לפני שלושה חודשים נפרד אביחי אוחנה מבת זוגו בשלוש השנים האחרונות מעיין אשכנזי. את מעיין הוא הכיר בבית "האח הגדול" ויצא איתה מהבית כזוכה הגדול של העונה. הזוגיות שנרקמה לנגד עיני הצופים המשיכה בחיים האמיתיים ומעיין ואביחי הפכו לזוג הכי אהוב שיצא מהריאליטי הישראלי, עם אינספור עמודי מעריצים שמוקדשים לסיפור אהבתם. כשמעיין הודיעה באינסטגרם על פרידתם, משהו נשבר בלב הקולקטיבי של העוקבים, אבל אביחי כהרגלו מתרחק מרגשנות. "הייתה תקופה יפה, לפרקים גם לא, וזה הכל. שמתי את זה מאחוריי, גם הצד השני שם את זה מאחוריו, ממשיכים כל אחד בדרכו".
ואיך אתה היום?
"אני נמצא במקום ממש ממש טוב. פתאום אני לבד, יש לי שקט, ראיתי את הדברים כמו שאני אוהב לראות אותם והתאזנתי. כשאתה יוצא עם זוגיות מהאח הגדול, אתה כל הזמן חי את זה, גם אחרי. אני מרגיש שיצאתי מבית האח רק לפני שלושה חודשים. רק עכשיו אני חי את עצמי כאינדיבידואל".
נראה שאביחי כמעט שמח לצאת מהמסגרת הזוגית שהגדירה את הפרסום שלו מאז התכנית. האהבה שלהם הייתה משמעותית בשביל כל כך הרבה אנשים, שקשה להאמין שהוא מתייחס אליה בשוויון נפש כזה. כשפוגשים את החיוך הציני שלו, פתאום השאלות הסנטימנטליות נשמעות תמימות עד גיחוך.
היא הייתה האהבה של החיים שלך?
"אם אני לא איתה, אז מסתבר שלא".
התגובות אחרי הפרידה נטו לתמוך בצד של אביחי ולהאשים את מעיין, עד שהוא הרגיש צורך להעלות פוסט באינסטגרם ולהרחיק את האש מזוגתו לשעבר. לא קשה להבין את הסיבה שגרמה לקהל לצדד באביחי; הציבור כולו מכיר את בעיית הראייה שהופכת אותו לעיוור באופן כמעט מלא. במובן הזה, סיפור האהבה שלהם הפך בעין הציבורית למין רומן על האחות הרחמנייה שמתאהבת במטופל העיוור וממיסה את לב הקרח שלו. עכשיו היא עזבה את המסכן והשאירה אותו לבדו. אביחי, כצפוי, מתנגד לנרטיב הזה. "נוצר לי הדימוי של המסכן, שזה הכי לא. אני מבחינתי לא מסכן. אני חי את החיים, אני נהנה, באמת, הלוואי שכולם היו נהנים כמו שאני נהנה מהחיים".
אנשים חושבים, איך הוא יסתדר עכשיו לבד.
"למה שאני לא אסתדר לבד, מה אתה מגזים? אני עצמאי מקסימום, אין לי את הדברים האלה. הסתדרתי לבד כל החיים, טסתי למקסיקו, גרתי בארצות הברית, עשיתי הרבה דברים בחיים ועשיתי אותם לבד, עם בעיית הראייה ועם הכל".
אתה מרגיש שנוצר לך דימוי של גבר מוחלש?
"רואים על הפנים שלי שאני לא גבר מוחלש. אני בן אדם חד, שיודע מה הוא רוצה וגם משיג את זה. לא משנה מה, אין לי מגבלות במחשבה, אני חושב שאני יכול הכל בכל רגע נתון".
אז למה אתה עדיין מקבל את כל האמפתיה?
