רגע לפני שאנחנו מתחילות את הראיון, במשרד יחסי הציבור שמטפל ושומר עליה, הסוכנת החדשה של נסרין קדרי (35) כבר דואגת לכוכבת שלה ומוודאת מה להזמין לה לצהריים. נסרין מבקשת סלמון מאודה ופירה שיתלווה אליו. "עם פירה אין לי בעיה", היא מבהירה.
היא מתיישבת מולי בחליפת טייץ הדוקה, אנרגטית וססגונית ומסבירה: "אם אני אשמין כמה קילוגרמים לא יקרה כלום. אבל כן, עברתי שינוי במראה שלי, וכשהתחלתי הייתי במשקל גבוה. עזבי את זה שעפתי על עצמי, הייתי מלאת ביטחון ואהבתי את עצמי, אבל הרגשתי שאני צריכה לעבוד על הגוף שלי, לאכול בריא, כי אני רוצה להישאר פה לאורך מלא שנים. היום אני מסתכלת על עצמי במראה ואני ממש שלמה עם מי שאני. איפה שיש לשנות אני משנה – את הגוף, את המראה, את השיער. כל דבר שיש ואני רוצה אני משנה".
את גם חושפת את זה.
"מה זה 'חושפת את זה'? את יודעת, רואים. אני לא יכולה להגיד 'אני לא עושה'. המראה שלי מאוד חשוב לי, אני מאוד אוהבת את כל מה שקשור לטיפוח".
בעולם שמנסה לנרמל את הרדיפה אחרי אידיאל היופי, איך יודעים מתי להפסיק את השינויים האלה?
"זה לא מרדף, אני אוהבת את זה, אני אוהבת לקנות בגדים, לעשות ציפורניים, לעשות צבע בשיער. עשיתי ניתוח בבטן, כי היה לי גוש שומן שנשאר אחרי שרזיתי ושרציתי לתקן. הניתוח קצת הסתבך והייתי בתקופה בריאותית לא כל כך טובה, אבל עכשיו הכל בסדר".
איך את עם הביקורות על השינויים והמהפך החיצוני שעברת מאז שפרצת לחיינו?
"לא מעניין אותי על מה צוחקים או לא צוחקים. אני עושה את מה שהלב שלי אומר, מה שהאינטואיציה שלי אומרת. אני על 200 קמ"ש, לא עוצרת. איפה אלה שצוחקים עליי? בפקקים? אני אומרת, אם יש שינוי שאת רוצה לעשות, תעשי אותו".
פותחת את הדלת
כמעט עשור חלף מאז שנסרין זכתה בתוכנית הכישרונות "אייל גולן קורא לך", ומאז היא מפלסת את דרכה בהתמדה ובהצלחה אל לב המיינסטרים הישראלי. "זה עולם שהתחלתי אותו הרבה לפני התוכנית. אני כבר 20 שנה בקריירה שלי, וזה לא עולם פשוט, זה עולם מאוד מאתגר. אבל זה גם עולם שיש בו חלומות של אינסוף, שאת יכולה להגשים אותם כמה שאת רוצה וכמה שאת יכולה".
היא גדלה בחיפה למשפחה ערבית-מוסלמית, עם שני אחים, אמא שהייתה אחות מוסמכת ואבא נהג מונית, שלא בדיוק עודדו וטיפחו את החלומות של הילדה. "המשפחה שלי שמרנית. סבתא שלי כל הזמן אמרה 'בסדר, אנחנו יודעים שיש לה קול יפה, אבל לא צריך את זה, צריך להתחתן ולהביא ילדים, או ללמוד'. המטרה שלי מאז ומתמיד הייתה מוזיקה. מאז שאני בגן, הייתי עולה על השולחנות, והייתי אומרת לגננת 'אם את לא מעלה אותי אז את לא ממשיכה את היום שלך'. היא כל בוקר הייתה אומרת לאמא שלי 'הבת שלך עושה לי את המוות'. הייתי עולה על השולחנות, מתחילה לרקוד ולשיר, ורק כשכולם היו מוחאים לי כפיים הייתי נרגעת, מתיישבת ואפשר היה להמשיך את היום".
איך מצאת את הכוחות למרות חוסר התמיכה?
