המפגש עם אירית רחמים הוא חוויה שלוקח כמה ימים לעבד. עד לשעה לפני פגישתנו לא הייתי בטוחה אם היא בכלל תתקיים; רחמים התלבטה, התחבטה, שאלה שאלות מקדימות ולבסוף התייצבה בביתי עם סידור פרחים ענק ושרוול מקרונים והכריזה: "אני רוצה שתאתגרי אותי. שמעתי עלייך, יש לך סיפור חיים". ככה זה, בעולם של אירית רחמים אין סתם חיים, יש סיפור חיים. "רגע, תני לי לסדר את המחשבות", היא ממשיכה. היא פותחת מחברת עמוסה בשורות צפופות צפופות, ששרבטה לדבריה עד הרגע האחרון, עם תובנות שחשוב לה לחלוק עם הקוראים. את אותן תובנות היא תחלוק בראיון, על כמה מהן תחזור בהודעות קוליות וכתובות בימים שאחריו. העיקר שהמסר יעבור. "אני יודעת שאני מוגזמת", היא נאנחת בחיוך חמוד, "אני תמיד כזו. הכל יותר מדי, הכל אובר. אני תמיד מבשלת יותר מדי לשבת, לא יודעת לעשות במידה. אני מנסה לעבוד על זה עם הפסיכולוגית שלי, למצוא את האמצע".
על דבר אחד אי אפשר להתווכח: האנרגיה הזו השיגה לרחמים בת ה-46 קריירה גדולה מהחיים. היא אחת ממפיקות האירועים המצליחה ביותר בארץ, וללא ספק המפורסמת ביותר. בתחום שלה, ככל הנראה, להיות מוגזמת זו הישרדות. זה גם כיף - הרי באיזה עוד עולם, חוץ מאשר בהפקת חתונות, היא תפגוש אתגרים מרגשים כמו להביא סוסים חיים לאירוע?
אבל רחמים, שלא יודעת לחגוג בקטן, גם משלמת מחיר. לפני שבועיים, רגע לפני הסגר השני, היא חגגה יום הולדת לבן זוגה, איש העסקים ובעלי הפועל ראשל"צ בכדורגל, עמוס לוזון. התמונות מתוך האירוע, שהראו אנשים ללא מסכות ובלי ריחוק חברתי - הביאו לגל של תגובות זועמות נגדה. "אומרים שאני הלכתי נגד המתווה, אבל אני הייתי מאלה שהגדירו אותו, איך אני אלך נגדו? אני בניתי את תו השמחות, התו הלבן. בנינו פתרונות של ניטור וקפסולות, זה עבר למשרד האוצר ולמשרד הבריאות״, היא מסבירה היום. "במקרה הזה עשיתי אירוע פרטי, עם קהל של אנשים מעל גיל 60, בכירי המשק. היינו 40 איש מכוח אדם ומשפחה גרעינית, זה היה אירוע לעבודה ובמקרה היה לעמוס יום הולדת אז גם עליתי לבמה והבאנו את נסרין ועומר אדם. מה הבעיה עם זה?".
עומר אדם שלפני שהחלים מקורונה הפר בידוד וחגג בעצמו?
"באמת? אפילו לא ידעתי שהוא היה חולה. אבל תביני, זה היה אירוע שלנו, לא הפקתי אותו בתשלום. הקפדנו על קפסולות, מסכות, מדידת חום. התקשרנו לכל אורח מראש לעדכן שיש יותר מ-12 איש, אבל בסופו של דבר אני לא אחראית אם אחת האורחות רוצה לרקוד עם החברה שלה לצלילי המוזיקה. זה לא אומר שהייתה רחבת ריקודים. אני מצרה על כך אם ברוח התקופה יש רגישות וצרם לאנשים לראות את זה, אבל אני לא פורעת חוק. יש אירועי תרבות בחוץ ויש הפגנות, וגם זה היה אירוע בחוץ".
איך עמוס הגיב למהומה?
"עמוס, הכל עובר לידו. לי זה היה יותר קשה למרות שנראה כאילו אני בוב ספוג. יום אחרי כולם חכמים בדיעבד ואומרים 'חבל שלא ויתרתם על האירוע הזה', אבל מה עשיתי בסך הכל? ארוחה. לאחרונה היו לא מעט חתונות עם 300 ו-400 איש ודווקא אירית חוטפת את האש. וזה אחרי שכל התקופה הזו כמעט לא עשיתי אירועים".