"כמה שאנשים לא משחקים אותה, אני בסופו של דבר נתפס כזה שלא רואה כל כך טוב. אנחנו נראה אדם נכה אז אנחנו נרחם עליו, נחשוב שקשה לו. בן אדם שם את עצמו במקום שלי והוא ישר נלחץ, איזה מפחיד זה לפתוח את העיניים ולא לראות לגמרי, אין לך ניידות, לא יכול לעשות רישיון, לא יכול ללכת ברגל בלילה. הוא שם את עצמו במקומות האלה ואומר בואנה, איזה קשים החיים האלה. אבל אני עוצמתי ברמות".
זה לא זה
באופן הולם לזוגיות המתוקשרת שלהם, הפגישה היחידה של מעיין ואביחי מאז הפרידה נעשתה לעיני המצלמות של "ערב טוב עם גיא פינס". הפגישה המצולמת נחתה על שניהם בהפתעה, הם ידעו שהם אמורים להצטלם בנפרד לאותו קמפיין, אבל חשבו שיגיעו לאולפן במועדים שונים. "אני אגיד לך את האמת, זה לא היה אמור לקרות. ידעתי שהיא תהיה שם, אבל זה היה אמור להיות בשעות אחרות. מהמקום שלי זה ממש לא היה לעניין, לא אהבתי את זה בכלל. לא הייתה לי בעיה עם זה שזה שודר, אבל לא התלהבתי מכל הסיטואציה שם וגם ראו עלי".
מהראיון הזה גם יצא אייטם על זה שאתה מציע למכירה את טבעת האירוסין. למה לעשות את זה ככה בפומבי?
"הנה עוד משהו שבכלל, זה יצא בכלל בהלצה. כל הסיטואציה הזאת גם ככה לא הייתה אמורה לקרות, אבל אני בן אדם זורם. הכתב שאל, אז צחקנו על זה שאין למי לתת את הטבעת. אתה לא יכול לשמור טבעת כזאת, אז אתה מוכר. אבל לא שעכשיו אני מחפש לעשות מכירה פומבית".
זה הרושם שנוצר.
"בראיון רואים שאני בכלל מתלוצץ על זה. פשוט פינס רצו לעשות מזה אייטם והייתה להם תמונה של הטבעת. היה אייטם טוב ואני מכבד ומעריך אותם כי זאת העבודה שלהם. אבל זה לא קשור אלי. לא התכוונתי לפרסם את זה. מכרתי את הטבעת בבורסה כמו שכולם עושים".
את הטבעת, שעוצבה לפי הנחיותיה של מעיין, הוא קנה כמה חודשים לפני הפרידה, אבל מעולם לא אסף אותה מהחנות בבורסת היהלומים. הצעת הנישואים שנדונה כל כך הרבה בתקשורת לא הגיעה. להפך, קניית הטבעת היוותה זרז משמעותי לפרידה. "אתה קונה טבעת ופתאום אתה רואה דברים שמפריעים, גם לך וגם לצד השני. אתה מסתכל שנים קדימה ואתה רואה שיש ערכים יסודיים שלא מסתדרים. דווקא כשזה ניצב מול הפנים, אז מסתכלים באמת, ואז פתאום אתה אומר, טוב, זה לא זה".
למה זה לא זה?
"זה הגיע ממקום של ערכים שונים, סביבה שונה שגדלנו בה, חינוך שונה. אני שומר שבת ברמה מסוימת ואני יחסית מאוד מקפיד על הדברים שלי. חשוב לי לאכול במקומות כשרים ולמעיין זה לא קריטי. אלה לא דברים שאני כועס עליהם חס וחלילה, אבל אז אתה אומר 'רגע, חתונה מבחינתי זה להקים תא משפחתי, וחשוב לי להנחיל לילדים שלי את היהדות ברמה הכי גבוהה שיש'. חשוב לי שיהיה לילד שלי את הידע שיש לי בדת וביהדות, את התפיסה שלי על בורא עולם, כי זה מה שנתן לי את הכוחות להיות איפה שאני נמצא היום. ואם אני יודע שבצד השני זאת תפיסה אחרת, וזה לחלוטין לגיטימי ומקובל, אז חבל שנעשה משהו שאתה יודע שבעתיד הוא לא יהיה".
היית מתאר את הקשר שלכם כרגוע?
"כן".
