חן אילוז פרץ לא מתכוונת להתקרבן. מאז הפיצוץ העסקי בין אייל גולן ומנהלו בעשור האחרון, בני פרץ, התרגלנו לשמוע מפרץ ומסביבתו על העוול הגדול שלדבריו נעשה לו. אבל לא מאשתו חן. "הייתה שנה קשוחה, מורכבת, המון רגשות מעורבים", היא מסכמת בקצרה. היא עמדה לצד פרץ בשנה שבה נפרדה דרכו מזו של גולן. השותפים והחברים הטובים הפכו לאקסים מרירים והוא עזב את המוזיקה וחזר לעסקי הנדל"ן. בראיון לגדעון אוקו בחדשות 12, פרץ הצהיר כי לא ישוב לדבר עם גולן לעולם ותקף את איתי לוי שלטענתו סגר עסקת מיליונים עם גולן מאחורי גבו. הוא המשיך וסיפר כי "אייל לא אוהב את איתי לוי", וקינח באמירה "באיתי יש רוע שלא נתקלתי בו".
חן מכירה מקרוב את הדרך שעבר בעלה השני במהלך השנים האחרונות, מפסגת המוזיקה הישראלית ועד החזרה לעולם העסקים. היא ראתה במו עיניה את הפגיעות שחווה, אבל מצדה לא תקבלו אפילו נימה קלה של "אכלו לי, שתו לי". היא מעדיפה להסתכל חצי הכוס המלאה: "ברמה האישית זה איחד את הבית. בני לפני זה היה בן אדם מאוד פעיל, מאוד תוסס, מהופעה לפגישות לריצות, לא היה לו בוקר, צהריים, ערב, הכל היה מעורבב. פתאום זה סידר לו את השעות, פתאום יש לו זמן לחשוב. זה גם בא עם הקורונה, פתאום יש לנו את הביחד, את השיחות, החיבור ממש התהדק".
התקרבתם מתוך הכאב?
"מתוך הכאב, מתוך הפגיעה, זה עשה ממש חיבור ענק בבית. יש לנו עכשיו תינוקת, יותר מרגישים את הבית, את המשפחה".
לפני חודשיים נולדה לני ("זה לא סתם לני, יש לזה משמעות: לי נתן השם"), וחן איתה בבית. מוקפת עזרה בדירה המרווחת במגדל באשדוד, עם נוף פתוח לים ובריכה מקורה קטנה, היא מצאה מקום נוח למדי להעביר בו את החודשים הראשונים בחייה של הילדה. על הקשיים בצל הסערה הפומבית היא מדברת בלשון עבר: "היו נקודות קטנות של שבר, היה כעס בהתחלה, היה הלם, אבל היום הכל מאחורינו. אנחנו במקום אחר. מהסכסוך הזה יצאו דברים טובים. בני נהיה ענק באנרגיה סולארית, בנדל"ן, עסקאות מטורפות, כל יום מציעים לו עשרות אלפי דברים, רק שיבחר. היה לו זמן לפני לדברים האלה? איפה, אין סיכוי".
אז עברתם את התקופה הקשה?
"חד משמעית. שמע, כואב לי לדבר על הנושא כי לפני שהם אמנים, הם היו חברים מאוד טובים. זה מאוד כואב, מאוד עצוב, אבל הכל לטובה. ואני רואה את העשייה של בני היום, במה הוא מתעסק ואני מאושרת. איבדנו משהו וקיבלנו הרבה דברים טובים בתמורה. הנה, השבוע בני עשה עסקה מטורפת בבת ים, גורד שחקים, עושה עסקאות מהממות. הוא מאושר, טוב לו במקום שהוא היום. קם בבוקר מניח תפילין ושמח באמת".
אם זה מאחוריו, למה הוא פתח על כולם באולפן שישי רק לפני כמה שבועות?
"לי ברמה האישית קשה עם הפומביות, אבל בני זה בני, הוא בן אדם אמוציונלי, הנשמה והלב שלו מדברים. הוא אמר את מה שהוא חושב ומרגיש. הוא עשה את זה בשביל הנשמה שלו, בני פגוע וככה הרגיש לו לנכון והכל בסדר. מבחינתי אלה אנשים שנכנסו אלי לבית, אכלנו מאותה צלחת, ככה שאני לא אדבר רע על אף אחד מהם לעולם. אני לא לוקחת את זה למקום פומבי, מה שיש לי אני אגיד לאותו בן אדם. אני לא אוהבת ללבות, אני יותר הטיפוס המרגיע, שוחר שלום".
