מעיין אשכנזי פותחת את דלת הבית שלה ושל בן זוגה בעשרת החודשים האחרונים, דור חי חמו, וחושפת חלל טרי, בלי הרבה רהיטים ובלי הרבה פריטים. אין תמונות על הקיר ואפילו גז עוד לא התקינו, אבל השניים מתחילים להתרגל לחיים במרחב משותף. "עברנו לדירה הזאת לפני חודשיים, הבית עוד ריק אבל מתחיל לקבל צורה", היא מתגאה. "תמיד גרתי בהרצליה. האמת שגרתי בשכונה הזאת לפני שנתיים עם אביחי. כיף לחזור, שקט כאן ונעים כאן".
למקרה שהצלחתם לפספס, בינואר האחרון, שנה וחצי אחרי הפרידה המתוקשרת מאביחי אוחנה, זוכה העונה השמינית של "האח הגדול", העלתה אשכנזי תמונה של חי חמו לעמוד האינסטגרם שלה וחשפה בכך את מערכת היחסים החדשה שלה, שהתחילה באירוע ברית מילה של חברים. לא הרבה זמן אחר כך הם כבר חיפשו דירה יחד, עד שהמיוחלת נמצאה בשכונת גליל ים שבהרצליה.
יש מי שיגיד שאולי זה קרה מהר מדי.
"כן ולא. אני כבר בת 31, אז אם הקשר רציני – זה כבר מתבקש, ואם זה לא רציני, אז כן, אפשר למשוך עוד. חוץ מזה, גם דור מגיל 18 לא גר בבית, הוא עצמאי מאוד, הוא אולי צעיר ממני, בן 29, אבל הוא כבר גר עם אקסיות, אז לא היה פה משהו מוזר או התרגשות שהיא אובר. אנחנו ילדים גדולים וזה הגיוני. אני לא מבזבזת את הזמן שלי והוא לא מבזבז את הזמן שלו. אין ספק שזה זה".
התחושה שזה "זה" גרמה לאשכנזי לחשוף את כל הקלפים מהר מדי ובתפוצה רחבה מדי. "אני זוכרת שנבחרתי לפרזנטורית וביום הצילום הגיעו לראיין אותי, הייתה התלהבות של התחלה והוא שלח לי לשם זר פרחים. שאלו אותי אם זה זה, ובואי אני אגיד לך משהו, אחרי חודשיים יחד, גם אם את חושבת שזה זה, פחות עדיף לך לומר את זה בתקשורת. אמרתי 'זה זה, אני חושבת שנתחתן'. אחר כך ראיתי את זה וחשבתי, איזו מטומטמת אני".
ומה אתה חשבת, דור? הלחיץ אותך שהיא כבר מודיעה לכל העולם?
"גם אני חשבתי שהיא קצת מטומטמת", הוא אומר ושניהם צוחקים. "סתם, אני צוחק. האמת שזה לא הלחיץ אותי בכלל, פשוט להגיד את זה אחרי חודשיים לא נשמע אמין. אגב, גם אני חשבתי שזה זה כבר אחרי חודש, אבל לא רצתי לדבר על זה בפרהסיה".
"זה לא שאני בעד האימפולסיביות הזו ככלל", מעיין לוקחת את המושכות חזרה, "אני אוהבת להכיר לאט-לאט, אני כל יום מכירה בו דברים חדשים והוא בי. לטובה ולרעה. אני לא בעד לתת להתלהבות להוביל אותך לעשות טעויות. אף פעם לא היה לי לחץ חתונה וילדים. כן רציתי תמיד להיות אמא צעירה, רציתי להיראות טוב בתור אמא. אבל אף פעם לא היה לי לחץ, אולי כי באתי ממשפחה לא מלחיצה. ההורים שלי רוצים בשבילי את הכי טוב והם לא רוצים שאבזבז לעצמי את הזמן, וגם אם לנו הנשים יש שעון ביולוגי שמתקתק, אף פעם לא הייתה לי שיחה רצינית לא עם אמא ולא עם אבא. תמיד בריבים אני ישר שואלת את דור, 'אתה לא מבזבז לי את הזמן, נכון?', והוא תמיד עונה שלא. הוא כאן כדי להישאר. אין בעיה שהכל יקרה גם עוד חצי שנה. אני אפילו בעד, ולא רוצה שנפעל ממקום אימפולסיבי ולחוץ. אנחנו צריכים להשתפשף אחד עם השני קצת יותר, וכל אחד בנפרד".
