גבר זועם אחד שניפץ לה את השמשה של האוטו גרם לאור סיונוב להחליט לעזוב את הארץ. זה לא היה בויכוח עדתי, בפינוי בית בגבעת עמל או בהתנגשות סביב מיצג אמנותי. סתם היה כי היא צפרה ברמזור. אור ישבה מאחורי החלון השבור של מכוניתה, המומה מהאלימות שהתפרצה לה לפנים, והחליטה שהיא ומדינת ישראל גמרו. "בלילה כשניסיתי להרדם, חשבתי על האיש הזה ומה שהביא אותו להתפרצות. הרי גם לו בטח היה בוקר לא קל. הבנתי שאנחנו כבר כל כך כועסים כאן, שחוקים מהחיים פה. אנשים מתהלכים כמו חבית נפץ. ודי, לא רציתי יותר לחיות ככה".
אז היא טסה. חודשיים גרה בניו יורק אצל חברה, מצאה עבודה כמדריכת נערות, התחילה לפנטז על עתיד רגוע יותר, אולי אפילו לפתוח מסעדה. טלפון מהפקת ה"אח הגדול" גרם לה לחזור – אבל נראה שלא הרבה השתנה: הנה עוד גבר שהיא באה לו לא טוב, עוד תקרית אלימה, עוד אנרגיות בוערות. במשך 95 ימים אור כיהנה כנגטיב לגיבור העונה הזו, שי חי; היא הודחה שבוע אחרי שהוא יצא מרצונו לאחר שבעט במודל שהכינה - וכעת היא שוב בנקודת ההתחלה. מוותרת על ניו יורק, מחפשת דירה בתל אביב ומתחילה להשלים עם האמת, שקט כבר לא יהיה לה בגלגול הזה.
"הפלאפון שלי לא מפסיק לצפצף מהודעות שטנה של המעריצים של שי חי", היא מספרת, "בכל רגע איחולי אונס ומוות. גם לפני האח הגדול באתי לא טוב לאנשים מסויימים, אבל זה היה ברמה של פעם בשבועיים איזו הודעת 'עוכרת ישראל תמותי'. עכשיו זה כל הזמן, וזה סותם לי את המכשיר. אני בעיקר המומה". יממה אחרי פגישתנו, שי חי מפרסם בעמוד הפייסבוק שלו מסר למעריציו, שיפסיקו להציק לאור.
אומרים שבגלל האנשים האלה הודחת. שהם סימסו לאחרים כדי שלא תישארי שם אחרי שי חי.
"אם זה נכון, אז שיהיה. אם מישהו מחמשת הדיירים הנותרים קיבל אסמסים בגללי, אני לא אתרעם על זה. מגיע לכל אחד שם".
סיונוב (35) עונה את התשובות הנכונות, כל הזמן, ולפעמים זה באמת קצת יותר מדי. ראינו את זה בעונה (האח הגדול משודרת בקשת ברביעי ושבת ב-21:00), וככה זה גם בלייב, פנים מול פנים. כמה אפשר להיות צודקת? לדבר מהראש ולא מהבטן? להתבטא בצורה מחושבת וערכית ובוגרת? עם זאת, קשה להכחיש שהתכונות האלה בדיוק הפכו אותה למנהיגה בבית. כששי חי קרא לה "מכשפה", היא הנפיקה את נאום המכשפות שהפך לוויראלי. כשאיציק קרא לה "מכוערת", היא פלטה מניפסט מעורר השראה על המקום שתופס המראה החיצוני בחברה שלנו, וזה עוד בלי להזכיר את נאום "שי חי הוא ביבי" חוצב הלהבות. עכשיו, כך נראה, היא צריכה בעיקר כמה דקות כדי להבין לאן היא ממשיכה מכאן, בלי לשאת אף דגל. "נכנסתי ל"אח הגדול" עם עשרים קולות בראש, בראש, עשרים אוכלוסיות שאני צריכה לדבר אליהן - פמיניסטיות, שמאלנים, ימנים, מזרחים, כולם. זה מתיש", היא אומרת. "לא הבנתי - הביאו אותי לדבר שיח מזרחי ואני הדבר הכי אשכנזי ומעצבן בבית הזה, למי אני אדבר את השיח הזה? כשהבנתי שזה מה שמנסים לעשות, החלטתי לא לתת לזה לקרות, לא להציב את עצמי כקונטרה למשהו שיכול להיתפס כמזרחי יותר ממני, פריפריאלי יותר ממני. אני מקווה שזה עבד".
