"אמא שלי אומרת שהגבר שלי עוד לא נולד", אומרת אנה ארונוב בחצי חיוך. גם אם הוא ייוולד ממש עכשיו, אנחנו עושות חישוב, כנראה שהיא כבר לא תחכה לו. בגיל 33, היא אומרת, אין לה זמן לבזבז על הרפתקאות. חייבים להיות מפוקסים. "ארבע שנים הפרש זה מתאים לי, אבל לא יותר. אני לא רוצה להית המורה של אף אחד. בכלל, אני רוצה פרטנר שוויוני".
והיה לך כזה?
"זה תלוי בהגדרה שלך למה זה פרטנר שוויוני".
מישהו שיעצים אותך, ועם זאת לא יתקפל כשתהיי חזקה.
"אם את מגדירה את זה ככה אז לא, לא היה לי. את מתארת גבר עם אינטיליגנציה רגשית מפותחת, ואני גיליתי שגברים כאלה הם הרבה פעמים לא יציבים. ומי שהוא יציב יותר, לא יוכל לחזק אותך. הבעיה איתנו הנשים שאנחנו רוצות גם וגם, אבל עם השנים הבנתי שזה לא אפשרי".
לאנה ארונוב אין זמן לשקוע במחשבות על גברים. לפניה חנוכה אימתני, עם ארבע הצגות מתישות ביום של "היי סקול פסטיגל", ואת הימים האחרונים שלה היא מעבירה בחזרות בלתי נגמרות, אשר גורמות גם לצ'ק השמן שמחכה בסוף הדרך להיראות לא לגמרי כדאי. ובכל זאת, כשגשם יורד בחוץ וחורף של רווקות מאיים לפתע להשתחל לדירתה, היא מוכנה לעצור רגע ולהביט בעיניים מפוכחות ויפהפיות על אנה של 2015, ולראות יותר מדי בדידות.
"מפחיד אותי לפעמים לא להיות מאושרת בסוף כמו שאני רוצה", היא אומרת בגילוי לב, "בכל סוף ריצה בפארק אני מאושרת, אבל אני רוצה אושר אחר, כי ברור לי שזה לא האושר האמיתי. אני רוצה משפחה. אני רוצה להצליח בזה, שזה יהיה טוב ממש. אני אעשה הכל כדי שזה יקרה. אני עדיין מאמינה שזה יקרה, למרות שדברים מתחילים להתנדנד. אני כבר לא צעירה והאמונה לא כזו חזקה".
מי מודאג מרווקותך?
"נו, מי יהיה מודאג? אמא שלי. ואני יכולה להבין אותה, 33 זה כבר ילדה גדולה. לאישה רוסיה זה אפילו מבוגרת. אבל בסדר, הספקתי לעשות דברים אחרים ואני בדרך לשם. כל החיים אמרתי שגג בגיל 27 אני אהיה אמא, ואז עברתי את גיל 27 ופשוט הפסקתי לתכנן כי זה כבר נהיה מצחיק. אני לא רוצה לבחור במישהו כי אני בת 33 ובא לי ילד, כי אז יהיו לי חיים אפורים, ואני לא רוצה כאלה. יש הרבה אפור מסביב, הרבה בלוף, ולמרות שאני יכולה להבין את האנשים שנמצאים במערכות יחסים אפורות כי הם כבר שם, אני לא מתכוונת להגיע למצב הזה. מצד שני, אם נעלה גבוה מדי, הנפילה תכאב. היום אני רוצה קשר עם בסיס בריא ומאוזן, בלי פיצוצים של תשוקה וטירוף. הבעיה היא שזה לא מוכיח את עצמו, לא מחזיק מעמד לאורך זמן. אני מקווה שאפשר למצוא משהו באמצע. לא יודעת אם זה אפשרי".
מעייף להיות הרווקה המדוברת של ישראל.
"אוי, זו הגדרה נוראית", היא נאנחת, "מה שמכעיס זה שאין לי פריווילגיה לנסות קשר בלי שהעולם מגדיר אותו בשבילי. זה לא נעים לי בכלל ומאוד מפריע. אני יוצאת עם מישהו וישר מדווחים שיש לי חבר. אז נכון, אפשר ללכת למקומות שלא יראו אותנו, אבל אז אני מתחילה לעבוד בלהסתתר. זה מבאס נורא".
