כמה חתיך ישראל אטיאס? לדעתו, לא מאוד. "לא הייתי 'הילד היפה' אף פעם. גם עכשיו אני חושב שאני לא יפה באופן מיוחד".
נו באמת.
"זה מאוד מחמיא לי, אבל אני לא מתעסק בחיצוניות שלי. אם מישהי מסתכלת, תודה רבה, אני בזוגיות. לא תמצאי אותי הולך אחרי הטרף".
זה מפריע לפעמים? אתה חווה החפצה?
"לא, זה לא מפריע לי. אני שמח לעשות את התפקידים שאני עושה, אני לא נלחם בטייפקאסט, הרי עוד 5-6 שנים לא אעשה אותם. כשאתבגר יתווספו לי דברים לאישיות, חכמת חיים וניסיון חיים, והתפקידים בטח ישתנו".
ואתה בורח מהתווית של דוגמן.
"אני לא יודע אם אני בורח, אבל חשוב לי שיידעו שזה לא רק זה. שחקן זה מישהו עם יכולות, עם אינטליגנציה רגשית, שצריך לקחת דמות ולהבין את המצב שלה בחיים ואת היחסים שלה עם דמויות אחרות, אז איך תעשה את זה אם אתה רק דוגמן? אגב, בסצנה האחרונה שלי ב'מרי לו', שמים לי כרס וקרחת, אני מבוגר ורואים שהשתניתי. יש בזה משהו יפה, זה החיים".
"זגורי זה לא הבית שלי"
ישראל אטיאס מגיע כל יום לחזרות למחזמר "מרי לו" בשכונת התקווה, והוא מת על זה. כל רגע מישהו שואל אותו "מאיפה אתה מוכר לי", וכל רגע הוא עונה בסבלנות, "מזגורי, אחי", וגם מציע סלפי. "אני מת על האנשים האלה והישירות הזו. אני שוכר דירה בדיזינגוף ושם אני כלום", הוא אומר. "מי אתה בכלל. אף אחד לא מכיר אותך וכל אחד חי את חייו".
תל אביב היא בועה?
"אף פעם לא הבנתי את האמירה הזו. החברים שלי בתל אביב ממש לא חיים בבועה. הם אנשים שעובדים למחייתם, מודעים למה שקורה ורוצים לחיות בשלום".
אז כן, הוא מוכר לכם מזגורי. הפריצה של ישראל אטיאס היתה בתור דמות לא מאוד תל אביבית: אביתר, "אביה", האח החתיך עם השאיפות המוזיקליות. זגורי שמה על המפה את ישראל שתל אביב בשבילה היא חלום רחוק, אבל למרות שאטיאס משתלב בלוק, והוא גם מרוקאי משני הצדדים, הוא מרגיש אחרת לגמרי. מודע לשיח העדתי שזגורי עוררה, אבל לא כל כך שותף לו. "לא סבלתי מאפליה מעולם", הוא חורץ. "בילדות שלי ביבנה לא ידעתי מה העדות של החברים שלי. זו לא הדרך שבה גדלתי. גדלתי על תרבויות שונות, מאביתר בנאי וצ'רלי צ'פלין עד לבוב מארלי ובונו מיו-2, שמאוד השפיעו עלי. אני בעד לערבב את כל התרבויות ולא להפריד, לא לפלג, שיהיה כמה שיותר. היום יש מנהיגים שמסיטים את הדיונים החשובים בדיבורים של פלגנות. מירי רגב אמרה שהיא לא קראה צ'כוב. וואלה, אני נחשפתי לצ'כוב בלימודי משחק ואני לא מבין מה הבעיה להיפתח לעוד דברים. מי אני שאזלזל בתרבות כלשהי?"
בכל זאת, זגורי נתנה הרבה גאווה למזרחים.
"נכון, וטוב שכך. היתה שם אמירה חשובה, הדליקו זרקור על משפחה מעוטת יכולת. אבל זה לא הבית שלי. תמיד היו לי חברים אשכנזים ושמעתי כל סוג של מוזיקה. כולם מתערבבים היום, למה מה שמו בחתונה של בר רפאלי? מזרחי! אייל גולן ומשה פרץ שרו לה".
בשבוע האחרון הוליווד פיזרה קצת מאבקת הקסמים שלה על הקאסט של זגורי: אולפני סוני קנו את הזכויות לעיבוד הסדרה, ואת התסריט החדש יכתוב דיוויד שור, היוצר של "האוס". "מאור זגורי שלח לכל השחקנים הודעה שזה בזכותנו, נתן לנו להרגיש שזה שלנו", אומר אטיאס. "זה כיף גדול וגאווה גדולה. מורן מרציאנו, המלהק, כתב בפייסבוק שמי שצריך לגלם את התפקיד שלי זה שיה לבוף, נשמע לי טוב, יש בינינו דמיון באנרגיה והקופצנות".