התאהבתי באישה, אבל מה לעשות, אני סטרייטית
את אור סיונוב הכרתי על חוף בסיני לפני שנים, ומאז היינו קצת חברות, קצת צ'ילבות, עשינו לייקים בפייסבוק ושרנו קריוקי. כמו רבים אחרים שפגשו אותה מחוץ לפילטר של האח הגדול, גם אני זוכרת שהבחורה הזאת יודעת להיות כיפית. נכון, היא לא השי מיקה של החיים האלה - אבל מי שחושב שאין בה פאן, כנראה לא ראה אותה במצבים הנכונים. "יש בי דברים שלא עברו כל כך בתוכנית", היא מהרהרת, "את הרי יודעת שאני מצחיקה, זה לא יהיה נכון להגיד שאין לי הומור. או שאני לא יודעת ליהנות. שברתי את הברכיים בגיל 21 כי יצאתי כל לילה לרקוד בניו יורק".
היו הרבה דברים בך שלא חצו את המסך. דיברת בבית גם על ההתאהבויות שלך בנשים, אבל זה נשאר רק בערוץ 26.
"אה, זה לא שודר? דווקא דיברתי על זה. סיפרתי מה קרה בכל אחת משלוש הפעמים בהן התאהבתי באישה, אבל מה לעשות, אני סטרייטית. התאהבתי אבל לא כל כך נמשכתי".
מה זה לא נמשכת? ניסית?
"לא נכנס לזה", היא מגניבה חיוך, "יש משהו משחרר בלחשוב על להיות עם אישה, אבל צריך גם סקס, לא? מלא נשים רצו שאני אהיה לסבית אבל זה לא המצב. אני משוגעת על נשים, מרותקת מהן ויכולה לשבת שעות לשיחה, להתלטף עם אישה ומתה על אינטימיות בין נשים - אבל הריל דיל קרה לי רק עם גברים".
מה הייתה מערכת היחסים האחרונה שלך?
"הקשר האחרון הגדול שלי היה לפני שש שנים. היו לי מערכות יחסים של 3-4 חודשים פה ושם, אבל להיכנס למשהו עמוק ורגשי וסימביוטי, זה הרבה זמן לא היה. אני תמיד מחפשת אהבה".
יוצא לך לחשוב למה?
"אני יודעת שיש גברים שלא יכולים להתמודד עם הקול שלי. היו תקופות שהאשמתי את עצמי בזה שדברים לא הלכו, אולי אני דעתנית מדי ומכשפה מדי - אבל די, היום אני יודעת שזה בולשיט. אולי יש גברים שלא יכולים להתמודד עם זה, אבל יש גברים שכן. אני מעדיפה את הסוג השני. ואני בת זוג נורא חמודה, גם אם זה נראה שלא. גברים שיצאתי איתם היו מאוד מרוצים ממה שהם קיבלו".
את באמת מתכננת לגור עכשיו עם ברק?
"כן, אני כבר מחפשת לנו דירה. הוא היה הסלע שלי בפנים, אף פעם לא התאהבתי במישהו כל כך עמוקות בכל כך מעט זמן, אין גברים כאלה בעולם".
אולי תעשו יחד ילד?
"דיברנו על זה. אבל ברק פיצקי, הוא רק בן 25, זה לא מתאים. מה שכן, אני אעשה הכל כדי לוודא שהוא צועד להגשמת החלום שלו. הוא ילמד משחק, יקום בשבע בבוקר ויחזור מחזרות קרוע בעשר בלילה".
הוא תחליף לבן זוג?
"מה פתאום, אני רואה את עצמי יותר כמו אחות גדולה שלו".
את מרגישה שהשאירו אותך בתכנית בתפקיד הדודה, הא-מינית?