"למדתי שעצב הוא חלק מהחיים"
ואנה ארונוב היא לא מסוג הנשים שמסתתרות. החיים בפרופיל נמוך לא מתאימים לה, וגם את הרגעים הסדוקים היא עוטפת יפה ביומיום עמוס שכולל השקות ויציאות, קריירה צבעונית ורבת זרועות, מעמד של אייקון אופנה בהתהוות והרבה עמודים במדורי הרכילות שמדווחים על בני זוג מפורסמים. ביולי פורסם כי נפרדה מצלם האופנה דודי חסון, עמו יצאה מספר חודשים; לפני כן געשנו על הפרידה מאיש העסקים דן מירביס. ויש גם את האקס המתוקשר איתי תורג'מן, שמנהל בימים אלה מערכת יחסים רצינית עם מעצבת האפנה ליאן פישביין. אנה נתקלת בהם לא פעם על השטיח האדום של עוד אירוע עמוס פלאשים, אבל היא טוענת שהלב שלה כבר הצליח לשחרר.
"די, הוא ואני זה היסטוריה. אנחנו כבר שנתיים ויותר אחרי. זה עבר ודובר", היא אומרת, "אני לא מכירה את החברה שלו, אבל ראיתי אותם יחד ונראה שטוב לו. הוא באהבה טובה וזה מאחוריי. זה מדהים כמה זה לא הפריע לי, כי אני משוחררת מהקשר הזה באמת. כשראיתי אותו, אמרתי לו 'אז מה, חתונה?' אמר לי 'כן'. אמרתי 'יאללה, בהצלחה'. ממקום נקי וכיף".
ולמה נגמר הקשר האחרון?
"כי די, אני בגיל שכבר לא מעבירים את הזמן סתם. זה כן או לא, לא בא לי לבזבז את הזמן. את יכולה להתפשר ולהגיד לעצמך שזה בסדר שזה לא עובד, הרי אין מושלם, ובסוף אולי תאמיני לעצמך - אבל אני עדיין מאמינה שאם זה לא עובד, אין מה להלחם".
יש אנשים שמעדיפים קשר לא מושלם מאשר להיות לבד.
"למדתי להיות לבד. לבד יכול להיות טוב ונעים, לחזור הביתה לכוס תה ולהרגיש כיף, אבל זה יכול להיות גם עצוב. יש ימים נדירים שבהם אני חוזרת הביתה מוקדם, נגיד פתאום בארבע אני בבית, ואז אני שואלת, 'אוקיי מה עושים עכשיו?' זה יכול לקחת אותי למקום עצוב. פעם הייתי נלחצת מזה, אבל עם הזמן למדתי שעצב הוא חלק מהחיים וזה בסדר, צריך לתת מקום גם לעצוב. להיות בלא טוב. החיים הם פלטה גדולה של צבעי רגשות".
הפתרון של לא מעט הוא לקחת כדורים כדי להתמודד עם הצבעים העגומים.
"אני לא אקח פרוזק, אני רוסייה. אנחנו מתמודדים".
באינסטגרם, לפחות, החיים של אנה נראים כמו קרנבל מתמשך של בגדי מעצבים ורגעים פוטוגניים. גם אם אין מצב הרוח שלה עגמומי משהו, 55.5 אלף העוקבים שלה יראו אותה מפולטרת היטב ויקנאו בחייה המושלמים כנסיכת רשת. "האינסטגרם הוא סוג של פלקט", היא אומרת בגילוי לב. "קראתי באיזה מקום שקשה לנו היום להישאר במערכות יחסים, כי בכל הרשתות החברתיות רואים את החיים הכי יפים של כולם, שרק חווים חוויות ומספרים כמה מדהים להם, ואתה תמיד מרגיש שמשהו טוב יותר קורה בחוץ. באינסטגרם זה נראה שכולם מביאים מתנות ונוסעים לחו"ל - אין תמונות של זוגות שרבים, של מישהו במשבר, של בחור שלא דיבר עם הבת זוג שלו יומיים ומרגיש נורא. אנשים מרגישים שמשהו אצלם לא בסדר, והם מחפשים בחוץ. והרי גם אני לא מעלה תמונות כשרע לי".
אז את חלק מהבעיה.
"תראי, אני לא יכולה לחשוף דברים אישיים מדי, אז ברור שהתוצאה תצא קצת מעוותת. מה אני אעשה, יש לי את הרצון להיות בחוץ, להראות את ההישגים. אם שברתי שיא במרוץ לילה, ברור שאשים תמונה להשוויץ".
אז מי מכיר אותך באמת? מול כמה אנשים את מעזה להראות חולשה?