קשר תומך?
"כן".
הייתה תשוקה?
"נו, מה?".
אז מה היה חסר?
"אני לא חושב שהיה חסר פה משהו. היה ניסיון להתפתח למשהו והוא לא התפתח וזהו".
אני לא מכיר אנשים שנפרדים כשטוב להם.
"זה לא נכון. ברור מן הסתם שהיו לחצים בסוף והיו דברים שגרמו לזה לא להרגיש טוב בסוף, אבל אין מה לעשות, בגלל זה זה נגמר, וזה היה משני הצדדים. אנשים צריכים לדעת מה הכי טוב בשבילם ואם זה לא ככה אז הם לא נמצאים במקום הנכון עבורם. אני אגיד לך עוד משהו, תמיד אומרים שאתה צריך להילחם כל הזמן על הזוגיות ואני חושב היום שזה לא נכון, החיים הם לא מלחמה. הדברים צריכים ללכת לך בקלות, אתה כל הזמן אמור להרגיש סוג של פאן. גם אם יש בעיה לא פתורה זה אמור להיות לך קליל וכיפי".
זוגיות טובה זאת עבודה קשה.
"מי שאומר שזוגיות זה עבודה, אני לא מאמין בזה. אם זוגיות זה עבודה אז עזוב אותי. אני יזם, אם זוגיות זה עבודה, אז יזמים מביאים מישהו אחר שיעשה את העבודה".
חכה שתעשה ילד, תעבור את השנה הראשונה.
"סבבה, אם יש לך ילד ראשון אז יש מאמץ אבל זה גם תלוי בבן הזוג. אם הם קמים בארבע בבוקר וצוחקים אחד עם השני כשהם קמים ומבסוטים ומעריכים הכל, לוקחים את זה בקלות, לא מתעצבנים אחד על השני, תומכים, ממש גבוהה, אז יהיה להם קל".
אתה יודע, החיים לא כאלה קלים. לא הבטיחו לך גן של שושנים.
"אני חווה נכות יומיומית, אני יודע מה אני אומר, ואם אני אומר לך שהחיים הם גן של שושנים, אז תבין שהם באמת גן של שושנים".
כיף אחר
לאורך כל השיחה, אביחי חוזר ומדגיש עד כמה הדיבורים על הפרידה ועל הקשר עם מעיין רחוקים מהמקום שבו הוא נמצא היום: "אני לא מאמין שאני מתעסק בזה שוב, אני מדבר על זה וזה נשמע לי כל כך רחוק, עברתי שלושה חודשים. חודשיים לא דיברתי על זה, לא חשבתי על הפרידה, אז הכל נראה לי זיכרון רחוק".
למרות ההצהרות הנחרצות על אדישותו, לא ברור אם הוא באמת התגבר על הפרידה, או שזה רק הדימוי שהוא מבקש לשדר. זאת אחת התכונות המתעתעות של אביחי, הוא תמיד מנסה ליצור רושם שהכל בסדר, גם כשהוא מדבר על החוויות הקשות ביותר. מצד שני, אולי אנחנו מחפשים כאב שלא קיים, מנסים לחפור ולמצוא את הקתרזיס שישלים את סיפור האהבה שבנינו בראש שלנו. אולי אביחי באמת המשיך הלאה.
אתה מרגיש מוכן לאהבה חדשה?
"כן, אני מרגיש מוכן. אני יכול להגיד לך שהקשר עם מעיין עשה אותי יותר טוב לקשר הבא שלי. למדתי הרבה דברים על עצמי שיהפכו אותי לבן זוג יותר טוב עבור האשה הבאה שלי. וגם אם תהיה לי זוגיות, זה לא יהיה אותו דבר, כמו שהייתה לנו זוגיות מתוקשרת. אני לא כזה ואני לא מתקשר זוגיות. אני לא מעלה סטורי עם הבת זוג, זה לא קורה".
אבל אתה בכלל פנוי רגשית לזוגיות עכשיו?