בזכות דור הבנתי שאני צריכה ללכת לטיפול
אז לחץ אין, אבל ריבים עדיין יש. "אין ספק שאני בוגרת יותר ממנו, אבל בריבים הוא הבוגר יותר", מודה אשכנזי. "הוא זה שבא להשלים, עובר לו מאוד מהר. הוא יכול לא לריב איתי בכלל, ובמקום להגיד לי שמשהו מפריע לו הוא יסתכל עליי ויחייך, כאילו הוא אומר 'הכל טוב'. ואני? אני לא יודעת להתאפק, ואם אני מצליחה אז הוא רואה את זה על הפרצוף שלי".
יפה שאת מודה.
"בטח! אני בן אדם מאוד מודע לעצמו. לטוב ולרע. עד לא מזמן הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית והיא לא אהבה את זה שאני אומרת שאני מודעת לעצמי, היא לא הבינה מה זה המשפט הזה. יכולתי להבין למה היא אומרת את זה, אבל אני כבר לא מטופלת אצלה".
למה?
"הלכתי אליה למטרה מסוימת. יש לי בעיה גדולה של אמון באנשים בגלל דברים שעברתי במשפחה, ולאורך השנים זה מאוד מציק לי בקשרים. אני מודה, אני הורסת קשרים זוגיים על זה. זה בעיקר סובב סביב שקרים, בגידות. את יודעת, את יוצאת החוצה, את רואה את זה קורה לאחרים, ואת שואלת את עצמך 'מה הסיכוי שזה לא יקרה לי בבית? זה קרה לביונסה, למה שלי זה לא יקרה?'".
אשכנזי לא רוצה להרחיב על העניין המשפחתי, אך מודה שבעיית האמון שלה לא קשורה לדור והולכת איתה כבר שנים. "פשוט במערכות יחסים קודמות בני זוג שלי סבלו גם הם מהתסמין. מחוסר האמון, מהקנאה, מההרס העצמי", היא אומרת, "אז לא הרגשתי שאני צריכה ללכת לטיפול. הייתי יכולה ללכת למסיבות ולהשקות בלי בני הזוג ואז הייתי חוזרת הביתה לסרטים, שאלות, חקירות. כבר מחוץ לבית לא הייתי נהנית מההודעות שהייתי מקבלת, הייתי מקבלת עצבים ורוצה לחזור הביתה. פה זה משהו אחר. הבנתי שהגעתי לזוגיות עם בן אדם בלי חולי, פחדים ופצעים. וגם אם יש לו, אז הוא שולט בעצמו ולא משליך עליי. בזכותו הבנתי שאני צריכה ללכת לטיפול, הרגשתי פעם ראשונה שסוף-סוף הגיע אליי מישהו בריא, נורמטיבי, אחד שלא זורם איתי בטמטום. אבל הבנתי שאני לא מוצאת את הכלים שאני צריכה בטיפול. הבנתי שהכל אצלי בראש ואני צריכה לעבוד על זה בעצמי".
אז איך את עובדת על זה בעצמך?
"אני אוכלת סרט ובולעת אותו".
גם זה לא הכי בריא.
"אני יודעת. ביום שישי ישבנו בים אני וחברה ופגשנו שם חבר שאמר, 'את יודעת מה הכי עושה סרטן? שיותר מדי בולעים ושומרים בבטן'. אז אני משתדלת לא תמיד לבלוע ואני משתפת עם קואוצ'רית שהיא גם חברה טובה. ואני משתפת גם את החברה הכי קרובה שלי. הן תמיד אומרות לי, 'יו מעיין, אין לזה בשר, אין לזה בסיס, זה הכל אצלך ואין לזה סוף'. הסרטים האלה לא באים אליי על בסיס יומי, אבל הרבה פעמים הם מגיעים בלי סיבה".