את מציירת תמונה מאוד ורודה.
"ברור שהיו רגעים קשים, היו משברים, היה קצת מתח, קצת כעס, עצבים. אני את בני קוראת עם העיניים, אני מבינה. איך שהוא נכנס הביתה, רק לפי הפנים שלו, איך שהוא מזיז את הרשתית של העין אני כבר יודעת מה קרה, מה עבר עליו, איך עבר היום ועם מי הוא דיבר. הוא פשוט נכנס, יושב, והתפקיד שלי זה לדאוג לו. מקווה שעשיתי את זה. אני תמיד הרוח החיה בבית, אני תמיד המרימה, תמיד פעילה. אני כל יום מארחת אצלי עשרים איש, הבית שלי תמיד פעיל, מלא חיים".
עשרים איש בקורונה?
"לא, לא. שניים שלושה, עם מסכות במרחק שני מטר... זה שטח פתוח פה במרפסת. אבל בכל מקרה, החברים מקיפים, כולם".
אז זה לא שכל החברים שלו נטשו אותו.
"ממש לא. הכל נשאר אותו דבר, אנחנו בקשר עם כולם, אוהבים את כולם. זה רק כמה בודדים אולי שהקשר נותק. חשוב לציין שבני בעולם המוזיקה עשר שנים אבל הוא עובד, חי ונושם שלושים, ארבעים שנה. הוא בא ממשפחה מוכרת, משפחת נדל"ן, הם עשו חיל. בני היה מוכר עוד לפני, בני אהוב לפני, הכל היה לפני. בני לא בא לעולם עם המוזיקה".
"הכרתי את אייל דרך בני, הוא היה שותף של בעלי והתחברנו. הייתה בינינו הרבה אהבה, המון כבוד. זה כואב, אבל יהיה בסדר"
לא קרץ לי
למרות שלרוב היא נוהגת להתרחק מאור הזרקורים, נוכחותה של חן לא תמיד נפקדה מהם. החתונה שלה ושל בני לפני כשנתיים בבית הכנסת הגדול בתל אביב משכה גלריה מפוארת של ידוענים, בהם גם גולן כמובן, שאפילו הופיע לכבוד הזוג המאושר. מצדה של חן לעומת זאת, מדובר בחתונה הצנועה ביותר שיכלו לבקש: "אמרתי לבני, גם שני עדים זה בסדר. תראה, התחתנתי בפעם הראשונה בחתונה גרנדיוזית, מפוארת, מהממת. בנישואים עם בני חיפשתי את הקדושה, את הדת, להתמסד כדת משה וישראל. מבחינתי זה היה מקום אותנטי וקטן, זה שזה התפתח ל-500 איש זה כבר סאגה אחרת".
למרות הגודל, בסוף החתונה הייתה אינטימית?
"כל האנשים היו כמו משפחה, אנחנו אהובים, בני מוכר ויש לו הרבה חברים. כל מי שהיה בחתונה, גם אם זה 400-500 איש, כולם חברים, משפחה, בית, אנשים שאוכלים אצלי יום יום, ככה שזה באמת הרגיש אינטימי".
אמנם חן הגיעה לקשר מאנונימיות יחסית, אבל עולם הסלבס לא היה זר לה. היא הייתה סלבריטאית מקומית באשדוד בצעירותה. ארכיוני המקומונים עוד זוכרים את מערכת היחסים המתוקשרת עם הכדורגלן דוד רביבו לפני כ-15 שנה ("זה ישן, היסטוריה עתיקה"), אבל היא מתעקשת שהפרסום לא משך אותה: "אמנם אני אשדודית אבל תמיד הייתי מוכרת באזורים שלי. העולם הזה לא מדבר אלי, לא מרגש אותי, לא מעניין אותי. השתלבתי בעולם הזה בגלל בני, מכורח הנסיבות.זרמתי עם זה וחייתי עם זה אבל אף פעם לא שמעת עלי, לא ראית אותי. כל מה שהיה כתוב במדורים שקשור אלי, תמונות, טיסות, זה נטו בגלל בעלי. אני תמיד שם לצידו, תמיד איתו".
