"להגיד לך את האמת? אני שואפת לצאת מהמדינה הזו הכי מהר שאפשר", אומרת לונא מנסור ומתבוננת בנקודה דמיונית באופק. "הבעיה שלי פה בארץ, וזה לא כי אני ערבייה, גם יהודים מרגישים ככה - שנפשית לא נוח להיות פה. במדינה הזו יש הרבה שנאה ולחץ. אין שמחת חיים וכבוד, האדם מתעייף פה. בכל בוקר את שומעת חדשות, פה פיגוע, שם דקירה. זה מתיש. אני אוהבת את הפינה שלי, את הזון שלי".
אנחנו יושבות על המיטה בחדר שלה, בדירת שותפות ברמת אביב. חלל קטן, אבל מספיק כדי להכיל את כל הפנטזיות של השחקנית בת ה-26 מעכו. למרות שהיא מוסלמית, על הקיר תלויים קישוטי חג מולד, ולצידם תמונה של אביה. בישראל היא אולי עוד בתחילת דרכה, אבל את העתיד שלה היא רואה בבהירות: גל גדות הערבייה. אחרי שדגמנה חמש שנים במגזר הערבי וכבשה את לב הצופים ב"פאודה", היעד הבא הוא חו"ל. "בספטמבר הבא אני מסיימת את התואר שלי ואני רוצה לעבור להוליווד", היא מכריזה, "אין לי קשרים אבל אני אשיג אותם. עובדה שלפני שנתיים הצלחתי להיכנס לסרט עם הלן מירן ודונלד סאתרלנד, בלי סוכן ובלי כלום".
זה נכון, מנסור אכן מופיעה לדקה או שתיים, כשהיא רוקדת עם דונלד סאתרלנד בסרטם הסנטימנטלי "אהבה בדרכים". אמנם כניצבת בלבד, בלי שורות משלה אבל כן עם סיפור לספר לנכדים: "נסעתי לעבוד חודשיים בפלורידה ובמקרה שמעתי ברדיו שבדיוק מלהקים לסרט הוליוודי חדש. פשוט קמתי והלכתי לשם. המלהקת התלהבה ממני, אמרה שהיא צריכה שושבינה לטינית שתרקוד בחתונה, אבל לא בטוחה שיש לי מספיק תחת וציצי בשביל לעבור כלטינית. בסוף זה הסתדר, רק שלא היה לי חשבון בנק לתת להם, כי לא הייתי חוקית שם. לא הסכמתי לוותר. אמרתי להם, 'אז אל תתנו לי כסף, רק תראו אותי בסרט'. ובאמת רואים אותי, אפילו עשיתי סלפי עם דונלד".
מה למדת מהחוויה?
"אחרי הצילומים ישבתי קצת עם המפיק והבמאי, ושאלתי אותם מאיפה כדאי לי להתחיל את הקריירה שלי. המפיק אמר שאני יפה, אבל לא חסרות יפות באמריקה. מה שמייחד אותי זה האופי שלי יחד עם היופי. הוא יהודי מאל איי, שדווקא אהב שאני ערבייה פלסטינית מישראל. הוא חשב שאני אצליח, שיש לי מקום בארצות הברית".
"את מי זה מעניין שאת מיכל אנסקי אם את לא בן אדם?"
הדיבורים על פריצה מעבר לים היו נשמעים רחוקים למנסור של לפני כמה שנים, אבל לא זרים לגמרי, כיאה למלכת היופי של המגזר הערבי שקישטה שלטי חוצות בערי המשולש. "כל הערבים מכירים אותי, שם אני סלב. היה שלט ענק שלי בכפרים בצפון לכל מיני חנויות בגדים של ערבים, תמונות שלי נתלו ברמאללה ובית לחם. השיא היה שבוע האופנה הפלסטיני ברמאללה, התארחתי שלושה ימים במלון הכי טוב שם, אחלה חוויה. אבל הכסף לא היה כל כך טוב. כשאת פרילנס את לא יודעת מה מגיע לך ומה לא, רוב הזמן אבא שלי ניהל אותי, ובואי נגיד שהתנאים לא משהו. אין באמת סט, זה רק הצלם והציוד שלו ואולי אחותו מאפרת אותך או שאת מאפרת את עצמך".
נשמע זוהר. היו חוויות שליליות?