איך מתרגמים זגורי לאנגלית?
"זו שאלה טובה, אני לא יודע. צריך למצוא את העולם שמתאים לקוד שלהם, לתרבות שלהם. אני לא יודע איך אומרים כוסאמק באנגלית, אבל צריך למצוא משהו מתאים, חייבות להיות שם קללות. אם ינסו לעשת את זה סטרילי, זה לא יעבוד. אולי הדמות שלי שם תעשה מטאל במקום מוזיקה מזרחית".
"הבנתי פחות או יותר את ההוראות הפעלה של החיים האלה"
אטיאס בן 29. כבר בשנה ב' ללימודי המשחק הוא לוהק ל"פצועים בראש". אחרי "זגורי" ראינו אותו גם ב"המדרשה" וב"אנחנו במפה". כעת, במקביל לתפקיד של סמי, "הרקדן האוטומטי" במחזמר "מרי לו". "אני שר שם את "הרקדן האוטומטי" ו"מעלה מעלה", זה כיף אדיר. גם לפגוש את צביקה פיק היה חוויה. הדמות שלי שם עוברת תהליך, הוא מתחיל כאחד שאוהב את החיים הטובים, משתעשע, עם המון בטחון עצמי, אבל בסוף הוא משתנה. בהפקה המקורית גיא זוארץ שיחק את התפקיד הזה". הוא מוביל גם את הקמפיין של חברת הנעליים "טו גו" לצד עדי הימלבלוי, ובקרוב ייצא סרט בהשתתפותו, "מסע הטבעות" של שגיב פרידמן. הוא עדיין מחכה לרגע שבו יהיה מוכר בכל בית, גם כזה שיש בו "יס". "החלום הגדול שלי הוא לעבוד עם טרנטינו", הוא אומר. "הלוואי וזה יקרה".
הוא גדל לאמא גננת ואבא שוטר. ילד עדין וביישן, שרקד בחוג הורה. "היינו רק שני בנים בקבוצת מחול, המורה הייתה נורא גאה בנו". הדמות הנערצת בבית בילדות היתה אסף חפץ, המפכ"ל לשעבר. הוא התחיל בדוגמנות פה ושם, ניהל בר בתל אביב בתחילת שנות ה-20 שלו. "הייתי רשום בסוכנות שמדי פעם שלחה אותי לפרסומות, אבל לא הגדרתי את עצמי דוגמן. זה לא מה שאני". רק בגיל 24 התחיל ללמוד משחק, בבית הספר "הדרך" של אייל כהן ורותי דייכס, וגם זה אחרי שהתלבט ארוכות אם ללכת על זה או לחפש את עצמו בתחום התקשורת, לממש את הלוק ולנסות להיות צבי יחזקאלי הבא. "כבר התקבלתי ללימודי תקשורת. אני נורא אוהב את צביקה יחזקאלי, ואני עוקב אחרי כל מה שהוא עושה. אבל בסוף החלטתי על משחק".
למה?
"בער בי לחשוף צדדים אחרים בעצמי: פחות נעימים, פחות עמוקים, טיפשיים. אייל ורותי אמרו לנו בתחילת השנה הראשונה - מי שבא לכאן בשביל לעשות כסף או להיות כוכב - זה לא המקצוע. תבואו מבפנים, מהלב והנשמה. הרווחת כמה ג'ובות? זה בונוס. וזה באמת ככה, הייתי עושה הצגה גם ב-200 שקל".
בקרוב אטיאס יתחתן וכנראה שגם יחזור לעיר הולדתו, ליבנה. "אני כבר לא מגדיר את עצמי תל אביבי", הוא אומר. "זה מוגזם להמשיך לשלם פה שכר דירה. ואני אוהב את יבנה, היא שקטה ונעימה וזה רבע שעה מתל אביב".
החתונה המדוברת תקרה ביוני הקרוב. הכלה היא נעמי עידן, בת 23, דוגמנית והייטקיסטית. הם הכירו באודישן, כשישראל רק נכנס לעסק והיא כבר הייתה בדרך החוצה. ולא דחוף לה לחזור. "לא מעניין אותה להתפרסם", הוא אומר בגאווה. "אם אני מציע לה ללכת לאודישן היא לא רוצה, לא מתחשק לה. היא תהיה הרציונלית במשפחה. היא גאון מחשבים".
