פעמיים בחיים מצאה את עצמה לינור סביניק (26) יושבת על המיטה שלה, מסתכלת על הקיר ופשוט מתפרקת. פעמיים בחיים היא הרגישה אבודה, עם תחושת מחנק, עלבון קיצוני ולב שבור לרסיסים. בפעם הראשונה היא הייתה בת שבע עשרה, רגע אחרי שעברה אונס אכזרי על ידי אדם זר בפאתי חולון. שמונה שנים היא לא דיברה על הלילה הטראומטי ההוא, אבל דווקא משהו בקשר החברי האינטימי שיצרה על המסך עם הדייר רמי ורד גרם לה להיפתח. הוא הראשון ששמע את הסיפור שלה מההתחלה ועד הסוף, הקשיב ותמך. שבועות בודדים אחרי שחשפה בפניו את הצלקות, הגיעה נקודת השבר השנייה, כשאותו ורד, חבר הנפש ואיש הסוד שלה, החליט ברגע אחד לנתק איתה את הקשר.
"עם רמי קרה לי משהו, והסיפור של האונס פשוט יצא ממני אחרי שנים של שקט. רמי היה כמו המטפל שלי, אני זוכרת את הפנים שלו כשהוא שמע את הסיפור, ממש ראיתי שנשבר לו הלב. הוא זה שביקש ממני לספר את הסיפור להורים שלי, והקשבתי לו, עשיתי מה שהוא אמר ושיתפתי אותם במה שקרה. לא פירטתי, אבל עדכנתי אותם. אחרי שיצאנו מ'האח הגדול' נורא רציתי להגיד לרמי 'עשיתי את זה! סיפרתי להורים שלי!', אבל הוא לא ענה לי לטלפונים. כששלחתי לו הודעות הוא ביקש שננתק את הקשר בינינו. את מבינה כמה זה קשה? הוא הבן אדם שידע עלי הכי הרבה אי פעם, והוא פתאום נעלם".
מה זאת אומרת נעלם?
"כמה ימים אחרי שהוא יצא מהבית התקשרתי אליו והוא לא ענה. ניסיתי עוד כמה פעמים והוא המשיך לא לענות. בסוף הצלחנו קצת להתכתב, התעניינתי בשלומו, רציתי לדעת איך הוא ומה הוא עושה, רציתי לשתף אותו בהכל אבל הוא הבהיר לי בהודעה שאנחנו לא יכולים לשמור על קשר משום סוג שהוא".
הוא הסביר למה?
"לא. הלוואי שהייתי יודעת את הסיבה, אני חושבת שאם הייתי יודעת מה קורה לו ומה קורה לנו היה יותר קל להתמודד עם המצב, אבל הוא לא פירט. כשהוא שלח לי את ההודעה הזו כבר הבנתי שאני צריכה לקבל את הסיטואציה. אחרי הכל אני סומכת על רמי שזו ההחלטה שעושה לו הכי טוב ואני מכבדת אותו. רמי הוא אבא מדהים, חבר מדהים ואיש מדהים. הוא אדם מאוד חכם, ובגלל שהוא כל כך חכם אני מאמינה שההחלטה שלו לנתק איתי את הקשר היא שקולה ואני מכבדת אותה".
נעלבת?
"איך לא? מאוד נעלבתי. אני לא כועסת עליו, אני לא מצליחה ולא רוצה לכעוס עליו. אבל כן, לקחתי את הנתק הזה מאוד מאוד קשה. את לא מבינה כמה חיכיתי שהוא יצא מהבית, כמה חיכיתי שההורים שלי יכירו אותו ושהוא יהיה חלק מהחיים שלי, וזה פשוט התפוצץ לי בפנים".
"כשהבנתי שאין יותר רמי היו שבועות שהדבר היחיד שעבר לי בראש הייתה השאלה מה קרה ומה עשיתי", היא ממשיכה בעיניים דומעות. "הייתי בוכה בלי סוף, שעות על גבי שעות. הרגשתי כאילו הוא שכח אותי והמשיך בחיים שלו בלי לדעת מי אני. כשהיינו בבית נפתחו לרמי ולי כל מיני עמודי מעריצים באינסטגרם. אחרי שנותק הקשר היו לילות שלמים שישבתי מול העמודים האלה וצפיתי בלי סוף בתמונות וסרטונים שלי ושל רמי. הייתי חייבת להזכיר לעצמי שלא הזיתי את רמי ולא דמיינתי את החברות שנוצרה בינינו. הבנתי שלא הזיתי שום דבר, אבל עדיין לא הבנתי איך בן אדם יכול למחוק אותך מהחיים בשנייה".