"זה בא גם ממני. לא רציתי לדבר על מיניות, יש בני נוער שהדרכתי וצופים בי וזה לא רלוונטי. הם לא צריכים לשמוע על חיי המין שלי. כשאסתי לי הגיעה אמרתי לה 'מנוולת, את באת להפיל אותי'. הרגשתי שהיא מנסה למשוך אותי בלשון, כל הדיבור והסקסיות שלה. לא שאני איזו פוריטנית, אבל אני לא ליבידו מתפרץ כמוה".
את זוכרת שפלירטטת עם שי חי בשבוע הראשון?
"אני כנראה בהדחקה מטורפת מזה".
אמרת שהוא חתיך. הוא חתיך?
"אני מה זה לא עונה לך על זה", היא צוחקת.
גם במראה שלך היה לא מעט עיסוק. הקללה "מכוערת" משכה הרבה תשומת לב.
"אני כן משקיעה במראה שלי וזה משהו שהתגעגעתי אליו בתוך הבית. יש לי טקסים של סידור שיער וזה חשוב לי, אני אוהבת לעשות טיפול פנים ויש לי קרמים ובגדים. זה נכון שזה לא מרכז קיומי, לפני הדחות הבית היה בהשתוללות של התארגנות ואני לבשתי את מה שאני לובשת עכשיו, חצאית וז'קט. אבל להגיד שהמילה מכוערת מערערת אותי? לא, זה לא המצב".
אנחנו לא היפים והנכונים שמנדים את החלש
היריבות בין אור לשי חי בבית האח הגדול התחילה אחרי ההדחה הפומבית הראשונה. היא יצאה נגד הבריונות, השוביניסטיות והגזענות שיצג לדעתה. הוא טען שהיא מובילה נגדו חרם שקט. "עכשיו לכי תגידי שאין לך אחות - שיצפה בפרקים ויראה לי שאמרתי לתת לו לאכול", היא אומרת. "גדלתי בבית שבו סבתא שלי חילקה בשכונה סירים למי שאין לו, זה הגיוני שאני אמנע ממנו אוכל?"
הוא טוען שבאופן עקבי לא דיברת איתו ועם מי שקרוב אליו.
"זה לא נכון. מלא פעמים ניסיתי להשלים איתו, ניסיתי לחיות איתו בשלום, ולא כדי שלא יעמיד אותי להדחה, אלא כי אני צריכה לחיות עם הבן אדם, להיות מסוגלת לבקש שהוא יעביר לי את המלח. ומה הוא אומר לי? 'את נחמדה אלי רק כדי שלא אעמיד אותך להדחה'. ניסו לצייר אותנו כאיזה חבורה של תלמידי י"ב מקובלים שעושים חרם על האאוטסיידר, אבל אנחנו לא היפים והנכונים שמנדים את החלש והמסכן והאומלל. רחוק מכך".
הבנת למה הוא מושך כל כך הרבה פוקוס? הוא אינטליגנט, כריזמטי, רהוט.
"בעיני הוא לא אינטליגנט. חד משמעית לא. האינטליגנציה של ברק ושי מיקה גוברת על שלו בכל יום. אני מבינה שאנשים שהם קצת יותר כריזמטיים, כאלה שקראו יותר ומתנסחים יותר ומדברים בעברית תקנית יותר, יכולים לעבור בקלות כאינטליגנטים יותר, אבל אני לא שותפה לזה. אין שום דבר מרשים בגבר שרומס בחורה בת 24".
בבית קצת כעסו על כך שלקחת לעצמך את כל הקרדיט על היציאה שלו.
"אני צריכה להתבייש בזה שבגללי הוא יצא? אני בטוחה שאם הייתי מודחת בשלבים מוקדמים הוא היה מגיע לגמר. אולי יש ציפייה מאתנו הנשים להיות צנועות ולפחד להגיד שהצלחנו, ניצחנו. אם את אישה שאומרת את זה, את יהירה וחצופה, אבל כשאני עושה משהו אני לא מתביישת להגיד שעשיתי את זה". גמר האח הגדול ישודר ב-6 באפריל, יום רביעי, ב-21:00.
