חביטורטי היא מנה פשוטה. השם אומר הכל – זו חביתה מטוגנת בטורטייה. משהו שעושים בקלות בכל בית. אבל איכשהו, החביתה הזו הפכה ללחם והחמאה של מירי כהן.
זו המנה הכי לא מתחכמת שיש: ביצה אחת, פרוסה של גבינה צהובה, טורטייה והרבה שמן. שילוב של מוצרים שיש בכל מטבח. אבל על הלהבה הנכונה קורה שם משהו, בדיוק כמו שקורה כשכהן מערבבת את אותם רכיבים – פשטות וטעמים פופולריים – ושמה על האש של הרשתות החברתיות.
אם חסר לכם קצת גילטי פלז׳ר בחיים, כדאי לכם להוסיף עוקב באינסטגרם למירי כהן, מלכת עולם הזוהר החדש שמורכב מכל מה שלא זוהר בעליל: טיגונים, נס על חלב וטיפים לניקיון הבית. אם תעקבו אחריה, תצטרפו ל-300 אלף אנשים שכבר עושים זאת – נתון ששייך בדרך כלל לכוכבי כדורגל, זמרים מצמרת הפלייליסט ודוגמניות על. כהן לא שייכת לאף אחד מתחומים אלו, ובכל זאת היא אחת הדמויות המוכרות בישראל היום, כשהקליים-טו-פיים שלה נשען על שני סעיפים: האמא של אושיית הרשת אלין כהן והאמא של החביטורטי.
"כן, האינסטגרם זאת הפרנסה שלי והיא די מכובדת, לא אתנצל על זה. זה תופס המון זמן מהיום שלי. הנה, עכשיו אחת בצהריים ולא העליתי עדיין סטורי, כבר כותבים לי 'מה קורה? הכל בסדר?'. אני משתפת הכל, גם דברים טובים וגם רעים. הילדים לא תמיד משתפים פעולה, ויש ימים שגם לי לא בא, אבל אני מרגישה שאני צריכה להעלות, אז זה תופס לי את כל הזמן. זו לא עבודה שאת הולכת שש-שבע שעות למשרד וחוזרת הביתה, מהקפה של הבוקר ועד הקפה של שתיים בלילה. זה כל הזמן לעבוד בזה. הזמן היחיד שאני לא מעלה זה שישי כשנכנסת השבת ועד שבת בצהריים, כשאני מתחילה עם שאלות תשובות".
איך את מגדירה את עצמך? משפיענית אוכל?
"כן, אבל לקחו אותי לעוד כיוונים, פתאום ראו בי דברים שלא ידעתי שיש בי. אם שואלים אותי מאיפה הבגד אני משתפת את הלינק, אז פתאום אני גם אופנה ודברים לבית. אבל הקולינריה זה העיקר".
אלין היא הפושרית
בראיונות מצולמים עם כהן אפשר למצוא תמיד את בתה ואת בעלה יורם מאחורי המצלמה: הם מוודאים שהפריים מחמיא ועוזרים לה למצוא את המילים כשהיא נתקעת, היא מביטה בהם לאישור תוך כדי הראיון. הפעם היא מתראיינת לבדה ומודה ש"זה נורא מוזר לי. אני ממש מתרגשת. הפרסום זה לא משהו שרציתי או דמיינתי. זה נכפה עליי. אני פחות מתחברת, אבל עושה מה שצריך". בדרך כלל ההורים הם הפושרים שדוחפים את הילדים אל הפרסום, אבל אצל הכהנים זה הפוך. "יש רגעים שאני מתביישת", אומרת מירי, "שאין לי כוח, אבל אלין לידי, שומרת עליי, בוחרת לי מה ללבוש, מאפרת ומסדרת אותי. היא דואגת לי ומעודדת אותי לצלם".
