זה משהו אחר. היא גם מאוד אהבה את אבא שלי ותמיד אמרה כמה שהוא מוכשר וכמה שקיבלנו ממנו הרבה".
בתחילת שנות ה-90 זנחה פינצ'י את הדוגמנות, התרכזה בעיקר באמהות והפכה למנטורית לדוגמניות צעירות. "הכרתי אותה לראשונה ב-1986, כשהשתתפתי בטקס נערת השנה", נזכרת שלי גפני. "פינצ'י הייתה החונכת של כולנו וליוותה אותנו לאורך כל הדרך. היא הייתה אישה מלאת שמחת חיים, פשוט בן אדם מיוחד. תמיד אנרגטית ותמיד חיובית, גם אחרי שחלתה. אהבה נורא את החיים וצבעה כל דבר בוורוד".
למה היא פרשה מדוגמנות?
"אני חושבת שהיא פשוט רצתה לפרוש בשיא. היא הייתה חלוצה בתחום פה בארץ, שברה המון מוסכמות. להיות דוגמנית בגיל 29, כשאת אמא לשניים, ולדעת לשלב בין שני העולמות בצורה כל כך מעוררת התפעלות – זה הישג שרשום במלואו לזכותה של פינצ'י. נראה לי שבשלב מסוים היא פשוט החליטה שדי, הספיק לה".
למרות שהייתה יקירת מדורי הרכילות באייטיז, ב-20 שנים האחרונות נמנעה מלחשוף את חייה לאור הזרקורים. "זה כבר לא עניין אותה. היא ידעה שהיא מותג בתחום היופי, אבל היא קודם כל הייתה אימא", נזכרת חברה שביקשה להישאר בעילום שם. "היא מאוד אהבה לעשות ספורט, כל יום קמה בחמש וחצי בבוקר לים ושוחה בגורדון, נוסעת לחופשות סקי, קלאב מד, טיולים. היא הייתה אוכלת נכון, שותה מים מינרלים, סמל של בריאות ויופי, תמיד עם חיוך. היא ונחמן אהבו את החיים הטובים. תמיד היה לה גוד לייף".
למרות המחלה פינצ'י עדיין נראתה נפלא והקפידה לעסוק בספורט, עדיין השכימה בבוקר לצעדה בחוף גורדון עם הכלבים שלה. בשנים האחרונות סירבה לשלל הצעות עבודה שקיבלה, והסכימה להצטלם רק לקמפיין אחד של המעצב שי טובול, לאחר שהובטח לה כי שכרה ייתרם במלואו למחלקה האונקולוגית בבית החולים שניידר, בית החולים לילדים בפתח תקווה.
"היא שמרה על פאסון עד השנייה האחרונה, לא שיתפה אותנו בכאב האמיתי שלה" אומר דן. "היא מאוד סבלה, והיו לה כאבים קשים, אבל היה חשוב לה שרק יהיה לנו טוב ורק שנשמח ונתרכז בדברים טובים. היא הייתה חזקה, אבל כשהיו מודיעים על חייל שנהרג היא הייתה בוכה ומתייפחת. היא הייתה אומרת שזה מה שהכי כואב לה, זה מאוד משקף את הדמות שלה".
אופטימית עד הרגע האחרון
סרטן המעיים הכניע את פינצ'י אחרי שלוש שנות מאבק. המחלה הארורה רדפה גם את הוריה, שנפטרו מהמחלה לפני חמש שנים. "היא טיפלה בהורים שלה במסירות, הם נפטרו אחד אחרי השני אחרי שהיו חולים מאוד", מספר דן. "היא הייתה שם וטיפלה בהם עד הרגע האחרון בצורה מעוררת השראה. שכחה מעצמה לגמרי בתקופה הזאת".
איך היא הייתה בימים האחרונים?
"היינו איתה כל הזמן, לא זזנו ממנה. היא חיבקה אותנו ונישקנו אותה והיא נפרדה מאתנו. אמרתי לה שאני אעשה לה הרבה נכדים, אם יש משהו שהיא רצתה זה נכדים. אם יש אישה שהיא קינאה בה זו אישה בהריון, לא כסף ולא כלום".
בשבועות האחרונים, כשפינצ'י הבינה שהסוף מתקרב, היא החלה לתכנן את סידורי הלוויה שלה עם בן הזוג נחמן והחברים הטובים מוטי רייף ושמעון ויינטרופ. היא ביקשה שיקברו אותה עם פרחים לבנים וישמיעו שירים שהיא אוהבת ברקע. בשבוע האחרון היא הספיקה לקיים שיחת פרידה עם המשפחה ודאגה לשמור על אופטימיות עד לרגע האחרון.
"היא ביקשה מאתנו לא לבכות, וביקשה שננגן את השירים שהיא אוהבת", אומר דן בעצב, "היא מאוד אוהבת את עידן רייכל ואת אתניקס, וגם את שירי ארץ ישראל הישנה כמו 'לו יהי'. היא רצתה מסיבה עם הרבה פרחים וביקשה להיקבר בבית הקברות באבן יהודה. הוא צופה על הים שהיא כל כך אהבה".