"היו גברים שחשבו שאני קלה להשגה, שאבוא איתם לאן שירצו. אבל אני לונא מנסור מעכו, אל תתעסק איתי. רוצה להגיד מילה טובה, סבבה, אני מחייכת, אבל יש כאלה שאת מטרה בשבילם, ולהם אני משתדלת להעביר שהם אנשים קטנים. פעם הביאו אותי עם עוד דוגמניות לחנות בגדים, לדגמן את הקולקציה החדשה ואז בעל החנות אמר, 'בואו, עכשיו נלך לבר'. הלכנו איתו, נכנסנו לבר ופתאום הוא אומר, 'תחבקו אותי ונכנס ביחד'. בחור מבוגר מאיתנו, בן 40 לפחות. הדוגמנית השנייה חיבקה אותו, לצערי לא לכל בחורה יש אופי חזק כמו שלי, אני לא הסכמתי. אמרתי לו יאללה סע, והוא הבין שמנני צריך לשמור ממני מרחק. את השנייה הוא ניצל יותר מדי. לא יודעת מה היה ביניהם, אבל היא תת רמה בעיניי".
למה ככה? היא לא מסכנה שהיא מוטרדת ומנוצלת כחלק מהעבודה שלה?
"זו לא העבודה שלה, הצילום נגמר, לכי הביתה. מה, אין לך פה? למה הסכמת ללכת איתו? אל תבואי כי את מרגישה שאת חייבת. אבל אולי זה מה שהיא אוהבת, שנוגעים בה ומחבקים אותה. אני לא כזו וגם כשאני אהיה שחקנית בהוליווד לא אסכים לדברים כאלה. יש הרבה שחושבים שאפשר לשים עליך יד, אבל אני יודעת לעשות סטופ. אם אני אזרום ואתחנחן, ברור שיקרו דברים. גברים הם פשוט כאלה".
את לא מאמינה שהמהפכה שינתה את היחס לנשים?
"תראי, אני אומרת: אם אתה חושב שאני צריכה לשכב איתך בשביל הזדמנות, אז פאק יו אנד יור אפורטוניטי, אני אמצא אותה במקום אחר".
היא כבר לא מדגמנת. משקיעה בבניית תיק עבודות במשחק, ובימים אלה מגלמת את לוסי בסדרה הערבית-ישראלית "ד"ר קוראז'" בערוץ "כאן 11". מנסור מאושרת לדבר על הדרך שעברה ועל הפרויקטים המתוכננים לה, אבל פחות על הסכסוך. לפחות לא על הפוליטי המוכר, בין יהודים לערבים. על סכסוכים נוצצים היא דווקא שמחה לפרט - ויש לה אחד גדול. אם השם שלה מוכר במדורי הרכילות, זה בעיקר סביב המריבה הרועשת שלה עם מיכל אנסקי באפריל האחרון, בדרך הביתה מצילומי "ד"ר קוארז'", שבה אנסקי מופיעה בתפקיד אורח. השתיים התקוטטו במהלך נסיעה במונית של ההפקה, את מי המונית תוריד קודם, והאירוע הסתיים בכך שאנסקי הזמינה משטרה. אף תלונה לא הוגשה, אבל מנסור נחושה לחשוף עכשיו את גרסתה לדברים.
"חזרנו באוטו מהצילומים וכשהתקרבנו לתל אביב, אמרתי לנהג לפנות ימינה כי אני גרה קרוב לנקודה שבה היינו והיא אמרה לו - 'תמשיך ישר'. שאלתי למה לא מורידים אותי קודם, והיא אמרה שזה כי היא יותר מבוגרת. מה הקשר? אם את גרה בירושלים אז ניסע עכשיו לשם? היא אמרה שזה לפי הכללים שלה. באה בקטע של דיווה. כשאמרה 'הכללים שלי', קיבלתי את הסוויץ', חלאס. אצלי זה יחס, דברי בכבוד ואל תבואי עם האף למעלה, טעית בכיוון. אמרתי לה - 'אצלי אין כללים, מי שגר קודם יורד קודם'".
אז מה קרה שם?
"היא ישבה ליד הנהג ואני מאחורה, והיא תפסה לו את ההגה וסובבה שמאלה, ואז קפצתי מאחורה וסובבתי ימינה. הוא עצר את האוטו בצד והיא התקשרה למשטרה. סיפרה להם שגרמתי לסכנת חיים, ואני אמרתי ששתינו עשינו את זה".
אתן נורמליות? לגעת בהגה באמצע נסיעה?
"אני יודעת. הייתי במצב רוח ממש לא טוב, חתכתי את האצבע בצילומים ורק רציתי להגיע הביתה, למה אני צריכה לחכות עוד רבע שעה? אני יודעת שזה לא בסדר, אבל כשיש לי עצבים אני לא שולטת בעצמי. אני מודה, לא רק נגעתי בהגה, אלא גם תפסתי וסובבתי אותו, אבל גם היא, היא הייתה ליד הנהג והיה לה קל יותר לעשות את זה".
ניחוש: היא תגיד שרק את נגעת בהגה.