דובר לא מעט גם על יום ההולדת שעשית לשירן סנדל.
"זה היה בסך הכל יום הולדת לשמונה בנות במרחב של דונם וחצי, אצל בן זוגי בחצר. אבל מה לעשות, אני אשת ציבור ויש לנו אינסטגרם וסטורי ולתקשורת אין חומרים, אז לוקחים את זה. העלו אותי לגרדום. עכשיו אני בשקט תעשייתי".
את בטוחה? היה קשה להשיג אותך לראיון הזה, את נשמעת דווקא עסוקה.
"אני מפיקה אירוע שאני לא יכולה לדבר עליו. אני עובדת על פרויקט לא בארץ, הלקוח לא ישראלי, הוא יהודי מחו"ל. חוץ מזה אני לא עובדת כמעט. אני עדיין פוסט טראומטית מהחתונה של אייל גולן ודניאל".
אני הבוגרת כאן
רחמים לא מדברת באירוניה כשהיא משתמשת בביטוי ״פוסט טראומה" בהקשר לחתונה של אייל גולן ודניאל גרינברג, שאותה היא הפיקה בתוך מציאות משוגעת. "אני הייתי הסמן המרכזי לצמצום האירועים ואחר כך לביטולם", היא אומרת, "ב-11.3 יצא ראש הממשלה בהודעה שאירועים יכולים להכיל רק מאה איש, ובמינימום שעות הייתי צריכה לצמצם את החתונה של אייל ודניאל מ-1,200 איש למאה איש בלבד. זה אירוע שכל הציבור חיכה לו, עבדנו על קונספט מהיום שהוא הציע לדניאל, העברנו את התפאורות מסין לכאן. זה לא קיטשי, זה לא רק סוסים, נכתב עליה שיר ועשינו הקלטה בלונדון, הבאנו כרכרה ואוטובוסים של לונדון. אנשים עבדו על זה חודשים. וכשיצאה ההכרזה לא האמנו שזה קורה לנו".
זה לא קצת מנותק להכריז על אירוע כזה כטראומטי לאור הסבל של כל כך הרבה אנשים? הרי את מפיקה, תמיד יש תכנית מגירה במקצוע שלך.
"אני יודעת איך זה נשמע, אבל ב-25 שנים של הפקות בחיים לא היה לי בלת"ם כזה. תמיד יש תכניות מגירה, נכון, אבל הפעם זה היה מורכב מאוד. אייל ודניאל שילמו את הכל, הם מסכנים וסבלו המון".
הגם שהכל שולם, לדבריה של רחמים - האירועים פגעו בקשר שלה עם השניים, מסיבות שאותן היא לא מפרטת במלואן. "היום אנחנו פחות בקשר", היא חושפת. "אני תמיד אכבד את דניאל כי היא נתנה לי פרנסה, אבל עברנו יחד טראומה, שלושתנו. היא הייתה בהריון וקיבלה זעזוע ביום חתונתה. עברו עליה ימים לא קלים, וגם עליי. היא חוותה נזק כלכלי ונשאה בכל התשלומים. הקשר האחרון בינינו היה כשכתבתי לה הודעה לפני יום כיפור".
כי היית צריכה להתנצל על משהו?
"אני לא אגדיר את זה ככה, אבל הבנתי שאני הבוגרת כאן והיה צורך לטהר את האווירה. לא משנה מה יהיה, אני זוכרת לאייל ימים טובים".
רק את הטובים? יש לך שני בנים, אולי כדאי להבין שלא מדובר במודל חיקוי הכי טוב ביחס לנשים.
"אייל שילם מחיר על הדברים האלה, הוא ניתק את הקשרים עם אבא שלו ועושה היום מעשים מאוד טובים. לאורך השנים, כשהייתי צריכה אותו הוא היה שם בשבילי, גם כלכלית. הוא תמיד נתן. לא לי, אבל בסביבה שלי, ואף פעם לא ביקש בחזרה".