ולא היה חשש להיכנס לכל הבלגנים שהוא היה מעורב בהם?
"אני סומכת על בני, הוא יודע איפה לשלב אותי ואיפה לא. אני אף פעם לא נכנסת לעין הסערה, אני תמיד שם מהצד, ככה הייתי כשהכרנו, ככה בהמשך, בכל הארבע וחצי שנים שאנחנו ביחד, וככה יהיה גם בעתיד. הוא מטפל בעניינים שלו, אני אהיה שם בשבילו לחבק, לצחוק, לכעוס, לתמוך".
עצוב לך קצת להתרחק עכשיו מעולם הזוהר?
"לא עצוב לי כלום, אני עושה מה שטוב לבעלי בנפש ובנשמה, אני איתו. אני לא באתי מהתחום הזה, לא הייתי בעולם הזה, זה לא קרץ לי, זה לא עניין אותי. אני יותר ביתית. אני השתלבתי בעולם הזה בגלל בעלי והמקצוע והפרנסה שלו, לא בגלל שקרץ לי. זה לא מעניין אותי, אני תמיד הייתי בעולם שלי".
היה לך קשר משל עצמך עם אייל או שהכל היה דרך בני?
"הכרתי את אייל דרך בני, הוא היה שותף של בעלי אז מטבע הדברים התחברנו. הייתה בינינו הרבה אהבה, המון כבוד. אז זה כואב, אבל יהיה בסדר. זה משהו שבין שניהם".
מה לגבי איתי לוי? בני אמר עליו דברים מאוד קשים, נראה שהוא מאוד פגוע.
"היה לנו קשר מאוד מאוד טוב, איתי היה בן בית פה. בגלל זה מאוד כואב לי הנושא".
מדהים עם סימני קריאה
חן, בת 33, מעולם לא עזבה את אשדוד. היא אמא לעמנואל בן השבע מנישואיה הקודמים. היא מעדיפה שלא לדבר על בעלה לשעבר ועל הגירושים, אבל רומזת על הפער בין מערכת היחסים הקודמת והזוגיות עם בני: "שונה לגמרי. אז הכל היה רגוע, מדויק. היה לי איזון ושגרה, עם בני זה יותר תוסס".
רצית קצת אקשן?
"לא רציתי, לא ידעתי לאן פני מועדות. התגרשתי בגיל 28 והכרתי את בני, הוא חיזר אחריי תקופה. ידעתי מי זה, אבל לא הכרתי אותו אישית. הוא חיזר אחריי ואחרי כמה חודשים נעניתי לשיחות, התחלנו לדבר".
רק אחרי כמה חודשים?
"כן. שמע, הייתי מבוהלת, אחרי גירושים. בכל זאת, יש לי ילד, זה שונה, יש לך אחריות, אתה צריך הרבה מזל. הערכים שלו מאוד תאמו את הערכים שלי אז היה לי קל, לא פחדתי. יצאנו בפגישה הראשונה למסעדה בתל אביב, אתה יודע, יש פגישה ראשונה, ביישנות. אז כדי שאני ארגיש בנוח הוא בא לי עם משפחה, עם שלושה בני דודים שלו, כדי שיהיה לי סבבה. שם הוא קנה אותי לגמרי".
זה נוח? זה עוד יותר מלחיץ.
"הכי לא מלחיץ. לבד זה יותר רשמי, אז עשינו את זה שיהיה משוחרר, שאני ארגיש טוב. הוא ישב לידי במסעדה, שלושתם מולי. התחלנו לדבר, הסתכלתי עליו ואמרתי, זה יהיה בעלי".
מה ראית?
"הייתה לו יראת כבוד בעיניים, הוא ידע את הגבולות וזה קנה אותי. חשוב לי גבר שיודע לכבד, גבר שאין בו איזה רמזים. הוא היה עדין, צנוע, ביישן. אני הייתי היותר תוססת. וזהו, משם באמת עבדנו על הזוגיות שנה שנתיים והתחתנו".
ואיך הוא כבעל?