"אני לא קרובה להרבה אנשים. יש לי פורום מאוד מצומצם חוץ מהמשפחה שלי שמולו אני נפתחת. חיים פרשטיין ודני יוחטמן מהריקוד, ומיטל כץ מהבוטיק, שהיא חברה טרייה יחסית, קצת יותר משנה. אף פעם לא הייתה לי חבורת בנות, יש משהו בחבורה כזאת שלא התחבר לי אף פעם. עד שיש לי רגע לנשום או לצאת לאכול משהו או לשתות כוס יין, אני רוצה לעשות את זה עם האדם שיהיה לי הכי נוח והכי משוחרר איתו. היום אני מבינה שמשהו התעכב אצלי ביצירת חברויות, אבל אני בטוב עם זה. אני לא צריכה לחלוק עם הרבה אנשים כל דבר שקורה לי".
"הייתי מלאת רגש, אבל לא ידעתי להגדיר אותו"
אמרו כבר לפניי, כנראה בפרשנות מקצועית לאחד הריקודים הסלוניים שלה: אנה היא שילוב אטומי בין חם לקר. מספיק לשבת מולה, במרפסת דירתה בתל אביב, ולהתרשם מהניגודים: היא מדברת מהר ואז משתתקת. זזה ודוממת. מסוגלת להקפיא במבט אחד, אבל גם לא מפסיקה לפזר חיוכים ממזריים ולשדר את אותו סקס אפיל שהפך לסימן ההיכר שלה, כשפרצה בגיל 23 ב"רוקדים עם כוכבים". היא הייתה אז חמש שנים בארץ, הרקדנית הפתיינית עם המחשוף הנוצץ שהגיעה עד הסוף בכל עונה, ודי מהר הפכה לכוכבת בעצמה, כולל רומן עם המתמודד ליאור מילר והרבה שמועות על רומנים עם מתמודדים אחרים. מאז עבדה קשה על ריכוך התדמית, הופיעה בשני פסטיגלים ותקעה יתד בעולם הילדים, אבל בשנתיים האחרונות הורידה מעט פרופיל תקשורתי והתרכזה בסטודיו הריקודים שלה ושל דני יוחטמן. כעת, כשהיא חוזרת לבמה בתפקיד "מורה קשוחה רוסייה לספורט, הכי מבוסס עליי", היא לומדת ששנתיים הן נצח במונחי הביזנס שבחרה.
"לא הכרתי חצי מהקאסט בחזרות", היא אומרת, "כי אני כבר קצת זקנה ולא קהל היעד של הדברים האלה, ופתאום זה קאסט של תותי ניניו, נווה צור, אושרת אינגדשט ודניאל מורשת, אנשים שלא הכרתי והופתעתי לגלות שהם כולם חרוצים וממש ילדים טובים. היית יכולה לצפות שתהיה להם פוזה של כוכבים, אבל הם סוסי עבודה. דניאל מורשת היה בן עשר בעונה הראשונה שלי של 'רוקדים עם כוכבים'. אמרתי פאק, אני זקנה".
היית רוצה להיות כוכבת ילדים? מיכל הקטנה סטייל?
"זה מעולם לא היה הקטע שלי. יש לי את הסטודיו שלי, ושם אני פוגשת ילדים ומלמדת אותם, וזה מספיק לי. יש כאלה שבאים כי אני כוכבת בעיניהם, ואז הם קוראים לי 'אנה-ארונוב', כאילו אין לי שם פרטי, ואני מהר מאוד מסבירה שקוראים לי אנה. מי שבא כי אני מפורסמת, בדרך כלל לא נשאר. זה סינון טבעי".
קשה לעבוד כל היום עם ילדים.
"יש הרבה ילדים עם חוסר יכולת להתרכז, זה בולט, ואני מגיבה לזה, מעבירה נושאים מהר כדי להחזיק אותם. זה דור של מופרעי קשב, מאוד שונה מאיך שאני הייתי בגילם. אני זוכרת שכילדה, בשיעורי ריקוד, הייתי עושה את אותו צעד במשך שעה, ומעולם לא שאלתי למה. אמרו לי שזה מה שצריך אז זה מה שצריך. עכשיו זה אחרת. יש גם את ההורים האלה, שחושבים שהילד שלהם הוא הכי יפה והכי מדהים והכי כשרוני והוא תמיד צודק, וזה קיצוני מדי. לפעמים אני אומרת בעדינות, אולי הילד צריך להשתדל קצת יותר? לא תמיד זה מתקבל טוב. וכמובן שיש גם את הקיצוניות השנייה, הקשוחים שלא מפרגנים לבן שלהם. ועדיין, אני לא אמא, אז למה שאני אשפוט".
כי את בגיל שכבר חושבים על ילדים, לא? וכולם רוצים לתקן את השגיאות של הוריהם.