"אני פנוי רגשית מזמן אחי, כבר הייתי פנוי לפני חודשיים. ברגע שנגמר ועוברים שבוע-שבועיים, אתה מבין כבר, החיים ממשיכים".
אמרת בעבר שאתה מוכן לילדים, עדיין מרגיש ככה?
"בוודאי, בטח ובטח. אני רוצה ילדים. אחי, אני אבהי. אני גם מרגיש שמיציתי את כל מה שצריך בחיים, מיציתי תקופות פרועות, מיציתי משחקים, מיציתי את כל הדברים, בכיף. אבל אין לי לחץ על זה".
הוא עדיין גר בדירה ששכרו יחד בהרצליה, אבל נמצא כרגע ב"חופשת סגר" בעיר הולדתו אילת, ונראה שהוא חוזר ומתחבר לקצב החיים האילתי. "כל אילת סגורה, אתה לא יכול ללכת לים, אין לך פה כלום. אבל הכיף הוא השקט. זה כיף אחר, השקט הזה, זה כיף שאנשים מהמרכז לא מבינים. במרכז, יש אנרגיה באוויר שאתה רודף אחרי היום שלך, כמה דברים אני אספיק לעשות באותו יום. פקקים, בניינים, מעליות. הכל בקצב אחר. כבחור אילתי, יש כיף בשקט שהוא פרייסלס. במרכז פתאום אתה מתעורר ואתה בן 40".
איך אתה מתמודד עם הלבד?
"אבל אני יכול להיות לבד הרבה וטוב לי בלבד. אני כן בן אדם זוגי ואוהב לעסוק בנתינה יותר מאשר לקבל, אז אני מאוד מתאים לזוגיות. אבל יש לי את הלבד שלי ברמה הכי גבוהה שיש, אני יכול להיות עם עצמי שעות על גבי שעות על גבי ימים. אני יכול לא לגעת בטלפון כל היום".
איך זה מרגיש לצאת שוב לשוק החופשי של הרווקות?
"איזה שוק חופשי, אנחנו בסגר קרוב לשלושה חודשים אחי, זה לא שעכשיו יש לך מקומות, אין לך חיי רווקות. אני אישית גם לא בן אדם כזה שהוא רווק במהות שלו, אני לא הייתי אף פעם כזה".
נשים פונות אליך?
"אני מניח שפונים, אבל לא יותר מדי, אני לא משדר שאפשר לפנות אלי. אני לא משדר, אין בי משהו סליזי, אין בי את זה. אני לא משדר אז אנשים לא פונים".
אתה בטינדר?
"איזה טינדר, מה אתה גנוב? אני אומר לך שאין לי, אני גם לא מדבר עם אנשים באינסטגרם, לא מדבר עם אף אחד".
אז איך תמצא אהבה?
"אני לא מחפש אהבה, אז איך אני אמצא אהבה?".
אז מה אתה מחפש?
"כרגע אני לא מחפש כלום. לא רוצה כלום אחי. אני נהנה מהכל, אני נהנה מהחיים שלי, אני אוהב את איך שאני, אני אוהב את האישיות שלי, את איך שאני תופס את החיים שלי. אני גם יודע שהכל מגיע בזמן הנכון וברגע הנכון. לא מדגדג לי עכשיו, אין לי לחץ".
קצת כסף
לפני 9 חודשים פגשתי את אביחי לראיון שעסק בקשיים הכלכליים שאליו נקלע העסק שלו, "וואפל פלאפל", בתחילת משבר הקורונה. הכותרת שיצאה מאותו ראיון, "נפלתי לבור של 400 אלף שקל", קיבעה בציבור תפיסה לפיה אביחי מרוסק כלכלית, ומעריציו אפילו רצו לפתוח קמפיין מימון המונים כדי לסייע לו. כעת הוא מבקש להרגיע את כל הדואגים: "רעב ללחם אני לא אהיה אף פעם, יש לי משפחה מאחוריי, יש לי הכל. לא הבנתי למה נוצרה התחושה הזאת בציבור, בסך הכל הפסדתי קצת כסף".