"שתגיד מה שהיא רוצה. למה לקח לה חודש וחצי להגיב על זה? היא אמרה בעיתון שגרמתי לסכנת חיים והיא הצילה את החיים שלנו, אז לא, מיכל אנסקי לא צריכה להציל את החיים שלי ולונא לא תקריב את החיים שלה בשביל מיכל אנסקי. שמעתי שהיא דיווה לא רק איתי, היא מדברת כאילו 'אני מיכל אנסקי ומגיע לי'. את מי זה מעניין שאת מיכל אנסקי אם את לא בן אדם?".
פגשת אותה מאז?
"לא, אין לי עוד סצנות איתה".
מי הוציא את זה לתקשורת?
"לא יודעת".
"פוליטיקה ודת הם מה שהורס את העולם"
חייבים להודות - יש משהו מרענן בבחורה הזו, גם אם קצת מפחיד. בתעשייה מנומסת של ילדות טובות שהדבר הפרוע ביותר שהן מסוגלות לעשות זה לנסוע על קורקינט בלי קסדה, לונא מנסור היא קול אחר. ככה זה כשאת בוחרת במסלול כל כך יוצא דופן, יחסית לתרבות ממנה באת. "יש לי חברות שכבר נשואות, עובדות בעבודה מסודרת, אמהות לילדים בעכו. אבל אני לא חושבת על דברים כאלה כרגע", היא אומרת. גם הסדרה שלה מרפררת לפער בין השמרנות שמיוחסת לחברה הערבית בישראל, לבין הרצון של הדור הצעיר למרוד ולהמציא את עצמו מחדש. "החבר שלי בסדרה, סמיר, מתמודד עם ציפיות של אמא שלו שיהיה רופא והוא לא רוצה. בחברה הערבית כל ההורים רוצים שתלמד, לא משנה מה. גם ההורים שלי רצו שאלמד רפואה, אבל ידעתי שאני לא אצליח ללמוד הרבה שעות ביום. יאמר לזכותם שהם גאים בקריירת משחק שלי".
הקהל הישראלי, ברובו, מכיר אותה בעיקר כמרווה, אשתו של סמיר (כן, שוב סמיר) בנו של השייח, בעונה השנייה של פאודה. "גם יהודים וגם ערבים מתים על פאודה", היא חושפת, "אוהבים את זה במגזר. תמיד אפשר להגיד משהו רע, אבל זו יצירת אמנות מציאותית שאנשים מתחברים אליה. רוב התגובות בערבית אומרות שאני גאווה, אבל קראתי גם כאלה שכתבו שאנחנו, השחקנים הערבים, לוקחים חלק במשהו שמייצג את הפלסטינים וחמאס בצורה לא טובה, ושנתבייש. שמעניין אותנו רק כסף ולא פלסטין. אבל צריך להבין שאנחנו שחקנים שמגלמים דמות. מרווה היא אישה פלסטינית שבוכה על בעלה שמת, זה לא אומר שלונא בוכה על בעלה שמת. לא צריך לקחת את זה אישית".
ובכל זאת, מה דעתך האישית? הזהות של ערביי ישראל הפכה לאישיו, וקיבלנו לזה תזכורת רק עכשיו בהפגנה על חוק הלאום, כשנופפו בכיכר רבין בדגלי פלסטין.
"אני לא רוצה לענות על זה. הגדרתי את עצמי בעבר, אבל די. היום אני נותנת כבוד גם לישראל וגם לפלסטין וגאה במה שאני. ענייני פוליטיקה הם לא המסר שלי לעולם. רק בישראל שואלים את השאלות האלה, בכל מקום בעולם לא ישאלו אפריקן אמריקן או אם הוא אפריקאי או אמריקאי, כי יש דברים חשובים יותר מלהיות יהודי או מוסלמי. תהיה בן אדם. אם אתה ישרלי לא טוב, אז יש לך יתרון כי אתה ישראלי? לא אם אתה בן אדם זבל. אני הכי רחוקה מפוליטיקה, לדעתי פוליטיקה ודת זה מה שהורס את העולם".
חוק הלאום לא מצליח לקומם אותך?
"אני לא ממש יודעת מה זה, לא עקבתי. שמעתי משהו על זה שמבטלים את הערבית כשפה רשמית, וזה מגוחך. ישראל מכריזה על עצמה כדמוקרטיה אבל זורקת את הערבית? תרצו או לא תרצו, הערבית קיימת כאן. על סמך מה החליטו שלא? או שסתם רוצים לעצבן את הערבים עוד קצת? יש פה גזענות גדולה מאוד, תנו לנו כבוד. אני אדבר ואשיר בערבית, לא אכפת לי. הם חושבים שלא נשמיע את השפה שלנו? שילדים לא ילמדו עוד ערבית? זה אבסורד. למה להזכיר כל הזמן את השנאה בין כולם? די, חלאס, באמת נמאס. אנחנו גרים יחד 70 שנה ועדיין לא יודעים איך לחיות ולכבד אחד את השני".
איפה הגזענות פוגשת אותך ביום יום?