כשסיונוב מדברת על שי חי ברור מאוד מה היא רוצה לשדר. כשהיא מדברת על אורטל בן דיין, בוגרת האח הגדול ופעילה חברתית בולטת שיצאה נגדה בפייסבוק, החזות הבטוחה נסדקת מעט. בן דיין וסיונוב לא רק חברות באותו מילייה פמיניסטי מזרחי אקטיביסטי, הן היו חברות גם בחיים. "לא קראתי מה היא כתבה עלי, חברים שלי סיפרו לי ואמרו לי לא להסתכל כי ידעו שזה ישבור את לבי", היא אומרת בקול סדוק. "אורטל הייתה לי מודל ומורה, אחת הנשים שלמדתי מהן הכי הרבה - ושום דבר שהיא אמרה עלי לא ייקח את זה ממנה. בעניין החלק של החברות במשוואה, אני אשאל את עצמי את זה כשאדע יותר".
זה נכון שניהלת את עמוד המעריצים שלה כשהיא הייתה באח הגדול?
"בין היתר".
אומרים שהיא מקנאה בך, שהתלמידה עלתה על מורתה.
"אני לא חושבת שזו קנאה. לאורטל יש הרבה מאוד אינטגריטי, כשהייתי צעירה ורכה בזירות הפוליטיות מה שהרשים אותי בה זה שהיא תמיד הסתכלה לגופו של עניין ונתנה את עמדתה העניינית".
מה שקורה ביניכן עכשיו תורם לדימוי של המאבק המזרחי, לפיו אתם כל הזמן רבים מבפנים.
"בניגוד למי, בדיוק? הומואים? פמיניסטיות? בכל קהילת מחאה יש מלחמת עולם. הקהילה הלהט"בית רוצחת אחת את השנייה, ואת יודעת מה היה במחאה החברתית? אם היו להם גרזנים, הם היו מורידים אחד לשני את הראש. זה לא רק אצלנו".
היא טענה שברחת מדיון על הכיבוש.
"זה לא נכון. דיברתי על הפלסטינים, על עזה, על דקירות. אני לא בורחת מדיון, אבל אנשים רוצים שתעשה את זה רק בדרך שלהם. להישאר טהרנים וצודקים לבד לבד לבד, רק אנחנו".
התקבלתי לבית הספר כי הייתי לבנה
היא נולדה בארצות הברית לאם עיראקית ולאב בוכרי שהכירו בארץ והיגרו. שנה מאוחר יותר נולד אחיה, והפרנסה בבית הייתה קשה מאחר שלהורים לא היה אישור עבודה. "אלו היו שנים קשות מאוד, והדחקתי הרבה", היא אומרת. "חיינו בעוני מאוד גדול, עברתי בין משפחות אומנה. רוב הזמן אבא שלי לא היה שם".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"עכשיו, בביקור בניו יורק. הוא עדיין חי שם ודווקא נפגשנו, הוא אפילו קנה לי מכונית קטנה. אבל זה מורכב, החויה שלי איתו היא בעיקר של נטישה".
לישראל חזרה עם אמה ואחיה, כשהייתה בת תשע. בשנים הראשונות חיו יחד עם סבתה ביד אליהו, אחר כך עברו לשכונת התקווה. אור שרה כל הזמן: למדה פיתוח קול, השתתפה בלהקות ובמקהלות. כרטיס היציאה מהשכונה, לכאורה, הגיע כששובצה בית ספר דתי בצפון תל אביב, כחלק ממהלך אינטגרטיבי של העירייה. "הגיעו ועשו לנו מבחנים: אמא שלי שמעה שזה מדהים, שזה יפתח בפניי אפשרויות לעתיד ולבגרות מלאה. עשיתי את המבחנים ואמרו שעברתי. היום אני חושבת שלא התקבלתי בגלל המבחנים - כי זה לא שהייתי מחוננת, לא היו לי אפילו ציונים טובים. הגעתי לזה כי הייתי לבנה. בגלל העור שלי. כמובן שהמערכת מכחישה את זה, אבל זה ההסבר היחיד. גם החברות שהלכו איתי היו לבנות".