"מדהים עם סימני קריאה. אנחנו המון ביחד, הוא חבר שלי, הוא חברה שלי, הוא בעלי, הוא החבר שלי שהכרתי אתמול, הריגושים של ההתחלה, יש לנו הכל. עבדנו על זה עם הזמן והוא הפך להיות בעל החלומות שלי. שלי, בתור חן. יש לי דרישות. חשוב לי שבגבר שלי יהיה את הכל. שהוא יהיה איש טוב, בן אדם טוב, נאמן, מסור. באתי לפרק ב' כשאני יותר יודעת מה אני רוצה, גם בני בפרק ב', בנינו את מה שאנחנו רוצים, לאט לאט, עבדנו על זה. אנחנו כל יום בתהליך למידה, מערכת יחסים זה סוג של עבודה, כל יום מחדש".
ידעתם מההתחלה שזה הולך לנישואים וילדים?
"מההתחלה דיברנו על זה, מן הסתם, אני בחורה צעירה. אני בחורה מאוד מאמינה, בן אדם של דת, באתי מבית מסורתי. ידעתי שאם יהיה לי בן זוג, אני ארצה להתחתן, להתמסד, זה חשוב לי".
דיברתם על עמנואל בהתחלה?
"המזל שלי זה שלא היינו צריכים לדבר הרבה, קלטנו אחד את השנייה, הבנו. הוא הבין מול מי הוא עומד ואני גם הבנתי. חוויתי אמהות ראשונה לפני שבע וחצי שנים, נולד לי בן, עמנואל, שהוא שינה לי את החיים, הציב לי גבולות, הוא גרם לי להיות אחראית, הוא גרם לי להיות אישה, הוא עשה לי את השינוי בחיים. הוא חי איתי, אני נושמת אותו. ובני נותן לו תחושה מהממת. בני זה בני, בני מתייחס לכולם, בני טוב עם כולם".
למה החלטתם לגור באשדוד?
"אני אשדודית מאז ומתמיד, הוא עזב את תל אביב ועבר לאשדוד לגור איתי. פחות קורץ לי החיים של תל אביב, באשדוד החיים קצת יותר שקטים, יותר רגועים. אני מנהלת את הבית, אז חשוב שאישה יהיה לה טוב בסביבה שלה, יהיה לה את הביטחון שלה. יש לי פה את החמימות שאני צריכה, יש לי הרבה עזרה עם הילדים, הכל פה בהישג יד. טוב לנו".
היה לו קשה לעבור לאשדוד?
"בהתחלה. הוא עובד בתל אביב, קם כל בוקר ונוסע. אבל בני זורם, בני יודע לעשות טוב לאנשים. הוא ידע לעשות לי טוב, ידע שזה יעשה לי טוב. לשמח אנשים, לרצות אנשים, זה מה שאני אוהבת בו".
וואו, לנהוג כל בוקר לתל אביב.
"בני לא נוהג, יש לו עזרה".
לוקחת על עצמי
חן לא עבדה לפני הלידה, אבל כבר יש לה תכניות למה שתעשה בסיום חופשת הלידה שלה – היא רוצה לסיים תואר במשפטים אותו התחילה לפני יותר מעשור. "תוך כדי הצבא התחלתי את התואר, לפני המון שנים, ומרחתי אותו. נשארו לי שני מבחנים אחרונים. לא סיימתי כי אז הכרתי את בני והכל נהיה תוסס. יום, לילה, בוקר, אז לא היה לי פנאי. אני אחזור לזה כשהחיים יתאזנו, עכשיו יש תינוקת חדשה, היא קצת תגדל ואז".
באיזה תחום תתמחי?
"דיני חוזים, מקרקעין, משהו עדין. בתואר אתה לומד כללי ואז אתה מחליט במה להתמקצע והתחברתי לזה. בחוזים צריך להיות מאוד ערני ואני חושבת שקצת יש לי את זה. גם האנשים שאני מכירה והסגנון, אבא שלי גם מתעסק עם נדל"ן, שטחים, יותר מתאים דיני חוזים, כל המקרקעין. אם אני אחליט לעבוד בזה, אז זה יהיה הכיוון".