מה קורה כשאת משתפת את דור?
"לא קורה טוב", היא צוחקת. "תראי, זה מבאס, אני רוצה לשתף ושהוא יעזור לי עם זה. אנחנו נשים – ברור שהייתי רוצה מישהו שכל פעם שאני מעירה לו תהיה הקשבה, תהיה הכלה ותהיה סבלנות, אבל נדיר שזה קורה. בהתחלה זה היה ככה, אבל כשהמשכנו הרגשתי שכבר אין לו סבלנות להכיל את זה. הוא היה נותן לי וייב של 'שחררי אותי', בגלל זה אמרתי שהוא יותר בוגר ממני. אחרי שהייתי אומרת לו דברים קשים היינו שוכבים במיטה גב אל גב והייתי מריצה בראש מה אמרתי, איך אמרתי ולמה. ותמיד הייתי מגיעה למסקנה שזה לא היה שווה את זה. עד שדור בא ורמז לי באיזה מקום 'אם תמשיכי ככה זה ייגמר' – ואני קיבלתי כאפה. הוא אמר לי בצורה הכי מכוערת שיש, 'וואלה, את כבר משעממת אותי, הריבים איתך משעממים, זה לא כיף וזה לא עושה לי את זה, יש בחורים שזה יעשה להם את זה לריב. שזאת האש שהם מחפשים'. האש שדור מחפש היא חברות טובה, תקשורת, כיף ומצחיק. הרבה פעמים אנחנו צוחקים על זה שאם הייתה לנו פה מצלמה נסתרת היו מאשפזים אותנו מהצחוקים שלנו והשטויות שלנו".
"דור, אתה חושב שהשריטות שלי משתפרות?", היא שואלת, והוא עונה מתוך החדר לפני שהוא מצטרף אלינו: "מאוד, את לומדת לשחרר לאט-לאט".
איך אתה מצליח שלא לקחת אותה ברצינות?
"כי אני לא מתרגש מהדברים האלה. גם אין לה מה לאכול סרטים, מילא הייתי נותן לה טיפה... לא יודע, סיבות. אבל אין. חוץ מזה, אמון זה הדבר הכי בסיסי בקשר, ואם אין אמון, אז מה יש? היא באמת צריכה לעבוד על עצמה, זה לא רק להגיד שהיא מנסה ולאכול סרט כל שני וחמישי. היא צריכה להגיע להחלטה עם עצמה ולעמוד בה. איך שהיא לפעמים מתנהגת יכול להרוס את הקשר, זה הורס את הכיף. אני לא מצפה להוקוס פוקוס אבל לפעמים אני כועס עליה, כי אני יודע למה הילדה הזאת מסוגלת. בגלל שאני כל כך אוהב אותה ואכפת לי ממנה אני יודע שהיא לא צריכה שום פסיכולוגים ושום חברות. היא יכולה לבד לייעץ לעצמה. אני רואה לפעמים איך היא מתראיינת, איך היא מדברת, ואני יודע שהיא יכולה לדבר גם עם עצמה ככה".
אל תעשו ממני צחוק
שעה לתחילת הריאיון ודור ממשיך לעבודתו. חוץ מהיותו כדורגלן חובב, הוא בן למשפחת ג'מיל האגדית בהרצליה, השווארמה שכולם בשכונה מכירים, ובקרוב ייפתח סניף נוסף. כשמעיין מדברת על המשפחה שלו ועל מערכת היחסים המיוחדת, הנורמטיבית שלה, היא קורנת. "בואי אני אגיד לך מה יפה בדור, במה הוא שונה מהאנשים שיצאתי איתם אחרי אביחי. העולם שלי היה עושה להם את זה, היינו יוצאים סתם לדרינק וכשחוזרים הביתה הם היו שואלים: 'איך זה שלא היה עלינו פפראצי?'. הייתי רוצה להקיא מזה. אני זוכרת שיצאתי עם מישהו והוא אמר לי 'סדרי לי וי כחול כמו שלך'. היום אני סולדת מזה כל כך, תראי, יש לי עור ברווז מהגועל", היא מראה לי. "עם דור זה אחרת, אחרי ריאיון שלי בטלוויזיה אני בכוונה מקליטה כדי שנשב ונראה וזה פשוט לא מעניין אותו. הוא לא רוצה לראות".