משפחת כהן הייתה משפחה פשוטה מגבעת אולגה עד שאלין החליטה שהיא רוצה להיות כוכבת. היא נרשמה לתוכנית הריאליטי "הבנים והבנות" בערוץ הילדים – חממה שהצמיחה כוכבים כמו אנה זק וקים אור אזולאי. אלין הגיעה למקום השלישי בעונה בה השתתפה, אבל לא עצרה. היא פתחה לעצמה חשבונות ברשתות החברתיות והתחילה לייצר סרטוני הדרכת איפור לנערות – תחום אליו נמשכה בעקבות אמה, שעבדה בעבר כמדריכת איפור. כשאלין צברה עשרות אלפי עוקבים היא הקימה מותג איפור משלה בשם "אלין כהן קוסמטיקס". מירי עבדה אז בראיית חשבון, אבל פתחה חשבון אינסטגרם כדי לגלות את העולם שבתה כבר שלטה בו. "היה לי חשבון כזה של אימא, העליתי תמונות מימי הולדת, חתונה, כשנולדו הנכדים. אימא גאה, לא מעבר".
השינוי – כמו אצל רבים – הגיע עם הקורונה. "עשיתי את מה שתמיד עשיתי – לבשל לארבעה ילדים, שני נכדים ובעל – אבל לא צילמתי את זה", היא מספרת. "עד שאלין החליטה שהיא רוצה לצלם את מה שאני עושה. העלינו מתכון אחד, וקיבלנו מלא תגובות. לאלין יש חוש עסקי, והיא התחילה לדחוף. כל בוקר אמרה לי ׳אמא, יאללה, תסדרי מצרכים, מצלמים, מכינים'. לוקח הרבה זמן לערוך את הסרטונים, אבל בגלל הקורונה היה לנו מלא זמן. ואז היא הייתה מעלה ובום – מאות אלפי צפיות".
אז אלין אשמה בהכל?
"אלין היא הפושרית. בכל הצלחה שלי וכל לייק שאני מקבלת רואים את האושר בעיניים שלה. היו רגעים שאמרתי לה שאין לי כוח ושתיתן לי לבשל בשקט, אבל היא דחפה, והצליח לה. לימים הבנו שהאינסטגרם שלי מחזק גם אותה והיא מחזקת אותי, ואז פתחנו חשבון גם לגילי, הכלה שלי, וגם למתן וליאן הבנים שלי, ועכשיו פתחתי חשבון לאחותי שהיא מהמגזר הדתי, ונהיינו...".
משפחת כהן אימפריה. אתם עושים הפריה הדדית.
"זאת לא הייתה הכוונה בגילי המופלג, אבל זה מה שקרה".
חשבתי שלא אשרוד
כדי להבין את החומרים מהם עשויה כהן, צריך לצלול אחורה להיסטוריה של גבעת אולגה. כהן נולדה בשכונה הגדולה שעל חופה ימה של חדרה למשפחת ועקנין, "אמא בלבסוטה ואבא שיוצא בחושך וחוזר בחושך. אמא שלי חסכה כסף ופתחה לאבא שלי חנות ירקות, ומשם נולד עסק משגשג – האחים שלי פתחו עוד חנות ועוד אחת. ואני נהייתי האמא בבית. אמא שלי הייתה קמה בבוקר, מבשלת ויוצאת לחנויות, ואני הייתי מפנקת את האחים שלי. אני הבכורה מבין ארבעה אחים. הייתי סוג של אימא קטנה ואהבתי את זה מאוד".
את יורם, בעלה, הכירה בשכונה. "הוא היה גאוות השכונה", היא מספרת, "הקצין הראשון באולגה שזכה להיות מצטיין הנשיא. ביום העצמאות העלו אותו לבמה. כולן היו מאוהבת בו, גם אני, אבל הייתי ביישנית. חברה שלי גילתה לו, והוא לא היה בעניין. נורא נפגעתי. יום אחד הלכתי עם חברה ועם אמא שלי לסרט 'רוח רפאים' והוא היה שם, ושאל חבר משותף מה איתי. הוא אמר לו 'עכשיו אתה נזכר?'. ויורם ענה: 'היא תהיה אשתי'. אנחנו נשואים כבר 28 שנים. יורם זו אהבת חיי, אני מתה עליו, אני מאוהבת בו קשות. הוא חתיך הורס, יש לי תשוקה אליו, כולי צמרמורות ממנו".