את כל זה את עוברת בעוד שאת הולכת לאירועים, מצטלמת עם מעריצים ונהנית מהתהילה.
"את מבינה? אלו היו שבועות מאוד קשים עבורי ועדיין הייתי צריכה לחייך כל הזמן, להיראות שמחה בציבור ולהגיד שהכל בסדר איתי. מה יכולתי לעשות? זה הזמן שלי. והיו צילומים, ויש אירועים, ויש מעריצים ובסוף, וואלה, לא בא לך לספר לכולם מה משתולל אצלך בלב. גם יש בזה משהו מביך, זה מביך לשבת מול חברה שישבה מול המסך שלושה חודשים, ראתה אותך מתאהבת בנפש של בן אדם ואז את באה ואומרת לה שזהו, הוא לא רוצה איתך קשר. יש בזה משהו מאוד משפיל".
אם היום הוא ינסה ליצור איתך קשר, תסכימי?
"זה לא יקרה", היא מחייכת חיוך עצוב, "אני מכירה את רמי, אם הוא מחליט משהו גם אלוהים לא ישנה את ההחלטה שלו. וגם אני, אחרי המשבר הגדול שעברתי החלטתי לסגור מאחורי את הדלת הזו. אבל למרות מה שקרה, אני לעד אזכור לרמי רק טוב. רמי הוא האדם הראשון והיחיד שראה ואהב את לינור הבן אדם. לא את הדמויות, לא את האיפור, לא את הלבוש ולא את העקבים. נטו את לינור. שנים פיתחתי לעצמי כל מיני פרסונות כדי להתרחק מלינור האמיתית, ודרך הקשר שהיה לי עם רמי הצלחתי לקלף אותן שלב אחר שלב ולהכיר את עצמי".
הצל של עצמי
בדצמבר האחרון לינור נכנסה לבית כאנונימית בעונה שמלאה בסלבס. לאורך העונה היא הסתובבה בלי הפסקה על נעלי עקב, לבשה שמלות צמודות ותמיד עטתה ליפסטיק אדום בוהק. מערכת היחסים שלה עם ורד, שהם עצמם תיארו ככזו של אב ובת אבל כלפי חוץ נראתה אחרת, עוררה רגשות עזים אצל הצופים. המגיבים כינו את החברות הטובה כ"פדופיליה", "סטייה" ועוד. עליה אמרו שהיא פתיינית, מוגזמת, כינו אותה "פרחה" ו"זולה".
היום לינור, שיושבת מולי עם טרנינג ובלי טיפת איפור (והיא יפהפייה!) עוד מתאמצת לפענח את הרושם שנוצר לה בתוכנית. היא עדיין מנסה להבין איך הילדה הטובה מחולון, התלמידה מכיתת המחוננים שסבלה כל חייה מבריונות ומדימוי עצמי נמוך, הצטיירה בצורה שכל כך רחוקה מהמציאות. "אני לא מתחרטת על כלום. היה לי ברור שאני אהיה שנויה במחלוקת, אבל כן, היו דברים שיצאו לא טוב. מה אני אעשה, ככה יצא".
היא גדלה בחולון, הצעירה מבין ארבעה אחים, לאמא מנהלת בנק ואבא מנהל חברת הייטק פרטית (בקצרה, "טפו חמסה זכיתי במשפחה הכי מדהימה שאפשר"). עד גיל שתיים עשרה היא מתארת ילדות מאושרת, "ילדה שמחה", היא נזכרת בחיוך. "בגיל שתיים עשרה התחיל לי אקנה מטורף, שמנתי מאוד והיו לי תלתלים שלא הסתדרו. ואז התחילה הבריונות. קראו לי שמנה, פיצה פייס, אמרו שאני כמו המבורגר שמן ושהשומשום של ההמבורגר אלה הפצעים שיש לי על הפנים. את לא מבינה כמה ילדים יכולים להיות רעים. לא היה עלי חרם, חברות תמיד היו לי, אבל מילדה מאושרת הפכתי להיות הצל של עצמי. לא יצאתי בהפסקות, לא רציתי שיראו אותי, העדפתי תמיד להסתתר".