למרות המפץ המקצועי הגדול שרחמים מתארת, תעשיית השמחות המשיכה גם אחרי החתונה של אייל ודניאל - ויש שיגידו שאף בהשראתם. אירועים נערכו, הדבקות נרשמו, ובתעשיות אחרות כמו הבידור והתרבות היו שהתרעמו על כך ש"חתונות כן ואנחנו לא". "מה שקרה זה שהרבה מפיקי אירועים רצו להספיק מהר מהר, אבל גם זה נגמר, ועכשיו עם הסגר אין כלום. אנחנו אפילו לא במתווה החזרה מהסגר. אני לא יודעת מה יהיה. אני מניחה שעולם השמחות יעבור אדפטציה, ובעתיד תהיה התרכזות באירועים קטנים יותר".
איך את מרגישה עם הסגר השני?
“אני מבולבלת, כמו כולם. מצד אחד אני לא רוצה שאנשים ימותו, ומצד שני אני לא רוצה שהכלכלה תקרוס. כדי להילחם במחלה צריך להשקיע הרבה במערכת הבריאות והכסף הזה מגיע מכספי מיסים. אם הכלכלה תקרוס לא יהיה פה כסף להילחם במחלה. ממה שאני חווה, ההתכנסות של האנשים, במיוחד בתקופת החגים, היא מדכדכת מאוד. אם יגידו בסוף הסגר שהייתה ירידה משמעותית באחוז הנדבקים, אז הסבל הזה היה כמובן שווה. אם יוכיחו שהוא לא היה מאוד אפקטיבי, ואני חוששת שזה מה שהולכים להוכיח, זה מאוד יצער אותי”.
כמה כסף הפסדת?
"בואי נגיד שאני ישנה אצל הרואה חשבון. הוציאו לנו את האוויר מהמפרשים הגם ככה מקופלים שלנו. אני לא מבינה איך לא מבינים שם, בחלונות הגבוהים של מקבלי ההחלטות, שמהירות התגובה היא קריטית לכלכלה כמו לבריאות. אני קוראת על מענקים בסך כולל של מאות מיליארדי דולרים שהוקצו לסקטור העסקי בארה"ב, ואני שואלת את עצמי: מה קורה אצלנו? הרי יש כסף בקופת המדינה. הפעימות שחולקו הם טפטופים זעומים שלא באמת מצליחים להחזיק את אותם אנשים עם הראש מעל המים. איפה אנחנו, איפה המיסים שאנחנו משלמים כל השנים? עסקים בינוניים וקטנים קורסים. יש 200 אלף איש בתעשייה הזו, יש שוזרות בנות חמישים וברמנים. אני מדברת בשם כולם".
את מייצגת משהו מאוד אסקפיסטי ופתאום את מדברת איתי על מדורי הכלכלה. זה שינוי.
"האמת, זו פעם ראשונה שהתנסיתי באקטיביזם חברתי, פתאום אני מבינה את כל הסתיו שפיר למיניהן. התחושה שאת עושה למען אחרים היא סוג של קתרזיס, ובקצב הזה יש סיכוי שעוד אפנה לפוליטיקה. אולי לא תהיה ברירה".
מאיזה בית פוליטי את באה?
"ההורים שלי תמיד הלכו עם שמעון פרס, אבל כשלא הצליח לו אף פעם, הם ויתרו ועברו צד. אני הצבעתי לביבי בעבר, ואני לא מתביישת בזה. עמוס השפיע עלי לא מעט, הוא ימני. היום יש לנו לא מעט ויכוחים פוליטיים. האמנתי בממשלת האחדות הזו והיום אני מאוד מאוכזבת".
את יכולה לדמיין את עצמך כחברת כנסת?
"נראה לך? אם אלך לפוליטיקה זה ישר להיות שרה. מה, את רוצה שאני אהיה חברת כנסת? אני חושבת שצריך לראות יותר נשים בממשלה, נשים כמו השרה לשוויון חברתי, מירב כהן, שהיא גם השרה הצעירה ביותר שהושבעה אי פעם, בת 37. היא מראה שאפשר להיות גם מוצלחת וגם יפהפייה".
אין היגיון בעולם
בתוך משבר הקורונה, הבייבי האחרון של רחמים - בית ספר להפקת אירועים - נאלץ גם הוא לעבור שינוי. "בית הספר שלי להפקות אירועים קיים כבר שנתיים וחצי, בזמן הקורונה לימדתי שלושה מחזורים אבל וביום אחד נאלצתי לסגור. הרשיתי לעצמי להיות בהלם אולי יום וחצי, ומהר מאוד הבנתי כמו רובנו שהעולם הולך לכיוון הדיגיטל, ושאני צריכה למצוא אלטרנטיבה ללימוד הפרונטלי".