היום האמא הקטנה היא כבר אמא גדולה – למתן (26), ליאן (24), אלין (20) ואוריאן (13). כהן היא אמא שכל ילד היה מאחל לעצמו: מסורה לתפקיד, חושבת קודם כל על ילדיה. אבל האימהות לא באה בקלות והייתה כרוכה בשיברונות לב. "יש לי ארבעה ילדים, אבל היו לי 12 הריונות", היא אומרת בדמעות. "היו לי הפלות מרובות, בחודשים מתקדמים, והייתה גם לידה שקטה אחת".
היא לוקחת אוויר ונכנסת אל הפצע שרוב הזמן היא מנסה לשכוח. "ליאן היה רק בן תשעה חודשים, חולה מאוד, מאושפז בבית החולים עם דלקת רב-שכבתית במעיים. יורם לא הרשה לי לבקר אותו. הייתי בשמירת היריון, בסוף חודש שביעי. תפרו לי את צוואר הרחם ופחדו שאדבק מליאן. אחרי שבוע שלא ראיתי אותו, התגנבתי לבית החולים. הייתי חייבת לראות אותו. הוא היה במצב קשה. הרמתי אותו, נישקתי וחזרתי הביתה. אחרי שלושה ימים התחילו לי כאבים ברחם. הלכתי לבית החולים ואמרו לי: 'את בלידה'. לפני עשרים שנה לא הצילו בשבוע כזה בהיריון. לא ניסו אפילו. ידעתי שזה אבוד.
"כל הלילה שכבתי עם רגליים פתוחות. שאלתי את הרופא מה אפשר לעשות כדי להציל את ההיריון הזה, והוא אמר: 'לקשור שוב את הצוואר. אבל את מסכנת את עצמך'. יורם ואימא שלי לא הסכימו, אבל מיד חתמתי. נכנסתי לחדר ניתוח ועשיתי שוב קשירה של צוואר הרחם. על הדרך לקחו משטח. יצאתי מהניתוח, שכבתי במיטה בלי לזוז, יורם קילח אותי במיטה. ואז אמרתי לו ללכת לאוניברסיטה ושחררתי את אימא שלי להיות עם הילדים בבית. פתאום הרגשתי שאני בוערת. לחצתי על זמזם מצוקה, היה לי 41 חום, ובדיוק הגיעה התשובה של המשטח: כל החיידקים שהיו לליאן היו גם אצלי, בתוך הרחם שלי, וסגרתי אותו. הגוף רצה לפלוט, ואני עשיתי נגד הגוף. הריצו אותי לניתוח, במסדרון הורידו לי את הקשירה של הצוואר, ביד אחת אנטיביוטיקה וביד השנייה זירוז, וכל המשפחה מעליי מתפללים. באותו רגע כעסתי על עצמי מאוד. הייתי חסרת אחריות, חשבתי רק על ההיריון, לא על הילדים שצריכים את אמא שלהם. באותו רגע חשבתי שלא אשרוד, חשבתי מי יגדל אותם".
אחרי שעברה לידה שקטה הגיעה לחדר עובדת סוציאלית והציעה לכהן לראות את התינוק שנולד. "לא הסכמתי. אבל בזמן ההיריון, אחרי שני בנים, לא רציתי לדעת מה יש לי. אז אמרתי לעובדת הסוציאלית 'רק תגידי מה נולד', והיא אמרה 'בת'. וזה גמר אותי".
אחרי הלידה השקטה, כהן צוותה לא להיכנס להיריון במשך שנה – שנה שבמהלכה המשיכה לחלום על הבת שעוד תהיה לה. כשהרתה שוב, ניגשה לאולטרסאונד ושמעה שהחלום שלה עתיד להתגשם. על הילדה הקטנה שנולדה, אלין, גוננה כהן מכל דבר. "שמרתי עליה בטירוף. אני אמא חרדתית שתמיד רוצה לדעת איפה הילדים, אבל אלין היא התינוקת של כולנו. מרוב שפחדתי עליה לא נתתי לה לרכוב על אופניים".