"הבאתי את הכוחות מזה שכל הילדות שלי כולם אמרו לי 'לא'. ואני הפכתי את ה'לא' ל'כן'. כמה שבאתי מבית שהוא ערבי ושמרני, ביום הראשון שהכרתי את עצמי כאישה, הסתכלתי על עצמי במראה עם האודם האדום והפרווה והנוצצים והעקבים ואמרתי – אני יוצאת לעולם הזה. לא משנה מה חוויתי בבית, מה חוויתי מהשכנים ובאילו דעות חשוכות נתקלתי, לא משנה לי כלום. אני פותחת את הדלת, פורצת גבולות ויוצאת. לא ראיתי אף אחד ממטר, לא חשבתי על מה יגידו, הלכתי קדימה בלי להסתכל לצדדים, וכל יום שאלתי את עצמי 'מה את רוצה לעשות מחר?'. זה כמו לדעת מה את רוצה ללבוש מחר. צריך לדעת היעד הבא שלך".
קל להבין עד כמה היא לא רואה ממטר כשנתקלים באנרגיה שהיא מגיעה איתה; בטוחה, דעתנית אבל גם קלילה מאוד ולא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. בסיום כל מונולוג חוצב להבות, היא נעמדת בפאתוס מלא בהומור עצמי ומוחאת לעצמה כפיים. "תפסת אותי ביום של אנרגיה טובה כזאת, שאני זורמת", היא מסבירה.
בגיל 15 כבר התחילה להופיע באירועים ומועדונים, נערה צעירה שיוצאת לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. "זה לא התקבל בקלות. הייתי ילדה שיוצאת מהבית בשעות מאוחרות, וברכב שאסף אותי היו רק גברים, בכלל זה עולם של גברים. הייתי חוזרת עם ריח של סיגריות, לפעמים בשש בבוקר, ולפעמים גם לא חוזרת כמה שבועות. הופעתי בכל הארץ. אפילו ברמאללה, בבית לחם, בשכם. הייתי שרה לחיילים במחסום, כדי להוכיח להם שאני זמרת ושיש לי הופעה.
"הייתי עוברת ממקום למקום עם השמלה, הפרווה והעקבים, רק עניין אותי שהקול שלי יגיע לכל מקום שיש. עשיתי מסע מאוד כוחני ואכזרי, אבל הוא גם לימד אותי המון. היום אני כאישה גאה בעצמי, כי לא היה לי לא אבא עשיר שישרוף כסף ויעשה לי אלבומים ולא הייתה לי אימא שתמכה. פרצתי לעולם הזה לבד, עם התיק, עם האודם האדום. לבד".
ואיך ילדה בת 15 יודעת לשמור על עצמה?
"עברתי הרבה מכשולים כמתבגרת. היו גברים במועדון שראו אותי כסוג של טרף. בניתי את עצמי, הפכתי מילדה תמימה למישהי שצריכה לדעת איך להתנהל מול אנשים כאלה. עברתי דבר או שניים בחיים, עברתי סוג של אונס. אבל את כל הרגעים האלה, הנחתי בתיבה וסגרתי אותה. אני פותחת אותה לפעמים, כי אם אני לא אגע בנקודה הזאת ואני אדחיק את מה שיש לי בלב כאישה וכאדם, זה לא יהיה טוב. אבל אז אני סוגרת שוב, נושמת עמוק וגאה בעצמי".
אנחנו יכולות רגע לפתוח את התיבה ולהבין מה זה "סוג של אונס"?
"עברתי סיטואציות לא נעימות. תארי לך אישה שעומדת על במה – זו אפילו לא הייתה במה, זו הייתה רצפה – עומדת ומתחילה לשיר, ו-60 גברים מסביבה שולחים ידיים, שמים את הכסף בחזייה שלה. כשאת עוברת דברים נגד רצונך, זה סוג של אונס. אלה דברים שלא רציתי לחוות. בסוף זה משהו שחיזק אותי, לפני 20 שנה לא הייתי יכולה לשבת ולדבר איתך ככה. הייתי כולי כפופה, פחדתי, לא ידעתי לדבר. מחוויה לחוויה אני מתחזקת".
אנחנו אנשים משוגעים
בדרך לאלבום רביעי ועם הופעה גדולה מתוכננת בהאנגר 11 תחת השם "NASRIN'S GARDEN", אחרי שכבשה פסגות בקריירה שלה, היא לא מתכוונת להוריד את הרגל מהגז. "אני שואפת לעוד, אני חוצפנית, אני לא מסתפקת, אני רוצה עוד ועוד, אני לא נרגעת".