את המייק אפ והפודרה, שעד היום היא קשורה אליהם קשר אמיץ, גילתה בגיל 12. "אמא שלי לא הרשתה לי להתאפר לבית ספר אז הייתי לוקחת את האיפור בתיק, מגיעה לאיזו מראה ליד בית ספר ומתאפרת בהגזמה בלי שהיא תראה. נראיתי כמו ליצן, אפילו המורות בבית ספר היו עושות לי שיחות ואומרות לי בעדינות שכדאי לי להתאפר פחות, אבל כלום לא השפיע עלי. העדפתי שיחשבו שאני ליצן ולא יתעסקו באיך שאני נראית באמת".
פתאום ההקנטות היו דבש על חלה
לקראת גיל שבע עשרה החל המהפך. בעזרת פתרונות קיצוניים כמו "דיאטת כרוב" או "דיאטת מלפפונים" היא ירדה במשקל; את התלתלים שלא אהבה היא החליקה; את האקנה כיסתה במייק אפ שסוף סוף תאם לגוון עורה. "בגיל שבע עשרה סוף סוף הרגשתי קצת טוב עם עצמי", היא אומרת ומדגישה את המילה "קצת". "האיפור עשה את שלו, הרגשתי שיש בי משהו".
ובכל זאת, אותה התקופה זכורה לה בעיקר בגלל לילה טראומטי אחד. "הייתי מעדיפה שהסיפור הזה לא יהיה בחיים שלי, עד לא מזמן חשבתי שאם לא מדברים על משהו אז הוא לא קיים. אבל בגלל שבתקופה שלי בתכנית התחלתי לגעת בו ולהבין איך הוא השפיע עלי, היום אני חושבת שכחלק מהטיפול אני יכולה לשתף יותר. ההורים שלי והחברות שלי עדיין לא באמת יודעים מה קרה ביום ההוא. הם יקראו את זה בכתבה, אני מקווה שזה יהיה בסדר".
"זה היה לקראת הקיץ, יצאתי עם חברות למועדון בחולון", היא משחזרת בדמעות. "חזרנו יחד במונית, אבל בגלל שכל אחת גרה במקום אחר בעיר התקמצנו על התחנות של המונית וקבענו לרדת בנקודת אחת שקרובה לכל הבתים. זה היה באיזה ארבע בבוקר, התחלתי ללכת הביתה לבד, הייתי מלאת איפור עם עקבים גבוהים מאוד. ליד הבית שלי יש קיוסק פינתי ולידו כניסה לרחוב ללא מוצא עם כל מיני בניינים שבורים. ניגש אלי איזה בחור, לא יודעת בן כמה, איזה שלושים, עם ריח חריף של אלכוהול וסיגריות. הוא אמר לי כמה דברים והמשכתי ללכת, ואז הוא תפס אותי ומשך אותי לאחד מהבניינים הנטושים. התחלתי לצרוח ולהיאבק בו, ממש השתוללתי, פיזית אשכרה נלחמתי בו איזה שעה, לא הבנתי איך הוא לא מתעייף ממני. אבל הוא לא התעייף, אני לא אשכח את הפרצוף שלו באותם רגעים. כשהוא נגע בי כל הזמן חשבתי על איך הוא לא רואה את הפצעים שלי ואת זה שאני לא יפה, למה הוא עדיין נוגע בי.
"כשהוא סיים הוא שחרר אותי ורצתי הביתה. זה היה ברבע לשש בבוקר, נכנסתי למקלחת ויצאתי ממנה אחרי שלוש שעות בערך כשהמוח שלי מנותק. הלכתי לישון וקמתי רק בערב. זו הייתה השינה הכי ארורה שהייתה לי בחיים. הרגשתי שנגמרו לי החיים, כאילו שכל דבר שאני אעשה הלאה יהיה חסר ערך. הפכתי להיות חי-מת. פתאום כל ההקנטות על האקנה ועל המשקל הפכו להיות דבש על חלה".
והחלטת לא לספר להורים שלך.
"לא להורים, לא לחברות ולא לאף אחד. לא רציתי שההורים שלי ידעו כדי שלא יהיו עצובים ויגידו 'איך לא שמרנו עליה', כי הם הכי שמרו עלי. באותה תקופה הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית בגלל הדימוי העצמי שלי אבל אחרי האונס החלטתי להפסיק את הטיפול, לא רציתי שבטעות יברח לי הסיפור הזה בטיפול ואני אצטרך לדבר עליו. רציתי להתייחס לזה כאילו שזה לא קרה. המשכתי ללכת לבית ספר כרגיל, יצאתי עם חברות, ולכאורה החיים שלי המשיכו כאילו שכלום לא קרה".
וגם לא התלוננת על אותו בחור, אני מניחה.