"אלה אנשים שנכנסו אלי לבית, אכלנו מאותה צלחת, ככה שאני לא אדבר רע על אף אחד מהם לעולם. אני יותר הטיפוס המרגיע, שוחר שלום"
בינתיים היא נהנית לגדל את לני הקטנה ולנהל את משק הבית. ביציאה מהראיון היא מקפידה לצייד אותי בכריך קציצות ומטבוחה בחלה שאפתה בעצמה. היא לא צריכה להעיד על עצמה שהיא בשלנית מעולה, אבל היא עדיין עושה את זה. היא לא מצטנעת אבל גם לא מתרחקת מקרקע המציאות. הכל פשוט וברור, חד וחלק. "הייתי רקדנית בלהקה באשדוד המון שנים, מגיל שמונה עד 18, ייצגנו את ישראל בכל העולם, הייתי סולנית. ריקוד מעצב את האופי, מעצב את האישיות, קיבלתי מהריקוד קשיחות סובייטית בהרבה דברים, כשצריך יש לי את זה. מה שאני לוקחת על עצמי הוא שלי ואני מתמודדת איתו בהצלחה, מה שהוא לא, אני אומרת מראש גדול עלי, קטן עלי, לא התחום שלי".
את לני היא ילדה בניתוח קיסרי. כמו עמנואל לפני שבע וחצי שנים, היא הייתה במנח עכוז ומועד הלידה נקבע מראש. למרות החוויה הלא פשוטה וההתאוששות הארוכה, היא מדברת על הלידה בעיניים בורקות, "קיסרי זה סיוט אבל זה שווה את הכל. בכלל, בת, בת זה וואו, תקשיב, זה כאילו ילדתי בפעם הראשונה, אני מתרגשת מכל תזוזה של היד שלה, זה כאילו הכל מחדש. זה היה קשוח, אבל המתנה שווה הכל".
מה היה קשוח?
"בגלל הקורונה אין ביקורים, אני ובני לבד, זה נפל על סוף השבוע. זה קשה כי אנחנו אנשים של אנשים, של משפחה. אחרי קיסרי הייתי שלושה ימים עם כאבי תופת, לא יכולתי לזוז, בני עזר לי, היה מהמם. הוא לא זז ממני, סידרתי לו מיטה במחלקה ואם היה צריך הייתי נותנת לו את המיטה שלי. הוא ליווה אותי כל הזמן".
בן כמה בני כבר, שהוא מסתובב לו במחלקת יולדות?
"אל תשאל, שלא תשמע שקרים".
מי קם בלילה?
"בלילה אני, גם כי הוא עובד ועסוק, גם כי אני לא מצפה ממנו וגם כי סיכמנו מראש את הדברים. אני קמה בלילות ואני עושה את רוב העבודה. הוא עוזר במה שהוא יכול, אני לא מצפה ממנו. הראש שלו באלפיים תחומים, בני הוא רב תחומי. מה שהוא עוזר זה טוב, הכל בסדר. אני לוקחת על עצמי, אני יותר בבית, יש לי יותר זמן. אני גם מאוד נשמרת מהקורונה, אני מאוד נזהרת, האמת, עוד לא יצאתי איתה מהבית".
לא משגע את השכל?
"לא, הכל בסדר, אני מקבלת את זה באהבה, חיכיתי לזה, הייתי מוכנה לזה, ידעתי לקראת מה אני הולכת. קצת קשה, אנחנו מנהלים עכשיו שיחה אחרי שלא ישנתי מאתמול, אבל הכל בסדר, זה חלק מהחיים, זה חלק מהאימהות. העיקר שהיא בריאה. תשמע, הבן שלי, מאז שהוא נולד הוא לא נח דקה. לא רגוע, בכיין, זה היה סיוט, לקח לי שבע שנים להביא עכשיו עוד ילד. היא משהו אחר, נינוחה, שלווה, רגועה. היא בוכה רק שהיא צריכה משהו, כי היא לא יודעת לדבר. אבל היא ממש מקסימה, אני ממש מאושרת ושמחה, זה הדבר הכי טוב שעשיתי".
צילום: שי ארבל כהן | סטיילינג, איפור ושיער: גילי אלגבי | ע' איפור שיער: שני דונוביץ | מוצרי איפור ושיער: סופר פארם
בגדים: מאדאם - אורטל חדד | הלגה עיצובים | פקטורי 54