יש רגעים שאת כן נרגעת בהם?
"אין דבר כזה. היום אני יודעת את המקום שלי, אני מביאה מוזיקה ותורה שלמה וצבעים ייחודיים, אבל בעולם שלנו יש המון תחרות. כל יום יכולה לבוא מישהי אחרת ולקחת את המקום שלך. נכון, יש מקום לכולם, אבל אני עדיין חושבת שאם אני לא אקום כל בוקר ואגיד מה היעד הבא שלי, זה לא יקרה. אנחנו אמנים, אנחנו אנשים משוגעים, אנחנו פועלים מאמוציות".
כשהתחלת שרת בערבית, ותוך כמה שנים הגעת ללב הפופ הים-תיכוני.
"לא היה לי קל להיכנס למיינסטרים. הצליל שלי היה מוזר לאוזן הישראלית וגם לי לא היה ידע, הייתי שומעת רק אום כולתום. ואז למדתי לשלב בין מזרח למערב ונכנסתי לתוך כל לב ובית במדינת ישראל. אנשים היו צמאים לשילוב הזה, ובגלל זה יש לי קהל שמלווה אותי ואני מקבלת חיזוקים ואהבה בכל מקום שאני הולכת אליו. הקהל שלי כל כך מגוון, את יכולה לראות בהופעה שלי בחורה ערבייה לצד בחור חובש כיפה. זה התמהיל של מדינת ישראל".
הכניסה שלך ללב המיינסטרים לוותה גם בהופעה בטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל, דבר שגרר לא מעט ביקורת.
"ברגע שנכנסתי לקונצנזוס, הגזענות לא פסקה. היו אומרים 'שתלך לשיר באיזה כפר', 'תשירי במסגד', דברים כאלה. המילים האלה הן חשוכות. אני מייצגת את המדינה שלי, את המשפחה ואת השפה שלי בכבוד, ואם עליתי לשיר בטקס, זה כי אני כואבת. אני מייצגת את כל הקהל, ואת הקול של כולם. תמיד תהיה ביקורת, אבל בסוף זה נותן לי כוח ומעצים אותי. מבחינתי הגשמתי את החלומות שלי כשהגעתי להופיע בפני הנשיא. זה מה שדמיינתי, זה היה הרצון שלי. בזכות המוזיקה שלי אנשים מתקרבים אחד לשני".
ב-2018 עברת תהליך של גיור ואימצת את השם ברכה. הרבה טענו שהתגיירת כדי להתחבב על הקהל הישראלי או כדי לשמר את הזוגיות שהייתה לך אז.
"זה סיפור שאנשים בנו בשביל עצמם. זה לא היה בשביל בן זוג ולא בשביל אף אחד, אני מאוד קרובה לאבא שבשמיים, והאמונה שלי מאוד חזקה. התחלתי להתפלל בשפה העברית, פתחתי את ספרי הקודש וגיליתי עולם כל כך עוצמתי. רציתי להרכיב את הפאזל שהיה חסר לי, ועשיתי את זה באמונה שלמה. הקידוש והנרות, זה משהו שהוא רוחני ונותן לי נשימה. כל בוקר אני קמה ומודה לקדוש ברוך הוא שפתח לי את העיניים ושאני אוהבת ונאהבת, ומבקשת שירחיק ממני אנשים רעים ויקרב אליי את הטובים. אני ילדה שלו. זה שלי ושלו, אי אפשר להיכנס לשיחות של בת ואבא שלה".
ומה עם השיחות בינך לבין האבא הביולוגי שלך, מה דעתו היום על הגיור שלך?
"אני שרופה עליו. אבא שלי זה החיים שלי, זה חס וחלילה לא פוגע בו ולא במשפחה שלי, והכל בסדר. ברוך השם המשפחה שלי תומכת ומחבקת ומחזקת, ואם טוב לבת שלהם אז טוב להם. לא באתי לפגוע באף גורם, לא בצד הזה ולא בצד הזה, עשיתי את מה שטוב לי".
קוראים לך ברכה לפעמים?