רחמים צילמה קורסים שהיא במרכזם, ובמקביל לאפשרות לצפות בהם, תלמידי הקורס אונליין מקבלים גם משימות, מבחנים ועבודת גמר. "אני, הטכנופובית, צילמתי קורס מלא להפקות אירועים שכולל את כל הסילבוס של הקורס הפרונטלי, כדי שהידע הזה יהיה מונגש לכל מי שרוצה, גם אם הוא גר באילת. היום כל מי שירצה ללמוד את רזי המקצוע המתגמל והמספק הזה יוכל לעשות זאת דרך המחשב או הסלולר שלו. יש גם מסלול מיוחד לזוגות שרוצים להפיק בעצמם את האירוע".
גם בזירה האישית, החודשים האחרונים לא הקלו על רחמים. במאי האחרון, פורסם כי אירית עזבה את ביתו של לוזון, בן זוגה מזה חמש שנים. היא אמנם חזרה אליו בזמן כדי שאותה תקשורת תדווח על מסיבת יום ההולדת המדוברת, אבל רחמים לא מכחישה שהיה משבר. "היו לנו הרבה פרידות", היא אומרת, "זו לא הייתה היחידה. אנחנו לומדים להתפייס. לעשות ריסטארט. אנשים עושים ריסטארט למחשב, לגוף, לקריירה, אבל מה עם הדבר הכי חשוב: מערכת היחסים עם האהוב שלך?".
נשמע שעברת תקופה קשה בכל החזיתות.
"לגמרי. ראיתי שהמצב שלי לא פשוט כלכלית ונפשית, אני לא אותה אירית, אז החלטתי לראשונה בחיי ללכת לטיפול. זו לא בושה. הגעתי לפסיכולוגית איריס רייצס, בהתחלה חשבתי שאחרי 20 דקות אני אקום ואלך כי אגלה שאני יותר חכמה ממנה ושהיא לא תחדש לי. אבל היא פתחה בי משהו. היא אמרה לי שהיא רואה בי תינוקת קטנה, לא אירית הבולדוזרית, וגם התינוקת הזו צריכה יחס".
את בוכה בטיפול?
"אני לא מאמינה, אבל כן. מצאתי את עצמי מולה במערומיי".
את התינוקת המדוברת לא מאוד קשה לזהות, למען האמת. לרחמים יש יופי שברירי, גוף קטנטן, עיניים שמחפשות אישור תמידי - ובעיקר פתיחות מרגשת על העבר הלא פשוט שלה. רחמים ואחיה, רונן, אומצו כתינוקות מבית יתומים בברזיל על ידי אורי וברטין רחמים, טכנאי ואחות מחולון. ואז, באסון בלתי נתפס, איבדו את שני הוריהם המאמצים בזה אחר זה. היא הייתה בת 15 כשאימה הלכה לעולמה, ואביה נפטר כשנה לאחר מכן. מאז רחמים שורדת בכוחות עצמה - בהתחלה כרקדנית ואז כאחת ממותגי ההפקה הידועים בארץ, כשבדרך השתתפה ב"גולסטאריות" וזכתה ב"הישרדות".
בכל הסיפורים שלך על הילדות יש דבר אחד שלא הבנתי - איפה הייתה הרווחה? איך ילדה בת 16 נשארת לבד בעולם?
"אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אם זה נשמע לך לא הגיוני, התשובה שלי היא שאין היגיון בעולם. צריך להיות מציאותיים וזהו. תמיד יש בחירה אם להיות מקופחת או לא. אני בת מזל שבחרו אותי, יכולתי להיות זרוקה בבית יתומים".
אני מתארת לעצמי יש מחיר ללהיראות חזקה כל הזמן.
"ברור. בחוץ אני שמה על עצמי מטאפורות שאני החזקה, אבל אני גם מדממת ופלסטר זה לא מספיק. איריס הראתה לי שאני מרצה יותר מדי, את הילדים, את הלקוחות שלי. יש לי רעב כל הזמן להיות מספר אחת. כשהגעתי לטיפול זה היה כדי להכין אותי לצאת למסע בעקבות הוריי הביולוגים, אבל הגענו לעוד דברים מאוד חשובים".