זה לא קצת פוגע?
"לפעמים אני יכולה להיפגע מזה אבל אני לוקחת את זה למקום אחר דווקא, לא מעניין אותו לא השקה ולא אירוע, והוא לא מעריץ. אבל מה לעשות, מצד שני אני רוצה שהוא יתגאה בי. הוא לא חי ונושם את העולם הזה והוא לא חי ונושם את האינסטגרם, את יודעת כמה אני שמחה? אני הייתי רגילה עם האקסים להמון ריבים על אינסטגרם. על התמונות שאני מעלה, אם זה לעשות פולואו לבחורה זרה, אתה במערכת יחסים איתי, מה הקשר? הכול היה סביב לייקים ותגובות, התעסקות חרא שאני יודעת שיש אותה בהרבה בתים, ונשים שמכבדות את עצמן זה לא מעניין אותן ולהן אין את זה".
ואכן, נראה שיש התקדמות, גם באמון ביניהם. "אם יש משהו שאני לעולם לא אעשה, זה לגעת לגבר בטלפון", היא אומרת, "כשנגעתי בעבר, שם זה נגמר. כשמחפשים מוצאים, אז בשביל מה. דור אומר לי, 'מעיין, זה הקוד שלי, כנסי'. אני יודעת מה שלו והוא לא יודע מה שלי, אבל אני לעולם לא אגע לו בטלפון, יתהפך העולם. יש דברים שהבנתי שהם מיותרים, שהם הרס גדול, מטופשים".
ניכר שהנושא הזה מעסיק את אשכנזי גם אחרי שדור יוצא מהבית. למרות שהיא מרימה דגל של חוסר ביטחון, הדרך הנינוחה שבה היא מדברת על כך דווקא מעוררת השראה, על אף ואולי דווקא בזכות המודעות. "אני בחורה מאוד פרימיטיבית", היא אומרת. "באמת, אם אני הולכת ברחוב ועובר מולי זוג, ואני רואה איך הגבר מסתכל עליי וסורק אותי, אני מורידה את הראש. אני לא רוצה שאישה תחשוב עליי שאני מסתכלת על בן הזוג שלה. תמיד חשבתי שקארמה איז א ביץ'. הפחד הכי גדול שלי בסופו של דבר זה שיעשו ממני צחוק. בא לי לקעקע את זה על המצח – 'אל תעשו ממני צחוק'. ואני אומרת לך, זה רק כי אני רואה כמה עושים צחוק מאחרים".
יכול להיות שבגלל שאת כל כך מפחדת מזה ומתעסקת בזה, זה כל מה שאת רואה מסביב?
"יכול להיות, אבל אני מכירה זוגות שהאישה חושבת שהגבר שלה עושה אותה הכי מלכה, היא העולם שלו. אותו דבר על גברים, אני מכירה כאלה שחושבים שהם מלכים כי האישה שלהם היא רק שלהם, ואני יודעת שזאת חיה בסרט וזה חי בסרט. את יודעת כמה פעמים אני יושבת עם חברות שלי ופתאום לייק ממישהו שהוא במערכת יחסים, ואת אומרת, 'בשביל מה? כל האינסטגרם שלך תמונות עם בת הזוג שלך'. הרבה פעמים חשבתי שאביחי הוא התיקון שלי, בגלל המחלה שלו שאולי נתנה לי ביטחון. נגיד היינו בחוץ, הוא לא היה רואה את הפצצות שהיו עוברות לידנו. אני קצת מרגישה עלובה כשאני אומרת את זה, אבל כן, אני זוכרת שכשאלוהים הביא לי אותו לחיים הייתי שואלת אותו, 'מה, בגלל חוסר הביטחון שלי הבאת מישהו שלא יכול להסתכל על אחרות? אולי זה יגרום לי לאיזה שלווה וביטחון?'".