"כן, אנשים קוראים לי ברחוב ברכה. אני בחרתי את השם הזה, כי זו ברכה, ברכה שתבוא עלינו, על כולנו, על עם ישראל, שיהיו לנו רק בריאות ושפע, שתהיה לי ברכה בצעד הגדול שעשיתי".
עם כל הברכה שביקשת לעצמך, אין יום שאני לא אפתח בו מדור רכילות ולא יהיה עדכון עלייך. בן זוג חדש, לוק חדש, מנהל חדש.
"אוי ואבוי אם לא יהיה רעש סביב נסרין, אוי ואבוי אם אני אקום בבוקר ואני לא אהיה קיימת. כמובן רצוי שזה יהיה דרך המוזיקה שלי והתורה שלי. על השאר אני מסתכלת בחיוך, והופ למטרה הבאה שלי".
ובכל זאת, בתוך שנתיים עברת ארבעה מנהלים, שלפי הדיווחים חלקם גם סיפרו על קושי לעבוד איתך.
"לכל אחד יש את הבחירה שלו: החיים דינמיים. המנהל הקודם שלי, אביב, החליט וחזר לאן שהיה, ואני עדיין חברה טובה שלו. לגבי אייל גולן ובני פרץ, שפיצלו את השותפות ביניהם, אני לא יכולה להרחיב מבחינה משפטית, אבל ברור שבלי התוכנית של אייל לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי, אז אני מאוד מכבדת אותם. אבל קשה לעבוד איתי? אני לא יודעת מאיפה זה הגיע. מה זה 'קשה לעבוד איתי'? אני אדם מאוד נחוש בעבודה שלו, ומאוד רצינית בעבודה שלי, וזאת הקריירה שלי. אבל יש לי צוות שמלווה אותי שנים על גבי שנים".
היו כתבות שדיווחו על בעיית שתייה, ששתית לפני ראיונות, לפני הופעות.
"מחר מישהו יכול לקום ולהגיד עוד משהו לא נכון עליי, אבל אי אפשר לעצור אותי. הייתי רואה את זה ומחייכת. אני קמה בבוקר ויודעת מי אני".
מה זאת אומרת, אז המציאו?
"אלה אנשים שרוצים לפגוע באחרים ולהוריד אותם, מתעסקים בחיים לא שלהם. אין מה לעשות, יש מחיר לתהילה, ואני מקבלת אותו באהבה".
לא נשמע מופרך שאמן בסדר גודל כמו שלך, אחרי התחלה בגיל מאוד צעיר, יחווה קשיים להתמודד עם אור הזרקורים המסנוור. ההתמודדות הזאת היא לא תמיד פשוטה.
"נכון, אבל אני לא חוויתי נפילה. הפרסומים האלה היו לי קשים רק בגלל המשפחה שלי, כשאמא שלי מתעוררת בבוקר ורואה את הכתבות האלה ואת הסירחון הזה, זה משהו שמכעיס אותי. אבל עדיין יש לי שיחות איתם ואנחנו מחוברים, ואמא שלי יודעת מי הבת שלה, היא יודעת מה החינוך שהעניקה לי. אף אחד לא יכול לפגוע בי היום. אף אחד. היום תצבטי אותי ואני לא ארגיש כלום. אני חסינה כבר מזמן".
אני חיה את הדקה הזאת
גם חיי האהבה של נסרין סוקרו בהרחבה. מהאירוסים לאביעזר בן מוחא, שבוטלו לאחר זוגיות של עשור, ועד לקשר נוסף עם נגן הדרבוקה שלה בזמנו, אושר בן דוד, שהתפוצץ עם הזמנת משטרה ודיווח על מערכת יחסים לא בריאה. "היו לי מערכות יחסים לא טובות", היא מעידה. "כמעט כל אחת מאיתנו חוותה מערכת כזו, וזה קורה הרבה בחברה הערבית, יש גברים שחושבים שאישה זה חפץ ולא מעבר לזה. לצערי הרב, גם בשנה האחרונה נשים רבות בישראל נרצחו בידי בן זוגן. האחרונה גם הייתה בהריון. הרבה מאיתנו חוו את הרגע הזה שלא היה לנו את האומץ לקום וללכת".