אבל היה רגע אחד שבו כהן שחררה – וזה הרגע שבו, אחרי החלום שהתגשם, התרחש גם הסיוט. "אלין הייתה אצל חברה ואני לקחתי את הבנים לתל אביב", היא משחזרת. "ואז אבא של החברה מתקשר ואומר שהבנות רכבו על אופניים ושאלין נפלה, קיבלה מכה, אבל היא בסדר. אף אחד לא הבין מה חומרת המכה. אמרו לי שפשוף ביד וברגל. אבל משהו באינסטינקט שלי הרגיש. ביקשתי לדבר איתה והיא רק התייפחה, היא לא הצליחה לדבר, משהו מוזר. עזבתי הכל ונסעתי הביתה. בדיעבד, לאלין התפוצץ וריד בראש והיא דיממה לתוך המוח".
כהן ביקשה מגיסתה לאסוף את אלין. "היא מצלצלת אליי ואומרת שאלין רדומה. מה רדומה? חמש וחצי אחר הצהריים. אמרתי לה שתעיר אותה. היא כל הזמן העירה אותה, ובזכותה אלין לא שקעה בשינה, שבפגיעות ראש זה מסוכן. היא המלאך של אלין".
כשראית את אלין הבנת מה קרה?
"עדיין לא ראיתי שיש משהו רציני. שאלתי אותה 'מה קרה, איך נפלת', והיא לא תקשרה. יורם לקח אותה מיד לבית חולים ואני הייתי בבית עם הילדים. אני מתקשרת ליורם והוא מבקש טלפון של חברה שלי שהיא אחות מוסמכת בפגיעות ראש. לא הבנתי למה הוא צריך אותה. צלצלתי לחברה של אלין, ואז היא אומרת לי שאלין נפלה ממש על הראש. פתאום אני מבינה הכל. אני מצלצלת ליורם, אבל הוא כבר יודע – אלין הייתה אחרי סי-טי ראש. אני מגיעה לבית החולים ומבינה שהמצב לא טוב. הפגיעה הייתה בשעה ארבע ועכשיו כבר שמונה. הילדה ארבע שעות מדממת לתוך הראש. היא נכנסה לניתוח שארך שמונה שעות, ואחר כך המשיכה לשיקום של שנה בבית החולים תל שומר. הייתה לי ילדה רקדנית ופתאום יש לי ילדה בכיסא גלגלים. אבל אלין לא ויתרה. היא נס רפואי".
ומה עובר עלייך באותם רגעים?
"כשאת מאבדת שליטה על הבריאות של הילד שלך, זה קשה. זה כבר לא תלוי בך, זה תלוי ברופאים ובאלוהים. כשאמרו לי מה קרה התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות. אימא שלי תפסה אותי ואמרה לי 'מי את בכלל, את לא מחליטה, תאמיני שיהיה טוב ותפסיקי לבכות'. ומאז, אני לא זוכרת בכי, אני זוכרת נשימות. קמתי והתפללתי, ושם האמונה שלי התחזקה".
יכול להיות שאז נוצר הקשר החזק כל כך שיש לך ולאלין?
"יש לי קשר כזה עם כל הילדים שלי. אבל על אלין אנחנו מגוננים יותר, כולנו – אבא שלה, האחים שלה. פגיעת ראש זה לא תאונה, שיקום ונגמר. זה מסע לכל החיים. היא סובלת מדלקות חוזרות בקרום המוח, יש לה כאבי ראש, התעלפויות. יש לה חור בגולגולת עדיין, והיא סובלת מכאבים חזקים מאוד. אנחנו כל הזמן דואגים לה וחרדתיים אליה. אבל מה שיפה זה שהיא אומרת שהיא כל היום סביבנו. שמעתי אותה אומרת את זה בראיון פעם והתרגשתי ממש. היא אמרה: 'כל מה שאני עושה זה בשביל שההורים שלי יהיו מאושרים, כי גרמתי להם כל כך הרבה סבל'".