לא בטוח שנשים עם חוסר ביטחון היו מרשות לעצמן להתנהג כלפי בן הזוג שלהם כמו שאת מתנהגת, אולי הן היו מסתירות את הסרטים והמחשבות כדי שלא לתת לו סיבה לקום וללכת. אי אפשר לומר שאת לא בטוחה בעצמך ובאהבה של דור אלייך.
"יצא לך כמו הפסיכולוגית שלי", היא צוחקת. "זה ממש סשן מה שקורה פה. אני אגיד לך מה, בא לי לעוף על עצמי. אני חושבת שאני אחות טובה, אני בת טובה, אני חברה טובה, אני נכדה טובה ואני בת זוג אמא'לה. אני חושבת שהחלום הכי גדול שלי, מה שאני הכי הכי רוצה לשנות בי, זה לאהוב את עצמי. לאהוב בצורה שהביטחון שלי יהיה בשמיים. אני אתן לך דוגמה: אני יושבת בים, את בחיים לא תראי אותי קמה מכיסא, לא בא לי שיתחילו לבחון לי את הצלוליט, שיחפשו את הדברים הקטנים, שיצלמו ויעשו לי פפראצי כשאני עומדת לא נכון. אם אני בים ורוצה לקום מהכיסא אני שמה עליי חולצה. נמאס לי מזה, גם דור לא מבין את זה. אנחנו יכולים להיות בבריכה, והוא יגיד לי 'יאללה, בואי איתי למים', וכל כך לא בא לי שהוא יבין את חוסר הביטחון הזה שיש לי כשאני ממציאה תירוצים, 'אין לי כוח, לא בא לי'. אבל הוא לא מטומטם, הוא מבין. בא לי לאהוב את עצמי".
את לא אוהבת את איך שאת נראית?
"זה לא שאני מסתכלת במראה וסובלת, בואי. אני לא בשנאה, ואני אוהבת את האופי שלי מאוד. יש לי נתינה ענקית ואני מאוד אוהבת את הרגישות-יתר שלי, שום דבר לא עובר לידי ואין לי אדישות. לפעמים זה גומר לי את הנשמה והחיים, הרבה אנרגיה שיוצאת ממני. אני אוהבת את איך שאני נראית אבל אני רוצה להעריך את עצמי יותר. אני אומרת לעצמי, 'למה את לא מעריכה את עצמך, את מעיין אשכנזי...' למרות שכאילו מי אני בכלל? נכון, עשיתי 'האח הגדול' ועשיתי 'הישרדות' וקמפיין קטן פה וקמפיין אחר כאן. אני לא מרוחה בטלוויזיה ולא כל היום בכתבות וזה לאט-לאט דועך. לצערי. אני רוצה להישאר בתודעה. אין לי חרדות וטראומות מהעולם הזה. אני מרגישה לפעמים לא רלוונטית, לא קוראים לי לראיונות, לא קוראים לי להשקות".
היית עושה עוד ריאליטי?
"הייתי שמחה לעשות עוד ריאליטי. 'הישרדות' לא הייתי עושה עוד פעם כי היום אני במקום אחר, אהבה וזוגיות. עם חוסר האמון שלי נראה לך שאני אאמין שמישהו יחכה לי חודשיים? ללכת ל'האח הגדול' חודש וחצי גם יהיה לי קשה מאותה סיבה, אבל אני אעשה. אני מאוד רוצה להישאר כאן ועכשיו. אני אגיד לך משהו שאולי יוריד ממני – אני מבינה את התקשורת אחרי חמש שנים בעולם הזה, וצריך בשר, צריך סיפור וג'וס. האמת, אני עד עכשיו לא מבינה מה את עושה אצלי בסלון".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור: שלי גפני | שיער: פדור וישניאקוב | הפקה: אור-אל רבינוביץ'