"לא ואני גם לא אתלונן. אני לא רוצה להיכנס לזה. המשכתי הלאה, לפחות ניסיתי. הכחולים בידיים ובגוף עברו מזמן, אבל הפרצוף של הבן אדם הזה תמיד יהיה בראש שלי. לא קיים בעולם בן אדם שהפרצוף שלו יותר ברור שלי מאשר האנס הזה. ראיתי אותו אחר כך פעם אחת בעיר, ברחתי ישר".
נפלאות הפטיש
הניסיון של לינור לעלות חזרה על המסלול הוכיח את עצמו, לפחות למראית עין, בצורה יוצאת דופן. היא סיימה בגרות מלאה בכיתת מחוננים, עם התמחות במגמות ריאליות של ביולוגיה וכימיה. לאחר מכן התגייסה לצבא לשירות חלומותיה – סמב"צית חי"ר, מנהלת חדר מבצעים באוגדת עזה. חודשיים אחרי השחרור היא הכירה את מי שהיום הוא הגרוש שלה. היא הייתה בת 21, הם הכירו במועדון ה"לייטהאוס" בנמל תל אביב. "כשראיתי אותו יושב על הבר אמרתי זהו, קיבלתי את הפטיש חמש קילו בראש", היא צוחקת.
פטיש חמש קילו נשמע אינטנסיבי.
"נו, תסמונת הפטיש. אצלי אין לי להכיר בן אדם, לראות, לצאת, להתאהב, להבין מה קורה לאט לאט. אצלי יש את סימפטום הפטיש חמש קילו. אם ראיתי אותך וקיבלתי את הפטיש בראש אז זהו, זה זה, לא מעניין אותי מאיפה באת, בן כמה אתה, כמה אתה מרוויח ומה אתה עושה. זה הפטיש".
אוקיי, היה פטיש, תמשיכי.
"הוא ישב עם חברים על הבר ואני ישבתי עם חברות. כל הערב הוא הסתכל עלי וכל שניה הזמין לי צ'ייסר. רק מזמין ים צ'ייסרים ולא ניגש. באיזשהו שלב התעייפתי ורציתי כבר ללכת לישון. אמרתי לברמנית 'תביאי לי מפית ועט דחוף', רשמתי על המפית את המספר שלי עם ציור של שפתיים כזה שעושות נשיקה, אמרתי לה 'תעבירי לבחור' והלכתי. באותו ערב הוא כבר שלח לי הודעה. אין, זה נפלאות הפטיש".
נפלאות הפטיש הביאו את השניים לעבור לגור יחד אחרי חודש וחצי של היכרות. אחרי שנתיים הם התחתנו ושנה וחצי לאחר החתונה החליטו להתגרש. "לא הפריע לי שהתחתנתי מוקדם, חשבתי שמצאתי את הבעל שלי, שמצאתי את הנפש התאומה שלי אז לא רציתי לחכות", היא אומרת. "אבל במהלך הנישואים משהו כבה. מבעל ואישה עברנו להתנהל יותר כמו שותפים. אני עדיין מאוד אוהבת אותו ונפרדנו בחברות, אבל זה לא היה זה. הנר בינינו כבה, ואני אש, אני בן אדם שחי מאש, לי-נור, וכשהלהבה נכבית אי אפשר להדליק אותה בחזרה. ניסינו, היינו בטיפול זוגי, התייעצנו, אבל הנר מת".
שנתיים אחרי הגירושים, שבמהלכן הספיקה לנהל מערכת יחסים נוספת וארוכה, היא החליטה להיכנס לבית "האח הגדול". "נרשמתי דרך מודעה באינסטגרם, הכי פשוט, מילאתי פרטים והתקבלתי". היא יצאה בהדחה ה-11 מהבית עם חיוך ענק, כשהיא יודעת שהכירה את רמי ורד, חבר לחיים, ומקווה שעתידה בתעשיית הבידור לפניה.
במהלך השהות שלך בבית דיברת לא מעט על סקס. לא הרבה אנשים, במיוחד לא הרבה נשים, יעזו לדבר על הנושא בפריים טיים.
"אני בן אדם מאוד זוגי, וחלק מזוגיות זה סקס. אני אוהבת סקס ואני לא חושבת שזה לא בסדר. אפילו ההורים שלי הניחו שאני אדבר על סקס כי גם אותם אני משתפת בהכל. זו לינור והיא לא מתביישת במיניות שלה. סקס זה הדבר הכי יפה שיש, זו מחווה מדהימה, וזה כל מה שניסיתי להגיד בבית. לפעמים יצא לי גרוע".
אגב סקס, איך מתמודדים בבית כזה בלעדיו?