הייתה דילמה כשהיא ביקשה להיות מפורסמת?
"כל מה שאלין רוצה, או שאחד מהילדים שלי רוצה, זה מיד. היא נרשמה ל'הבנים והבנות' וקיבלה פרגון מלא. מהתוכנית היא יצאה מהר, אבל איך אומרים? יש לך 15 דקות תהילה, החוכמה זה מה את עושה איתן. אלין אמנם הייתה רק בת 14, אבל ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות איתן. היא הבינה מהר מאוד את האינסטגרם, אפילו כשהדבר הזה היה בחיתוליו. היא עשתה סרטוני ריקוד, איפור. היא ידעה לאן זה יוביל. ואני שם בשבילה: מסיעה, מחזירה, מה שצריך. בגיל 15 היא פתחה עסק של איפור והיום כולנו מעורבים בזה: יורם הוא היועץ המשפטי של החברה, הסבתות אורזות. זה מפעל ביתי קומפקטי. אני מנהלת אותה וגם את גילי ואת אחותי. יש לנו לו״ז משפחתי שכולנו צריכים לעמוד ולעבוד בו. זה עסק לכל דבר".
אם לא יכתבו על אלין אז יכתבו על מישהי אחרת
אבל לפרסום, לעוקבים ולשת״פים יש גם צד הרבה פחות חיובי. פעם קראו להם טוקבקיסטים, היום הם כבר מגיבים בשמם ובתמונתם בזמן שהם טובחים ללא הרף במשפחת כהן. "זו בריונות לכל דבר", אומרת כהן. "זה מאוד פוגע ומאוד מעליב. בתור אימא את אומרת: מי הם לעזאזל? איך הם כותבים עליה כאלה דברים? היא כזאת ילדה טובה וטהורה. זה התחיל ביום שהיא פתחה את האינסטגרם. עם הזמן התחזקתי. זה עדיין יכול לפגוע בי, אבל אני מבינה שאם הבנות האלה לא יכתבו על אלין, הן יכתבו על מישהי אחרת. צריך לא לקחת את זה אישית, וזה מה שמציל אותי מהבריונות הזאת".
הלהבות הגיעו לשיא בשיח הרשתות על השפתיים של אלין. עמוד אינסטגרם בשם "כל האמת על אלין כהן" פרסם תמונות של הביוטרית הצעירה וטען שהיא מילאה את שפתיה בחומצה הילארונית, בניגוד להכחשותיה לאורך השנים. "תראי, אני עשיתי שפתיים כבר לפני עשרים שנה, ואז מילאו בסיליקון, שמזה אין דרך חזרה", אומרת כהן. "היום עושים חומצה הילארונית, וכשאלין רצתה היא ידעה שיש דרך חזרה, שזה ירד. אני אמא, וכל דבר שיעשה טוב לילדים שלי, וכל דבר שהם ירצו לשפר – אני שם בשבילם תמיד. היום כולן עושות שפתיים. למה זה בסדר שאני עושה בוטוקס או מתיחת צוואר ומה שאלין עשתה זה לא?".
מה עוד עשית? אף?
"אף זה לא ניתוח, זו הזרקה. חומצה הילארונית זה התחליף היום לניתוח. אבל אני לא אגיד לך איפה אני עושה, כי זה לא ממומן. כשישלמו לי אגיד לך".
בת כמה הייתה אלין כשמילאה את השפתיים?
"היא הייתה בגיל שהרופא אישר לה לעשות".
יכול להיות שהטעות הייתה להכחיש ובכך לשדר מסר מוטעה לנערות שמעריצות את אלין?
"לא לספר הייתה החלטה של אלין ואני כיבדתי אותה. היא רצתה לספר בזמן שלה. רצו לספר לפניה, וזה בסדר, זה מאחורינו".
ובתפקיד האימא החרדה, מה עשית כשראית את הבת שלך מותקפת?