"כן, אלה מחשבות שיש לי. בגדול אני מבסוטה על החינוך שלי, אני חושבת שההורים שלי עשו עבודה טובה, אבל כשאני אהיה אמא אני אעשה את זה עם כמה תיקונים. בכל זאת כבר ספגתי הרבה מהישראליות, ואני רוצה לתקשר עם הילדים שלי יותר משההורים שלי תקשרו איתי. בילדות שלי לא דיברו איתי בכלל. אמרו - 'ככה נכון, זה מה שצריך', וסמכתי על זה בליינד. התוצאה הייתה טובה, אבל הייתי משנה את הדרך".
על מה היו צריכים לדבר איתך?
"על הכל. לא דיברו על כלום. רק בשנות השלושים שלי למדתי שמותר להגיד איך מרגישים. להתחיל משפט ב'אני מרגישה ש...', זה לא נפוץ כל כך במנטליות הרוסית. אני מלאת רגש, תמיד הייתי, אבל לא ידעתי להגדיר אותו, לדבר אותו החוצה. עשיתי עם זה עבודה מדהימה, הרבה טיפול וחפירה בעצמי, וגיליתי שכשמדברים הכל נהיה יותר קל. בהתחלה זה מלחיץ ומפחיד, אבל זה שווה את זה. במערכות יחסים, זה בסדר להגיד שאת מרגישה שהצד השני לא נותן לך מה שאת רוצה, כי אם לא מדברים אז מתפוצצים".
"מבחינת הרוסים אני כבר לא חלק מהם"
אחרי שש עונות ב"רוקדים עם כוכבים", אנה הכריזה על פרישה מתוקשרת מהריאליטי שפרסם אותה. אחריו, הייתה עוד התמסרות לטלוויזית המציאות עם "הישרדות VIP" וגם דוגמנות לחברת "פילה", בה כיכבה בפרסומת סקסית עם אביב אלוש – ועדיין, נדמה שארונוב לא מיצתה את פוטנציאל המולטי טאלנטית החבוי בה.
"אם התכנית תחזור, אני לא שוללת להשתתף בה שוב", היא אומרת, "הבעיה היום היא שאין לי איפה להיות כרקדנית, כי אין מקום לריקודים סלוניים. אני לא יכולה לעשות מופע יחיד כי אני לא כוראוגרפית אלא ביצועיסטית, ואם מישהו ירים כזה דבר, צריך לגייס מלא כספים והמון עבודה ולא יודעים אם זה יצליח או לא. כולם מפחדים מריקודים סלוניים. 'רוקדים' לא באמת שינתה את זה".
ובכל זאת, התכנית הפכה אותך למפורסמת.
"סבבה, מפורסמת, אבל מפורסמת זה לא מקצוע. המקצוע שלי הוא רקדנית. עד היום אני קמה בשש בבוקר ורצה לעבודה, ובתשע מתחילה ללמד, ויש ימים שאני חוזרת בלילה. אבל אף אחד לא יודע את זה. חושבים שאני חיה איזה חיי זוהר וזה לא נכון".
את סתם הורסת עכשיו את דימוי סינדרלה.
"אני לא אוהבת סיפורי סינדרלה, אני אוהבת להצליח וזהו", היא פוסקת, "זה נכון שבשנים הראשונות בארץ היו תקופות קשות. אבא שלי עבד בבניין, הייתי מגיעה לאימוני ריקוד כשיש לי כסף מדויק לשלושה אוטובוסים, ואפילו לא לכוס קפה מהמכונה. כל מה שהרווחתי הלך לשולחן של המשפחה, או לעוד שיעור פרטי ועוד שמלה להופעה".
את עדיין נותנת כסף להורים?
"לא, לשמחתי הם כבר לא צריכים. אמא שלי עובדת בניהול החשבונות שלי, השנים הקשות מאחוריהם".
את עשירה?
"אני לא מרוויחה מיליונים, אני ממש לא שם. אני גרה במרכז תל אביב והחיים לא זולים כאן. אני כל הזמו דרוכה, יודעת שלא אצא לפנסיה, שכל החיים אעבוד קשה כדי לחיות בסגנון חיים שבחרתי. אם הייתי עושה את אותו הדבר בארצות הברית, הייתי יכולה להרשות לעצמי חודשיים חופש באיים אקזוטיים כל שנה, ואני ממש לא".
את מרגישה שהמוצא הרוסי שלך עיכב אותך בקריירה?