"וואי אחותי. זה קשה", היא צוחקת. "קשה מאוד. הקושי מתחיל אחרי שנגמר השוק, משהו כמו חודש וחצי אחרי הכניסה. ואז קשה ברמות, אבל אצלי זו בכלל לא הייתה אופציה, לא היה לי עם מי לעשות סקס. לא היה מישהו שנמשכתי אליו בבית".
רמי, נניח?
"תקשיבי, על המסך זה היה נראה שיש בינינו טירוף מיני, ראיתי את זה כשצפיתי בפרקים. אבל תשמעי לי טוב, מינית לא נמשכתי לרמי בכלל, בכלל בכלל. נמשכתי אליו אינטלקטואלית והוא היה העוגן שלי בבית. תחשבי, הייתי במקום סגור בלי שום תקשורת עם העולם החיצון, ורמי היה בשבילי הכל. חבר, חברה, בן זוג, אמא, אבא, אבל מינית בכלל לא הייתי שם".
והוא?
"אני בטוחה שלא. הוא כל הזמן היה אומר לי שנשים פחות מגיל ארבעים הוא לא רואה בעיניים. לא היה שם שום דבר מיני, בגלל שהיינו קרובים פיזית ודיברנו על סקס אנשים חושבים דברים כאלה, אבל באמת שאני כל כך לא הייתי שם".
התבאסת כשראית את הביקורות עליכם?
"על עצמי התבאסתי קצת אבל בעיקר כאב לי על רמי. כשראיתי את התגובות עליו נלחמתי קשות. בכל ראיון, בכל צילומים, בכל פעם שיכולתי אמרתי כמה הוא מדהים וכמה שלא היה בינינו כלום. ואני עד היום אומרת את זה. המתנות שרמי נתן לי, הליווי שהוא נתן לי והעצות שהוא נתן לי גרמו לי להכיר את לינור האמיתית, להבין שאני לא צריכה מסכות. אף אחד לא יכול לקחת לו את זה, ועל זה יהיה לי חסד אליו לעולמי עולמים".
דקות של תהילה
את הלב שלה היא מתארת כיום כ"סגור ונעול עם מפתח בתוך קופסה". היא עדיין לא יצאה לדייטים מאז שיצאה מהתוכנית ועוד לא יודעת מה בדיוק היא מחפשת. "מתחילים איתי המון אבל אני עוד לא שם, אני עוד בתהליך של התאוששות", היא מסבירה. "בגלל כל מה שעברתי בחיים אני האחרונה שיכולה לעשות סקס בלי רגש, אז יצא מצב שמאז שיצאתי מהאח לא עשיתי סקס. מה אני אעשה? אין לי פרטנר, אין לי זוגיות, זה עוד לא קרה. אבל זה יגיע, לא דואגת".
את חמש עשרה דקות התהילה לינור ממקסמת היטב. רק לאחרונה נודע לה כי נבחרה להיות הפרזנטורית של חברת הקוסמטיקה הטיפולית הישראלית KB PURE ("אני מצטלמת ביוטי ללא איפור, כשרואים לי את כל החצ'קונים, את לא מבינה איזה מהפך זה עבורי"), בחודשים האחרונים היא עובדת במרץ על העסק החדש שלה, מותג בגדים אינטרנטי בשם "סטפניה" ("רמי תמיד היה קורא לי סטפניה, אז החלטתי ככה לקרוא למותג"), מיוצגת בסוכנות של אלינור שחר, הולכת לאודישנים לסדרות ואפילו למבחנים ללימודי משחק מלאים בסטודיו של יורם לוינשטיין. "אני לא יודעת מה הולך לקרות, בורא עולם יש רק אחד והוא מחליט בסופו מה יהיה איתי. אני משתדלת לא לתכנן תוכניות כדי שאחר כך אף אחד לא יצחקק צחוקיות".
ובכל זאת, את חושבת שבקרוב נוכל לקרוא לך שחקנית?
"אני רוצה להיות שחקנית, אני חושבת שבמשחק אני אוכל להוציא את כל הכאב שלי דרך דמויות של אחרים".
אני חייבת להגיד שלדעתי את מצליחה לעשות את זה גם בלי עזרה של דמויות של אחרים.
"יש בזה משהו. אני עדיין בתהליך, אבל היום אני באמת רק לינור. תראי אותי", היא מחייכת, "בלי איפור, בלי עקבים ובלי שטויות. הכי חשופה".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: עדי סגל | סטיילינג: שירה לוי | איפור: אבישג חדד | שיער: אוראל עטון