לפני כשנתיים סיפרת על מערכת היחסים ההיא במילים "הוא לא היה אלים פיזית, אלא מילולית, וזו גם אלימות. כיום, כשגבר מכיר אישה, הוא חושב שהיא רכוש שלו וזה מה שעברתי בעצם. 'למה את אוכלת ככה?', 'למה את מדברת ככה?', 'למה את לא עדינה?', 'זה ג'ינס או טייץ?'".
"חשוב לי לדבר על זה, כי אין אישה שלא עברה את זה, ברגע שיש סימנים כאלה, צריך לקום וללכת".
אילו סימנים?
"אם מישהו גורם לך לפחד להעז, אם יש משהו שחלמת לעשות ולא יכולת כי מישהו עצר אותך. גם אני לא קמתי והלכתי מיד. לקח זמן עד שצברתי אומץ ותעוזה, אבל בסוף עזבתי והמשכתי הלאה, כי הרגשתי שלוקחים ממני את מי שאני".
מהמקום שלך, מה את יכולה להגיד לנשים שאולי קוראות את הכתבה ומזהות בין המילים שלך את עצמן?
"קודם כל, ברגע שאת תסתכלי על עצמך במראה ותאהבי את עצמך ותתחילי להאמין בעצמך, לאהוב את הילדה שבך ולהעצים את האישה שבך – שם את תצליחי. תרגישי בידיים שלך אש ותשחקי באש הזו איך שאת רוצה, אבל תשמרי שלא ייקחו את הכדור הזה וישליכו אותו עלייך. אנחנו צריכות להבין איך אנחנו מעצימות את האש והופכות אותה לבוערת ומוארת, ולדעת להתרחק ממי שמכבה לנו אותה".
היום היא כבר רחוקה מהסיפורים הקודמים, כשהיא חולקת קורת גג משותפת עם בן הזוג זה שלושה חודשים, רום שמיר (32), איש עסקים. השניים הכירו דרך חברים משותפים, אחד מהם הוא איתי לוי. "אני הכי מאושרת איתו, כמה חיכיתי שתגיעי אליו, בואי נדבר עליו. הוא הכי מכיל, הכי מפרגן, מעניק, תומך. אנחנו כל כך מאושרים ביחד, טוב לנו ביחד".
איך אחרי שלושה חודשים את יודעת שזה טוב?
"בגלל שחוויתי דבר או שניים בזוגיות שלי, אני יכולה להגיד לך שרום זה זה, בעזרת השם. אי אפשר לדעת מה יקרה מחר, אבל אני קמה בבוקר ואני חיה את הנקודה הזאת עכשיו. אני חיה את הקפה, את הסיגריה, את השיחה עם רום. אני חיה את הדקה הזאת. הוא אדם שמח, הוא חיובי, ובעזרת השם, אני מאחלת לעצמי לעטוף את עצמי במשפחתיות וילדים".
חושבת עליו קדימה?
"כן. אני נולדתי אמא, נולדתי לאהוב ולתת אהבה. כשהייתה לי תקופה שהייתי לבד, חשבתי להקפיא ביציות, כי אני רצה, אני לא עוצרת. בגלל שעכשיו אני עם רום, אז אני לא נכנסת לתהליך, אבל בגדול אני אומרת 'קומי תעשי, שגבר לא יעצור אותך מלהיות אמא'. ככה זה הדור של היום, חברות שלי לא מחכות לדייט, הן הולכות להקפיא. אבל דברי עם אמא שלי, היא תגיד לך 'ביצה? איזה ביצה? ביצה יש במקרר במטבח'".
אישה צריכה להיות עצמאית וחזקה גם בחלוקת המטלות בבית בעינייך?
"בעולם שאנחנו חיות בו היום, אישה היא הכל. אישה יכולה היום לשבור בניין, אנחנו יכולות לעשות הכל. אבל התפקיד שלי כאישה זה גם לא לשכוח שיש לי בן זוג בבית, זה לעשות כביסות, להכין אוכל ולדאוג לבית נקי, לי זה עושה טוב, זה מעצים אותי. אני נהנית מהחוויה הזאת של להיות זמרת מפורסמת ואז לחזור הביתה ולבשל ולעשות כביסה. אני כבר עכשיו חושבת איך אני מסיימת את הראיון והולכת להעמיד סירים לשבת".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: אייל חג'בי | איפור ושיער: ליאל קוצרי | הפקה: רותם פנחס | התמונות צולמו במלון בראון TLV מקולקציית מלונות בראון, קלישר 25, תל אביב