קו 9 שלקח את אור בכל יום לרחוב צייטלין, הוריד אותה בעולם מקביל, בו הבינה שהיא שווה פחות מהשאר. "לפעמים המורות היו שולחות אותנו הביתה כי אנחנו לא צנועות מספיק, כי החצאית שלנו קצרה מדי, לפעמים סתם כי אנחנו לא מספיק חכמות. מורה אחת רשמה אותי לבית ספר מקצועי ואמרה לאמא שלי שזה הכי טוב שיכול לצאת ממני. היום אני מבינה שהיה עדיף שיהיה לנו בית ספר עיוני ממש טוב בשכונה שלנו, במקום להכריח אותנו להתערבב עם אוכלוסיה שמתייחסת אלינו אחרת"
בצבא שרתה כמש"קית חוויה, אחר כך עשתה תואר ראשון בפסיכולוגיה והחלה לעבוד עם נוער בסיכון. בשלב מסוים אפילו עבדה בשביל שרי אריסון ביום המעשים הטובים ("היום אני מבינה שזה טיהור נפש קטן ומעפן שלה") – ורק בקיץ 2011, עם המחאה החברתית, רכשה תודעה חדשה. "כשכולם יצאו לרוטשילד משהו בי השתנה. גם אני ישבתי שם, אבל עם הזמן פיתחתי ציניות. אני ביחסים טובים עם דפני ליף, אבל הרגשתי שאנחנו בבומבמלה ענק כזה, לא יותר. חבר שכנע אותי שהדרך לשנות משהו היא לפקוד אנשים לליכוד, וככה הגענו לזירות קשוחות יותר מרוטשילד, שם התחלתי גם להבין את הפריבילגיה שלי".
שהיא?
"העור הלבן שלי. אני מה שנקרא 'עוברת כאשכנזייה'. חברות מזרחיות הסבירו לי שאני לא יודעת מה זה להיחשב פרחה באוניברסיטה, שאנשים מופתעים כשהן אומרות משהו אינטיליגנטי. כל זה ביחד התחבר אצלי. הצטרפתי למאבק בקיבוצים, לקשת המזרחית. רצתי ברשימה של אהרון מדואל לעיריית תל אביב, אבל פרשתי כשהם נכנסו לקואליציה עם חולדאי. אני אשמח לרוץ לעירייה גם בעתיד".
במובנים רבים, אור היא חוזרת בתשובה. חמש שנים בלבד עברו מאז שמצאה משפחה חדשה באקטיביזם המזרחי, והחלה בחשבון נפש עם העבר ה"מולבן" שלה. וכמו כל חוזרת בתשובה - היא טוטאלית מאוד, וזה לא תמיד עובר חלק בפריים טיים.
לא הרגשת לפעמים שהלבשת את התאוריות שלך על שי חי? לא היה קצת מוגזם לקרוא לו גזעני? הוא ממשפחה מזרחית בעצמו.
"נו, ואין הפנמת דיכוי? מבחינתי הוא גזעני. הוא אמר לי שאני היחידה המתורבתת שם, התלונן מה זה הכפיים האלה, מה זה הקרקס הזה, הברברים האלה. להגיד שמוזיקה מזרחית היא תת רמה, או שהישראליאדה הזו היא תת תרבות, זה גזעני".
אולי זה פשוט להיות אנטי פוליטיקלי קורקט? לעומתו את נתפסת כדידקטית, עם כל ה"הסללה" ו"ההנגשה". ביטויים כאלה מביכים אנשים.
"מי שזה מביך אותו, שיתמודד. לא אכפת לי. אני מתאמצת לא לפגוע באף אחד, ואני מבקשת מאחרים לעשות את אותו דבר ואם הם לא יכולים אז שלא ידברו איתי. אז כן, אני לא מוכנה שיגידו 'ערסים' ו'כוסיות' לידי, וזה לגמרי בסדר".
צילום: רונן אקרמן | איפור ושיער: שלומי הלל | סטיילינג: ישראל רחמני | בגדים: שמלה ורודה: Red Valentino לפקטורי 54, צמידים: PADANI, סרט לשיער: קרן וולף, שמלת פרחים: זארה, תיק: זארה, טבעת שושנה: PADANI, מעיל טראנץ': זארה, שמלה: זארה, חגורה וסיכת דש: קרן וולף, שמלה ורודה: Missoni לפקטורי 54, שרשרת פנינים: אלדו, נעליים: אלדו