"אמרתי לה 'אני אימא שלך, אני חתמתי לך, הרופא אישר, כל השאר לא מעניין אותנו. זה רעשי רקע'".
אלין ויורם כהן כיכבו בשנה שעברה בדוקו-ריאליטי "אבאל'ה" של HOT, במה שהיה אמור להכין את הקרקע לתוכנית בכיכובה של המשפחה כולה. הרעיון ירד מהפרק בשל חילוקי דעות בתוך הבית, אבל מירי החליטה להתקדם לפרונט בעצמה, ובקיץ האחרון נכנסה לבית "האח הגדול" (רשת 13). היא פיזרה לא מעט דמעות בבית, סיימה כמודחת השמינית ויצאה ממנו עם בטן מלאה (אבל שבעה קילו פחות – "אני תקועה איתם מגיל המעבר ושם זה פשוט ירד ממני"). "כשהגיעה ההצעה ישבנו כולנו ביחד וחשבנו שזה סוג של מסע שאעשה לבד, בשביל עצמי", אומרת כהן. "היו מתנגדים, אבל הסכימו שאלך על זה".
איך היה להיות לבד, בלי המעטפת של המשפחה?
"לא פשוט. זה משחק שלא ידעתי לשחק. הילדים אמרו שיהיה לי קשה, ואני חשבתי שאהיה חזקה, אבל לא הצלחתי. התגעגעתי. וחוסר השליטה, שלא ידעתי מה קורה עם הילדים שלי ומה הם אכלו. כל הזמן הייתי מבשלת וחושבת מה הם אוכלים עכשיו, מי מבשל להם. זה חוסר אונים מוחלט. אחרי 30 שנים שהם חומת ההגנה שלי, לא יכולתי. הבנתי שאני כלום ושום דבר בלעדיהם".
אז את מנסה לפרוש כנפיים, אבל להישאר קרובה. אולי זו הפשרה האמיתית.
"אני לקראת תוכנית בישול משלי, שתצטלם בבית, במטבח החדש שעיצבתי. אני ממשיכה להיות שגרירה של מותגים. אני מבינה שעם כל זה שאני אישה, אני גם אימא ואני סבתא. כולנו גרים ביחד, והלוואי שזה יישאר ככה, אבל אני יודעת שיום אחד הם יעזבו אותי. החלום שלי זה לקנות שטח, לבנות את הבית שלי באמצע ומסביב בתים לילדים שלי, שלכולנו תהיה חצר משותפת".
בגבעת אולגה, או שתל אביב פתאום קורצת?
"אני לא אעזוב את אולגה אף פעם. זה השקט שלי. אני אוהבת את הבנק שלי, את קופת החולים, את החיים האלו לצד כל המשפחה".
אפשר לומר שמירי כהן היא כבר לא רק אמא של אלין?
"מירי כהן תישאר לנצח אמא של מתן, ליאן, אלין ואוריאן. אין בי שום רצון לפרוץ לבד. אני רוצה שלילדים שלי יהיה טוב ואעשה הכל בשבילם. אם מחר אלין תגיד שהיא רוצה לסגור את החברה ולהיות אנונימית, אני אהיה שם בשבילה. וגם אם היא תגיד לי לסגור את האינסטגרם אני אעשה את זה. אני 'אמא של', זה תפקיד חיי".
והנה עכשיו, שעת צהריים ואת פה, אז מי מבשל לילדים?
"הכנתי אוכל מראש כמובן. אבל יש גם את גילי, הכלה שלי ויד ימיני. היא מיני-מי. ויש את אלין. אנחנו שלוש נשים שמחזיקות את הבית".
מה השאיפה, להיות הגרסה הים-תיכונית של הקרדשיאנס?
"להיות אנחנו. אני מאוד מכבדת את מה שמשפחת קרדשיאן עושות, אבל אלין היא אלין וקיילי היא קיילי. אולי יש קווי דמיון, אבל זה לא אותו דבר. שם אין גבר כמו יורם".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל"ארטבוק" | איפור: חן אלקבץ | שיער: עידן בקשי