"כשעברתי לתל אביב שאלתי את עצמי איך האנשים כאן יקבלו אותי. גרתי בעכו עם יהודים והכל היה טוב ויפה, אבל בתל אביב זה אנשים קלאסה עם אגו, מה יהיה שם? יקבלו אותי, כערבייה ומוסלמית או שיחשבו שאני נמוכה מהם?".
ומה גילית?
"גיליתי שאנשים כאן הם מאוד נחמדים. היה רק מקרה אחד, עם חברה שלי, של גזענות מאוד מגעילה.
הלכנו ברחוב ומישהו באופנוע דפק ברקס היסטרי, כמעט עשה תאונה, לקח פרסה ועצר לידינו. הוא אמר לה, 'את כל כך יפה, אני חייב את המספר שלך'. היא שאלה אותו, 'ואם אספר לך שאני ערביה, עדיין תרצה?'. הוא ענה לנו, ככה מול הפרצוף, 'לא'. לפני שהוא הסתובב הספקתי להגיד לו, 'אל תשכח שפעם כמעט עשית תאונת דרכים בגלל ערבייה, סבבה?".
"אני אתחתן כשאמצא מישהו כמו אבא שלי"
מנסור עצמה לא יצאה מעולם עם גבר יהודי, אבל לא מטעמי פרינציפ – זה פשוט לא יצא. היא סינגלית מחוזרת שנהנית, כך נראה, לתת לזולת להזיע. "אם יש גברים שרואים אותי כמטרה, אני אנצל את היופי שלי כדי לשבור להם את הלב. אני יכולה להיות טוטאל ביץ'. הייתי משחקת עם בחורים, כאילו אני חמודה ובוא תפנק אותי ופשוט ניצלתי אותם. מי שחשב שהוא מנצל אותי, אני אנצל אותו. הם אומרים שהם מאוהבים בי ואני נותנת להם בומבה בפנים".
אמא'לה!
"זה כנראה כי לא התאהבתי אף פעם, מאז אחד ששבר לי את הלב אחרי תיכון. רציתי לנקום במין הגברי, אבל בסוף נקמתי בכולם חוץ מהיחיד שפגע בי. זה היה מין משחק ילדותי. אבל זהו, התבגרתי. אני מפסיקה עם השטויות".
מחכה לזוגיות?
"זה לא הפוקוס שלי, אני לא לחוצה להתחתן, אבל באהבה הכל יכול לקרות. אני מחפשת מישהו כמו אבא שלי. הוא לא צריך להיות רופא, איש עסקים או שיהיה לו דוקטורט, מעניין אותי האדם שבפנים. עזוב אם אתה בהייטק או לא, חשוב לי איך תתייחס אלי, האם תאהב אותי או שתיתן לי לשבת בבית כל היום? כשאני אמצא מישהו כמו אבא שלי, שהיה מוכן לחתוך מהבשר שלו בשביל המשפחה, אדע שזה הדבר האמיתי".
אבא שלה, מאמן הכדורגל אברהים מנסור, הוא דמות משמעותית בחייה, אולי המשמעותי מכל, וממנו גם ירשה את התשוקות הקוסמופוליטיות. "כל המשפחה של אבא שלי מפוזרת בעולם, עברו לספרד, ארצות הברית, שבדיה, דנמרק, גרמניה. משם האנגלית שלי. אבא היה ילד מופרע, אז שלחו אותו לספרד שילמד וירגע קצת. שם הוא התגלה על ידי צייד כישרונות כדורגל, ושיחק בליגה הספרדית תקופה. הוא חזר לארץ כשאמא שלי הייתה בהריון, התחיל לשחק במכבי חיפה ובהמשך גם אימן אותם ואת נבחרת ישראל. הוא לא קיבל כאן מספיק במה, אז הוא עבר לאמן בליגה הפלסטינית".
זה הוא שלימד אותך להיות כזאת קשוחה?
"ההורים שלי תמיד היו אומרים לי שאם מישהו תוקף אותך, אל תעמדי, תגיבי. את גם ככה תחטפי, אז לפחות שלא תהיי עם ידיים קשורות. תרביצי בחזרה. ככה הפכתי למה שאני, ואין לי במה להתבייש. זו לא בושה להיות גאה בעצמך".
צילום : רונן פדידה | סטיילינג: דניאל בית-און | איפור: לי ברכר | שיער: אסף צברי | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: שמלה ורודה ותכשיטים- H&M , עקבים- אוסף פרטי, לוק 2: טי שירט- H&M, חצאית- H&M, חגורה- אוסף פרטי, עקבים- ZARA, תכשיטים H&M, לוק 3: טופ וחצאית- H&M, לוק 4: חולצה, חצאית ותכשיטים- H&M, לוק 5: שמלה אדומה- TOMMY HILFIGER, עגילים H&M , חגורה אוסף פרטי.