"וואפל פלאפל" הייתה רשת של פלאפליות קונספט, בהן הוואפל עצמו מורכב מתערובת פלאפל שבתוכו שמים את התוספות. בין אם הרעיון נועד להצליח או שלא, הסגר הראשון ומגבלות הקורונה קברו את הקונספט עוד לפני שצבר תאוצה. הוא סגר את שלושת הסניפים שפתח, חודשיים בלבד אחרי שהושק הסניף המרכזי בתל אביב. אותו ראיון נערך כמה ימים לאחר שסגר את הסניפים וביקש למכור אותם, כדי להחזיר לעצמו לפחות חלק מההשקעה.
מה עם הוואפל פלאפל, הצלחת למכור בסוף?
"האמת שאת הוואפל פלאפל סגרתי בהפסדים, בסניף אחד מכרתי את הציוד במחיר כלום. עדיין נשארתי עם הרבה ציוד, אבל זהו בסך הכל. כלכלית מצבי סביר, לא התאזנתי לחלוטין, אני עוד נאבק, אבל אני הרבה יותר טוב. אני בסדר".
אז מה אתה עושה בחיים?
"מה שעשיתי לפני, מה יכול להשתנות במה שאני עושה בחיים שלי? עקב הקורונה אני רק משתפר. זה אני, ברגע שמצבים משתנים אני יודע להשתנות בהתאם. אני לא נתקע על מה שחשבתי שהיה נכון, מה שהיה נכון לפני חצי שנה הוא לאו דווקא נכון עכשיו. אני יודע לעשות אדפטציות לדברים ברמה מאוד מהירה. אז אני לא חושב שזה קשור, מה היה לפני חצי שנה".
מאז הסגירה המתוקשרת הוא הספיק לפתוח מסעדה חדשה, "המרוקאית", שמוכרת אוכל ביתי ומותאמת יותר לשוק המשלוחים בצל הקורונה. "כל המסעדה מושתתת על אוכל מרוקאי, ביתי. קוסקוס ואורז, חזה עוף, בשר ראש, כל הדברים שאתה יודע שהם הכי סבבה במשלוחים, כי זה אוכל מוכן. תבשילים, שניצל, חזה עוף, זה תמיד עובר משלוח".
ואיך זה הולך?
"האמת שממש סבבה. המסעדה התחזקה עם הזמן, חיזקנו את שירות המשלוחים, הרמנו את זה יותר. אני שותף גם בחברת משלוחים של אוכל, ואני עושה עוד דברים. חזרתי לעשות הרצאות, אני מתחיל עכשיו לעשות הרצאות בזום, ואני עובד על פרויקטים עתידיים נוספים".
אז אתה מסודר כלכלית?
"בוא תשאל איפה אני היום ברמת המנטליות, לא ברמת הכסף. ברמת המנטליות אני מאוד מאוזן, אני רואה את הדברים כמו שהם, אני בהרבה פחות פאניקה. התמודדתי עם הרבה קשיים השנה, צמחתי מתוך הקשיים האלה, שמחתי על הקשיים האלה".
הייתה לך שנה סוערת, עסקים נסגרים ונפתחים, ועכשיו גם הפרידה.
"כל השנה הזאת הייתה מערבולת אחת ארוכה. בהתחלה הייתה מין פאניקה עוצמתית שסחפה את הרחוב, וגם איכשהו נתתי לעצמי, אפילו עלי זה השפיע. אני בדרך כלל לא נותן לדברים להשפיע, בטח לא לדברים האלה. אני לא צרכן של חדשות ולא צרכן של טלוויזיה, אבל זה פשוט שבר את כל הגבולות".
תקופה מאוד מערערת.
"היום אני ממש לא שם, אין לי כבר את הפאניקה הזאת, אין לי שום דבר. אני יכול לראות אופק, גם לעצמי וגם למדינה. אני רואה איך הדברים מתנהלים, אין לך כבר למה לדאוג. אפילו שזה נראה שהמדינה במקום כזה דפוק, אני עדיין רואה משהו חיובי. זאת ההסתכלות האישית שלי, אני מצליח לייצר את החיוביות הזאת אצלי".