הרצון לפתוח את תיק האימוץ שלה הבשיל לדבריה בתקופת הקורונה, ורחמים מספרת שבהמשך נוכל לראות אותו בסרט דוקומנטרי מתוכנן. "אני הייתי מבין 20 המאומצים הראשונים בישראל וזה לא היה פשוט. הילדים והסביבה הגיבו לזה, היו אומרים שזרקו אותי, שואלים מי אמא שלי".
איך בכלל הילדים ידעו שאת מאומצת? את לא נראית כל כך שונה בנוף.
"לדעתי אני נראית שונה, אני מזן אחר, אבל אולי זה כי האופי שלי הוא שונה ולא בגלל הגנטיקה. מעולם לא התביישתי בזה שאני מאומצת, בשבילי זה היה טבעי. כשלימדו ילדים מה זו מראה ומה זה ארון, לי אמרו 'את מאומצת'. לא הייתי מחפשת את הוריי הביולוגיים אם הוריי המאמצים היו בחיים, תמיד הייתי מאוד לויאלית כלפיהם. הם אלה שלא ישנו בלילה כדי להיות איתי, שבחרו אותי, שגידלו אותי. אמא שמגדלת, שמחבקת ולא ישנה ונותנת שייכות, זה יותר חזק מקשר דם. ההורים שלי תמיד אמרו לי שאני יכולה לפתוח את התיק אבל לא רציתי".
אז למה זה חשוב עכשיו?
"כי אני חייבת את הקלוז'ר הזה לעצמי, לפני גיל 50. רוצה לראות, לדעת מה לספר לילדים שלי. השופט מישאל חשין זכרו לברכה, איש חכם כל כך, אמר בוועדת גרוס, שדנה בפתיחת תיקי האימוץ בשנות ה-80 - אדם חייב לדעת את שורשיו. דע מאין באת. תחשבי שהילדים שלי הם קשרי הדם היחידים שלי".
אורי בן ה-13 ומור בן ה-18 הם הילדים המשותפים של רחמים עם כדורגלן העבר לירון בסיס, שהיה בעלה השני. הבנים, היא ובן זוגה עמוס חיים כיום בדירתה ברמת אביב ג', ובסופי שבוע עוברים יחד לבית של עמוס בארסוף. "זו משפחה, אנחנו ביחד, פשוט בשני בתים", היא מבהירה. "ככה היה יותר נוח מבחינת בתי הספר והחברים של הבנים".
שמעתי שהבן שלך יוצא עם הבת של עפרה שטראוס. הכל סביבך אלפיון.
"אפשר לקרוא לזה אלפיון ואפשר לקרוא לזה פנתיאון, אבל אני רואה את עצמי כאישה עממית. הלקוחות שלי עשירים, זה נכון, ולבן הזוג שלי יש בית בארסוף, אבל אני אישה עובדת. עד לפני הקורונה הייתה אמידה והיום אני מקווה להמשיך להתפרנס. ברור שאני נשענת על עמוס בתקופות כאלה, אם לא עליו, אז על מי? אבל העצמאות שלי תמיד הייתה לי מאוד חשובה".
לכן לא ויתרת על הדירה שלך?
"תשמעי, בשלב מסוים נעבור כולנו לארסוף, למרות שאני אוהבת את הבית הקטן שלי שבו אני לא אורחת והוא שלי. בארסוף זה תמיד של עמוס. אני ריאלית. קשה לי להיאחז במשהו שהוא לא שלי. אני פמיניסטית. חשוב לי שיהיה לי את הכסף שלי, אחרת איך הזוגיות הזו תשרוד? הריקוד המשותף ביחד כדי להתקדם הוא מאתגר וטוב. אני לא נותנת לעמוס להיות יותר מוצלח ממני".
אז יש ביניכם תחרות?
"כן, במקרה שלנו כן. זה שומר על התשוקה".
צילום: דביר כחלון | סטיילינג: ראובן כהן | שיער: אושר סעדון | איפור: אליאב ממן | ביגוד: בוטיק ׳מיכל ומורן׳, ׳הלגה עיצובים׳, תל אביב