"תראי, אני לא אוהבת לדבר על קיפוח ודברים כאלה, זה לא אני. גם בקטע הרוסי אף פעם לא התלוננתי. האמת היא שאני בכלל לא חזקה ברחוב הרוסי, מבחינתם אני כבר לא חלק מהם, אני שמונים אחוז ישראלית. גם כשלא ידעתי מילה עברית, והופעתי בטלוויזיה עם מבטא נוראי, לקחתי על זה אחריות. רציתי ללמוד שפה, החלטתי שאלמד את התרבות ואעשה פסח במשפחה מרוקאית ואבין איפה אתם גדלתם".
הרקע הרוסי שלה היה נשלף בעבר בעיקר כשאנה הייתה מתייצבת על שטיחים אדומים וזוכה לביקורות איומות. אלא שאחרי שנים של הופעות ברשימות ה"שוק" היא החליטה לאתחל את המערכת ולנסות שוב, הפעם אחרת. לאחרונה, היא וחברתה מיטל כץ פתחו ליין של מכירות בוטיק לפריטים שהן מייבאות מחו"ל. "היו תקופות יפות, שירדו על איך שאני מתלבשת", היא צוחקת, "ובצדק, באמת התלבשתי מזעזע. לקח לי זמן להתאהב בלהתלבש טוב, לעקוב אחרי בלוגים של אופנה, לא לסמוך רק על הטעם שלי אלא ללמוד. פעם הכל היה חשוף וצמוד מדי, היה משהו במיניות שלי שהיה לי חשוב להדגיש. היום אני יודעת שיש עוד דרכים להראות סקסית. אי אפשר להגיד עלי שהתחלתי להתלבש צנוע, אבל הדרך היא אחרת".
המחשופים הם לא הדבר היחיד שעבר רפורמה. בראיון למוסף "7 לילות" לפני שלוש שנים, אנה עוררה סערה כשאמרה כי ביחסים עם איתי תורג'מן היא לימדה את עצמה מתי לשתוק, לתת לגבר להוביל, אפילו לא לדבר יותר מדי ליד נהג מונית. היום היא נזהרת הרבה יותר לא להרגיז את פמיניסטיות, ועדיין הגישה שלה יכולה להקים עליה לא מעט ביקורת. "יש לנו הנשים בעיה, אנחנו מקטינות גבר כל הזמן ואז מתלוננות שהוא כבר לא גבר. אני מרגישה שבחוץ אני בקרב, אישה עצמאית שמחליטה ויודעת הכל, אני על הסוס בדהירה - אבל בבית אני רוצה לא להוכיח שום דבר. בא לי להשבר ולבכות ולהרגיש הכי חלשה, ושיהיה שם מישהו שידע לחבק את הדבר הזה".
ואולי גברים לא חושבים שתהיי כזאת? אולי את פשוט מפחידה אותם?
"פעם הייתי אומרת את זה, שאני מפחידה גברים, היום אני מבינה שאני מפחידה את מי שצריך לפחד. די נו, מה מפחיד בי?"
תסתכלי במראה.
"לא חסרות בחורות שנראות טוב, אני לא מאמינה בפחד הזה. יש לא מעט בחורים עם אומץ להתחיל איתי, הם כותבים לי בפייסבוק, ואני לפעמים גם עונה. אני כבר מכירה את עצמי ויודעת אם כדאי לתת לזה דייט או לא".
ויש גם כאלה שחוצים את הגבול? מטרידים?
"לא. כנראה יש בי משהו שמשדר 'דונט פאק וויז מי'. אני לא אומרת שהטרדה זה תלוי רק באישה, ברור לי שיש בחורות שמוטרדות ואני לא רוצה שייצא שאמרתי שזה באשמתן, חס וחלילה. אבל ממני גברים כנראה באמת מאוימים".
צילום: דביר כחלון | סגנון ועיבוד: יונתן פרימרמן | איפור: מישל אדרי במוצרי "MAC" | שיער: לירז אגם | ע. צילום: תומר לובשקו | ע. סגנון: ליאת לוי | התמונות צולמו במלון בוטיק ולאונג' עלמה, תל אביב
פריטים: שמלה תכלת: Acne Studio ב״Verner" | חולצה: Christian Dior ב״Enigma" כיכר המדינה | מכנס: Versace ב״Fectory 54" | שמלה כתומה: Roberto Cavalli ב״Amor" כיכר המדינה | נעלי סטילטו וסנדל: Christian Louboutin ב״Amor" כיכר המדינה | מעיל פרווה סינטטי: Stella McCartney ב״Agat" כיכר המדינה | מעיל ירוק: Cedric Charlier ב״Madam De Pompadour" כיכר המדינה