הוא הציע לה נישואים על יאכטה בהרצליה אחרי שנתיים וחצי יחד. "אם כבר עושים את זה אז עד הסוף, לא? מה שבעיקר ייחקק לי בראש זה השנייה עד שאני מוציא את הטבעת, שנראתה לי כמו עשר שעות. פתאום כל התנועות הטכניות הפשוטות מהיום-יום נורא מסובכות: להכניס יד לכיס, לפתוח את הקופסה. אתה כולך רועד. בסוף שנינו בכינו כמו אני לא יודע מה".
מה ישמעו אצלך בחתונה?
"עוד לא החלטנו, צריך לחשוב על זה באמת. מה שבטוח שיהיה אלביס בשביל איבגי. הוא חייב לרקוד".
מה גרם לך להבין שעכשיו הזמן להציע?
"הגעתי לקשר עם נעמי כשהבנתי דברים שלא הבנתי קודם. בעיקר לקבל, לאהוב, לתת, לדחוף, לתת לה הרבה בטחון. כשהתחלתי לקבל עבודות דברים התחברו לי. זה סוג של פאזל, והבנתי פחות או יותר את הוראות ההפעלה של החיים האלה. לפני כן הייתה לי בעיה עם הלא נודע: מה עכשיו, מה אני רוצה מעצמי, לאן אני הולך מפה? בשנתיים האחרונות משהו נרגע".
בקיצר, אתה בשל לאבהות.
"לגמרי. בעזרת השם זה יקרה מהר. אני חושב שאני בשל, התבגרתי, התקלפו ממני הרבה קליפות. זה לא החיים, ילדים? אין, זה הכי החיים. אני עם אחיינים שלי כל היום, שומר עליהם, מגדיל ראש".
מה בא לך לעשות באבהות שלך?
"לקום באמצע הלילה. יש לי שינה קלה אז בטוח אקום יותר מהר מנעמי, היא יכולה לישון כשיש מטוס וטרקטור בחוץ. אז בסדר, שתישן, אני אקום לילד ואתן בקבוק, אין בעיה. תראי את מארק צוקרברג, יש לו הכל, אבל לא אכפת לו, נולדה לו הילדה שלו והוא רק איתה וכל הזמן שם תמונות שלה בפייסבוק, הוא מת על זה. זה יפה בעיני. הלוואי שאני אהיה כמוהו".
אומרים תודה על הקיים
הוא שומר שבת כל סוף שבוע, מניח תפילין, עושה קצת יוגה. אפילו יצא לו לנסוע לאומן. "הייתי באומן ארבע פעמים. זה מדהים. להתנתק מהכל. הם חיים שם כמו במדינת עולם שלישי, הצינורות לא מחוברים לניקוז, קר בטירוף, וככה חיים בלי להתלונן, אומרים תודה על הקיים".
לאן תגיע ההתחזקות שלך? נראה אותך עם כיפה?
"אני לא שם גבולות. כרגע אני לא יכול להגיד. אבל אני לא אכפה שום דבר. אם בת הזוג שלי לא תרצה לשמור, שתעשה מה שהיא רוצה. אני כן רוצה בית מסורתי, חשובים לי הקידוש והשבת, אני אוהב שיושבים ומשחקים מונופול וטאקי במקום להיות במסכים כל הזמן".
זה באמת נשמע כיף, אבל בממסד הדתי יש גם הרבה שוביניזם, הומופוביה.
"מה שקיצוני לא קיים מבחינתי. מה שהיה בבית שמש, שירקו על ילדה, זה בעיניי לא קשור לדת ולאמונה. זה לא מה שאני מאמין בו. כשחברי כנסת חרדים יצאו מהמליאה בהשבעה של חבר הכנסת אמיר אוחנה חשבתי שזה בושה וחרפה. אין לזה שום קשר לתורה, התורה קשורה לאהבה ושמחה, לא לדברים כאלה. אגב, אני משחק הומו בסרט של שגיב פרידמן".
איך היה?
"היה ממש כיף לעשות את זה. אני אוהב לגעת במקומות שונים באישיות שלי, גם כאן בחזרות ל'מרי לו' כבר התחלתי לדבר במילון אבן שושנה. טום באום, שמגלם את אח שלי, מחבר אותי לתרבות הזו, הוא לימד אותי מה זה וודג' וג'ונג".
צילום: ליאור נורדמן | סטיילינג: שלו לבן | שיער: בועז עוזרי לסולו | איפור: אדם משאלי ל"מאק" | בגדים: חליפה שילוב עור וגולף שחור: נובוריש דוג, נעלים: TO GO, חולצה מכופתרת: אסוס, ג'קט רשת: דיזל, מכנסיים: נודי ג'ינס לסטורי, משקפי שמש: פראדה, מעיל דמוי פרווה: מנגו, חולצת צווארון גולף פרינט: נובריש דוג - מעוז דהן, מכנס: דיזל, מעיל כסוף: Acne, חולצה לבנה: קסטרו